אור ברסלב
מחנה שכינה שער השלישי – שער האהבה › פרשת וישלח - קטנתי מכל החסדים

מחנה שכינה

שער השלישי – שער האהבה · פרשת וישלח - קטנתי מכל החסדים

פרשת ויצא - תתן אמת ליעקב

שמא יגרום החטא

''קטנתי מכל החסדים ומכל האמת'', ופרש''י על פי דברי הגמרא ברכות (ד' ע''א) דאף שהבטיח לו הקב''ה מ''מ פחד שמא גרם החטא. והשיג עליו הרמב''ן שאין זה משמעות הפסוקים שהרי לאחר מכן בפסוק יג' נאמר ''ואתה אמרת היטב אטיב'', שהזכיר הבטחת הבוי''ת ואם פחד שמא גרם החטא מה יועיל ההבטחה. [והיה אפשר ליישב שיטת רש''י שכונת הזכרת ההבטחה היה הדרך תפילה, שהתפלל יעקב אע''ה שכמו שלא הייתי ראוי אז ואעפ''כ הבטחת לי, כמו כן עתה אף שאיני כדאי תקיים הבטחתך].

אלא דאכתי דברי רש''י צריכים, שהרי הגמרא הזכיר דרש זה על הפסוק וירא יעקב מאד וייצר לו, ואילו רש''י מזכירו על הפסוק קטנתי. וע''ז השיג הרמב''ן דאין זה לפי משמעות הפסוקים, וצריך עיון דעת רש''י למה שינה מהגמרא להעמיד הדרש על פסוק זה.

והנה ברמב''ם בפתיחה למשנה הקשה על דברי הגמרא בברכות שם דמה שייך שמא יגרום החטא, והא איתא במסכת שבת מעולם לא יצא מדה טובה מפי הקב''ה וחזר בו לרעה, ואם כן איך פחד יעקב שמא יגרום החטא. ובמהרש''א שם עע''ז ומתרץ דכל זה בגורם אחד, מיעוט זכויות, או שמא יגרום החטא, דיתכן שיחזור בו השי''ת לרעה, אבל בכאן היו שניהם. ולכאורה קשה להבין כונת המהרש''א ומה נפק''מ בזה אם הוא גורם א' או שניים.

בטחון לרשע

והנה מצינו מחלוקת חכמי ישראל אם מועיל בטחון עבור הרשע, דדעת החובות הלבבות הוא שאינו מועיל. כמבואר בספרו (שער הבטחון פרק ג') וז''ל ''וההקדמה הרביעית שתהי' השגחתו חזקה והשתדלותו גדולה לקיים מה שחייב בו הבוי''ת מעבודתו ולעשות מצותיו...אבל מי שיבטח על הבורא כו' עיין שם.

אבל שיטת רבינו הגר''א ז''ל שגם רשע יכול לבטוח בה' ולקבל מבטחו, וראיה מדרשת חז''ל על הפסוק ''רבים מכאובים לרשע ובוטח בה' חסד יסובבנו'' אפילו רשע הבוטח בה' חסד יסובבנו, ע''כ. הרי מפורש דענין הבטחון אינו תלוי לפי מעשה בני אדם אלא כך היא המדה, שעצם הבטחון בה' גורם זכות קיום הבטחון. וכן דעת העיקרים פמ''ז וברמב''ן בריש ספר אמונה ובטחון. והטעם דעצם זה שבוטח על השי''ת הוא הגורם שימלא ה' הבטחתו, ואינו שייך למעשיו אם הם טובים או לא (ועיין בספר שמירת הלשון שהביא הח''ח ז''ל שני השיטות ופסק כהגר''א ז''ל).

ולענ''ד נראה דגם מוכח כן מהמדרש על הפסוק ''כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב ...לא תירא מהם'' ודרשו ז''ל לא תירא מעבירות שבידך. והוא כנ''ל, שאין זה תלוי במעשה בני אדם, אלא במדת הבטחון בלבד.

קושיא לשיטת הגר''א

אבל קשה לדברי הגר''א ז''ל מסוגיא דידן שפחד יעקב שמא יגרום החטא, וכן מבואר בברכות שם באורך כמה צדיקים שפחדו שמא יגרום החטא. והלא הבטחון מועיל גם עבור הרשע, ואם כן מכ''ש שצריך שיועיל עבור הצדיקים.

וקושיא זו מקשים רבים, עיין רמב''ן אמונה ובטחון, ורבינו יונה [משלי ג'] ועיין בלש''ם (דע''ה ח''ב ד''ה ענף ד' ג') שהביא המדרש (ויק''ר כט' ב') אל תירא עבדי יעקב וע' ב''ר עו' א', ויוצא מדבריו שמפני הכרת השממה שבחטא פחדו, ולא מחוסר בטחונם ח''ו.

שני אופני תפילה

אח''כ מצאתי בעזה''י שהדבר כמעט מפורש בפירוש הגר''א ז''ל למשלי (פכ''ה טו') על הפסוק ''בארך אפים יפתה קצין ולשון רכה תשבר גרם'', וביאר הגר''א ז''ל לעולם יקדים אדם תפילה לצרה, אך יש שני מיני תפילות, האחת שמבקש שהקב''ה יעשה למען רחמיו וחסדיו, כמו שאמרו עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך ואל תטשנו ה' אלקינו לנצח.

כלומר מה שעד הנה עזרונו הוא ''רחמיך'' ולא למעננו, ומה שלא עזבונו הוא ''חסדיך'' ולכן אנו בטוחים שאל תטשנו ה' אלקינו...דאילו הי' בשביל מעשינו היינו מתיראים שמא יגרום החטא אבל כאשר הוא למען חסדיך אין אנו מתייראים כלל כי חסדיך הם קיימיים תמיד...והשני' שמבקש מהקב''ה שיעשה בשביל מצותיו כו' כמש''נ קטנתי מכל החסדים (כפרש''י) ולכן וירא יעקב מאד שמא יגרום החטא כו' עכ''ל.

עולה מדברי הגר''א ז''ל שבאמת כך הדבר, שיש תפילה לה' שעוזר לכל בן אדם, בין אם יש מעשים בידו בין אם אין, אבל יש עוד תפילה ובטחון שהוא תלוי כפי מעשה בני אדם, ולזה פחד יעקב אע''ה שמא יגרום החטא. ולפי זה מיושב שפיר שיטת הגר''א ז''ל דאף שהבטחון מועיל לרשע מכל מקום יעקב אע''ה היה לו סיבה מיוחדת שפחד, והוא מפני שתפילתו היה צריך שלא יגרום החטא.

בטחון וחסיון

אבל כל הרואה יתמה, שא''כ למה באמת ביקש יעקב אע''ה בזכות עצמו ובכך יש חשש שמא יגרום החטא, למה לא יבקש דרך רחמים ותחנונים כדרך הראשון שכתב הגר''א ז''ל ובזה אין חשש שמא יגרום החטא, ואף דודאי הענינים עמוקים מ''מ לפי השגתינו יש להבין בה איזה טעם.

ומה שנראה בביאור הענין בעזה''י, דהנה במדת הבטחון יש כמה מדרגות. ועיין בחובות הלבבות שמביא עשר מדרגות בבטחון, ובתוכם כתב שיש מדרגה בבטחון הנקרא ''מחסה'' שהוא מלשון חסיון. ואיתא בשם הגר''א ז''ל שיש חילוק בטחון וחסיון, והוא, דבטחון הוי כהבטחה שהאחד מבטיח לחבירו שאם תעשה כך וכך אני עושה לך כך וכך, שהוא כמו הבטחה, שמבטיחים אחד לשני.

אבל חסיון הוא גם בלא הבטחה, כאדם החוסה בצל אבן גדול להגן על עצמו מן השמש, שהחסיון הזה הוא בלי הבטחה, שאין הבטחה שהאבן יגן בעד יושב בצלו, אלא כך הוא דרך העולם שהיושב בצלו מוגן מן השמש, כמו כן מדותיו יתברך שיש בטחון עבור איזה דבר, וחסיון בלא שום סיבה.

ונראה לפי זה, דעיקר דברי הגר''א הנ''ל שהרשע הבוטח בה' חסד יסובבנו, הוא דוקא במדרגת חסיון, רצה לומר שהקב''ה מגן ומושיע לכל החוסים בו, אבל יש גם פעמים שהקב''ה מבטיח לאדם שיעלה לאיזה מדרגה עבור איזה פעולה שיעשה, זה כבר תלוי במילוי חובות האדם כלפי הקב''ה, כי זה פשוט שאינו שייך לזכות לקיום שום הבטחה בלי שיעשה המוטל עליו, ואפילו אם הוא רשע שבוטח בה' לא יגיע לכך, שהרי זה צריך מעשה, ובלי המעשה לא יגיע.

לזכות לקיום הבטחת ה'

ובכן נבוא לבאר סוגיא דברכות (ד.) המדבר באופנים שגרם החטא, דיעו''ש ''לולא האמנתי...נקוד על לולא אמר דוד לפני הקב''ה רבש''ע מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לע''ל אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו שמא יגרום החטא... כדתניא עד יעבר עמך ה' כו' אמרו חכמים ראויים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא, עיין שם.

ונראה שכל הדברים הם דברים התלויים בהבטחה, כמו שאמר דוד מובטח אני כו' דהיינו שיש הבטחת שכר לע''ל, ולהנ''ל זה תלוי כפי ערך המעשים, ובכן היה דוד מפחד שלא יזכה לקיום ההבטחה. וכן ענין הגאולה העתידה תלוי במעשי בני אדם שיהיו ראויים לכך, שלא שייך לזכות לזה על ידי חסיון לחוד.

ובזה נוכל להבין ענין ''קטנתי מכל החסדים'' ושמא יגרום החטא, שהרי כבר נתבאר כ''פ שיעקב אע''ה במעשיו הטובים נעשה בחיר האבות, ונבחר להיות כלל ישראל מעל לעשיו [כמו שאמר לו המלאך ''לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהא שמך''] ואם כן הוא דבר התלוי בערך המעשים הטובים שעשה, ובכן הבין שכדי להגיע לכך לא יועיל הבטחון בלבד, דאף שידע שזה ברור כי אלקים מחסה לנו סלה, ואולי שיזכה להנצל מידי עשיו שלא יהרגהו, מכל מקום זה יהיה רק הצלה גופנית, אבל הצלה רוחנית, רצה לומר להגיע לשלימות בחיר האבות, זה לא אפשר אא''כ עומד הוא במדרגה הנכונה מצד מעשיו, ובכן פחד שמא יגרום החטא, והבן.

מכאן שאין הבטחה לצדיקים

שו''מ שבמדרש וישלח ז''ל א''ר יודן אמר לו המקום שוב אל ארץ אבותיך, אעפ''כ ויירא יעקב מאד אלא מכאן שאין הבטחה לצדיק בעוה''ז...אלא הרבה קטיגורין יעמדו מכאן ועד גיחון עיין שם היטב. וצריך ביאור הכונה שאין הבטחה לצדיק בעוה''ז דלמה יגרע משאר בני אדם.

אבל להנ''ל זהו עיקר כונת הענין, שההבטחה לצדיק הוא ענין התלוי במעשה צדקתו, ואם כן תלוי תמיד אם ישאר בזה המדרגא כדי לזכות לזה דאל תאמין בעצמך עם יום. ובכן פחד יעקב אע''ה משום שידע שהענין תלוי בהבטחה, והרי הרבה קטגורין שהוא כח הס''מ שרו של עשיו עומדים עליו לעכבו מזה. והיינו כונת המדרש דענין וירא יעקב לא שייך לבטחון מצד רחמי השי''ת, אלא מצד הדרגא של מעשיו של הצדיק כי הוא צריך לקבל ההבטחה המיוחדת שלו שהוא להשיג דרגות רוחניות וע''ז לא שייך בטחון סתם.

כל האמת

ובזה יובן מאד שיטת רש''י למה הביא דבריהם ז''ל דשמא יגרום החטא על הפסוק קטנתי מכל החסדים ''ומכל האמת''. שיש לומר עפ''י המבואר ברש''י ז''ל דאמת הוא הבטחת השי''ת, והענין הוא שפחד שלא יזכה לשלימות הנצטרכת כדי שיזכה לקיום ה''אמת'' הזה שמא יגרום החטא. ולהכי פירוש רש''י ד''ז על הפסוק הנ''ל כי שם מתבאר ענין זה היטב, שעיקר פחד יעקב אע''ה היה אם עוד הוא עומד במדרגתו לקיום אמיתת הבטחת השי''ת.

ועפ''ד הגר''א ז''ל אפשר גם ליישב קושיית הרמב''ם שהקשה דהלא מדה טובה אינה מתהפך לרעה ולמה פחד יעקב אע''ה, דלהנ''ל באמת לא פחד שיהפך לרעה ממש עד שיהרג, אלא פחד שלא יתקיים במלא המובן בכל פרטיה אלא בתורת חסיון, וכיון שכל מדתו של יעקב היה שלימות ממש, שמיטתו שלימה בלי שום פגם, לא רצה להסתפק אלא בהשגת המבוקש, כי זה ידענו שכל עניני האבות לא היו בגשמי בלבד אלא ברוחני וכל מקראיהם משאיר רושם לדורות.

מה שנוגע לנו

והנה אמרו בתנא דבי אליהו, שכל הלומד תורה הקב''ה יושב כנגדו ומגלה לו גופי תורה. ואף שלכאורה הדבר פשוט, עדיין יש כאלו בני אדם הטועים וחושבים שבלי עמלות אמיתית בתורה גם כן אפשר להצליח. מתפללים טוב, אוכלים טוב, גם לומדים טוב, אבל אינם יגיעים בתורה. בנ''א אלו צריכים לדעת שבתורה זה כמו הבטחה. כדי להגיע למדרגת גדולי התורה צריכים לשבור את הראש על תוספות קשה. סתם בטחון שהכל יסתדר לא יעזור לו לעלות במדרגות התורה. אין כאן ענין של חסיון, אלא ענין של הבטחה, ועל הבטחה צריכים לפחד שמא יגרום החטא.

איפכא מסתברא

ואפכא מסתברא, במקום שהאדם יקל על לימודו לצורך פרנסתו, יחמיר על למודו ולא יביט על פרנסתו, דאדרבה, על פרנסה הרי יש לנו ההבטחה של הגר''א ז''ל במשלי, שאם אך יתפלל האדם דרך תחנונים בלי שיתלה בזכות עצמו אם כן יצליח להשיג מבוקשו, דזה שהקב''ה ממלא רצון הבוטח אפי' אם הוא רשע הוא מחסדי השי''ת.

ומכל מקום יזהר האדם שלא יכנס חלילה בגדר כל האומר הקב''ה וותרן כו' ולחשוב שהרי גם רשע הבוטח חסד יסובבנו, ואם כן מה לי לתקן מעשי, דפשוט שעל האדם להשתדל ולתקן מעשיו ככל האפשר, דמה שהקב''ה מעלים עין לרגע מעונותיו הוא מחסדי השי''ת והוא חשבון שלו, ולא של האדם, שהאדם מחוייב לחשוב ולפחד תמיד אולי אינו ממלא חובותיו כלפי השי''ת ולא לעשות חשבונות עבור השי''ת שיגיע גם לרשע כמבטחו.

ורק מי ששב אל השי''ת בכל לבו זוכה לרחמי שמים במדה גדושה כמש''כ ופחדו אל האלקים ואל טובו, וכן בפיוט לימים נוראים וכן מבואר בשיר של החוה''ל בסוף ח''ב (לכן ממך אליך אנוסה) דהיינו שמפחד, אבל אח''כ בוטח בהשי''ת יצילנו.

החשבון הנכון

וד''ז מבואר במזמור סו' און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'. אכן שמע אלקים הקשיב בקול תפילתי ופרש''י און אם ראיתי לא פעל עמנו כחטאתינו ועשה עצמו כלא רואה ולא שומע און שבלבבנו, עכ''ל.

כי דוד המלך ע''ה פחד שהשי''ת לא יענה תפלתו אלא אם כן יחזור בתשובה מעוונתיו. שהרי זה צריך להיות חשבון האדם, לדאוג ולפחד ולא להיות בטוח שעם כל עוונתיו ישמע השם. אלא קודם כל ידאג מעונותיו, ואח''כ אז שמע השם.

אבל מכל מקום זה ברור ודאי דלאחר שהאדם התאמץ ככל יכולתו ועשה כל המוטל עליו ואעפ''כ יודע שקצרה ידו מלהשיגו בזה מועיל הבטחון לגמרי לזכות בכל פרטי' דזה גם כן מעיקרי הבטחון שהבא לטהר מסייעין לו אף שאין לו הכח לעשות לבדו.

ואפשר שזהו מדרגת הבטחון הנקרא ''קיווי'' [והוא א' מדרגות הבטחון בחוה''ל שם] וע' מד''ר ויחי פ' צח' ''הכל בקיווי'' עיין שם, ובספר העיקרים מאמר ד' פמ''ט, והיינו שמקוה להשיג דבר שלמעלה מיכלתו, דבטחון וחסיון הוא שינצל מכל צרה או יזכה להשיג פרנסתו וכדומה, אבל לעלות למדרגה שאינו כלל שייך אליו זה דבר הבא מן החוץ זה נקרא קיווי. ועיין בשיחה לפרשת בשלח עוד בענין הבטחון.

תוכן העניינים

מחנה שכינה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה