אור ברסלב
מחנה שכינה שער השלישי – שער האהבה › פרשת תרומה - עשו לי קיתון אחד

מחנה שכינה

שער השלישי – שער האהבה · פרשת תרומה - עשו לי קיתון אחד

פרשת בשלח - קוה קויתי ה', מצות הבטחון

הנגשים יתקדשו

א. מקודם שנבוא לדבר בענין הנעלה הזה מן הראוי לעיין בדברי הרא''ה בספר החינוך ריש מצוה זה (מצוה צ''ה) וז''ל ''מיראתי להתקרב אל משכן ה' כי ידעתי כל הקרב ...גם הכהנים הנגשים אל ה' לעבודתו יתקדשו...ואערוך התנצלות...וארחץ בנקיון כפי טרם אעלה בית ה'...עיין שם. ומורה על גודל חיוב היראה מלדבר על ענינים אלו וק''ו ב''ב של ק''ו לכערכנו.

ואם הראשונים כמלאכים, מאי נענה אבתרייהו, עזובי קיר כמאן דליתנייהו, אולי ירחם יוצרינו כי תורה היא וטרידנא בגרסייהו, מה גם רוב הדברים מלוקטים מדברי הקדמונים, ולית בה מגרמייהו.

משל למלך

ב. דאיתא במדרש (פל''ג) ''ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו, אמר הקב''ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה. משל למלך שהיתה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה...לפרוש ממנה איני יכול לומר לך אל תטלה איני יכול אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך, קיתון אחד עשה לי, שאדור אצלכם. כך אמר הקב''ה לישראל נתתי לכם את התורה, לפרוש הימנה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הוכלים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו, שנאמר ועשו לי מקדש, עכ''ל.

צריכים להבין כונתם ז''ל מהו הקשר הקב''ה להתורה שאינו יכול לעזוב אותה ועוד להבין שאם לא נעשה משכן וכי לא יכול הקב''ה להדבק בתורתו, הלא את השמים ואת הארץ הוא מלא, ומה זה מוסיף בנין קיתון אחד.

דברי הרמב''ן בהקדמה לשמות

ג. ונקדים בעזה''י במה שיש להבין עצם קשר המשכן לתורה, דלכאורה הם שני ענינים נפרדים, אבל אנו מוצאים תמיד שהם תלויים זב''ז, התורה והעבודה. ועד''ז ידוע בשם הגר''א ז''ל ביאור התפילה, ''יה''ר שיבנה בהמ''ק במהרה בימינו ותן חלקינו בתורתיך'' שבבקשת המקדש מונח בקשה על התורה. וצריכים אנו להבין הטעם.

ומצינו ברמב''ן בפתיחה לספר שמות וז''ל, ''והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו, וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר. וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב''ה והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם, שהיה סוד אלקה עלי אלהיהם והם הם המרכבה, ואז נחשבו גאולים, ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד'', עכ''ל. וממה דכייל מעמד הר סיני עם עשיית המשכן מוכח שזה ענין אחד, ושבזה הושלמה גאולתם. וצריך להבין איך הם קשורים זה בזה. גם יש להבין מה זה ענין להאבות הן הן המרכבה.

כשני חבירים

ד. וביאה''ד כמש''נ הרמב''ן בעצמו בפרשת תרומה, שהמשכן היתה המקום בה נמשכה מעמד הר סיני לכל הדורות, ששם נשאר לנו מקום שרואים בברירות מתן תורה בפועל. והדרך שהמשכן היה כעין המשך למתן תורה, הוא משום שמעמד הר סיני לא היה בה רק נתינת התורה לחוד, אלא גם היה גילוי אחדותו וייחודו יתברך בכל העולם.

וכמבואר בנפה''ח ביאור ענין ''רואים את הקולות'' שהיו רואים את הנשמע, ושומעים את הנראה. ר''ל שנתגלה אצלם, שאצל הקב''ה אין שום גבולים, והכל תלוי ברצונו יתברך, והוא מקור חיותם בכל רגע ורגע. ועיין בבית הלוי פ' בראשית, שעצם יסוד זה כבר הכירו ביצי''מ. ובמשכן הרי נעשו ניסים תמידים כסדרן, והיא היתה ה''קיתון אחד'' שבה ראו בורא עולם.

ויש לציין דברי הבעל הטורים הנפלאים בפסוק ''ופניהם איש אל אחיו, שכתב ''כשני חבירים נושאים ונותנים זה בזה בהלכה'', זה דבר נורא למתבונן שכל ענין המשכן וכל כליו עם כל הקדושה וטהרה הויא רק דוגמא לשני חבירים נו''נ זב''ז בהלכה.

מטהרות, מתלבנות, מזדקקות

וז''ל ספר החינוך שם (ד''ה ומעתה) ''כי בנין בית לשם יתברך ועשותינו בה תפילות...הכל להכין הלבבות לעבודתו יתעלה, לא מהיותו צריך לשבת בין אנשים ולבוא בצל קורותם...כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו...הלא ידועים הדברים וברורים שהכל להכשר גופותינו, כי הגופות יוכשרו על ידי הפעולות וברבות הפעולות הטובות...מחשבות הלב מטהרות, מתלבנות, מזדקקות...ועל כן ציונו לקבוע מקום שיהיה טהור ונקי בתכלית הנקיות לטהר שם מחשבות בני איש ולתקן לבבם אליו בו. ועיין עוד שם בשם הרמב''ן (ויקרא א' ט') דעניני הקרבנות הם כנגד תאוות ומחשבות בני אדם, ועל ידי הקטרתם מכפר עליהם וניצול מחטא, עיין שם.

למידין אנו מזה, דענין המשכן אינו צורך לו יתברך, אלא לצרכינו אנו שנזדכך מעשינו ונגיע לכלל העבודה בטוהר הלב. וביאור הדברים, כי לימוד התורה הקדושה אינו כשאר החכמות להבדיל, אלא היא חפצא שלא תורה וקדושה בבת אחת. ומי שרוצה לגדול בתורה צריך להיות כלי מוכן לקבלת אור התורה.

זמר יוני בפיו

מטי בשם המשגיח זצוק''ל על מה שאמרו ז''ל אלישע בן אבוי'- אחר- שהטעם שכפר בתורה היה משום שלא פסק זמר יוני מתוך פיו בשעת לימוה''ת. וביאר שהכונה בזה להורות שאי אפשר לתורה בלא נותן התורה. אי אפשר להמשיך מעמד הר סיני אם אין הקיתון אחד של המשכן כי התורה צריך ללמדה דוקא באופן שבחר הקב''ה, והוא בקדושה וטהרה במטרה להזדכך מכל סיג רוחני וגשמי.

אבל כל מי שרוצה לחטוף התורה לעצמו, ולנתקה מנותן התורה, אף אם הוא גדול בתורה כאלישע בן אבויה, לא ישאר ממנו כלום. דכך הוא מציאות התורה, איננה מתקיימת אלא בקדושה וטהרה ובגוף מזוכך מסיג המדות הגרועות. וכבר אמרו עד שיתפלל אדם שיכנסו ד''ת לתוך מעיו כו' ועל כעין זה אמרו.

מלך שנסע למדינה אחרת

ו. ובכן זהו יסוד קשר התורה למשכן, דעמוד התורה ועמוד העבודה תלויים זב''ז, וזה מה שלמדנו מענין קיתון אחד. וכן הוא יופי משל הנזכר, משל למלך, וכמו שהסביר ידידי הג''ר אהרן גרינעבוים שליט''א, שהרי מלך הנמצא במלכות חבירו אינו כלום, שכשיוצא ממדינתו פקע דין מלך שלו. דשם הוא כשאר בני אדם.

וכן העוה''ז עד שניתן התורה ונבנה המשכן היה זה העולם מוסתר ומעורפל בלא גילו שכינתו בעולם, שהיה ההנהגה בתוך הטבע עצמה בהסתר מעיני בני אדם, ובכן לא הכירו במלכותו. אבל על ידי בנין המשכן נעשה הקב''ה מלך בעולמו, שעכשיו נוצר מקום בה ראו הנהגת הבוי''ת בגלוי.

אתה קדוש ואתה חונן

ז. ולזאת מצאנו תמיד בקשת התורה והקדושה ביחד, כדמצינו בשמונה עשרה ''אתה קדוש'' ותיכף ''אתה חונן''. שהוא בקשה על התורה. וכן אתה חוננתנו למדע תורתיך כו' ותבדל בין קודש לחול, והענין כנ''ל, שהתורה היא קדושה עצמה וזה בלא זה לא שייך כלל וכמש''נ. וזמש''כ השיבנו אבינו לתורתיך, וקרבנו מלכנו לעבדתיך. משום ששני הדברים תלויים זה בזה.

ענין יותר עמוק

ח. וביתר עומק מצינו שבשעת מתן תורה היתה ''האש הגדולה'' ומבואר בזה''ק שהאש הגדולה הוא ייחוד השם. רצה לומר, שבשעת מתן תורה ראו גם איך שכל הבריאה כולה הוא כולו מציאות השי''ת, אסתכל באורייתא וברא עלמא, ואורייתא וקוב''ה חד. ולכן בשעת מ''ת ראו ישראל איך שכל הבריאה עכשיו הוא תלוי ואדוק בקיום התורה עצמה ממש. והאיך הוא זה? על ידי יחוד ה' שע''י התורה.

והמשגיח הגר''נ ז''ל היה מפרש כן ''ענין פסקה זוהמתם'' שמצינו בשעת מתן תורה. שבמתן תורה נפסקה הזוהמה של העולם, והתחיל הנהגה חדשה בבריאה, ואומה חדשה שהם כלל ישראל. אבל עד מתן תורה היתה בדר ''אלפיים תוהו'' רצה לומר אלפיים שנה שהעולם היתה בלי התורה עד מתן תורה.

המה מי מריבה

''וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם: המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם''.

מאד אינו מובן גודל העונש בזה שהכה משרע''ה את הסלע, מה היתה עומק החטא ולמה גרם שלא יכנס לארץ ישראל. ואפילו שהתפלל כמנין ואתחנן. וגם אינו מובן הטענה יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, ולמה אין זה נקרא קידוש השם במה שהכה את הסלע יותר ממה שדיבר אל הסלע. האם טבע הסלע לתת מים כשמכים אותו יותר מאשר אם מדברים אתו, הלא סוכ''ס נס הוא.

ויותר מזה תמוה דהנה מצינו שמרע''ה כבר הכה בפעם אחרת סלע כדי לתת מים, עיין סוף פרשת בשלח, שאמר לו השי''ת ''הנני עמד לפניך שם על הצור בחרב והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ויעש כן משה לעיני זקני ישראל''. ומסתמא שמזה הטעם הכה את הסלע גם בפעם השני, ובכן למה היתה זה תביעה כל כך גדול על משרע''ה מה שלא דיבר אל הסלע.

דברי האוה''ח הקדוש

ואפשר שהענין יומתק בעזה''י על פי מה שהקשה האור החיים הקדוש על נס קריעת ים סוף, למה נחשבת כנס גדול כל כך, הרי מצינו בתלמוד אשר גם רבי פנחס בן יאיר קרע את הירדן. ותירץ האוה''ח בזה''ל:

''אכן תנאי ההוא בכלל התנאים שהתנה ה' על כל מעשה בראשית להיות כפופים לתורה ועמליה, ולעשות כל אשר יגזרו עליהם וממשלתם עליהם כממשלת הבורא ברוך הוא כו' והוא סוד אומרו בוראך יעקב וגו' ואמרו ז''ל שאמר הקב''ה לעולמו מי בראך מי יצרך ישראל, והכל בכח התורה...והנה ביציאת ישראל ממצרים עדיין לא קבלו התורה ואין גזירתם על הנבראים גזירה ולזה לא הסכים הים ליחלק להם...ולזה כל צדיק וצדיק שיעמוד אחר קבלת התורה יביא בידו שטר חוב אחד לכופו ליחלק לפניו'' (פי''ד י').

רצה לומר, שכל עיקר הדבר מה שקריעת ים סוף היתה נחשבת לנס גדול, הוא רק לפני שנתן הקב''ה את התורה, אבל לאחר מתן תורה, הרי כל הבריאה נקבע על פי תורה וחכמיה, ובכן עכשיו מוכרח הוא להקרע לפני ת''ח בעל התורה.

להקדישני לעיני בנ''י

ואפשר שזה היתה גדר התביעה על מה שלא דיבר משרע''ה אל הסלע, להראות איך שעכשיו לאחר מתן תורה כל הבריאה כפוף לבעלי התורה, ועל ידי דיבור פה של משרע''ה שהם בגדר דברי תורה עצמה, כל הבריאה כפוף לפניו. ובזה היה מתקדש הבורא בעולם, להראות איך כל העולם תלוי באחדותו יתברך על ידי התורה.

ואף שבפעם הראשון שהכה את הסלע ודאי היה בזה קידוש ה', אבל אז היה זה רק בגדר נס, משא''כ עכשיו לאחר מתן תורה לא חפץ הבורא בנס, אלא אדרבה, להראות שזהו טבע העולם איך שהבריאה משועבדת לדבר ה'.

היכל ה' המה

ט. וענין זה, איך שייחוד ה' קובעת מהלך הבריאה, היא היא ענין המשכן, וכמו שנתבאר בנפש החיים (ש''א פ''ד) שבמשכן היה כלול כל הכחות שבכל העולמות אין מספר, ומכון נגד מקדש של מעלה. וכתב שם שגם האדם הוא באמת כעין משכן קטן, וכמש''כ ''ויהי האדם לנפש חי' -לנפש המחי' כל העולמות''. ועיין בהג''ה שם, בביאור הפסוק, ''היכל ה' והיכל ה' המה'' דרצה לומר שכלל ישראל עצמם הם היכל ה'.

והביא דרשת חז''ל ''ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'' בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד מישראל. שהם כבחינת משכן. עיין שם היטב ביאור כל הענין.

ובזה נבין כונת החינוך באופן יותר עמוק, דד''ז למדנו מהמשכן, איך שכל מעשה האדם פועלים בעולם דוגמת העבודה שבמשכן. וכמש''נ בהגה''ה הנ''ל ע''ש ועיין שם פ''ו שכתב שזמש''כ שהאבות הן הן המרכבה (וזה ענין מעשה מרכבה לדעת כל פרטי הנהגות העולמות על פי מעשה האדם).

בית מדרש במשכן

י. ובזה נוכל ליישב קושיית המגיד מדובנא ז''ל למה נעשו כל העבודות במשכן בענינים גשמיים, זהב כסף וקרבנות, הלא עדיף היה לעשות בית מדרש אחד גדול ללמוד שם תורה ותפילה כל היום. אבל להנ''ל מובן שהרי עמוד העבודה כונתו זיכוך החומר להיות מוכן לקבלת אור התורה, וזה בלא זה אי אפשר, וזה מה שראו שם, שאף הגשמיות יכול להתקדש קדושה עילאית [וידוע מה שאמר הרוח על הגר''א ז''ל שכל אכילותיו הם כקרבנות ע''ג מזבח, דהיינו מצד זיכוך החומר].

ובזה נבין כונת הרמב''ן ז''ל שסוף הגאולה הוא בזה שיגיעו למדרגת ''אבות הן הן המרכבה'' שהביאור כנ''ל, דהרי האבות הגיעו למדרגת זיכוך החומר שנתדבקו בהשי''ת תמיד ונתבטל גופם ורצונם עד שנעשו כולם רוחניים בתכלית המדרגה, ובכן גם כלל ישראל בהגיעם לזה אז נחשבו גאולים מתחת יד מצרים הוא היצה''ר ונתקדשו בקדושת התורה, וכמש''נ.

תוכן העניינים

מחנה שכינה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה