אור ברסלב
מחנה שכינה קונטרס ''שמש היראה'' › ענף ב' - יראת שמים ויראת חטא

מחנה שכינה

קונטרס ''שמש היראה'' · ענף ב' - יראת שמים ויראת חטא

ענף א' - יראת שמים - קיום לנצח

תבין יראת השם

ה. משלי ב' ה' ''אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא'', הנה הפסוק מייחס יראת שמים לבינה [ר''ל ההבנה דבר מתוך דבר שבא לאחר שלמד החכמה] ובביאור הגר''א הקשה, הלא מצינו בהיפך בכמה מקומות, שנתייחס ירא''ש לחכמה, כדאיתא ''ראשית חכמה יראת השם'', וכן כתיב (איוב כח') ''הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע (תשובה) בינה''. וכן (במשלי ט' י') ''תחילת חכמה יראת ה' ודעת קדושים בינה'' ועיין שם היטב מה שכתב לבאר בזה, ונשתדל לבאר לפי ערכנו.

אם אין יראה אין חכמה

ונקדים מש''כ הגר''א בביאור המשנה בפרקי אבות פ''ג י''ז (בביאורו שם משלי טו' לג') וז''ל אם אין חכמה אין יראה, אם אין יראה אין חכמה. ''יראת העונש מביאה לידי חכמה, וחכמה מביאה לידי יראת הרוממות'' עכ''ל.

מבואר מדבריו ז''ל, שיש ב' עניני יראה, האחד הבא קודם לחכמה, שזה המביאו לחכמה, והא' לאחר החכמה. והנה הביאור הפשוט בזה הוא, שבלא חכמה ליכא יראה אמיתית, שאינו יודע ממה לשמור את עצמו, וכמאמרם ז''ל אין בור ירא חטא (וע' גר''א פ''ב שם), אבל מקודם לחכמה שייך עכ''פ היראה מעונש העבירות, שכבר מפורש בתורה העונש למי שעובר על המצות, ולכן יראה זה מביאו לידי חכמה, שמפני פחד העונש רוצה לדעת ממה לשמור עצמו. ואחר שמביאו לידי חכמה ממילא ילמד כדי לדעת ממה להזהר.

אם אין חכמה אין יראה

ולאחר שידע ממה להזהר אז יגיע למדרגה גבוהה יותר ביראה והוא יראת שמים, הבא מפאת ההכרה ברוממות הבוי''ת ונפלאותיו, שזה הוא היראה הנולדת מן החכמה. וזה חוזר חלילה, שגם ?זה מביאו לעמוק יותר בלימודו, וממילא משיג עוד מדרגא ביראת שמים. נמצא שהתורה תחלתו יראה וסופו יראה, וסוף מעשה במחשבה תחילה.

ובזה יתיישב הפסוקים, דהנה כל מה שמצינו ייחוס החכמה ליראה, הוא היראה הבא מקודם לחכמה וכמש''כ ''ראשית'' חכמה, ''תחילת'' חכמה גו', הן יראת ה' היא חכמה. שכל זה מצד היראה שמקודם לחכמה, יראת העונש. אבל מה שמצינו יראה המתייחסת לבינה, הוא היראה שלאחר החכמה, שהבינה הוא לאחר החכמה, שמתבונן במה שלמד.

וזמש''כ אז תבין יראת ה', ר''ל לאחר שתבקשנה ככסף, ותעמול להשיגה, אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא. שהוא היראה שלאחר החכמה, שהוא מצד רוממותו יתברך ונפלאותיו.

ביאור יראת חטא

והנה במס''י שם גם כן מבאר שני סוגי היראה (וכ''כ גם בחוה''ל שער האהבה), ומדבריו מבואר שיראת הרוממות יש לו עוד ענף אחד, והוא הנקרא יראת חטא.

וביאר החילוק ביניהם, דיראת הרוממות הוא בשעת העבודה או בשעת המעשה לכשיזדמן, אבל יראת חטא הוא הפחד והיראה בכל רגע ורגע שלא תבוא חטא לידו כלל וכלל, ולכן נקרא יראת חטא, כי עיקרה יראה מן החטא, שלא יכנס ויתערב במעשיו מחמת פשיעה והתרשלות.

ועל יראה זה אמר משה רבינו ע''ה ''לבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו'' כי זה עיקר היראה שיהיה האדם ירא ומזדעזע תמיד שלא תסור יראה זו ממנו. והנביא ישעיהו אמר בנבואתו (ס''ו ב') ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, ודהע''ה השתבח בזה ואמר ''שרים רדפוני חנם ומדברך פחד לבי''.

חיים שיש בהם

ו. ובגמרא ברכות ט''ז ב' מובא תפילת רב בתר צלותיה (בסידורים הוא ברכת ראש חודש) ''חיים שיש בהם יראת חטא...חיים שיש בהם אהבת תורה ויראת שמים''. וכבר נתקשו רבים למה הוכפל בקשת יראת שמים. ועוד, למה מכנהו פעם יראת חטא ופעם יראת שמים.

ובס' אורחות יושר להגרח''ק שליט''א מבאר ש''יראת חטא'' כונתה הפחד מעצם החטא עצמה, וכמש''נ מהמס''י משא''כ יראת שמים הוא היראה התלוי ברוממתו יתברך. והם שני האופנים של יראת שמים הנזכרים לעיל.

דברי החזו''א ז''ל

ועוד יש לפרש כונת התפילה, דכאן ''יראת חטא'' הכונה ליראת העונש, וכנ''ל מהגר''א ז''ל שיש ב' מדרגות בירא''ש, האחד מצד העונש, והשני מצד רוממותו ית', ובזה מובן ג''כ מה דיראת חטא הוזכרה מקודם ל''אהבת תורה'' ויראת שמים הוזכרה לאחר אהבת התורה, שהוא כמש''נ מהגר''א ז''ל דכל מציאות יראת הרוממות שייך דוקא לאחר החכמה, דתלוי בהשגת החכמה להוסיף בהבנת גדלותו ית', משא''כ יראת העונש שהוא מצד עונש החטא שייך אף קודם החכמה.

וכבר מטי בי''מ משמיה דהחזו''א ששאלוהו כנ''ל למה הוזכר פעמים יראת חטא ויראת שמים, ותירץ, ''שיש חלוק הירא''ש שלאחר החכמה מהירא''ש שקודם חכמה, ולכאורה כונתו כנ''ל, וע' היטב בספר חידושי רעק''א עה''ת פ' ואתחנן? דברים יסודיים בזה.

אהבת יראת שמים

ושמעתי מחכ''א שליט''א לתרץ, שמה שהוזכר אהבת תורה ויראת שמים, אין הבקשה על השגת יראת שמים, שכבר ביקש מקודם, אלא הבקשה שיזכה גם ל''אהבת יראת שמים'', שמבקש ''אהבת תורה ויראת שמים'', כי באמת הרבה אנשים מפחדים מיראת שמים וחושבין שהוא דבר שלוחץ על האדם, אבל האמת הוא שאינו כן, כי יראת ה' תוסיף ימים, ומי שמבינו לנכון יודע ד''ז, ולכן מבקשים לזכות ל''אהבת יראת שמים'' להבין המתיקות שיש ביראה מהשם יתברך, ודפח''ח [ומ''מ ילה''ס אם זהו כונת התפילה].

הגבור והנורא

ואפשר לבאר בזה מה שאמרו ז''ל ביומא (סט:) אתא משה אמר הקל הגדול הגבור והנורא (דברים י'), אתא ירמיה ואמר נכרים מקרקרין בהיכלו איה נוראותיו, לא אמר נורא, אתא דניאל אמר נכרים משתעבדים בבניו איה גבורותיו, לא אמר גבור כו' ע''ש.

והנה מבואר דמה דנכרים מכרכרים בהיכל פגם במדת נורא, וגלות פגם בגבורה, וצ''ע למה ''נורא'' מיוחס דוקא לבית המקדש ולהיכל [וכמ''נ בתוס' ישנים שם] וגבורה שייך אף חוץ לבהמ''ק, שבודאי לשונות אלו דוקא נאמרו, שהי' פגם דוקא באותו נקודה.

אבל נראה ששני לשונות אלו, הגבור והנורא, הם לשונות של יראת שמים, והחילוק ביניהם, דגבור נאמר על יראת העונש שהוא מצד פעולות ה' בעולם שנראה מהם גבורתו, ונורא נאמרה על יראת הרוממות, וכמבו' במס''י פכ''ד דיראת הרוממות נלמדת מן הפסוק ''ליראה את ה' הנכבד והנורא הזה את ה' אלקיך'' ע''ש.

וא''כ אפש''ל דמשום שבבית המקדש הי' ניכר גדולת הבורא ורוממותו, אם כן כשנכרים מקרקרים הרי''ז פוגם במדת נורא, לכן לא אמר נורא. ו''הגבור'' דשייך אף חוץ לבהמ''ק ובגלות- דנכרים משתעבדים בבניו- לכן איה גבורותיו.

ואם כנים הדברים עולה מזה לימוד גדול, דמה שאנו מתפללים בתפילת שמונה עשרה ''הגבור והנורא'' מורה על ב' עניני היראה הללו, וכמו שנתבאר שם בגמרא.

יכול לא תיראו ממני

ואפשר שזהו פירוש רש''י ז''ל הנזכ''ל, ''והתהלכתי בתוככם'', אטייל עמכם בג''ע יכול לא תיראו ממני ת''ל והייתי לכם לאלקים'', והקשנו מה שייך שם יראה וכי שייך שם חטא, וכי עונש שייך שם.

אבל להנ''ל יש לומר שיש מין ירא''ש שאינו תלוי כלל בחטא, הוא ניהו יראת רוממותו יתברך, שהוא התלוי בדעת שמכיר גדלותו ונפלאותיו, והוא נולד מקורבה, וכעין היראה שהרגישו ישראל בבהמ''ק, וזה שייך אף לע''ל וכדמצינו זה היראה במלאכים ''ומלאכים יחפזון'', ''ועונים ואומרים ביראה''. וממה הם יראים והלא לא חטאו מעולם, אלא הכונה ליראת הרוממות, דזה שייך ג''כ לע''ל.

אית יראה ואית יראה

ז. והנה בבית הלוי פ' בראשית, וכ''כ ברוח חיים פרק''א פ''א מ''ג, מבאר שיש עוד מדרגה של יראת שמים, והוא ליראות מפניו ית' מצד שהוא המפרנס וזן כל בריה בפנ''ע, ומפשיע בו בתדירות מציאות קיום בכל רגע ורגע, ואילו היה מפסיק השפעת הבוי''ת אף לרגע, היה חוזר העולם לתוהו ובוהו.

וענין יראה הזאת הוא מצד ההכרה שהקב''ה הוא ''עיקרא ושרשא'' לכל עלמין, שכל העולמות תלויין במאמרו. וביאר לפ''ז כונת הזהר ''אית יראה ואית יראה, אך עיקר היראה למדחל בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא לכל עלמין'' ע''כ.

ויש ג' מיני יראה רמוזים כאן, ''רב'' היינו מחמת גדלותו וכבודו והוא יראת הרוממות, ו''שליט'' היינו שבידו לענוש עוברי מצותיו והוא יראת העונש, ו''עיקרא ושרשא לכל עלמין'' היינו יראה הנ''ל שכל מציאות העולמות בכל רגע תלויים הם בשפעת טובו ית'. שיפחד האדם האיך יכול למרות פי הבורא והלא באותו רגע ממש הוא תלוי בחסדיו יתברך.

תוכן העניינים

מחנה שכינה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה