אור ברסלב
מחנה שכינה שער השלישי – שער האהבה › פרשת ויצא - תתן אמת ליעקב

מחנה שכינה

שער השלישי – שער האהבה · פרשת ויצא - תתן אמת ליעקב

פרשת וירא - תורת חיים ואהבת חסד

אז תלך לבטח

א. ויצא יעקב...וישכב במקום ויקח מאבני המקום...ויחלום. ופרש''י שכל אותן י''ד שנים שהיה בבית עבר לא שכב. יש להבין למה לא שכב י''ד שנה בבית עבר, ודוקא עכשיו הוא ששכב, ומה טעם החלומות. וגם להבין מה דאיתא במדרש שנעשו כל האבנים אחד.

ועיין במדרש ''ר' פנחס פתח, אז תלך לבטח דרכיך זה יעקב דכתיב ויצא יעקב אם תשכב לא תפחד מלבן ומעשיו ושכבת וערבה שנתיך וישכב במקום ההוא'', עכ''ל. במדרש מבואר שענין השכיבה היתה להראות שאין לפחד מלבן ומעשיו, וצריכים אנו להבין ההבנה בזה. וכן צריך להבין מה ענין לבן לכאן, הא עכשיו הוא בורח מעשיו, וללבן לא הגיע עד לאחר מכן.

יעקב הצדיק

ב. רמב''ם הלכות שכירות פי''ג ה''ז, כדרך שמוזהר בעה''ב שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעה''ב ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במארה אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן, שהרי הקפידו חכמים על ברכה רביעית של בהמ''ז שלא יברך אותה, וכן חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכם, לפיכך נטל שכר זאת אף בעה''ז שנאמר, ויפרץ האיש מאד מאד, עכ''ל.

מלשונו הקדוש של הרמב''ם למידים עיקר מעלתו של שיעקב אע''ה שהיה איש האמת עד להפליא. עבד בכל כוחו ונפשו בשביל לבן הרמאי, ולא ביטל ממלאכתו אפילו רגע. וצריכים אנו להבין באמת למה עבד כך עבור לבן הרי לבן היה אבי הרמאים, ורימה אותו בכל מה שהיה אפשר, ומה היה הזהירות הגדול שלא יגנוב אפילו רגע מעבודתו.

לעקור את הכל

ג. ''לבן ביקש לעקור את הכל'' וכבר הקשו המפרשים איפוא מצינו שביקש לעקור את הכל, ואם משום זה שרדף אחריו להורגו, הלא גם אליפז ביקש, ועשיו ביקש. ומשמע שהיה ללבן בקשה מיוחדת יותר מכל מה שהיה עד עכשיו, והיה ללבן ענין דוקא לעקור את יעקב, וממילא כלל ישראל, ואינו מובן על מה המדובר.

וכתב מרן המשגיח הגר''נ ואכטפויגל זצוק''ל שהביאור בזה הוא כי מדתו של יעקב הוא ''תתן אמת ליעקב'' ר''ל האמת המושלמת בשלימות הגמור. וזהו עיקר מעלת ישראל, מה שיש להם דת אמת, כולו טוב. ולכן יעקב אע''ה הוא עמוד התורה. ובו נשלם עבודת האבות הקדושים ובנין כלל ישראל, ולכן הוא בחיר האבות.

והנה לבן ידע דבר זה, ובעומק שנאתו לישראל רצה לפגום דוקא במדת האמת הזה שכ''כ עבד יעקב אע''ה להשריש בנפשות ישראל. ולכן מצינו שניסה לבן לגרום ליעקב אבינו לעבור על מדת האמת בכל אופן שיכול, לא רק שהחליף רחל בלאה, והחליף משכורתו עשרת מונים, וגנב הצאן והרחיקם מרחק ג' ימים, עקודים נקודים וברודים, אלא גם חשב לבן שבזה שיגרום ליעקב להטות ממדת האמת שלו, לאחוז במדת השקר מדה כנגד מדה, לקחת עכ''פ בדרך גניבה את משכורתו המגיע לו מלבן, לדמות שגניבה כה''ג מותרת, ומאחר שסוף כל סוף אין זה מדרך האמת, אלא דרך הרמאות, היה מצליח בזה לאבד עיקר מעלתו של יעקב, ובזה היה מחריב שושלת כל האבות, ועוקר כל עבודתם.

וזהו מה שמשבח בעל ההגדה את הקב''ה ''לבן ביקש לעקור את הכל'' הכל ממש, אבל הקב''ה מצילנו מידם של רשעים אלו, וכמו שאמר יעקב בעצמו ''הייתי ביום אכלני חורב...זה לי עשרים שנה בביתך...לולי אלקי אבי, אלקי אברהם, ופחד יצחק, כי עתה ריקם שלחתני את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים ויוכח אמש''. שאמר לו, שלא הצלחת אפילו במשהו, אין לי כלום ממך, אין לי אפילו שום שמץ ממדת השקר שלך, ''כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך'', אין לי כלום ממך!

ששים גבורים

וביאר המשגיח ז''ל לפ''ז, טענת יעקב אע''ה על שמעון ולוי ''שמעון ולוי אחים כלי חמס מכירותיהם'' ואיתא במדרש שאמר להם ''צלולה היתה החבית ועכרתם אותה'', רצה לומר שקצף עליהם על שהשתמשו בידים של עשיו כדי להתמודד עם שכם, דממילא גרמו קצת חסרון ב''מטתו שלמה'' של יעקב אבינו, ועכרו את החבית הנקיה של ישראל.

וזה גם ענין מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל, כולם אחוזי חרב מפחד בלילות, שזהו הפחד בלילות, שקר העולם ותאותיו. ולזה צריך לעמוד על המשמר בלי הרף שלא לתת ללבן להצליח כלל.

מי שחננו השי''ת דעה

ד. וז''ל רבינו יונה בשערי תשובה (שער ב' פכ''א) ''ומי שחננו השי''ת דעה ישיב אל לבו, כי השי''ת שלחו בעוה''ז לשמור משרתו ותורתו וחקותיו ומצוותיו, ולא יפקח עיניו זולתי לעשות שליחותו, ולקץ הימים אם עשה שליחותו באמונה ישוב ובא ברינה ושמחת עולם על ראשו, כעבד אשר שלחו המלך לעבר הים שאין עיניו ולבו זולתי על דבר שליחותו עד שובו אל אדוניו, וכן אמר שהע''ה (משלי כב' יט' כא') להיות בה' מבטחך וגו' להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשלחיך, עכ''ל.

מבואר מזה יסוד מדת האמת, שהוא להיות כל עינו וליבו רק על דבר שליחותו ללחום בעד האמת בכל פרט ופרט, ולא לוותר כלל אפילו בנקודה א' והיינו מדת האמת בשלימותו. וזה מה שכתב הרמב''ם ''שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי'' רצה לומר שלא ויתר ללבן אפילו שינה אחת, אפילו רמאות אחת, ולא ביקש אמתלאות להקל ע''ע, וכמו שכתב רבינו יונה שאין עיניו ולבו זולתי על דבר שליחותו עד שובו אל אדוניו. וזה מה שכתב להשיב אמרים אמת לשלחיך ולא לוותר אפילו במקצת מן המקצת מן האמת ליפול בשקר והכזב ח''ו.

תשובה נצחת

ה. ''להודיעך קשט דברי אמת להשיב אמרים אמת לשלחך''. ועיין במצו''ד שם, וז''ל ''רצה לומר דברי תורה ההיא עשויים המה להודיעך אמיתת אמרי אמת לדעת להבדיל בין האמת ובין השקר ולא תירא, אם כן עוד, פן ידיחוך בשגגתם, כי תוכל להשיב אמרי אמת ותשובה נוצחת להמטעים ומגרשים אותם מדרך האמת'' עכ''ל.

למידין אנו מדברי המצו''ד יסוד גדול, והוא, שהסוד לבוא למדה זו של ''אמת לעקב'' הוא על ידי יגיעת התורה בלי הרף. כי זה מלמדנו להכיר מהו אמת ומהו שקר, שבלא זה יכולים ליפול ברעה. שחותמו של הקב''ה אמת, ומלמדנו להועיל להבחין בין הצדק לרשע.

וזה מה שכתב בסוף דברי המצודות שם, ''כי תוכל להשיב אמרי אמת ותשובה נוצחת להמטעים ומגרשים אותם מדרך האמת'', שאם נלמד לקח וסוד זה כראוי מן התורה אז נוכל להשיב אמרים אמת לכל הרוצים להדיחנו.

דברי החפץ חיים

ובסוף ספר ''קובץ הערות'' מרבינו הרב אלחנן וואסערמאן ז''ל הי''ד, בחלק ''ביאורים באגדות חז''ל'' מביא בשם רבו החפץ חיים ז''ל, שהיה רגיל לומר, ''דער יצר הרע ארט עהם נישט, מיר זאל פאסטען און דאווענען א גאנצע טאג, אבער נישט לערנען'' [היצר הרע לא מפחד אם נצום או נתפלל כל היום, העיקר שלא נלמוד תורה].

כי יודע היצר הרע שמדת האמת של התורה מלמד לבני ישראל להבין תחבולותיו, וככל שאנו דבקים במדת ''תתן אמת לעקב'' יצליח הוא פחות בערמומיותו. ואפילו אם נצום או נתפלל כל היום, לא איכפת לו מזה, כי זה לא יעזור לקנות מדת האמת. כי התורה ורק התורה הוא התבלין ליצר, וממנו הוא מפחד.

הלימוד בבית עבר

ו. ובזה מבואר הענין מה שהלך להטמין עצמו בבית עבר י''ד שנה. שהטעם הוא דאז השתדל לקנות זה המדה דתתן אמת ליעקב בשלימותה על ידי העמילות בתורה בלי שום תערובת מעולם הזה. למד למד בלי הרף, ואפילו לא ישן.

שהרי יעקב אע''ה רצה להכין את עצמו עבור העתיד, שראה שעכשיו נכנס למצב של מלחמה עם לבן ועם עשיו למשך ימי חייו. ובכן לזה צריך הכנה אמיתית. ובפרט שידע שצריך להעמיד שבטי קה ושיהיה מטתו שלמה בתכלית השלימות, ובכן לא נתן לעצמו לטעום מן השינה אפילו יום אחד כדי שיהיה י''ד שנים שלמים בתכלית (ואף שלא מצינו שמנע עצמו מלאכול, אפשר שהטעם משום שבאכילת צדיקים יש ענינים גדולים, אבל שינה לא תמיד יש בה צורך, כי אפילו שעולין נשמותיהם למתיבתא דרקיע, אין הצדיקים מחשיבים זה כ''כ, כמסופר על רבינו הגר''א ז''ל שלא היה מחשיב השגות אלו לאומת ההשגות בתורה שהיה אפשר להשיג בהקיץ).

ושכבת וערבה שנתיך

וזה כונת המדרש (הנזכר לעיל אות ה') ''אז תלך לבטח דרכיך אם תשכב לא תפחד ושכבת וערבה שנתיך'' דדרשו ''לא תפחד מעשיו ומלבן'' כי אף שלא הלך ללבן מכל מקום הקב''ה מודיעו שבמה שכבר עשה להכין את עצמו, כבר ניצח בזה כל המלחמה. ועכשיו אינו צריך אלא להוציאו מכח אל הפועל, שמאחר שעשה כל ההכנות למלחמה זו, באה ההבטחה שאז יכול לשכב ולא לפחד, שודאי ינצח מכל הצדדים.

והנה זה היסוד מבואר גם כן בפסוקים, כשלקח יעקב אע''ה את הברכות, שלא שינה קולו [כמו שאמר יצחק הקול קול יעקב] ולכאורה השאלה בולטת, שכל חכם יודע שאם רוצים לעשות עצמו כאילו הוא אדם אחר צריך גם לשנות הקול, ועכ''פ לדבר כדרך עשיו. אבל מכאן רואים שאינו כן, דאף שלפעמים צריך לעשות מן החוץ ידים ידי עשיו, עדיין צריכים להזהר שהקול הפנימי ישאר קול יעקב, וכפרש''י שם שמים שגור בפיו.

ומסופר אשר פעם היה אצל החפץ חיים ז''ל אדם שהיה מגלח זקנו כדי ללכת לעבוד בין העכו''ם, ואמר לו החפץ חיים ז''ל שלא יועיל לו בין כך דבר זה, שהרי ממ''נ מזונותיו קצובים, ומה מוסיף בזה שמגלח זקנו. ואפשר להוסיף לפי הנ''ל לעורר על מה שמצינו דרך כמה מאחינו בנ''י שסוברים שמותר לדבר כמו הגויים למען ה''געשעפט'', ואפילו מכנים עצמן בשמות הגויים [יש בזה שאלה בהלכה אם זה מותר, ואפילו אם זה מותר מ''מ אינו לכתחה] שאינו ראוי לעשות כן, כי זה כאילו לחשוב שצריכים להשתמש קצת ברמאות של לבן כדי להצליח.

גנב אמיתי

ובספר נועם המוסר [בשם המשגיח הגר''נ זצוק''ל] הקשה סתירה בפסוקים שהרי כתיב ''ויעקב איש תם יושב אוהלים'' ופרש''י אינו בקי בכל אלה, אלא כלבו כן פיו, מי שאינו חריף לרמות קרוי תם, עכ''ל. ומצד שני מצינו על הפסוק ''כי אחי אביה הוא'' שפרש''י ''ומדרשו אם לרמאות הוא בא, גם אני אחיו ברמאות''.

ותירץ ע''פ מימרא של רבינו אור ישראל זצוקלה''ה מסלנט, ''א גנב איז נישט דער וואס קען גאנווענען נאר דער וואס גאנבעט'' [הגנב אינו מי שיכול לגנוב אלא מי שגונב בפועל] כי זה נכון שצריכים לדעת התחבולות של הרמאים כדי להשמר מהם, אבל אינו יאות לנו להשתמש בהם כלל לשם כך.

לקח גדול

וזה לקח גדול לאדם בכל עניני משאו ומתנו עם הבריות ולפרנסה, שיש לפעמים שהאדם רואה אחרים נוהגים בדרך ערמימות גדולה, ושקר בפיהם בכל מסעיהם, ונגרם בזה שגם אותו האדם יתיר לעצמו ללכת בדרך עקלקלות, לאחז במאזני מרמה. ויליץ בעד עצמו שכך הוא דרכו של עולם, וכך עושים ''ביזנס''. אבל מפרשה זו לומדים אנו, שאין זה השקפה נכונה, דאדרבה ככל שינסו לרמאותו, יאחז יותר במדת האמת. שאם יבטח בהשי''ת באמת, וילמוד תורתו כמו שצריך, יראה שהכל יכול להסתדר גם בלא מרמה וכזב.

וכבר אמר המסילת ישרים פ''א כי כל עניני העולם בין לטוב בין לרע הנה הם נסיונות לאדם, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד, השלוה מצד אחד והיסורין מצד אחד, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור, ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו, ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים. ועיין שם כל המשך דבריו שם (ואח''כ התבוננתי בהמשך דברי המשגיח ז''ל בק''ש ח''ג שמביא ג''כ דברי המס''י ת''ל).

עד כסא הכבוד

ועל פי הנ''ל אפשר לבאר מה דאיתא בחולין צ''א ''ויותר יעקב לבדו שנשאר על פכים קטנים מלמד שת''ח ממונם חביבא מגופא שאינם פושטים ידיהם בגזל''. דקשה להבין, שהרי מבואר מקודם וילך...במחנה, ופרש''י חגור בכלי מלחמה. הרי שזה היתה מתכסיסי המלחמה להעבירם את הנחל, והאיך אפשר לדאוג על פכים קטנים בעת מלחמה, שהרי אין זה כלל מענין המלחמה, ואף אם חביבה מגופו.

עוד צריכים אנו להבין מה שאמרו שם ''ויאבק איש עמו שהעלה אבק עד כסא הכבוד'' דצ''ע הכונה בזה. וגם למה הגיע שרו של עשיו דוקא אז להתאבק עמו, הרי היו הרבה פעמים שהיה יכול להעשות דבר זה. וכי זה הפעם היחידי שדאג עבור ממונו.

וע''ע בחולין שם ע''ב, ''אר''י [וזרחה עליו השמש כאשר עבר את פנואל] ''שמש ששקעה בעבורו זרח בעבורו''. ויש להבין כונת הגמרא דמה הקשר זה לזה, האם משום ששקעה צריך לזרוח עבורו. ובודאי כ''ז ענין עמוק, אבל מ''מ צריך הבנה לכערכנו.

ופשטו ידן בממונם

רמב''ם הלכות חנוכה (פ''ג ה''א) בבית שני כשמלכו יון...ופשטו ידן בממונם ובבנותיהם. וצריכים אנו להבין ההדגשה בזה שפשטו ידם ''בממונם'' דמה ענין זה למלחמה הרוחנית של חנוכה, והרי מדובר על שמד האומה, דבשלמא בנותיהם יש בה צורך להזכירו שהוא מצד טומאה, שהוא ענין רוחני [ועיין רפ''ק דכתובות שגזרו שתבעו להגמון תחילה כדמצינו ביהודית כמבואר בחז''ל] אבל בממונם מה יש בזה. וגם מה רצו הונים דוקא לגעת ב''ממון יהודי''.

אבל עיין מה שנתבאר לעיל מדת יעקב אבינו מדת האמת. ועיל במאמר ''איתני עולם'' [פרשת לך לך], בענין יעקב אבינו ע''ה הארכנו בזה לפי מש''כ התרגום על הפסוק בתהילים ''עם תמים תתמם'', שנתבאר על פי דברי הרמח''ל שהיו ג' חלקים לפירוד הרע מהטוב. ויעקב עשה התיקון השלם, אמת מוחלט, שהעמיד שבטי קה, ומטתו שלימה (והוא ענין יוסף שאמר שירד ''חיים שאולה'' משום שפחד שמה נפל יוסף לתוך טומאת מצרים, וא''כ שוב אין מטתו שלמה. ולבסוף כשראהו עומד בצדקו הבין שמטתו שלמה).

נחלת שני העולמות

ומבואר בספר בית הלוי ענין מריבת עשיו ויעקב בנחלת ב' העולמות, שעשיו רצה עוה''ז ויעקב עוה''ב ולבסוף לקח יעקב גם העוה''ז אבל הוא רק באופן שיעזור לו בהשגת עוה''ב, והיינו והי' כאשר תריד כו' שזה ע''ד הנזכר לעיל שמדת אמת של יעקב מושרשת כל כך שאף מה שמשתמש בצרכי העולם הוא רק לצורך עניניו הרוחניים.

ונמצא שזהו שלימות מדה זו של אמת, שאין בה שום תערובת רע כלל אף לא במה שמותר לו. ובזה נוכל להבין ענין של פכים קטנים, שהוא משום שכל ממונו של צדיק הוא חביב לו, מפני שאין פושטים בגזל, רצה לומר שכל הממון שלהם הוא סוג ממון אחר. ממון של אמת ליעקב.

ועל זה בא המלאך ללחום עמו דוקא אז, משום דאז נגמר שלימות זה של יעקב שאינו מוכן לוותר כלל וכלל על שום חלק מין האמת, דאז עמד לחזור עם משפחתו בגמר הנסיון, ואז היתה הסיום של ''אם תשכב לא תפחד מלבן ומעשיו''. ולכן לא ויתר יעקב כלל ונתאבק עמו והגיע אפרו עד כסה''כ רצה לומר שקבע בזה כל העתיד.

ובזה נוכל להבין מה שהיונים לא יוכלו לסבול זה שממון ישראל הוא ממון טהור בלי שום רמאות ושקר כי הוא הסימן של מה מצאת מכל כלי ביתך ובית יהודי צריך להיות אחרת מבית של גוי [רהיטים אחרים דיבורים אחרים משחקים אחרים כו' כו'] והיינו הטומאה שטמאו היונים בממונם.

כמה ימי שני חייך

ואמרו ז''ל שנענש יעקב כאשר שאל אותו פרעה כמה ימי שני חייך וענה ימי שני חיי מעט ורעים, שהוריד הקב''ה ל''ג שנים מחייו נגד מספר המילים שבפסוק. והקשה הגר''ח שמולעביץ זלל''ה שאם תספור ל''ג תיבות בפסוק צריכים גם למנות שאילת פרעה ''כמה ימי שני חייך'' בתוכם, ולמה נענש יעאע''ה על שאילת פרעה.

ותירץ ז''ל שגם זה נחשב טענה על יאע''ה בדקי דקות, שנתן שיתראה על פניו סימני כובד זקנה, עד שהתפלא פרעה ושאל כמה ימי שני חייך. ולפי הנ''ל מובן היטב, שאצל אבינו יעקב ע''ה שהיה סמל של מדת האמת לדורי דורות, וממנו הושתת מדת ישראל, אצל צדיק כזה זה נחשב כפגם בדק מן הדק, והבן.

תוכן העניינים

מחנה שכינה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה