אור ברסלב
מחנה שכינה שער השלישי – שער האהבה › חנוכה - שיחה א' - ''מאי חנוכה''

מחנה שכינה

שער השלישי – שער האהבה · חנוכה - שיחה א' - ''מאי חנוכה''

פרשת וישב - מעין הברכה צדיק יסוד עולם

איכא חנוכה

א. ''למנצח על האילת השחר מזמור לדוד''.....א''ר אסי למה נמשלה אסתר לשחר, לומר לך מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים, והא איכא חנוכה, ניתנה לכתוב קא אמרינן (יומא כ''ט).

מבואר, דנס חנוכה היא היא הנס האחרון שבה ראו ישראל הנהגה של ניסים גלויים. צריכים אנו להבין למה באמת הדבר כן. כי לא בכדי שבנס חנוכה נסתום נסתמה כל חזון נפרץ, וכיסו ענני הגלות לשמים מקדם. כי זה ברור ודאי שאם נס חנוכה הוא הנס האחרון, אם כן ודאי טמון בה הנהגה עצומה בו תוכלו ישראל לעמוד בכל הנסיונות שיבואו עליהם אחר בימי הגלות בין עמי הארץ והגויים. ובכן צריכים אנו לעמוד על תוכן נס זה ולדעת סודה, האיך נזכה לאור המנורה הטהורה.

להבין הקשר בין המנורה והנצחון

ב. עוד צריכים אנו להתבונן בדבר הזה, מה שאנחנו רואים שחפצו היונים לטמא כל השמנים ולכבות אור המנורה לנצח, מה ראו על ככה ומה טמון בכונתם זה, למה דוקא בחרו במנורה ולא במזבח ושאר כלי המקדש, או הארון אשר קדושתה למעלה מכל, ואיזה ענין יש בזה שבחרו דוקא במנורה.

וכן זה שאנחנו חוגגים חג זה במנורה דוקא, אשר הוא לכאורה ענין מועט נגד נצחון החשמונאים על היונים, דאדרבה זה הוא עיקר כל הנס חנוכה כמבואר בספרים, ואם כן, אנו משאירים העיקר ותוספים הטפל, ומהו טעם הדבר.

ועוד יש להבין הקשר בין שני ניסים אלו, וזה שאנו רואים יד ה' ששני ניסים אלו דוקא הם יסוד כל היסודות לכל עניני החג, ובהשקפה ראשונה נראה בעינינו שכאילו אין להם כל קשר האחד להשני, שמה שנצחו במלחמה הוא נס אחד, ומה שהדליקה המנורה לח' ימים הוא נס אחר, ומה הקשר ביניהם.

מהדרין מן המהדרין

ג. ת''ר מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין, ב''ש אומרים יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך, וב''ה אומרים יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך (שבת כא' ע''ב).

ויש לתמוה, מאי שנא מצות חנוכה שבה ראו חז''ל לתקן כל עניני מהדרין, דדב''ז לא מצינו בכל שאר מצות התורה,, שיהא מדריגה של מהדרין, וכן של מהדרין מן המהדרין. ויותר מזה, דאיפכא מסתברא, שהלא מצוה זו אינו אלא מצוה דרבנן, ואילו אף במצות דאורייתא לא מצינו כלל ענין זה זולתו הדין הידור מצוה שבכל התורה כולה, ואנו רואים שמיוחדת היא מצוה זו שבו תקנו חז''ל עוד תוספת ענין הידור מבשאר מצות. וצריך להבין טעם הדבר.

לחיות במסירות נפש

ד. ונקדים מה שמבואר בבית הלוי, דיסוד יום טוב של חנוכה הוא הענין של מסירות נפש. המסירות נפש שעשו בגופם, במה שבאו על עם רב גדולה במניין ממה שהיה להם בעצמם, קומץ אנשים אשר העידו עליהם חז''ל באמרם רבים ביד מעטים, שזה הוא בגדר מסירות נפש ממש.

ועוד ענין יש במסירות נפש אשר בה תוכל האדם לחיות בחיים חיותו. והוא מה שהוא משגיח על עצמו כל מעשיו ופעולותיו שיהיו בדרכי ה' ישרים ועשויים בתכלית דקדוק ההלכה יותר ויותר ככל האפשר, וזה הוא הענין האמיתי של מסירות נפש, כאשר עצם חיי האדם מסורים לה', כי זה ענין מסירות נפש תמידית אשר בו ובזכותו קיימת העולם.

אלא שהמדרגא העליונה ביותר ששייך בזה הוא מסירות נפש ממש - רצה לומר מיתה על קדושת שמו יתברך. אבל מדרגות מדרגות יש באשר כל מה שהאדם עושה הוא עושה בתכלית הדקדוק לחיות חיים של מסירות נפש, ועודנו בחיים חיותו.

יסוד הנצחון

וזהו טעם למה רצו החשמונאים להדליק בשמן טהורה בדוקא, ואף שהותרה טומאה בציבור [וכקושיית הפנ''י שבת כא:] על כל פנים לא רצו לסמוך עצמם על היתר זה, אלא רצו שתהא הדלקתם בתכלית הדקדוק וההידור, ולכן חיפשו שמן טהור, והמציאו הקב''ה בידם.

וענין זה של מסירו''נ הוא יסוד נצחונם, שמסרו נפשם על קדושת התורה וקיומה. ובכן גם בענין המנורה רצו שתהא דוקא במסירו''נ כזו, שהרי זה הוא יסוד כל נצחונם.

חכמתכם ובינתכם נגד העמים

ה. וביתר עומק נקדים דברי הירושלמי בנדרים (פ''ו ה''ח), א''ר אבין, אקרא לאלקים עליון לקל גומר עלי, בת ג' שנים ויום אחד נמלכו ב''ד לעברו בתולין חוזרין, ואם לאו אינן חוזרין.

מבואר מדבריהם, שעצם הדין קידוש החודש פועלת שינויים בבריאה, וזה חכמתנו ובינתינו לעיני העמים. ובאמת כל הכח הזה לשנות הבריאה היא על ידי תורה, איסתכל באורייתא וברא עלמא, וכח התורה מחדשת בכל יום מעשי בראשית.

וכח זה שהתורה פועלת למעלה מן הטבע כרצונו יתברך, בולטת באופן היותר גדול במצות קידוש החודש באשר נתון בו כח לבית דין לגזור ולקבוע מהלך הטבע על ידי תורתם וקדושתם, ומפני שמצוה זו מדגשת הכח הזה, דוקא משום כך היא המצוה שבה נראית חכמת ישראל ובינתם לעיני העמים.

חשך זו יון

ו. אחד מגזירות היונים היתה לבטל קידוש החודש. ובהשקפה ראשונה אין לזה מובן, דבשלמא שבת ומילה שהם מצות יסודיות ובהם תלוי' כל קיום האומה, מובן ההגיון בביטולם אבל מצות קדוש החודש שאיננה שייכת לשום אדם חוץ מדייני בית דין מפני מה יחפצו בביטולו.

אמנם להנ''ל מבואר הענין, דהנה ידוע חכמתה של יון - חושך זו יון - היא כח הפילוסופיא הארורה באשר אמרו ח''ו עזב ה' את הארץ, ואחר בריאת העולם פועלת הטבע מכח עצמה, ויצא כל עבד לתאותיו חפשי מאדון הכל, לית דין ודיין.

וכל שיטתם זאת היתה לתכלית אחד כידוע בשם הגר''א זיע''א, והוא, כדי לעבור על כל מצוות התורה ועל כל דבר שבקדושה, ולכן הוצטרכו לכפור בהשי''ת ובהשגחתו. כי הם הארורים היו בעלי שכל לדעת מאשר ראו עיניהם, שאכן יש אלקים בורא כל העולמות, כי שרק הטיפש מכחיש המוחש, ולא היו יכולים לעשות כל תועבותיהם בלי שלבם נוקפם, ובכן בדו מלבן הדעה הכוזבת הנזכר לעיל, הנקרא ''טבע'', כאילו שאין אחר בריאת העולם שום הנהגה יום יומית, השגחה על כל הברואים, ועי''ז התירו לעצמם כל חמורה וחמורה בלי שלבם נוקפם.

השפעתה של תורה בבריאה

ז. אבל כאשר עיני הגויים הארורים ההם מביטים בתורתינו הקדושה, ורואים כחה הפועלת בעצם טבע העולם שינויים נוראים בבריאה כל יום ויום, ובפרט כאשר ראו כח זה מתבטעת במיוחד מתוך מצות קידוש החודש, רצו להעביר כחה של תורה והשפעתה בבריאה לעד ולנצח, וכדי לעקור ידיעה זאת גזרו לבטל מצוה זו. כי בזה ישתכח ענין התורה, מלבד היותה חכמה גם ישתכח מה שהיא משפעת על עצם הבריאה.

ואפשר שלכן תקנו חז''ל בנוסח עה''נ ''לך עשית שם גדל וקדוש בעולמך'' שהכונה בזה, דזה כל ענין המשכן שיהא שכינתו יתברך בתחתונים, וזהו השפעת התורה בעולם, ונמצא שנעשה שם גדול וקדוש בעולמך, בעולמך דייקא, ר''ל בזה העולם לעיני כל, כי היא חכמתכם ובינתכם כו' על קדוה''ח אמורה.

להוריד שפע אלוקית

והנה מבואר בספרים הקדושים, שכל כלי בבהמ''ק היה מוריד איזה שפע מהעליונים לצורך עולמינו זה, ואילו כחה של המנורה ידוע מרבינו הגר''א זיע''א [ועיין בספר אפיקי מים שהאריך בזה] היא היא הכח של השפעת התורה (שבע''פ) בעולם, והוא ג''כ מענין ההשפעה הנזכר לעיל, שהתורה נותנת חיות לעולם וקובעת כל פעולתה בתמידות, כמאה''כ מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית.

דבר זה חפצו היונים להרוס עד היסוד, על ידי טומאת שמן המנורה ועל ידי גזירת קידוש החדש, לסתום כל השפעת תורתינו הק' בעולם שלא תשאר התורה אלא כספר חכמה בעלמא, וכשאר ספרים שאין להם שומעים. אבל היודע מחשבות ראה מחשבתם הרעה, ולא רק שהצילם בנצחון לשימרת מצוה זו, עוד הוסיף להראות פח שמן טהורה בו נמשך השפעתו של התורה בעולם, והנר הזה היתה ממש אור העולם, ההיפך מהחשך של יון, שעל ידי נס זה אנו חיים חיותינו הרוחני עד היום הזה ממש.

יום טוב למעלה מן הטבע

ח. מסירו''נ היא, כאשר האדם מגביר כחותיו מעל טבעו ויכלתו. ומסירו''נ היא מעלת ישראל, שבו נתרוממו מעל הטבע ומעל הבריאה. ויכלתם זה להתרומם למעלה מהטבע באה לנו על ידי התורה. שהיא עצמה למעלה מדרך הטבע. ישראל ואורייתא וקוב''ה חד. וזה וזה אחת הוא, כאשר עינינו ראו בנס חנוכה.

ולכן שני עניני נס חנוכה אחת הם, ושניהם מראים כח עם ה', שהם עובדים את בוראם למעלה מדרך הטבע. וכחה של תורה ושל ישראל זה, יצתה לאור בנס חנוכה יותר מבשאר ניסים, באשר היה זה כל כונת היונים להרוס עצם מציאותה. ולכן דוקא במצוה הזאת נתקנה ענין של מהדרין, ומהדרין מן המהדרין, שהם מדרגות מדרגות של מסירו''נ בקיום המצוות, ועל ידי המהדרין שאנו עושים במצוה זו מתגלה כל יסוד עבודת יו''ט של חנוכה, וכן מבואר בספרים, והבן.

למה לא נזכר פח שמן בעל הניסים

ואפשר שמזה הטעם לא הוזכר בעה''נ נס הפח שמן, ובגמרא דשבת מבואר שהוא עיקר טעם חנוכה, וכבר נתקשו בזה רבים. ואולם אפשר, שבאמת מהותה של חנוכה הוא מה שעמדו נגד היונים להעמיד הדת על תילה, שזה באמת מה שלחמו להעמיד. אבל כאן מדובר הטעם למה קבעוה לדורות.

כי באמת מיוחדת היתה חנוכה בזה שהמסירו''נ שעשו היתה ממש להפליא עד שהיו ממש מעטים נגד כמה אלפים, והגיע מסירותם עד שמסרו נפשם לקיום חומר בקודש, ואף שטומאה הותרה בציבור מ''מ רצו שיהא ההדלקה נעשית בתכלית ההידור, וזהו היתה שיא מסירות נפשם שאין למעלה הימנו, ומדה כנגד מדה עשה להם הקב''ה נס שידליקו דוקא בטהרה שזה היתה כל אות נפשם, להורות שהבא לטהר מסייעין לו.ולאור חבת הבורא קבעוהו לדורות.

אולם כ''ז הוא הטעם שקבעוהו לדורות, אמנם ענין ההלל וההודאה שבימים אלו הוא על הענין בכללות, לדעת על מה נלחמו ומה רצו בזה החשמונאים, שכונתם היתה להעמיד קדושת התורה לדורות, שלאחר שקבעוה משום חיבה, התקינו להזכיר גוף ענין החג, וזהו מלחמת היונים לעקור דתינו. ועיין בשיחה שלאחר זה שמבואר ענין המלחמה באורך בעזה''י.

קושיית הבית יוסף

וידוע קושיית הב''י דלמה תקנו ח' יום, הלא הנס לא היתה אלא ז' ימים, ששמן ליום היה להם. ובאמת שכבר נתקשו בקושיא זו הראשונים. ומצינו להמאירי עמ''ס שבת [וכן תירץ בפר''ח סימן תרע'] לתרץ שקבעו יום א' לזכרון המלחמה. ומקשים העולם, דלפי זה למה קבעו להדליק המנורה באותו יום, הא אין לזה קשר לנס המנורה, אלא לנס המלחמה. אע''כ מוכח שיש איזה קשר נס הנצחון לנס ההדלקה, וכמו שנתבאר שיסוד שניהם מעלת התורה על הטבע.

להציל את התורה לדורות

ט. וראיתי בשם החת''ס ז''ל, דכל כונת החשמונאים היתה להציל התורה לדורות, שיהיה לנו התורה כאשר אנחנו בגלות בין האומות. ובביאור כונתו נראה, שרצו החשמונאים להראות ולהציל כח זה, שהתורה וישראל הם למעלה מהטבע ואינם משועבדים לה, באשר ידעו ברוח קדשם שיבוא על ישראל במשך הגלות נסיונות עצומות ונוראות, ועם כח זה של מסירות נפש, יגברו חיל להתגבר עליהם ולעבוד את בוראם, כי על ידי מסירו''נ בלבד נוכל לעבור גלות כזה מר וארוך.

נמצא מבואר, שנצחון החשמונאים הוא הנס הגדול האחרון, אשר לאורה נסע ונלך. ועל ידה נמשיך לדעת שכל מה שעובר עלינו, יש בכחינו להתגבר עליו. שעל ידי תורתינו הקדושה נמשכת השפעת ה' בעולם, ואין אנו אבודים בחטא ונטבעים ביון העונות חלילה, באשר עינינו ראו ולא זר, שיד ה' פועלת בעולם אף בתוך ההסתר.

ואפשר שמטעם זה תקנו חז''ל בתוך נוסח תפילת על הניסים ''ולך עשית.... ופורקן - כהיום הזה'', דלכאורה תיבות ''כיום הזה'' אינם מובנים, מה ענין זה ליום הזה. אולם להנ''ל יפה נדרשת, שרצה לומר בזה, שעוד היום -כהיום הזה- הנצחון נמשכת, ובזכותה - קיומנו עתה בתוך העמים. וכמוש''נ.

ויהי אור

ועיין בפירוש הרמב''ן לפרשת בראשית, שמבאר, שכל מאמר מעשרה מאמרות בבריאת כל נוצא, היה כרוך בה עוד כח שמקיים אותה הנברא, וזש''כ ''ויהי'' אחר המאמר, שלשון ''ויהי'' מורה על קיומו והויתו. ד''מ ''ויהי אור'', שעל ידי זה ניתן באור גם כח הקיום.

וכבר ידועים דברי רבינו הגר''א זיע''א בזה על הפסוק ''הנה נתתי לך כל עשב'' דבזה ניתן בזרעים כח להשביע האדם, כדכתיב ''כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם''. גם מבואר ברמב''ן [פרשת בא ובאיוב] דגם בעצם הטבע הכל נס, ונסים אלו הם באמת כח התורה עצמה. ובספר עמקה''י הארכנו.

דודאי ראובן וחנוכה

י. ועל פי דברינו נבאר מדרש תמוה מאד, וז''ל, הדודאים נתנו ריח, אלו דודאים של ראובן, ועל פתחינו כל מגדים זה חנוכה, חדשים גם ישנים.... עכ''ל. וכבר רעשו כל העולם, שלכאורה דברי המדרש משוללים הבנה, מה ענין דודאי ראובן לחנוכה (שמעתי ששאלו את פי מרן הגר''ח קנייבסקי שליט''א שאין לנו זה המדרש בשום מקום, אלא אחד הביאו וכולם העתיקו ממנו).

ונקדים, דהנה דודאי ראובן הם שגרמו ללידת יששכר, ובנוגע למעלת שבט יששכר מצינו בפסוקים ''ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד'', ופרש''י ז''ל: ויט שכמו לסבול - לימוד התורה. ויהי למס עובד: קביעות חדשים שנא' ובני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל, עיין שם.

ולפמש''כ לעיל באורך לבאר עצם ענין חנוכה שהוא מעלת התורה על הטבע, ומעלה זו בולטת במצות קידוש החודש, נמצאים דברי המדרש מובנים הפלא ופלא, שזה בעצמה הוא הקשר דודאי ראובן, שהם גרמו ללידת יששכר, ויששכר הוא סמל לימוד התורה, ועל יששכר נאמר שהם ''יודעי בינה לעתים'' וזהו קידוש החודש.

רצה לומר, דמעלת שבט יששכר היא כחה של תורתינו הקדושה, וזוהי חכמתכם ובינתכם, לעיני העמים דייקא. כי זהו כל חפצם לעקור כחה של תורה הזאת. ונמצא באמת שהודות לדודאי ראובן זכינו להבין למה ''על פתחינו כל מגדים'' - זה חנוכה, כי הלא זה הוא כל יסוד נס חנוכה, וסוד עבודתה כמש''נ [על דרך מש''נ בהקדמת ספר דודאי ראובן].

שנתרשלו בעבודה

יא. והנה יעויין בטור שהביא שיטת המהר''ם מרוטנבורג ז''ל דבחנוכה ליכא ענין לאכול סעודות מצוה לכבוד החג. ונחלק עליו בים של שלמה [ב''ק פ' מרובה סל''ז והו''ד בגר''א שו''ע שם], וגם בב''ח שם חלק עליו.

אבל יעויין שם בב''ח שנתן טעם לשיטת המהר''ם מרוטנברג, דעיקר התביעה על ישראל אז היתה על שנתרשלו בעבודה. ועיין שם שהביא ברייתא, וז''ל, מצוה אחת יש בידם ואם מבטלים אותה כבר הם אבודים, ואיזה זה הדלקת מנורה, שכתוב בה להעלות נר תמיד, כל זמן שמדליקין אותו תמיד -הם עומדים...עמדו וטמאו כל השמנים, וכשחזרו בתשובה למסור נפשם על העבודה הושיעם ה' על ידי כהנים עובדי עבודה בבית ה'.....ולפיכך לא קבעום אלא להלל ולהודות שהיא עבודה שבלב עכ''ל הב''ח.

נמצא לפ''ז, שפגמו בבחינת עבודה. ומובן לפ''ז למה נענשו שנאבד להם העבודה בבהמ''ק. ואולם אכתי צריכים להבין האיך נתקן ההתרשלות על ידי נצחון החשמונאים.

ה''עבודה'' של תורה

יב. אמנם הביאור הפשוט הוא כנ''ל שעל ידי מסירות נפשם לתורה תיקנו גוף הרפיון וההתרשלות של העבודה שכתב הב''ח ז''ל. אמנם ביתר עומק נראה בעזה''י על פי דברי רש''י ז''ל הנ''ל ויהי למס עובד, דהיינו קידוש החודש.

וביאור הדברים, שהרי לפי דברי הב''ח ז''ל נמצא שפגמו בבחינת ''עבודה'' של תורה על ידי ההתרשלות בלימודה. ומדה כנגד מדה סיבבו מן השמים שגזרו היונים על קידוש החודש, משום שבקידוש החודש מונח ''עבודה'' של תורה, דהיינו העמילות התמידית בתורה, שעניני קדוה''ח הם מן החמורות ודרושים להם הרבה עמילות לעמוד על סודם של דברים. ועל ידי העמל, התורה נבלעת בעצמותיו של אדם שהרי על ידי התורה מחליפים העולם התחתון לעליון, לעשות מחומר כלי קיבול לאור התורה.

מצוה אחת, כוללת הכל

וזהו כונת הברייתא דיש לי מצוה אחת, כל זמן שאתם מדליקים אותו תמיד בלי רפיון והרף אתם נצולים, שהרי המנורה הוא מרמז לתושבע''פ שדרוש לה הרבה עמילות כמבואר בתנחומא פרשת נח, ועמלות זה מהפכת את הבריאה כולה, וזהו סוד כח הזה של תורה להשפיע על הבריאה ולאשווי הבריאה חפצא של תורה למעלה מדרך הטבע, שהוא דוקא על ידי התמדת התורה ותלמודה בלי הרף.

ולהחזיר לישראל עבודת המנורה היה דרוש מסירו''נ של בני חשמונאי הכהנים [שממונים על תורה כמבואר ברמב''ם סוף הלכות שמו''י] להעמידה על תילה ולהשיג שוב מעלת ''מס עובד'' של יששכר, להגיע לדרגת יודעי בינה לעתים.

חמש דקות

ומטו משמיה דהמשגיח הגר''נ וואכטפויגעל זצוק''ל, שמש''כ הב''ח ז''ל ש''נתרשלו בעבודה'' הכונה, ''שבאו חמש דקות מאוחר לסדרי הישיבה''. וכונתו ז''ל להדגיש כמה חמור הוא אפילו חמש דקות, ודלא כדרך העולם שמזלזלים בחמש דקות כאן וחמש דקות שם.

וכשמדובר על מסירות נפש, ודאי מובן חשיבות כל רגע ורגע, באשר אין תכלית וערך למה שהאדם יכול לפעול ברגע, ומכל שכן אם ישתדל למלאות חייו בתורה ועבודה בדרך של מסירות נפש עבור מצוות השי''ת, לכמה אושר החיים יזכה האדם הזה.

תוכן העניינים

מחנה שכינה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה