אור ברסלב
מחנה שכינה שער השלישי – שער האהבה › שיחה א' - כי יצפנני בסכה

מחנה שכינה

שער השלישי – שער האהבה · שיחה א' - כי יצפנני בסכה

שער השלישי – שער האהבה

זמן בקשת ישועות

א. ''לדוד ה' אורי וישעי'' ודרשו ז''ל ''אורי בראש השנה וישעי ביום הכיפורים''. והנה המשך המזמור ''כי יצפנני בסכה ביום רעה'' ומכוון נגד יו''ט דסוכות, שהוא זמן שהקב''ה שומר עלינו מיום רעה. ולכאורה אנו צריכים להבין מה היא הרעה שבימים אלו, שצריכים לו ''כי יצפנני'' להגן ממנו.

ומצינו עוד כמה דברים המראים הישועה של זמן זה, כגון ההשוענות, שבו אנו מאריכים לבקש ישועת ה', וכן הנענונים בעת ההלל, ויש להבין למה נקבע בקשת ישועה דוקא בימים אלו.

ד' מינים - רמז הקב''ה

ב. איתא במדרש (אמור כג'), אמר ר''ע בילקוט, פרי עץ הדר זה הקב''ה, דכתיב הוד והדר לבשת. כפות תמרים זה הקב''ה, דכתיב צדיק כתמר יפרח. וענף עץ אבות, זה הקב''ה דכתיב ביה והוא עומד בין ההדסים. וערבי נחל, זה הקב''ה דכתיב ביה סולו לרוכב בערבות, עיין שם.

ולכאורה אין המדרש מובן, למה נוטלין ד' מינים לרמוז להקב''ה, והא אם הכל מרמז להקב''ה לכאורה היה מספיק ליטול מין אחד בלבד, ושהוא ירמוז להקב''ה, ומה זה הענין לקחת ד' מינים שמרמזים כולן הקב''ה. וודאי טמון בזה לימוד גדול, וצ''ע. גם צ''ע מהו הלקח שעלינו ללמוד למעשה מזה שכל הד' מינים מרמזים להקב''ה.

כמה הקדמות

ג. והנראה בהקדם מה שנתבאר כ''פ בשיחות לימים הנוראים בביאור דרשתם ז''ל ''אורי בראש השנה וישעי ביום הכיפורים'' דצ''ע כונתם ז''ל, למה דומה ראש השנה דוקא לאור ויום הכיפורים לישועה. ונתבאר בעזה''י לפי המובא בספרי מוסר, שחלוקה עבודת יום הכיפורים מעבודת ראש השנה.

וכמו שמצינו בראש השנה שאין בנוסח התפילה שום וידוי, מה שאין כן בתפילת יום הכיפורים הוא כולו וידוי וכפרת עונות, דביאור הדברים שישנם שני חלקים בכל חטא, עצם החטא עצמה והעונש עליו והריחוק הנולד ממנה שהמרה פי ה' (כמבואר בספר בית אלקים להמבי''ט שער התשובה א').

ותכלית ראש השנה הוא, שמקודם יתקן הרע והריחוק מהשי''ת -ולשון תשובה מלשון ''שובה''- שאנו חוזרים לשורש ומנתקים עצמנו מהרע. ואח''כ ביום הכיפורים אנו מכפרים עצם עונש וגוף החטא, על ידי שבאים ומתוודים לפניו יתברך.

ואף שמצד הסברא היה נראה להקדים יום הכיפורים לראש השנה, דמקודם צריכים לסלק החטאים, ואח''כ אנו ראויים לפסק דין של צדיקים גמורים, לפי האמת הדבר הוא להיפך דכדי לכפר העוונות אנו צריכים גופא להקורבה דראש השנה, שעל ידי קורבא זו אנו מכירים שאין לרע שום מקום בעולם והכל הבל ושוא והלכנו קדורנית אחרי מראית עינינו.

ובכן כשאנו מכירים כי הכל הבל, ורק הקב''ה הוא הטוב האמיתי, בזה גופא מתכפרים. ושפיר נמצא דעל ידי ''האורי'' של ראש השנה -שהוא ההכרה והקורבה להשי''ת הנעשית בראש השנה- אנו זוכים להישועה של יום הכיפורים, רצה לומר הישועה של כפרת עונות.

אחר ההכרה

ד. ועל דרך זה שמעתי לבאר ענין יו''ט דסוכות, דלא בכדי נקבע יו''ט זה לאחר ראש השנה ויום הכיפורים. אלא הטעם, דעכשיו לאחר שהשגנו תכלית ההכרה בבוי''ת, וראה ראינו שלא טוב היות האדם שקוע בבוץ התאוה והחומר, אז אנו יוצאים מדירת קבע ונכנסים לדירת עראי.

שעל ידי מעשה זה אנו מראים -שכל הגשמיות, הבתים הפרנסה והכל, הכל הבל ממש, והעיקר האמיתי הוא רק ההתקרב להשי''ת ולתורתו. ועל ידי זה אנו מכניסין בעצמנו ההכרה שעוה''ז הוא רק כפרוזדור לפני העה''ב [וכסיפור הידוע עם הח''ח זצוק''ל בטעם למה אין לו רהיטים בביתו].

זמן מסוכן

ה. אבל מצד שני, ימים אלו הם גם ימי סכנה עבורנו. שהרי מיום הכיפורים עד חד הסכות אנו עוסקים במצות, ובכן אין לנו זמן לחטוא, וכמבואר במדרש על הפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון עונות. ועכשיו עומדים אנו בזמן ששוב אנו יכולים לשקוע שוב פעם בהבוץ שעתה יצאנו ממנו בראש השנה ויום הכיפורים, ולכן זמן זה הוא באמת זמן מסוכן.

ובפרט כשהאדם נמצא במדרגה גבוה של קדושה, הוא יכול ליפול לבירא יותר עמיקתא ה' יצילנו, ובכן אנו צריכים לסייעתא דשמיא יתירה בזמנים אלו שלא נחזור שוב לבוץ.

וזהו כונת הפסוק כי יצפנני בסכה ביום רעה, שהכונה הוא, שבזמן הזה שהוא יום רעה יש לנו רק תקוה אחת האיך לא ליפול שוב, והוא על ידי שיצפנני בסכה, שזהו הצילתא דמהימנותא, והקורבה שאנו משיגים בימים אלו בקרבתנו לפני ה'.

אין שמחה כהתרת הספיקות

ולפי זה מבינים אנו גם ענין הישועות של ימים אלו, והנענועים, שהוא כדי שנזכה להשיג השגה והכרה אמיתית בבוי''ת ותורתו, שזהו הישועה הגדולה ביותר. וכהך דמטיא בשם השפ''א ז''ל, שכל התשוקה לעוה''ז נולד באמת מצד החטא, ועתה שזכינו לכפרה ונסתלק החטא אז גם התשוקה לעה''ז מסולק מאתנו.

ובכן דוקא בזמן הזה אנו חוגגים חג הסוכות, שאם נזכה באמת לסגולת הזמן יהיה זה זמן שמחתנו בתכלית האמיתית. וכדאיתא בגמרא, שאין שמחה כהתרת הספיקות, דהלא עתה הכל ברור לנו, ונוכל לעבדו בלב שלם, והרי העבודה בלב שלם היא היא הגורם הכי גדול להביא על האדם רוח של שמחה (וכמו שנתבאר בעזה''י בשיחה לפרשת ואתחנן).

קושיית הטור

ו. וידוע קושיית הראשונים (עיין טור סימן תרכ''ה), למה נקבע יו''ט דסוכות בתשרי הא הוי ליה להקבע בניסן שאז יצאו ממצרים וזכו לענני הכבוד.

ותירצו (יעויין ברמב''ן) דאילו נקבע בניסן לא היה זה מקיים התכלית האמיתי, שאז בניסן הימים הם ימים ממוזגים במזג יפה, ולא נראה בזה שום מסירו''נ בקיום המצוה, ולכן נקבע בתשרי דאז הימים הם ימי החורף ולפעמים קור עז בחוץ, שבזה אנו מראים חביבותינו ומסירותינו למצות השי''ת, עיין שם.

ובביאור רבינו הגר''א זיע''א לשה''ש (פ''א ד') תירץ באופן אחר, שהטעם משום דאף שבאו הענני כבוד בניסן מ''מ נסתלקו מחמת חטא העגל, ואח''כ כשעשו תשובה חזרו בט''ו בתשרי, ולכן נקבע יום זה לחג הסוכות, עיין שם.

ועדיין אינו מובן האיך נתיישב הקושיא, דמ''מ למה נקבע דוקא בתשרי כשחזרו הא ודאי עיקר השמחה הוא ביום שבאו בתחלה שהוא בשעת יצי''מ, כי מה שנסתלקו וחזרו מחמת החטא אף שהוא גם כן שמחה, מ''מ אין זה שמחה גדולה כל כך כבתחלה.

השמחה בחזרת ענני הכבוד

ז. אמנם הביאור בזה בעז''ה, הוא ג''כ על דרך הנ''ל, כי הנה באמת מה שאנו חוגגים בתשרי בזמן שחזרו ענני הכבוד אין זה מצד עצם זה שחזרו, אלא מצד שזכינו לתשובה ולכפרה. שאנו שמחים שאף לאחר החטא זכינו לכפרה גמורה עד כדי לעמוד במקום הראשון. שחזר והשרה הקב''ה שכינתו בישראל, וזה שמחה גדולה מאד.

וראיתי בשם רבינו הגר''א זיע''א (פרשת כי תשא) להוסיף בזה, דהנה מצינו שמשה התפלל בעד ישראל, ופעל תפילתו בכמה מדרגות. הראשון, פעל שלא ימותו ונענה הקב''ה לבקשתו. אבל לא רצה הקב''ה להשרות שכינתו עליהם כמקודם. אמנם אח''כ פעל משר''ה בתפילתו שגם השרה הקב''ה שכינתו על ישראל כבראשונה.

ולפי זה נוכל להבין כונת רבינו הגר''א זיע''א בשה''ש, דהרבותא שחזרו ענני הכבוד למקומם, הוא משום שמורה לנו השי''ת בזה שנתכפרה עונותינו באופן גמור, שחזרנו לשרשנו לחסות בצלו יתברך ממש כמו שהיה מקודם, וזהו העיקר הגדול בימים אלו.

מסירות נפש לקיום המצוות

ח. ואולי אפשר לומר שזהו גם כן כונת הרמב''ן הנ''ל שכתב שהטעם למה נקבע בתשרי הוא כדי להראות מסי''נ, שלכאורה צריכים אנו להבין, האם בלא''ה אין שום טעם שנקבע בימים אלו, הא ביארנו דכל עבודת היו''ט הוא הקורבה להשי''ת. ובכללות אינו מובן כל כך, למה דוקא במצוה זו מצינו ענין להראות מסירות נפש למצוות, דבר שלא מצינו בשאר מצוות.

ואמנם נראה, דהן הן הדברים, ואדרבה דוקא בחג הסכות -שכל התכלית הוא להגיע להכרה שהכל הבל ואין מצבנו בעוה''ז תופס מקום, דוקא בזמן זה אנו מצווים למסור נפשנו, לעלות מעל לדרך הטבע, שבזה אנו מראים שהקורבה להשי''ת הוא הדבר הכי קרוב ללבנו, ויותר חשוב אצלנו מכל עניני עוה''ז, כי העה''ז הוא רק פרוזדור להביא להכרתו יתברך, וזה אנו מראים דוקא באופן של מסירות נפש.

חלות שם שמים על הסוכה

ט. והנה איתא בגמרא מסכת סוכה (דף ט') ''כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה''. ועיין שם, דמזה אנו לומדים הדין דסוכה אסורה בהנאה כל שבעה.

והוא באמת נורא למתבונן, שיש חלות ''שם שמים'' על הסוכה. והקדושה נכנסת לעצם הקירות, והעצים, והדירה [וממש כקדושת קרבן חגיגה הנקרבת ע''ג מזבח]. ומהו שם שמים זה.

אמנם ביאור הדברים, דעצם הסוכה היא היא עצמיות הקורבה להשי''ת ממש, והוא מה שמחבר האדם עם קונו, עד שמגיע לדרגת כי יצפנני בסוכו, שהוא ההגנה מהבלי הזמן ופגעיו. וזה מורגש באמת לכל אדם, שבישיבתו בסוכה מרגיש יותר רציניות ויראת שמים, מפני שמכיר ששם ה' שרוי על המקום, ושזהו החלות קדושה המגיע לאדם מקרבתו להשי''ת.

שיטת הרמב''ם שדפנות הסוכה אסורות בהנאה

ועד כדי כך הוא גודל הענין, עד שמצינו בראשונים (ע' רמב''ם) דסבירא להו דגם דפנות הסוכה אסורים בהנאה. ואף שהדפנות אין להם דיני סוכה, ולמשל, שאין צורך שיהיה צלתם מרובה מחמתם כדבעינן בסכך, מ''מ סבירא ליה להרמב''ם ז''ל שהדפנות אסורים מצד עצם ''המצוות סוכה'' עצמה, דהא סו''ס הדפנות הם חלק מן הסוכה, וכמו שביאר דבר זה רבינו הגר''ח ז''ל בספרו, עיין שם.

וביאור הדברים כנ''ל, דהשם שמים שחל על הסוכה הוא מה שהאוסרו בהנאה, ולא עצם גוף החפצא של הסוכה שהוקצה למצותה. אלא דין אחר הוא, דהש''ש של סוכה אסור בהנאה.

כונת הילקוט

י. ובזה נוכל להבין כונת הילקוט המובא בתחילת דברינו, דאיתא שם שהד' מינים רומזים להקב''ה. דביאור הדברים, דד' המינים רומזים לכל מיני חלקי הבריאה. יש טעם וריח. ויש טעם בלא ריח. וריח בלא טעם. וגם לא ריח ולא טעם. שארבע צירופים הללו הם כוללים כל חלקי הבריאה.

והכונה בנענועם, ורמיזת כל אחד להקב''ה, שאנו מראים בזה שכל חלקי הבריאה תכליתם אחד, שהוא לעבוד את השי''ת, ולהשיג גדלותו. ועל דרך זה יש לומר, כי זהו שורש ענינם, דרך משל שפרי עץ ''הדר'' מראה על הנהגת ''הדר'' של הקב''ה, וכן כולם, שבזה אנו מכירים גדלותו, ותחת אשר ישרתון הגשם להשיג תאוותיו, ישרתהו להשיג מעלות רוחניות וקירבא להשי''ת, וכמש''נ.

דברי הסבא ז''ל

יא. ואנו מתפללים (ישעי' מב') ''מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך, שובה אלי כי גאלתיך''. והסבא זצוק''ל הקשה ש''גאלתיך'' הוא לשון עבר, וכאילו כבר גאל אותנו וכבר מחה פשעינו וחטאתינו, ואם כן מה זה שנאמר ''שובה אלי'', והא כבר שבו, שהרי כבר נגאלו.

אלא ביאור הדברים, ''דגאלתיך'' היינו שמחל אותם, אבל עדיין אין לשון זה מספיק שהרי לא שבו אל מצבם הראשון ממש, כמו החוטא נגד חבירו ומחלו- דמ''מ לא שב לאהבתו כמקדם, מה שאין כן הבוי''ת, ששב אלנו כבראשונה, וזמש''כ ''שובה אלי'', וזה יסוד חג הסוכות, וכמ''ש.

עשרת ימי תשובה של אהבה

יב. שמעתי מהרה''י דלייקוואוד הגה''ר ירוחם אולשין שליט''א שנהג מרן הגריח''ש קוטלר ז''ל לספר בכל מוצאי יום הכיפורים משמיה דהג''ר יחזקאל סרנא ז''ל, שעשי''ת שעד יום הכיפורים הם עשי''ת של יראה (ואפשר להוסיף דלכן אומרים המלך כו' שהוא מצד יראת מלכותו כו') אבל העשרה ימים שבין יום הכיפורים להשוע''ר הם בגדר עשי''ת של אהבה.

והנה ידועים דברי רבינו יונה דלימוד התורה מכפרת אפילו על עבירות שאין יום הכיפורים מכפר עליהם, כמו חילול ה', ואולם על כל פשעים תכסה אהבה, אהבתה של תורה, ונמצא דעבודת תשובה של ימים אלו הוא לחזור להשי''ת מאהבה על ידי לימה''ת ולהדבק בה'. וכן מבואר בחת''ס ז''ל.

ועיין בספר יוסף אומץ שכתב שאין לדבר דברים בטלים בסוכה בגלל שאלו הם ימי תשובה. ובשאר ספרים כתבו הטעם משום קדושת הסוכה, אמנם להנזכר לעיל מובן היטב, דאלו הם עשי''ת של תשובה מאהבה.

תוכן העניינים

מחנה שכינה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה