קונטרס ''שמש היראה'' · ענף ד' - ענוה ויראה, תורה ויראה - גורמי יראה
זו הבושה
יב. נדרים כ' א' ''לבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו - זו הבושה, מכאן אמרו סימן יפה לאדם שהוא בישן''. ויש להבין, מה ענין בושה ליראה.
ונראה על פי מה שכתב המהר''ל, דעזות ובושה הם ב' הפכים. וביאור החילוק, דעזות הוא שאין האדם מתפעל מכלום, ובושה הוא שמתפעל ממי שעומד נגדו, שהרי מתבייש ממנו. ולפ''ז י''ל שמדת הבושה שייכת היא ליראת שמים משום שעל ידה מגיע להתבטלות להקב''ה, ובאמת כאשר תבדוק תראה מדת היראה אצל הביישנים, וזה יסוד נכבד מאד.
עקב ענוה יראת ה'
ואמרו ז''ל (מס' ע''ז כז') עקב ענוה יראת ה', מה שעשה חכמה עטרת לראשה, עשתה ענוה עקב לסולייתה, וביאורו, דיראת שמים הרי הוא עטרת לחכמה, דכתיב ''ראשית'' חכמה, שהוא ראשית לה והוא חשיבותה. אבל מצינו אצל ענוה, שיראת שמים הוא רק עקב לה, ר''ל שבא ממילא שדבר פשוט הוא.
כי אצל החכם יקשה השגת היראה יותר מאצל העניו, דהנה החכם יכול להתפאר בחכמתו ואינו רואה נגעי עצמו, אמנם העניו אינו רואה במעלות שלו ענין להתפאר - דענוה היינו ביטול, שאין מציאות עצמית, ולכן יראה אצלו הוא דבר פשוט. שלהתפעל ולהתבייש ממי שמצוה עליו יותר נוח וקל לאדם שכבר רגיל בשבירת האנכיות, ולכן אצלו הוא עקב ענוה.
ומצינו באגרת הרמב''ן ''התנהג תמיד...וכאשר תנצל מן הכעס יעלה על לבך מדת הענוה ובעבור הענוה תעלה על לבך מדת היראה'' ע''ש. ומשמעות לשונו הקדוש, שהיראה ''תעלה על לבך'' מעצמה -לאחר שקנה מדת ענוה. שהביאור כנ''ל, שאצל העניו יראה הוא דבר דממילא.
ובזה יובן מה שאמרו, לבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו -זו הבושה, ר''ל היכולת להיות מושפע מאחרים, וביותר, מהקב''ה המצוה עלינו, כי דומים ענוה ובושה בשרשם, ששניהם תלויים בביטול האנכיות וההכנעה לפניו, וכבר אמרו ''בכלל היראה, ההכנעה מפניו והבשת בקרב אל עבודתו''.
מלתא זוטרתא
יג. ואפשר שזהו פירוש מאמרם ז''ל בברכות ל''ג ע''א, ''ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא והא''ר חנינא משום ר' שמעון בן יוחי אין לו להקב''ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים שנאמר ''יראת ה' היא אוצרו'' אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא, ע''ש.
ונתקשו רבים בביאור השקלא וטריא, מה ענין למשה רבינו הא התורה לכל ישראל ניתנה, ואצלינו לאו מלתא זוטרתא היא כלל. אבל י''ל בביאור הענין, שהמקשן הקשה אטו יראה מילתא זוטרתא היא, שהרי אם יבקשנה ככסף וכמטמונים...רק אז תבין, כי זהו חיים של עבודה, ולכן הקשה מה שייך לכנותו מילתא זוטרתא.
ועל זה באה התשובה, דכל הקושי הוא דוקא למי שעובד על יראה כדרך הרגיל, לעשותה עטרה לחכמתו, אבל יש גם עוד דרך להשיג יראת שמים, והוא על ידי ענוה, שהוא מדת משרע''ה, שאם אתה עובד כמשרע''ה שהיה עניו מכל אדם, א''כ יש לך סוד הענוה, ואצל הענוה היראה היא ממש מילתא זוטרתא - ''עקב ענוה'', ש''לגבי משרע''ה'' רצה לומר, שלפי מדתו של ''עניו מכל אדם'' זוטר וזוטר היא במאד [אח''כ שמעתי שבדרשות הר''ן מבואר כמש''נ, ת''ל] ובאופן שנמצא דבריהם לימוד בשבילנו, איך להשיג יראת שמים בדרך נקל יותר.
דברים הרבה
יד. ומצינו מבואר שהלומד התורה לשמה, אצלו השגת היראה יותר קל אפילו מדרך העניו. כמבואר באבות פ''ו ''ר''מ אומר כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה. ומלבשתו ענוה ויראה''. ויל''ע מה שייך שהתורה ''ילביש'' האדם יראה, הלא הכל בידי שמים חוץ מירא''ש, וא''כ זה תלוי בהאדם.
ואולם להמבואר לעיל אות ח', ש''הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'' נאמרה דוקא על יראת העונש, אבל יראת רוממותו הוא מפיו יתברך ע''י השגתו בתורה כמבו' מהגר''א, וא''כ ע''י שלומדה לשמה ''מלבשתו ענוה ליראה'' וכמש''נ עקב ענוה יראה.
יראת שמים למי שעובד על כעס
והנה ספרי המוסר נקראו ''ספרי היראה'' וזה יסוד גדול לדעת שבאמת כל חכמת המוסר הוא כדי שיגיע האדם ליראת שמים, ובכן גם העבודה על כעס או גאוה וכדומה, הוא רק תולדה מהיראת שמים של האדם. שהרי לא יתכן לעבוד על שום מדה אם לא ירגיש בנפשו מדת יראה ובושה מפחיתות ערכו בעבודת ה'.
אבל הלומד תורה לשמה ממילא יגיע אליו היראה. משום שעל ידי הלימוד כבר הוא משיג גודל חכמתו יתברך ורוממותו וממילא מגיע אליו היראה, באשר שם על לב איך שהוא ממש כאין וכאפס נגד השי''ת, ואיך שהוא חייב לעמול בלי הרף ימים ולילות להבין רק סוגיא אחת מקוצר המשיג וגודל המושג. לכן זה עצמה מביא האדם לידי יראת שמים אמיתית.
דברי רבי ברוך בער זצ''ל
אבל מי יאמר זכיתי לבי, להעיז בנפשו שהגיע למדרגת לימוד תורה לשמה, אשר בסיבתה יניח עבודת היראה לאחרים. שכבר אמרו גדולי הדור שבעונותינו הרבים מצב הדור ירד פלאים מדורות עברו, ואפילו אצל הלומדים יש חיוב גמור להתחזק מאד בלימוד המוסר אשר בלי זה לא יתכן הצלחה בתורה כלל ועיקר.
וראיתי בסוף החלק השלישי מחידושי ושיעורי הגאון מורינו רבי ברוך דוב לייבאוויץ זצוק''ל (מתוך שיחה שהשמיע בישיבה) שכתוב שם בזה''ל ''היום לומדים מוסר, ובזמנינו גם מי שלא למד מוסר ברח מן המינות כמפני אש...על כן אני מזהיר כל בן ישיבה צריך להתחזק לבוא לתפלת הישיבה ללמוד מוסר ראשית כל, שהיא ראשית חכמה...וצריך להשתוקק ולהתאוות שהתורה והיראה יתקיימו''.