אור ברסלב
מחנה שכינה שער השלישי – שער האהבה › פורים - שיחה ב' - עמלק גונב הלבבות

מחנה שכינה

שער השלישי – שער האהבה · פורים - שיחה ב' - עמלק גונב הלבבות

פורים - שיחה א' - טוב לב משתה תמיד

על נסותם את ה'

כתיב (שמות יז' א') ''ויסעו כל עדת בנ''י...ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם, וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים'', ושם פסוק ז' ''ויקרא שם המקום מסה ומריבה...ועל נסותם את ה' לאמר, היש ה' בקרבנו אם אין, ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים''.

ובאמת אין לזה מובן לפי הבנתנו היתכן לומר כן ''היש ה' בקרבנו'' והלא זה עתה הוציאם ה' ממצרים, וקרע להם את הים, ועשה להם כל הנסים והנפלאות אשר בם נקבע האמונה לדורות. ומה שייך שיטעו לומר היש ה' בקרבנו עם אין.

ועוד צריכים אנו להבין ההמשך לפרשת ויבא עמלק, דמשמע שביאת עמלק היתה בגדר עונש על נסותם את ה' וכן נראה מבואר בפסוקים ובמדרשים, ואכמ''ל, וצריכים אנו להבין הקשר.

רפידים מלשון פרידים

ואמנם יעויין בכלי יקר ביאור ענין ''רפידים'' וזה לשונו, ''ומיד ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים, כי רפידים אותיות ''פרידים'' ואותיות רף ידים, והא בהא תליא כי על ידי שני מיני פרידים אלו שנפרדו מה', ופירוד לבבות שביניהם באו לידי רפיון ידים'' עכ''ל.

מבואר שהגורם למה שרפו ידיהם מן התורה היתה מפאת חסרון איחוד לבבות העם זה לזה. ועיין גם בסוף דבריו: ''וכן המן שבא מזרע עמלק בא על ישראל בטענות אלו, באמרו ישנו עם אחד מפוזר ומפורד, והיינו דמפוזר איש מרעהו ומפורד מן השכינה''. עולה מכל זה שענין מחיית עמלק הגיע כעונש לחסרון האחדות, וצריך ביאור כונת הדברים.

יסוד אחדות ישראל

והנראה בעזה''י, דהנה יסוד אחדות ישראל תלוי בזה במדרגת שלימות הלב בעבודת השם. ומצינו בספר שערי תשובה להחסיד רבינו יונה ז''ל, בביאור הפסוק, ''לתאוה יבקש נפרד'', שמי שהוא ''לתאוה מבקש'' נפרד הוא מכל אח ורע. כי לא יתכן אחדות ישראל אלא כשרצונותיהם שוות, אבל אם כל אחד מבקש תאותו, אין שני בני אדם בעולם שיסכימו לתאוה אחת, וגם לא יתנוהו לחבריהם, אלא יקחוהו לעצמם.

ודוקא כשהלבבות שלמים לעבודת היוצר, יתקשרו כל אחד עם נקודה פנימים היהודית של חבירו, וזה גורם האחדות, שמאוחדים בתפקידם, והכרתם בגדלות התורה ורוממות הנפש, ואז אין להיטות בתר הגשמי, ונעשה איחוד הלבבות, איש את רעהו יעזורו. אבל בחיצוניות יש שינויים רבים בין אנשיםשכהגשם מפסיק ואיש הישר בעיניו יעשה, אז מבדיל החומר, ונעשה פירוד, ומה גם שמקום מוצאם שונה זה ממדינה זו, וזה מזו, ואין מנהגיהם ונימוסיהם דומות, ובכן מה שהישראלי מרגיש קשר עם חבירו הוא עם הנקודה היהודית הפנימית שלו שמרגיש קשר על ידי ששניהם מאוחדים במילוי תפקידם בעבודת הבורא.

מפוזר ומפורד בין עצמם

וזהו ענין ''רפידים'' דעל ידי זה שראו שאין מים לעדה התחילו לחשוב מחשבות של חיצוניות לדאוג לצורך נפשם הפרטית, ונעשה איזה פרצה קטנה בלבבם, לא מחוסר אמונה ח''ו, שזה לא יתכן לאחר כל הנסים והנפלאות, רק שהיו מרגישים כאילו הסיר הקב''ה השגחתו קצת. ובכן נתקרר קצת ההלהטות ונעשה שני לבבות, וזה גרם טשטוש בגדלות מעלת הענין של אחדות ישראל להיות חלק מכלל ישראל.

אז ויבא עמלק. שכל מהותו של עמלק להרוג הגופים, וכמו שנתבאר בשיחה הקודמת, שבזה שונה גזרותיו של המן, מזרע עמלק, מכל גזירות שאר הצוררים, משום שזה היתה נקודת שנאתם לישראל, לא זה בלבד מצד החכמה של תורה ודת יהודית, אלא עצם מהות אדם הישראלי ורוממותו הוא מה שמפריעו ממנוחתו, לכן ששמעו שהיה איזה רפיון חשבו לחטוף הפירצה.

שזה היה טענת המן -כמבואר בכלי יקר שם- ''ישנו עם מפוזר ומפורד'' דהיינו מפוזר בין עצמם (ולא רק בין העמים). ובכן יש לנו מקום לפגום בהם, ובזה היתה התקנה אהבה ורעות ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, והבן.

מלחמת עולם השניה

ובעונותינו הרבים כך היה בימינו, כשקם הצר הצורר ימ''ש מגזע עמלק, פעל ג''כ בדרך סבו המן הרשע דוקא להשמיד הגופים, וחיפש בחיפוש אחר חיפוש בחורים ובסדקים כל מי שמגזע ישראל להשמידו ולהרגו. ואפשר רצה ה' ללמדנו דבר, להכיר מעלת ה''גוף'' היהודי, שהינו גוף קדוש, וכולו צריך להיות משועבד לעבודתו עם כל הלב ועם כל החושים, שמח בעבודתו ובקיום מצוותיו.

ואילו הרשע הזה ימ''ש, לא היה יכול לסבול שיתקיים בעולם אומה עם רוממות הנפש כזה. וידוע שאפילו כתב על זה בספרו, שכאשר הוא עסוק בעבירה שלו, חסר לו בהנאה, יען יודע שיש בעולם אומה, שהם חיים עם תורה ורוממות, שאצלם דבר זה ידוע לאיסור. וזהו שנאת עשיו ליעקב.

כאיש אחד בלב אחד

אבל כבר אמרו ז''ל, ''וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה...אלא לומר לך שכ''ז שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה, ומשתעבדים ''את לבם'', רצה לומר שמכוונים כל רצונם לעבודתו יתברך ומפסיקים מהרדיפה אחר החומר, היו מתגברים! כי אז אין מקום לעמלק לחול, וזה היה יסוד מלחמתם. אשר ''קרך'' בדרך, מלשון קרירות, שרצו לקרר הכרה זו.

לכן נאמר לאחר המלחמה (שמות יט' ב') ''ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני, ויחנו במדבר, ויחן שם ישראל נגד ההר'', ודרשו ז''ל [מובא בפרש''י ז''ל שם] ''כאיש אחד בלב אחד''. שהענין, כי בזה תיקנו החטא של רפידים. וזה גם ביאור השקלא וטריא, ''היש ה' -בקרבנו'', רצה לומר שהרגישו חסרון בפנים הלב -בקרבם, וזה נתקן על ידי ויחן ישראל ודו''ק.

ועיין היטב מה שנתבאר בשיחה א' בביאור תכלית העבודה ביום הפורים, להגיע למדרגת העובד מאהבה, עם כל הרצון והלב. וזהו גם כן עצם העבודה של חיוב מחיית עמלק שנצטוו בה ישראל, והוא חלק העבודה בתקופה זו.

תוכן העניינים

מחנה שכינה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה