קונטרס ''שמש היראה'' · ענף ה' - אהבה ויראה - עמודי העבודה
שני עמודי העבודה
טו. ''ושניים הראשיים הם היראה והאהבה, שני עמודי העבודה האמיתית שזולתם לא תכון כלל'' (ספר מסילת ישרים). וכן ברמב''ם יסה''ת פ''ב, ''הקל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו ליראה אותו שנאמר ואהבת כו' ונאמר את ה' אלקיך תירא. והאיך היא הדרך לאהבתו וליראתו בשעת שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים'' הרי מבואר שהאהבה והיראה תלויים זב''ז.
ואפשר שעיקר שילוב יראה ואהבה הוא ביראת הרוממות התלוי בהשגה, וכאהבה שהוא ג''כ תלוי בהשגה, ועיין לעיל אות ט' שביארנו כונת הרמב''ם ליראת הרוממות התלוי בדעת, כמו האהבה התלוי' בדעת וכמבו' ברמב''ם סוף ה' תשובה ''אינו אוהב הקב''ה אלא בדעת שידעהו'' וע' מו''נ פ''ג נ''א שהאריך בזה.
אהבה מדומה
נמצא שיסוד יראת הרוממות, ויסוד האהבה שניהם תלויים בהדעת וההשגה, אבל יראת העונש מצד תכונתו יותר יהיה מפריד בין האוהבים, מאשר יקרב. ומצינו ד''ז בספר בית הלוי (פ' בראשית) ''ויראה זו רחוקה ממדת האהבה הבאה כשיתבונן בחסדי ה' על ברואיו ואז לא יהיה יראה, ורק כשיתבונן בעונשיו יתחדש לו בלבו יראה זו''. הרי מבואר כנ''ל דעיקר עמוד עבודת היראה הגורמת לאהבת ה', הוא לעובד מתוך יראת רוממותו.
ולפי זה פשוט שלא יתכן באדם אהבת ה' אמיתית אם אין בלבו אלא יראת העונש, ובפרט מי שרחוק מדרכי התורה, מנין לו התורה שמביאה לידי יראת שמים, והרי רחוק הוא ממנה בתכלית ודעת דרכיה לא חפץ. וכבר מפורש הוא בפסוק שהיראה קודמת לאהבה בסדר עבודת האדם כדכתיב ''וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אלקיך לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אלקיך בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ''. הרי מפורש דדוקא לאחר שהשיג יראת שמים הוא שיכול להגיע לידי אהבת ה'.
כולו יראת שמים וחיבת המקום
ועדיין יש להתבונן בקשר שני עמודי העבודה, דאפילו אם נימא דעל יראת הרוממות קאמר, מכל מקום צריכים אנו להבין האיך מביא זה לידי אהבה, הא מכל מקום גם יראת הרוממות תכונתו יראה ופחד מהשי''ת, ואם כן היה זה צריך למעט קירבתו להבורא. אבל חזינן מדברי חז''ל שאינו כן, וצריכים לעמוד על סוד הדבר.
ובספר קובץ שיחות מאת המשגיח דלייקוואוד הגר''נ וואכטפוגעל ז''ל מבאר יפה זה הענין (ח''א אלול ה' ו'), וביסס שאלתו על מה שהקדמונים מצאו רמז לאלול בשיר השירים -''אני לדודי ודודי לי'', שלכאורה מה ענין שיר השירים שכולו רצוף אהבה לאלול שכולה עבודת היראה. עוד הקשה כעין זה על פרש''י בברכות (נז:) ''הרואה שה''ש בחלום יצפה לחסידות, שפרש''י שה''ש כולו יראת שמים וחיבת המקום בלב כל ישראל'' עכ''ל. שאינו מובן כונת רש''י ז''ל מה ענין שיר השירים ליראת שמים, דבשלמא אהבת ה' מבינים אנו כי כולו רצוף אהבה, אבל אינו מובן היכן מדובר על יראת שמים ומה גם ''כולו יראת שמים'' וצ''ע.
וגילו ברעדה
טז. וביאר עפ''ד רבינו יונה רפ''ה דברכות (ד''ה וגילו) וז''ל ''וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה, טעם הדבר כדי שלא ימשך מתוך השמחה לתענוגי העולם וישכח עניני הבורא, על כן צריך לערבב זה עם זה כדי שיהיה על קו הממוצע, ופשטי' דקרא כך הוא, שאע''פ שאצל בשר ודם היראה והשמחה הם דבר והפכו, שבשעה שאדם מפחד מזולתו הוא עומד נרתע ודואג, אבל הקב''ה איננו כן, אדרבה כשהאדם מתבונן בגדלותו וירא מפניו ישמח ויגיל באותה יראה, מפני שבאמצעיתה מתעורר לקיים המצות, ושש ונעלס בקיומה שיודע ששכרו אתו ופעולתו לפניו, ועל שמחה כזו תמצא שאמר בפסוק אחד עבדו את ה' ביראה וגו', ובפסוק אחד עבדו את ה' בשמחה, ר''ל תעבדו את ה' ביראה ובאותו היראה תשמחו ותגילו בה כמו שאמרנו כו''' עכ''ל.
מבואר מזה יסוד גדול, שהיראה והאהבה אינם סותרים זה לזה כלל, ואדרבה היראה הבא? מקירבתו יתברך הוא לנו לשמחה גדולה שאנו יודעים שע''י יראה זו אנו זוכים לחיי עוה''ב ועידון נצחי, ומה שייך שמחה יותר גדולה מזו.
לעשות סדר לעצמו
יז. ולהבין עומק הענין, נקדים במה שיש להקשות למה באמת יש צורך שהעובד מאהבה יעבוד גם מיראה, ומה חסר שנצטרך לו גם היראה.
אבל י''ל דרך משל, לעבד המלך המקיים רצון המלך בתכלית הדקדוק, שדרכו של עולם שאם ימצא חן בעיני המלך מאד, יקרבנו וירים ראשו לתת לו משרה יותר חשובה, ויכול להתקרב ולהיתידד למלך במדה מה. אמנם אף שעבד זה חריץ ואוהב למלא רצון המלך מ''מ צריך שיהא בר סמכא במה שהוא עושה, משום: א) שמכל מקום יכול להיות שיפסק או יחלש אהבתו למלך כשיתעייף מעבודתו, ולכן צריך להזהר שלא יעשה סדר לעצמו, ולא ירמה עצמו בתירוצים של הבל להפסיק בעבודת המלך לפי שעה. ב) להיפך מהנ''ל שהעבד יכול להגיע לכך שיתענג בעבודת המלך מאד מאד עד שירגיש שהוא יודע יותר טוב מהמלך האיך לסדר עניני המלך. דצריך להזהר שלא ירגיש כאילו העבודה הוא שלו לזלזל בו.
ולכן בעינן גם לעמוד היראה, שהוא הסמכות לא לשנות אף כי הוא זה מציווי המלך שלא לעשות חשבונות פרטיות כדי שהצורה ישתמר אף כשנאבד החשק.
כשהולך החשק
יח. ואולם נראה בעזה''י ברור, דמה דבעינן יראה לשמור אותו כשהולך לו החשק הוא רק כשעובד מאהבה בדרגה פחותה אמנם לאחר שמגיע באהבתו למדרגה יותר נעלה, נראה ששוב לא יתכן רפיון כ''כ, והאדם הזה זוכה שאהבתו ישתמש גם כעין יראת שמים, שמרוב אהבתו חפץ לדקדק בקיום רצון השי''ת.
כי העבודה מאהבה היא היא העבודה מיראה עצמה, דאף האהבה הבא רק ע''י היראה תהפך האהבה להיות תמידי, שלא כאהבת העוה''ז הוא אהבתו ית' דאהבת עוה''ז שייך בה ביטול, אמנם האהבה הנולדת מיראה לא תתכן בה ביטול כלל. [ואפשר שלזה כיונו ז''ל (ערובין נד:) באהבתה תשגה תמיד (פרש''י - בשביל אהבתה תעשה עצמך שוגה ופתי להניח עסקיך ולרוץ לדבר הלכה), כגון רבי אלעזר בן פדת, אמרו עליו על רבי אלעזר בן פדת שהיה יושב בשוק התחתון של ציפורי ועסק בתורה, וסדינו מוטל בשוק העליון של ציפורי, אמר רבי יצחק בן אלעזר פעם אחת בא אדם אחד ליטלו ומצא נחש שרף עליו כו' עכ''ל. וביאוה''ד שראב''פ הגיע למדרגה של באהבתו תשגה ''תמיד'', שהוא האהבה שלא תתכן אצלו הביטול, כיון דהוא נובע מצד היראה וא''כ אף כשזה היה נוגע לעסקיו גברה אהבתו להבורא במאד ולא הביט על עסקיו. כי האהבה האמיתית אינה מבוטלת מכל ענין שבעולם].
דברי הגר''א ז''ל בנסיון העקידה
יט. ואפשר שזהו מה שנאמר בעקידה ''עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה'' ולכאורה תמוה דהנה אברהם שנשתבח בעבודה מאהבה ונקרא אברהם אוהבי, למה נשתבח כאן בגודל יראתו הלא העבודה מאהבה גדולה מהעבודה מיראה וכדאיתא ברמב''ם פ''י מה' תשובה ובחוה''ל שער אהבת ה', שעבודה מאהבה הוא המדרגה העליונה ששייך להשיג בעבודת ה'. וגם מפורש כן ברמב''ן פ' יתרו ע''ש היטב בביאור ענין עשה דוחה ל''ת.
אבל נראה בהקדם דברי הגר''א ז''ל באמרי נואם (ברכות לג' ב') דנסיון העקידה היה לבחון אאע''ה, אם עבודתו לה' של חסד ורחמים נבע מצד טבעו שהוא רחמן, או שהיתה מצד ציווי ית', ולכן ציוהו על עבודה שנראה כהיפך מתכונות נפשו, אלא אכזריות גדולה, לראות אם אז יקיים ציווי ה', וכשנתקיים על ידו זה הוכיח שאף הנסיונות של רחמים נבע מצד ציווי הבורא ולא מצד עצמו ע''ש.
וביאור דבריו הקדושים כנ''ל, שעבודה מאהבה שייך בב' פנים, או מצד הטבע והרגש או מצד היראה שלו וכמש''נ שהאהבה האמיתי נובע מיראה, והעקידה היה הראיה שאהבתו אהבה אמיתית התלוי ביראתו, יען היתה זה מעשה אהבת ה' שלגמרי מנגד רגשי לבו, ואם כן לא יתכן זה האהבה אלא דרך המושכלות בלבד. וזה מדרגת אהבה גדולה מאד. ולכן א''ל הבוי''ת עתה ידעתי כי -ירא אלקים אתה- ר''ל שאהבתך טהורה שנובע מצד יראתך, שהוא שכלי ולא מצד ההרגש וא''כ יתקיים לפני תמיד.