שער השלישי – שער האהבה · פורים - שיחה ג' - אסתר מן התורה מנין
אהבת הנס
מסכת שבת דף פ''ח ע''א, ויתיצבו בתחתית ההר א''ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב''ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א''ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אעפ''כ הדור קבלוה בימי אחשורוש.
וברש''י ז''ל, דהדר קבלוה מפני אהבת הנס, עיין שם. ויש להבין כי אף שהדברים כפשטן מ''מ הלא הרבה ניסים נעשו לאבותינו, ולמה דוקא אהבו נס זה יותר משאר נסים, עד שזה גרם לה''קימו וקבלו'' של פורים.
יסוד כל המגילה
והנראה, דהנה דרשו ז''ל ''אסתר מן התורה מנין, ואנכי הסתר אסתיר...''. וביארו המפרשים שזה באמת יסוד כל מגילת אסתר, איך שראו שהקב''ה פועל בסתר עבורם להצילם, ושהכל נסים נסתרים.
ולמשל, אם נתבונן נראה, שבעצם הסעודה שבו חטאו ונהנו, שם גופא התחיל לצמוח ישועתם בזה שושתי לא באה ונהרגה [ומזה הגיע שהקימו אסתר תחתיה] וזה נס שלא היה מורגש אז.
והנה כשנתבונן בדבר נראה, דנסים כאלו שונים הם משאר כל הנסים שנעשו לאבותינו, ששאר הנסים שאנו מצווים להזכירם, הם היו נסים גלויים לכל, כמו יציאת מצרים ורדת המן ומחיית עמלק, מה שאין כן נס זה היתה פעולתה בתוך ההסתר עצמה, ועל ידה למדו לקח גדול איך שכל הרע הוא באמת טוב, שזהו יסוד בטחון בהשי''ת, ואין כמו הבטחון להגיע לידי אהבת ה', כשרואה איך דואג לו ועושה הכל לטובתו.
מסרו מודעה בגולה
וביתר ביאור, דהנה ברמב''ן (שבת פח. שם) כתב ליישב קושיית התוספות שהקשו למה הוצטרכו ישראל לכפיית הר כגיגית הא כבר קבלו את התורה ואמרו נעשה ונשמע. וכבר הבאנו בשיחה ראשונה לפורים דברי התנחומא עיין שם, ואולם הרמב''ן מתרץ דלא כהתנחומא ודלא כתוספות.
ותמצית דבריו, שישראל חשבו דקבלת התורה היתה דוקא כשיישבו לבטח על אדמתם ארץ הקודש, אבל כשירדו בתוך הגולה גלות בבל מסרו מודעא, ואמרו ''כלום עבד ששלחו רבו, יש להם זה על זה'', שחשבו שעל ידי זה ששולחו בגולה הסתיר ה' פניו מהם ושוב אין להם דין ישראל, אבל בפורים קימו וקבלו אף בגלות, [וביארנו דבריו באורך בעזה''י בשיחה על פרשת יתרו בענין קבלת התורה, ע''ש].
הנהגת השם המיוחד בתוך הגלות
וביאור דבריו ז''ל, שיש חלוק הנהגת הבוי''ת עם ישראל כשהם על אדמתם מבגולה. שכאשר ישראל על אדמתן היו כל הנסים בגלוי וכל נביאים מתנבאים בחזון נפרץ, אבל כאשר גלו וראו חושך עומד בפניהם, ואין עוד נסים גלויים, חשבו שנגזרנו לנו, ולכן מסרו מודעה, יען חשבו שעבם השם, וכאחד הגויים בית ישראל.
ואעפ''כ ראו פתאום שיש הנהגה חדשה בטבע, ואף בתוך הגולה פועל הקב''ה למעניהם באופן מיוחד, והיה בזה הנס זה חביבות יותר גדול משאר כל נסים שנעשו עד אז, יען הבינו שהשגחת ה' קרובה ולא יטוש ה' עמו. וכתוב בספר יערות דבש על דברי הגמרא, ''למנצח על אילת השחר, מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים, דתמוה דשחר הויא תחילת יום, וכאן אם זה סוף כל הנסים הרי''ז חשך אפילה, ואדרבה הוי ליה לדמותו לערב יותר מבשחר.
אבל ביאור הדברים שכאשר ראו שאף בתוך הטבע פועל הקב''ה למענם, נס בתוך ההסתר עצמה, השיגו כי פעולת ה' והשגחתו פועלת תמיד, גם בתוך ההסתר, ולא הסיר השגחתו מעלינו. ובזה השיגו מדרגה יותר נעלה. וזה הדמיון לשחר, שעם השגה זו האיר להם חשך של הגלות כעלות השחר.
דימינו אלקים חסדיך
ובזה נוכל לבאר המזמור דיום שני ''דימינו אלקים חסדיך בקרב היכלך...כשמך אלקים כן תהלתך, על קצוי ארץ צדק מלאה ימינך''.
שהביאור ''דימינו'' הוא מלשון ''דמיון'' רצה לומר שדימינו בנפשותינו שחסדך השם נמצא רק ''בקרב היכלך'' בהיות המקדש על מכונו, והכל מסתדר לנו עצהיו''ט, אבל אח''כ ראינו, כי ''כשמך אלקים'' ר''ל כמו ששמך נמצא בכל הארץ [מורא על מדת הדין והיינו הנהגת הבוי''ת עם כל הארץ] עדיין ''צדק מלאה ימינך'', שאתה שופט אויבינו במשפט ולא שכחת אותנו, ובמדה שהיית נמצא אתנו בקרב היכלך, כך אתה נמצא אתנו גם על קצוי ארץ. שהנהגת חסדו יתברך הוא אף בתוך הגולה וההסתר, וזהו השבח להשי''ת שבמזמור הזה.
בפנימיות אין חורבן בית המקדש
נמצא שנתגלה בנס זה הנהגת הבוי''ת גם בתוך ההסתר הפועלת למען ישראל להושיעם מכל צרה, ועמדו על היסוד שכל הגלות רק רק בחיצוניות, וכמו שביאר המשגיח זצוק''ל שכל החורבן היתה רק בחיצוניות, אבל מי שזוכה לפנימיות, אצלו אין שום חורבן [שערי דמעות לא ננעלו] וזהו היסוד הנזכר לעיל, ''על קצוי ארץ צדק מלאה ימינך''.
וכיון שראו ישראל שעדיין אפשר לקשר עצמם להקב''ה מצד הפנימיות, נתנו דעתם לתקן הלב ולהתקשר לבוראם באופן זה עצמה, ואפשר שזה כונת רש''י ז''ל ''מתוך אהבת הנס'' דהיינו מצד האהבה המיוחדת שראו בתוך נס זה שבה שנגלה אהבת הבוי''ת באופן מכוסה, ובזה נבין דשאר כל הנסים היו כלילה כלפי עוצם הגילוי שנתגלה בנס זה והבן.
פורו של המן נהפך לפורינו
''על כן נקראו ימים האלו פורים על שם הפור'', וצריכים להבין מהו גודל ענין הפור שעשה המן שנקרא חג הפורים על שמה, שלכאורה היה הפור רק חלק מכל נס ההצלה דפורים, ולמה דוקא נקבע השם ע''ז.
ונראה בעזה''י, דהנה אמרו ז''ל, ששמח המן שעלה גורלו בחודש אדר כי בו מת משרע''ה, והוא לא ידע שבאותו יום נולד משה. ואינו מובן השק''ו. אמנם יעויין בספר יערות דבש שכתב שהשי''ת הוכיח על ידי הפור עצמה, איך אצלו יתברך אין שום הכרח ויכול לשדד המערכות, ואף אם אותו חודש מזלו רע (שכידוע בעצם מזל אדר הוא רע מאד) יכול להתהפך למזל טוב עבור ישראל. והיינו פעולת השי''ת בתוך ההסתר.
וזהו מה שכתוב בתפילה שלאחר המגילה ''פורו של המן נהפך לפורינו'' שבזה מסומל כל שידוד המערכות עבור ישראל, וכמו שנתבאר.
סוף הספר