אור ברסלב
מחנה שכינה שער השלישי – שער האהבה › פרשת בשלח - קוה קויתי ה', מצות הבטחון

מחנה שכינה

שער השלישי – שער האהבה · פרשת בשלח - קוה קויתי ה', מצות הבטחון

פרשת ויחי - ויוסף היה במצרים

מה תצעק אלי

איתא בילקוט, ויבואו בנ''י בתוך הים ביבשה, ר''מ אומר בלשון אחד ור' יהודה אומר בלשון אחר, ר''מ אומר כשעמדו שבטים על הים זה אומר אני ארד וזה אומר אני ארד, ומתוך שהם עומדים וצוהבין קפץ שבט בנימין וירד לים תחילה, שנאמר שם בנימין צעיר רודם כו' כך מה שכר נטל שבטו של בנימין שירד לים תחילה, זכה ששרתה שכינה בחלקו של בנימין (בית קודש הקדשים).

ר''י אומר כשעמדו ישראל על הים זה אומר איני ירד כו' מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לגלי הים, עליו הוא אומר הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש טבעתי ביון מצולה אל תשטפני שבולת מים, באותו שעה אמר הקב''ה למשה, משה, ידידי משוקעים במים והים סוגר ושונא רודף ואת עומד ומרבה בתפילה, א''ל ומה עלי לעשות, א''ל ואתה הרם את מטך...אמר מי שהמליכני על הים אעשנו מלך על ישראל, עכ''ל.

ולכאורה אינו מובן טענת השי''ת על משרע''ה שהוא עומד ומרבה בתפילה, הא ודאי שהיה מתפלל על ישראל שינצלו, ואם כן הוא עוסק גופא בהצלתם, ולמה נחשב לטענה מה שמשתדל להצילם על ידי תפילה.

וכן יש לעיין בדברי הילקוט על הפסוק ''מה תצעק אלי דבר אל בנ''י ויסעו'', כדאי הוא האמונה שהאמינו בי שאקרע להם את הים. וגם זה אינו מובן הלא הקב''ה חפץ בתפילתן של ישראל ולמה אמר למשרע''ה מה תצעק אלי. הא זהו אומנות ישראל בעת צרה לזעוק אל ה' (ע' ברמב''ם ה' רא''ה מ''ע לזעוק ולהריע) ועוד, שלפי סברא זו דמספיק באמונה בלא תפילה, אם כן יקשה תמיד למה צריך תפילה, הא מספיק שיבטח על ה' ויאמין בו, ויזכה לישועה.

וישימו באלקים כסלם

''משכיל לאסף האזינה עמי תרתי הטו אזנכם לאמרי פי כו' אשר שמענו ונדעם ואבתינו ספרו לנו, לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות ה' ועזוזו ונפלאתיו אשר עשה, ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבתינו להודיעם לבניהם, למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקומו ויספרו לבניהם, וישימו באלקים כסלם ולא ישכחו מעללי קל ומצותיו ינצורו'' (תהילים ע''ב.

מבואר דתכלית יציאת מצרים היתה עבור דבר אחד בלבד, והוא שישימו באלקים כסלם ויבטחו עליו. ''וישימו באלקים כסלם'', כי כסל הוא מעשרה לשונות של בטחון במנין החוה''ל בסוף שער הבטחון. והוא הגבוה מהם מדרגה העשירית.

ושמעתי מהגר''י בלוך שליט''א לבאר מדרגה זו בבטחון, ד''כסל'' משורש ''כסיל'', שהוא מלשון טפשות, ורצה לומר שהאמונה כל כך מושלמת, וכל כך בוטח על ה', עד שזה נראה ככסילות וטפשות לשאר בני אדם איך שהאדם הזה מוסר עצמו לגמרי ביד ה', וזה דרגא גבוה מאד.

וזה תכלית יציאתם, כמפורש בתורה עצמה, בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו... למען...ולמען תספר באזני בנך...וידעתם כי אני ה'. וברמב''ן סוף פרשת בא שזהו כל תכלית יצי''מ, ואין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, רק לזה בלבד ללמדנו אמונה ובטחון ולהודות לשמו.

הסוגיא של בטחון

ומאחר שזהו כל תכלית היציאה, מן הראוי לעיין קצת בגדרי מצוה זו, כי הוא מצוה כמבואר בסה''מ להרמב''ם וכן בספר שערי תשובה ש''ג (ועיין פרש''י על הפסוק תמים תהיה) ולדעת איזה מחשבות יחשוב הבוטח על ה' ומה יקבע בלבו כדי שיזכה להשיג תועלתה ולעלות בכל מדרגותיה.

והנה ענין זה רחבה מיני ים. פסוקי בטחון רבות הם, מפוזרות בכל ספרי התנ''ך, ובעיקר בספר תהילים, ונתחברו עליה הרבה ספרים. וקודם שיבוא אל הקודש פנימה צריך האדם ללמוד שער הבטחון בספר חוה''ל, כי הוא עיקר ויסוד הכל כעין שולחן ערוך למצות הבטחון. וגם יש ליקוט מבעל הביה''ל, בעצם כתי''ק, שיש בה כמו ט''ז יסודות גדולות בענין הבטחון, ומבארם אחת לאחת.

וגם יש ספר יקר מאד בשם ''מצות הבטחון'' מהגר''ש הומינר ז''ל, בו מלוקט הרבה יסודות בענין זה. וכן יצא לאחרונה ספר חשוב ''אגרת הבטחון'' מהגרי''ל בלוך הנ''ל שמבאר חלקי הבטחון בכל פרטיהם ונאים הדברים למי שאמרם. ועברתי על הספרים הללו בעזה''י קודם כתיבתי שורות אלו.

ואחשוב לנכון להביא תמצית הדברים ומה שיש לעורר בזה, כדי שיהיה הדבר לעזר להשגת הבטחון בתמימות ובאמיתות, אחת היא יונתי תמתי.

יסוד מוסד

''מהות הבטחון – מנוחת נפש הבוטח''. והנה יסוד מוסד במצות הבטחון, שכפי מדרגת הבוטח בהשי''ת שמו ויתעלה, כן השגחת השי''ת עליו. וזה מבואר בהרבה מקומות בתורה, וכמאה''כ ''יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך'', שהביאור בזה ידוע ממרן הגרי''ז זלה''ה, שהחסד שהבורא מטיב לנו הוא ממש כפי השיעור שבטחנו עליו.

וז''ל הגר''א (בח''א ב''ק צב') ''מנה''מ דאמרי אינשי כד הוינא זוטרי לגביה התשא דקשישנא לדרדקי. כמש''כ במדרש משל לתרנגולת כשהיא קטנה אמה זנה אותה ונותנת בפיה, וכשמגדל ובאה לאכול עמה מכה אותה, לפי שכבר יכולה לזון א''ע. כן כשהאדם בוטח על בוראו ומנהיגו הקב''ה בהשגחה עצומה פרטיית וכשנתגדל בוטח בעצמו וכמו כן ההשגחה נתמעטה מעליו...וע''ז היו הכרובים במשכן כרביא להורות שהקטנים הם קיום השכינה, עכ''ל.

חזינן מזה שחסד ה' על הבוטח מתחלף כפי דרגות בטחונו, וכל שמכיר האדם יותר שהוא תלוי ביד השי''ת יותר הוא זוכה לישועה. ועיין באגרות ח''א ב' ז''ל, ''וכל שישים האדם מבטחו בו יתברך, כן יעלה וכן יצליח ע''כ והיינו כשיעור בטחונו בהשי''ת. ובליקוט מהביה''ל הביא דברי חז''ל ''כדרך שאתה הווה עמי אני הווה עמך'' עיין שם.

ויוצא מזה ממילא שאם רואה אדם שבטח על השי''ת ואעפ''כ לא נתמלא בקשתו ידע ויבין שהסרחון תלוי בו, אולי לא בטח כשיעור הישועה שצריך לו. ופשוט ודאי שלהשיג ישועה גדולה לא יספיק בטחון קלוש בעלמא, אלא ישיב אל לבו ויחזור עליו עד שיקבע בלבבו שה' הוא האלקים האמיתי ואין עוד מלבדו יתברך וכו', עד שיתרבה בטחונו ואז יזכה.

בטחון שהכל יהיה טוב

ואם אירע שלא השיג האדם את המקווה בבטחונו או אם אירע לו דבר שלפי ראות עיניו אינו טוב עבורו, מצינו ברמח''ל דיש הנהגה מסבבת כל העולם שלבסוף יראו איך שהכל טוב מוחלט ויד הקב''ה נוהג כל הבריאה לתכליתה הסופי בביאת המשיח בגדר כבשי דרחמנא, צדיק ורע לו. וזה בטחון כללי, להאמין בכללות שאם אירע דבר שאין לו בה הבנה וודאי יש חשבון בזה. ויכול להיות שלא השיג הדבר מפני שאולי אין זה טוב עבורו וחפץ ה' להטיב לו מה שבאמת טוב עבורו לפי חשבון הכללי הסובב כל הבריאה.

אבל מכל מקום נראה שאין זה מהות הבטחון לבוטח, כי באמת דבר זה הוא בכלל כבשי דרחמנא לחשוב על כל דבר אולי אינו נכון עבורי. שאם כן בטלת מצות הבטחון ודרך המשתדל, שלא יגיע המנוחה לבוטח מפחדו שמאיזה טעם כבוש לא ישיג ישועתו [ועל אף שזה טוב עבורו]. אלא ודאי עיקר הבטחון הוא האמונה שישיג מה שצריך לישועתו, ומה שנראה לפי הבנתו ומחשבותיו ותפילותיו. וישועת ה' כהרף עין.

וזה מפו' בדברי החזו''א הנזכר לעיל, וז''ל, ''כפי המדרגא שישים בטחונו כן יעלה ויצליח'' והרי שיקבל אותו האדם בעצמו, ככל פרטי בטחונו ממש, ואף אם אין זה הולך כל כך קל מ''מ ודאי שבעתיד הקרוב יצליח מאד כי ע''ז בטח בה' והשען באלקין. ועליו להמשיך בדרך ההוא ולא להרפות לחשוב מיד אולי זה סימן מן השמים, אלא ימשיך בבטחון גמור בדרך הנכון עד שיצליח בישועת ה' כאשר ייחל לו ממש. שאין זה נכון לקפוץ תיכף לדרגא גבוה להגיד שזה כבשי דרחמנא, צדיק ורע לו כו', אלא יתלה הסרחון בעצמו שלא השתלם בבטחונו ויחזור ויקוה להשי''ת ויחזק עצמו עד שיבוא ישועתו, וזאת היא סוד הבטחון כפי אשר נמסרה מדור לדור.

אך קרוב ליראיו ישעו

וז''ל רבינו יונה בשערי תשובה (ש''ג ל''ב) ''כי תצא למלחמה על איביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם, הזהרנו בזה שאם יראה האדם כי צרה קרובה תהיה ישועת ה' בלבבו ויבטח עליה כענין שנאמר (תהילים פ''ה י) אך קרוב ליראיו ישעו, עכ''ל. מבואר דכך היא חובת הבטחון, לבטוח שודאי יושיעו ה', ותהיה כבר הישועה מורגשת בלבבו. וכמבואר בפסוק אך קרוב ליראיו ישעו דתיכף מגיע ישועתו.

[ואולם נכון שמצינו למרן החזו''א ז''ל (בספר אמו''ב) דברים הסותרים להנ''ל ע''ש, שביאר ענין הבטחון בע''א, כבר אמרו הגדולים זלה''ה, שאין הדברים שם מובנים כפי השגתנו, אלא יש בזה כונה עמוקה. ומסופר על המשגיח הגה''צ הרב אליהו לאפיאן ז''ל שלא היה נותן לתלמידיו ללמוד בספר הנזכר לעיל מהאי טעמא, וגם שהדברים נראים כסותרים למש''כ בעצמו באגרת הנ''ל (מצאתי כ''ז בספר אגרת הבטחון)]

קוויך יפה

ודבר זה מצינו מפורש במדרש, וז''ל אז ישיר משה זה שאמר הכתוב קוה קויתי ה', א''ר פנחס הכהן בשם ר' חמא אם קוית ולא בא חזור וקוה. אמר דוד קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'. אם בא, קוויך יפה, ואם לאו חזור וקוה, עכ''ל.

הרי שיסוד הבטחון הוא להאמין שדבר ההוא יקרא בודאי, ואם לא קרא הטעם משום שצריך לחזק בטחונו עצמו. ואם בא, הוא מפאת בטחונו ''קיוויך יפה'' שהבטחון הוא שפעל הישועה.

ומבואר במדרש אצל יוסף הצדיק, שבכל פעולה שהיה עושה היה מקדים תפילה, והיה מתפלל ''רבש''ע אתה בטחוני אתה פטרוני יה''ר שאצליח בפעולה זו ואמצא חן בעיני פוטיפר''. מבואר שהתפלל שיתקיים הפעולה שיראה הצלחתה בעיני פוטיפר, ולא הצלחה בדרך כבשי דרחמנא. אלא על אותה הפעולה ממש, שיצליח בה על ידי בטחונו.

דברי ספר העקרים

ומצינו דבר נפלא בספר העיקרים בגדר הבטחון (מ''ד פרק מ''ט) וז''ל, ''וראוי שישאל שואל ויאמר, כי התקוה והתוחלת אינו דבר נאות לטבע האדם כי הם יטרידו המחשבה ויטישו הכח ויחליאו הנפש חולי גדול עד אשר ישימוה סכלה. וזה כי בסבת התקוה והתוחלת לדבר מה תהי' הנפש טרודה לחשוב מחשבות כו' עד אשר יכבה אור השכל מעלי' ותשאר הנפש עמומה. ע''ז אמר הכתוב תוחלת ממושכה מחלת לב (משלי י''ג)

ואם כן איך נאמר כי התוחלת והתקוה אל המאמין טוב עד שנמצא הנביא מזהיר על התקוה יותר מכל הדברים כולם כו'. והתשובה בזה כי התקוה לדבר שהמקוה מסופק בו אם יגיע אם לאו תטריד הנפש לחשוב מחשבות כדי להשיגו, אבל התקוה לדבר שהאדם מובטח בו שיבא כמו שיקוה לאור הבוקר לא יטריד הנפש אלא ישמחנה, בהיותה משערת הטוב ההוא המבוקש. והיותה בוטחת שיגיע. וע''ז הדרך ראוי שיהיה התקוה לה' כשיהיה בוטח בו בטחון שלם שישלים תקותו בלי ספק, עיין שם כל דבריו הנפלאים.

הרי מפורש שזהו מהות הבטחון לדעת שהכח ביד ה' בודאי למלאות בקשות וודאי יעשה כן כאשר בטח בו. וראיתי בספר אגה''ב בפירוש ענין ודאות הבטחון בשם מהרח''ו ז''ל שכתב דעיקר הבטחון דוקא אם הוא בודאות בלי שום ספק ופקפוק כלל, עיין שם.

נפלאות מהגר''א ז''ל

''כי בך ארוץ גדוד באלקי אדלג שור'' (ש''ב כב' ל') מבואר שהיה דוד המלך ע''ה קופץ ומדלג על החומות בכח שם ה', ואמר הגר''א ז''ל שאין הכונה שהיה משתמש בשמות הקדושים כאשר כתבו כמה מפרשים, אלא בכח בטחונו הגדול היה עושה כן. והוא יסוד נפלא.

ומצינו שדוד המלך היה מניף חרבו על אלף הרוגים בבת אחת, דבר למעלה מדרך הטבע, ולהנ''ל צ''ל שהוא מגודל כח הבטחון כפי דרגת הבוטח, ואם כן רואים מזה יסוד גדול, דאף במה שהוא למעלה מדרך הטבע מועיל הבטחון. כי הרבה מדרגות יש בבטחון עד אין שיעור [ומספרים על הבעש''ט שכל הנפלאות שעשה לא השתמש בשמות אלא בבטחון לחוד זולת פעם א' ואכמ''ל].

''בטחונו בה' היה מפליא...והיה רגיל תמיד לשנן המקרא בשמואל (א' ל' ו') ויתחזק דוד בה' אלקיו אם כי היה אז בצרה גדולה (כ''ז מספר ''שיחות חפץ חיים'' מבנו של הח''ח ז''ל).

לזכות לנס ע''י בטחון

וכן מצינו בספר חוה''ל שכמופת על בטחון הביא ענין אליהו עם העורבים, שהביאו לו כל יום ויום מנת מאכלו מבית המטבחיים של אחאב. וכבר נתקשו מה ראיה יש מזה לענין הבטחון, הלא זה נס, ומה שייך נס לבטחון.

אלא מזה אנו רואים שענין הבטחון אינו מוגבל לטבע כלל, וגם על נס גמור שייך גם כן בטחון, אם זה מה שצריך לו האדם. כי באמת זהו כל ענין הבטחון לדעת ולהבין שאין שום ענין בעולם שאינו תחת שליטת הקב''ה ויכול הוא לנהלו כרצונו. ובכן אין חילוק בזה בין נס לטבע. ומה גם שהטבע עצמה נס נסתר.

ועולה מכל זה דתועלת הבטחון מתחלף כפי מעלת הבוטח, עד כדי שיעשו לו נס. ואם לפעמים אין הבטחון מביא הישועה מיד, הוא משום שהענין שצריך לבטוח עליו הוא ענין גדול יותר וצריך הכרה בהשי''ת ובטחון יותר.

ואולי זה כונת ''בטחון'' מלשון הבטחה, כאילו זה הבטחה מאתו יתברך שכל מה שבוטח בו יתברך חוזר וגומל לו כאילו הבטיחו. וכך היא חובת עבודתו, לחזור על הענין עוד ועוד עד שיקבע בלבו ביתידות בל תמוט ובזה יזכה, וכל עוד שלא זכה הוא סימן שצריך להתחזק עוד יותר. קוה...חזק...קוה.

איך נראה מלחמת ה'

ועל עיקר הזה התנהלו כל מלחמות ישראל, כמבואר בהקדמת ספר מצות הבטחון בשם המהר''ל, שבשעת המלחמה היו ישראל משננים פסוקי בטחון בפיהם ובד בבד היו עורכים מלחמה. והבה נתבונן איך היו נראים ישראל, ברצוא ושוב בקשרי המלחמה, מניפים חרבות צורים בידם על האויב, ובבד בבד מנגנים פסוקי בטחון. אין זה ידים ידי עשיו, אלא מין מלחמה אחרת לגמרי. כח הקדושה נגד הטומאה, צדיקי עליון נגד ערלים פחותים שפלים גסים. ודאי שהיה זה מחזה נורא מאד.

ונעתיק דברי הרמב''ם הנפלאים מאד (סופ''ז מה' מלכים הט''ו) ''ומאחר שיכנס אדם בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד...וכל המתחיל לחשב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה, שנאמר ''אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם'' ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויים בצווארו...וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה הכונה לקדש את השם כו' עכ''ל. מבואר מזה דכך היתה צורת המלחמה אצל אבותינו שהיו מחזקים עצמם יותר ויותר עד שזכו לישועה.

ובליקוט מהביה''ל ז''ל על בטחון מביא דברי הרמב''ם בספר המצות דכי תצא למלחמה גו' לא תירא מהם שהוא ציווי כללי למצות הבטחון דמי שמחסר בבטחונו עובר בלא הנזכר לעיל (וע''ד דברי רבינו יונה הנזכר לעיל).

בטחון ותפילה

והנה אחד מתועלות התפילה הוא שעל ידי התפילה חוזר ושונה ומשריש בלבו עיקרי הבטחון עד שמתחזק בה מספיק וראוי להוושע בזכות בטחונו. ולפי זה יש לבאר המדרש הנזכר לעיל בראש דברינו מה תצעק אלי דבר אל בנ''י ויסעו כדאי הוא האמונה שהאמינו בי, ונתקשינו הלא תפילה עמוד ישראל, ולמה טעה במה שהרבה בתפילה.

ואפשר דמאחר שזה מעיקרי התפילה להשלים עצמו בבטחון כדי שיזכה לישועה בשוה לבטחונו, אם כן בני ישראל ביציאתם ממצרים בראותם המכות במצרים, גברה אמונתם בה' כל כך עד שכבר ראויים היו שיעשו להם נס תיכף על ידי אמונתם בלבד בלי צורך לתפילה, שתכלית התפילה כבר השיגו על ידי אמונתם, וכמבואר במדרשים שם שזה כל זכות יצי''מ על ידי האמונה שהאמינו בהשי''ת.

ומובן לפי זה גם כן השכר שקיבל שבט בנימין, שהשרה הקב''ה שכינתו בחלקו בבית קה''ק וכן יהודה זכה למלכות, כ''ז בזכות שהם שהמליכו השי''ת ע''ע בבטחונם המופלאה, שקפצו לתוך ים סוער ולא שאו ליצרם אלא בטחו בכל לב ונוושעו.

ברכת הרמב''ם לבית נאמן בישראל

ונאות לענין לסיים בדבריו הנפלאים של הרמב''ם ז''ל (שם) בגודל שכר מי שלוחם למען ה' עם בטחון שלם. וז''ל, וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד. מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה. ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא. שנאמר כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך ונו' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך.

מנהג העולם לברך את החתן ואת הכלה שיזכו לבנות בית נאמן בישראל, כברכת אביגיל לדוד הע''ה. אבל מה הוא בית נאמן, ומה יבטיח קיומה. דבר זה למידין מדברי הרמב''ם ז''ל, שבית נאמן כונתה בית נכון, ר''ל בית הבנוי על אדני יסודות מוצקות. ומה הם האדנים האלו, הבטחון. כי האדם נמצא בתוך המלחמה החזקה, ואם יבטח על ה' יצליח לזכות לעצמו, לכל הדורות, ולחיי העולם הבא.

תוכן העניינים

מחנה שכינה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה