שער השלישי – שער האהבה · פרשת לך לך - איש מנוחה
שמעי בת וראי
א. במדרש פ''א ויאמר ה' אל אברהם לך לך מארצך וגו' ר' יצחק פתח שמעי בת ורעי הטי אזנך ושכחי בית אביך אמר ר' יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה ביראה אחת דולקת אמר ''תאמר שהבירה זו בלא מנהיג'' [ובפרש''י על המדרש, שמים וארץ ושמש וירח וכוכבים מאירים אפשר עולם כזה בלא מנהיג וכן מבואר ברמב''ם פ''א מה' יסה''ת ''התחיל לשוטט בדעתו כו' לחשוב ביום ובלילה והיה תמה האיך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו כי א''א שיסבב א''ע] הציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעוה''ז בלא מנהיג הציץ עליו הקב''ה ואמר לו אני הוא בעל העולם'', ע''כ לשון המדרש. וצריכים אנו להבין עומק הכונה.
הקל הנכבד והנורא הזה
והנה כתב הרמב''ם (פ''ב מה' יסה''ת) וז''ל הקל הנכבד והנוראה הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה' אלקיך כו' והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול'' ע''כ.
לכאורה יש לעיין שלפי זה למה לא מצינו בני אדם אוהבי ה' אהבה עזה בכל מקום בעולם, הרי כל אדם רואה הבריאה ומעשיו הנפלאים של הקב''ה, ואם כן היה מסתבר שימצא ריבוי בני אדם עומדים תמיד ומשבחים לבורא יתברך על גודל חכמת הבריאה אין ערך וקץ. וכן אנחנו, למה לא מתמלאים אנו כל יום באהבה להקב''ה כאאע''ה .
אבל למידין אנו מזה יסוד גדול, כי באמת אנו חושבים דמסתמא אאע''ה הגיע להכרה בבורא יתברך מתוך חשבונות גדולות והבנות עמוקות שעל ידם הגיע לאהבת ה', מה ששום אחד לא הגיע אליו קודם, אבל רואים אנו שאין זה נכון, ורש''י והרמב''ם כותבים שהכיר בוראו רק מפאת ההסתכלות הפשוט בבריאה. שמש, ירח, כוכבים, דברים שכולנו רואים כל יום ויום. ואם כן הלא גם לנו נראה השמש וגם לנו הירח ואם כן למה לא נהיים צדיקים ואוהבי ה' כאבינו אברהם.
לדעת שיש בריאה
לזה באה תשובת המדרש ללמדנו תיכף בתחילת הפרשה מעלת אברהם ''שמעי בת וראי הטי אזניך ושכחי עמך כו'. כי זה היתה סוד הכרת אבינו הראשון באשר אנחנו רואים כל הבריאה אבל לא שמים לזה לב, אבל הוא אברהם שם לב. ובכן שמעי, ראי, הטי אזניך. כי כך צריכים לעשות, לשים כל החושים להבין גדלות המתרחש בעולם בפני העינים. כי הראיה השטחית שלנו לא יספיק לכלום. וכמו שאמר החכם מכל אדם ''לב רשעים כמעט'' רצה לומר שההתעוררות שמגיע לרשעים ונוגע בלבבם- כמעט, רצה לומר שבטל תיכף ומיד. האדם הנלבב רואה בכל יום נסים ונפלאות ולמה לא מתפעל כל כך ולא נהפך לאדם אחר, מפני שהכל שטחי, חסר כלי ההתבוננות. אבל אבינו אברהם עשה רק פעולה קטנה, לקח מזמנו להתבונן. ראה שיש עולם, יש גלגל, יש שמים יש כוכבים, ומיד נעשה אאע''ה, וכלשון הרמב''ם מיד הוא מתאוה לידע את הגדול.
דמי כולו
מעלת השמיעה היא מעלת ההשתנות שיכול אדם לשמוע מושגים חדשים לשמוע תוכחת מוסר ולשנות א''ע. בספר שערי תשובה לרבינו יונה (שער הראשון) מבאר מה דאיתא בגמרא ב''ק (פה:) אמר רבא קטע ידו נותן לו דמי ידו, קטע רגלו, דמי רגלו, סימא עינו דמי עינו- חירשו נותן לו דמי כולו. שצריכים אנו להבין למה דמי כולו ובמה עדיף השמיעה משאר הדברים. אמנם ביאוה''ד שהשמיעה היא השימת לב, היא ה''שמעי בת'' שיש לכל אחד ואחד מאתנו הנותן לנו אפשרות השינוי והעליה. בן סורר ומורה מה גרם לו הקלקול- ''איננו שומע בקולנו'' נאבד לו השמיעה נאבד לו היכולת להשתנות ולכן ירדה תורה לסוף דעתו. צריך האדם לדעת ששימת לב הוא יסוד הכל. אדם יכול לעבור בעולם שבעים שנה ולא לשמוע כלום. והטעם שהכל שטחי. אנשים אומרים תמיד ''אין לנו זמן'' הם תמיד בבהלה, ברצוא ושוב, כלום לא נכנס ללבות בני אדם כאלו, והתיקון לזה שילמוד איך לשמוע.
אפשר שעברתי על מקום שהתפללו
בראשית כ''ח, ''וישכב במקום ההוא'' ופרש''י לשון מיעוט באותו מקום שכב אבל י''ד שנים ששמש בבית עבר לא שכבר בלילה שהיה עוסק בתורה, ובספר דעת תורה הביא בשם הסבא מקלם לעורר דרך בני אדם, איך שאנו עוברים על דברים בלי שימת לב כלל וכלל למה שאנו לומדים, כי יש להתבונן מה נאמר כאן, אם נתבאר לעצמנו יום א' בלי שינה כמה אנחנו מפסידים עצמנו (אויס מענטש) וכל שכן שבוע, ועל אכו''כ שנה, וכאן רואים שלא יישן לא יום א' ולא שניים ולא שנה אלא יד' שנה והוא נורא.
זמש''כ שם ''וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי'' ופרש''י וא''ת כשעבר יעקב על בהמ''ק מדוע לא עכבו שם איהו לא יהיב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו כו' כי מטא לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותיו כו' יהיב דעתיה למהדר וחזר עד בית קל- חזינן דהכל תלוי בהתבוננות ומנוחה- ובלי ''יהיב דעתיה'' יכול לעבור על מקום המקדש ולא ירגיש (מהנ''ל).
כל הדברים כפשטן
ולהמחיש הדבר איך צריכים להסתכל על הדברים נעתיק דברי המהרש''א על אגדתא דרבה בר בר חנה (בבא בתרא ר''פ הספינה) ששם מבואר הרבה אגדות שנראים בעינינו מוגזמות, על שנקטו כמה מפרשים שאין הדברים כפשוטן, וחלק עליהם המהרש''א ז''ל וכותב (עד: ד''ה ודע) ''ודע כי יש לנו להאמין בכל הדברים האלו בפשטן ואף שהמפרשים האריכו בדרוש זה לפי כוונתם יעויין שם, אין הדברים יוצאים ממשמען ודו''ק עכ''ל.
אדם חושב שאם אינו מבין דבר כמשמעו, באמת אין לזה שום פירוש, אבל לחשוב שאולי אין הוא מבין הענין, לא יתן אדם למחשבה זאת לכנס ללבבו ודוחהו לחוץ כאילו בטבע, יעקב אבינו לא ישן י''ד שנה, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, למה אנחנו לא מתפעלים, כי צריכים אנו לקנות כח השמיעה וההבנה בדברי חז''ל ולא לדחות דברים בלי לחשוב (וידועים דברי החז''ל ''לגלג עליו אותו תלמיד כו' לימים הפליג בספינה כו' רבי דרוש ולך נאה לדרוש כו' עד הנה לא האמנת כו' ונהרג והוא ע''ז).
באותה שעה
פרקא דר''א פכ''ה ''באותה שעה הגביה ר' אליעזר שתי זרועותיו כו' ואמר הוי לי על שתי זרועות אלה ב' ספרי תורות שנפטרין מן העולם כו' ועוד אני שונה ג' מאות הלכות במכשפה לא תחי' וי''א שלשת אלפים הלכות ולא שאלני אדם בהם דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף שפעם אחת אמר לי רבי למדני איך נוטעין קישואין אמרתי דבר אחד נתמלא כל השדה קישואין''. מזה אנו יכולים להבין כמה רחוקים אנחנו מהתכלית ג' אלפים הלכות! והלכה א' מהם עמוק כל כך! נורא למתבונן! [ידוע הסיפור עם הגר''א ביום א' דפסח שהיו פניו זועפות על ששכח מאתים חמישים פירושים על פסוק א' שזכה להם בבת אחת בגילוי משמים, ואמר לתלמידיו שבאחד מהם אני מבין יסודות כל הבריאה וכל נברא על תכונותיו כו' באחד מהם!].
איש פשוט היה ר' דוב
לאחרונה בעיר לייקוואוד נפטר זקן בשם ר' דוב (בערעל) וייצער זצ''ל שהיה מצויין בזה שהיה איש פשוט מהדור העבר, קודם המלחמה הי' גר באיזה עיקר קטנה ומוכר משקאות לאיכרי השכונה. ממש בתכלית הפשטות. עד כדי כך היה הפשטות שבדרך שיחה עמו נתגלה שלמד כל הש''ס חוץ מעירובין ויבמות, וגם קרא מדרש ותנחומא כמה פעמים, וגם זוהר כמה פעמים, והיה אומר שאוהב ללמוד זוהר בגלל שאין שם פעמיים אותו המימרא שבמדרש חוזר במקומות שונות של עצמו, ולא הרגיש כלל איזה חשיבות בזה, וזה היה פעם איש רגיל, תמימות כזה, יונתי תמתי של פעם.
והיה אומר תמיד שהחטא של אמעריקא הוא ''שאין זמן'', אנשים כל כך עסוקים שאפילו כשלוקחים זמן לעסוק בחסד עושים בבהלה בלי מנוחה כין אין זמן אין זמן, והיה אומר שזה מגיע מהיצר הרע לעשות כסף, וכינה לזה היצר הרע של ''העגל הזהב''. ובאמת שכיון מדעתו לדברי הגר''א ז''ל בביאור היצר הרע של ממון, שהוא החמדה, שהיצר הרע הזה אינו פוסק מעל האדם אפילו לרגע אחד. גם על משכבו בלילות יחשוב מחשבות להעשיר.
הגרי''ז לא רצה להגיע לאמעריקא
ידוע שמרן הגרי''ז ז''ל לא רצה להגיע לאמעריקא בשום אופן, ולא הי' לו מגע עמה, וידוע פעם בעת חליו (ר''ל) הציע מרן הגר''א קוטלר ז''ל שיבוא לאמעריקא לטיפול רפואי ולא הסכים, ואמר לו הגרא''ק ז''ל שהוא מוכן להביא הרופא לשדה תעופה עצמה לנתח שם וגם לזה לא הסכים בשום פנים. ומאד הוא תמוה, מהו הפחד הגדול להגיע לאמעריקא, הלא אנשים טובים יש שם. אבל אפשר שהביאור כנ''ל, שהיצה''ר של כסף הוא כל כך גדול עד שגוזל מהאדם הזמן שלו, ואינו נותן לו כלל רגע להתבונן מה חובתו בעולמו, וזה הסתירה הכי גדולה לעבודת השי''ת, ובכן לא רצה להשתייך לזה כלל.
דבר נורא
מסילת ישרים פ''ב ''ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצה''ר וערמתו להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני אדם עד שלא ישאר להם ריוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים כי יודע הוא שאלולי היו שמים לבם כמעט קט על צרכיהם ודאי היו מתחילין להנחם ממעשיהם והיתה החרטה הולכת ומתגברת בם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי והרי זו מעצת פרעה הרשע שאמר תכבד העבודה כו' עיין שם.
חזינן מזה דבר נורא שאילו באמת מתבוננים לרגע היה כל החטא מתוקן וכל עקולי ופשורי היו נעשים למישור ולא כמו שאנו חושבים שצריך לזה איזה תרופה גדולה, או ללמוד ש''ס ופוסקים כמה פעמים, אלא האמת הוא שבכמה רגעים של התבוננות מספיק בזה להכריע דרך חייו של האדם, אבל אכן זהו כל העבודה.
קבלה מהגר''א ז''ל
ויש קבלה מהגר''א ז''ל שדורו של משיח יהיה דור של שטחיות, דור של הבנה שטחית בענינים רוחנים, ואף שיש לזה מעלה, באשר גם הרע המקיף אותנו מסביב לא ישפיע עלינו כ''כ עמוק, מ''מ יש גם חסרון, שגם המעשים הטובים חסר בהם תוכן מרוב שטחיותן. וכל זה מגיע מכח שאין לנו זמן להתבונן מספיק בשום ענין.
ועל זה כתוב במשלי ''לב רשעים כמעט'' והביאור בזה שגם הרשע יכול לשבת ולשמוע שיחת מוסר וגם להתעורר מזה, ולבכות ביום הכיפורים ובנעילה, אבל אח''כ כשיוצא מביהכנ''ס הוא כבר חזר להיות אותו רשע שהיה מקודם ואין זה משום שהיה שחסר בקבלת יום הכיפורים, ומגלה לנו שלמה המלך ע''ה הטעם, כי לב רשעים ''כמעט'' רק מעט זמן נשאר הרושם, ולא עמלים להמשיך הרושם להחדירו בלבבם לעולם שישאר למשך כל השנה, ולכן נשאר רק לרגע, ותיכף יפוג רישומו.
כולנו מכירים אנשים שלמדו בישיבה ושמעו שיעורים ואמרו חבורות ועוזבים הישיבה ולא נשאר מהם כלום ולא רואים עליהם אפי' שהיו פעם באיזה ישיבה, מה ההבנה בזה, הביאור כנ''ל בלא התבוננות והשבה ללב אין לזה קיום, יכול האדם לעבור על מקום המקדש ולא ירגיש.
אחות לנו קטנה
במדרש פ''ג ויאמר ה' אל אברהם ר' ברכיה פתח אחות לנו קטנה ושדים אין לה, אחות לנו קטנה זה אברהם שאיחה את כל באי העולם...ושדים אין לה לא הניקוהו לא למצוות ומעשים טובים, מה נעשה לאחותנו ביום שידבר בה ביום שגזר עליו נמרד לירד לתוך כבשן האש. אם חומה היא נבנה עליה אם מעמיד דברים כחמה יבנה עליה, ואם דלת היא נצור עליה אם דל הוא במצות ובמע''ט נצור עליה...מה הצורה הזאת אינה אלא לשעה כך אין אני מתקיים עליו אלא לשעה, אמר לפניו רבון העולמים אני חומה מעמיד אני דברי ושדי כמגדלות זה חנניה משאל ועזריה אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום שנכנס בשלום ויצא בשלום, ע''כ.
ולהבין כונת המדרש נקדים מה שאנו מתפללים בכל יום ''ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך. וידוע שנאמנות ענינה בלי התחלפות. בלי ספיקות. הרי מבואר עיקר גדלות אאע''ה היתה הכרתו בלתי מוחלפת בעבודתו בעולמו שלא החליף ידיעתו בשום פנים. והנה האבות נקראו ''איתני עולם'' [וכן הרמב''ם שם ה' יסוה''ת כתב על אאע''ה ''כיון שנגמל איתן זה'', ושם '' עד שנולד עמודו של עולם והוא אאע''ה''] הרי דעיקר מעלת א''א היתה מעלת איתן, חזק בלי התחלפות, וכך הוא מעלת העובד מתוך שימת הלב.
חבר בו ספרים
והרי הרמב''ם כותב שהלא חנוך ונח ושם ועבר גם הם ידעו מגדלות הבורא ולכן למה לא נבנה כלל ישראל מהם, אבל התירוץ הוא דנח היה צריך סעד לתומכו, דהיינו ''כצורה שאינו אלא לשעה'' (לשון המדרש הנזכר לעיל) דהיינו שלא היה לו מדת האבות מדת איתני עולם ולזה בדק השי''ת ''ביום שידובר בו'' רצה לומר ביום שידובר אם לבנות ממנו כלל ישראל, דצריך לבדוק אם הוא חזק. אם הוא איתן. אם הוא עובד מתוך שימת לב, או כמצות אנשים מלומדה. ואם כן גם הוא לא יתקיים אלא לשעה.
''והיה מהלך וקורא ומקבץ העם כו' וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו כו' ויצחק הודיע ליעקב (רמב''ם יסה''ת פ''א ה''ג) והיינו כדי למסור לדור דור, ''ולהשיג מעלת'' כי ידעתיו למען אשר יצוה כו''' הוא דוקא אם נקבע הידיעה בלבו חזק כל כך עד כדי מסירו''נ עליו. וע''ז ענה אברהם אני חומה ומוכן למסור נפשי. ולא רק זה גם השתיל כח מסירו''נ זה בבניו עד עולם עד שגם חנניה מישאל ועזריה הם יעמדו באותו נסיון כמוהו. אז זכה ליכנס בשלום ולצאת בשלום.
ללכת כנגד כל העולם
והתבונן נא על מה שכתוב ''ויבא הפליט ויגד לאברהם העברי'' דקאי על עוג מלך הבשן שרצה להתחתן עם שרה אמינו, מה חשב בזה האם חשב שיערוך אאע''ה מלחמה עם כל העולם, ה' מלכים אדירים וגדולים, האיך אפשר שיחשוב דבר לגמרי נגד הטבע של העולם. אבל מבאר המשגיח הגר''נ וואכטפוגעל ז''ל שידע עוג גודל מעלתו של אאע''ה, כדאיתא שם בפסוק ויגד ''לאברהם העברי'' שדרשו חז''ל על זה ''כל העולם כולו בעבר אחד ואברהם בעבר השני'' וידע עוג שמי שלא איכפ''ל מכל העולם, הוא מוכן לעמוד על משפט הצדק עד כדי מסירו''נ עד שאין זה פלא אם יערוך מלחמה נגד כל העולם.
וידועים דברי הרמח''ל דקודם שבא אאע''ה כל מי שרוצה לבחור בטוב ממנו היה יוצא כלל ישראל, אבל לאחר שבחר אברהם, מאז הובדל הוא לטוב, שישראל הלכו לצד הטוב וכל העולם הלכו לצד הרע (ובקונטרס ''איתני עולם'' ביארנו עבודת כל האבות על פי דברי הרמח''ל אלו עיין שם) וזה גם ענין שינוי שם אברם לאברהם דאב המון גויים נתתיך. דזה מסמל ענין זה. הרי שכל מעלתו של אברהם אע''ה שעצר להכיר ולהשיב אל לבבו הבחירה בטוב, עד שממנה נולד כלל ישראל, עד כדי כך הוא כח ההתבוננות הנכונה.
''הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה והנחותי לו מכל אויביו מסביב כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו'' (דה''י א' כ''ב) אנו אומרים שים שלום, ושלום כונתו שישב לבטח ולא יהיה איזה פגיעה בעצמו ובנכסיו, וגם לא יהיה מחלוקת, אמנם יש עוד מושג של שלום, והוא יהיה איש מנוחה שלמה יהיה שמו, שיש שלום של מנוחה ושלוה להיות איש מנוחה וזה יסוד כל ההצלחה ויה''ר שנזכה לזה באמת.