קונטרס ''שמש היראה'' · ענף א' - יראת שמים - קיום לנצח
הפלגת חז''ל בגודל מעלת יראת שמים
א. הנה הפליגו רבותינו ז''ל בשבח מדת היראה עד למאד, עד שאמרו ברכות ו' ב', סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא כו' מאי כי זה כל האדם, א''ר אלעזר אמר הקב''ה כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, ר' אבא בר כהנה אמר שקול זה כנגד כל העולם, ר' שמעון בן עזאי כו' כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה. חזינן מזה גודל הנחיצות לקנות ירא''ש כי הוא תכלית כל הבריאה
ויזרח שמש היראה על הנפש
וז''ל רבינו יונה (בפתיחה לאגרת התשובה) ''יראת ה' מקור כל המצות והאזהרות והמוסרים שנאמר יראת ה' מקור חיים לסור ממוקשי מות, ומצוה נאוה וחומה נשגבה גדולה ובצורה עד השמים אשר לא תמוש כל היום מנפש האדם יראת שמים, כמו שנאמר כי אם ביראת ה' כל היום ויזרח שמש היראה על הנפש ועל כל מצפוני' למשול ביום ובלילה ברעיונה, וזה הדבר יסוד הנפש'' עכ''ל.
עוד מצינו כעי''ז בזוהר (הקדמה יא' ב') אמר רשב''י שהיראה איהו תרעא לאעלא לגו מהימנותא ועל פקודא דא אתקיים כל עלמא ודא עקרא ויסודא לכל שאר פקודין דאורייתא מאן דנטיר יראה נטיר כולה כו' ע''ש. וע''ע בגמ' שבת לא' אין להקב''ה בעולמו אלא ירא''ש בלבד דכתיב ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה, הן משמע אחת שכן בלשון יונית קורין לאחת הן. ועע''ש בשעה שמכניסים אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה...ואפ''ה אי יראת ה' היא אוצרו אין ואי לא לא, ע''ש. חזינן מזה שלאחר פטירתו של האדם אף מי שלמד כל התורה וקיים כל המצות כולם מ''מ אם אין לו ירא''ש אין לו כלום.
וצריכים להבין, מהו הסוד הזה של ירא''ש שהכל תלוי בו, שהלא כפשוטו מבינים אנו שהירא''ש הוא מצוה אחת ככל המצות, ומהו הטעם שעשו מזה ענין כה גדול עד שכינוהו בכל התוארים המופלגים הללו.
מלאכתו של יהודי
גם יעויין מה שכתב רבינו הגר''א ז''ל בביאורו ליונה על הפסוק (א' ח') ''ויאמרו אליו הגידה נא לנו...מה מלאכתיך ומאין תבוא...ויאמר עליהם עברי אנכי ואת ה' אלקי השמים אני ירא''. וז''ל הגר''א, ''זו היא מלאכתי וזו תשובה למה מלאכתך'' עכ''ל. נפלאים הדברים עד היכן הדברים מגיעים שכל מלאכת האדם בעולם הוא לירא את ה'.
אבל נראה כדברי הגר''א ז''ל מדברי הגמרא הנ''ל, כי זה ''כל האדם'' לצוות לזה כו' [בברכות שם], וכן בזהר מאן דנטר יראה ''נטר כולה'', שמכל זה מבואר איך שהיראה הוא עיקר הכל.
וצריכים להבין, כי אף שהסברנו שהיראה נחוץ מאוד, אבל שיהיה זה כל מלאכתינו, והלא ידועים דברי חז''ל על תכלית בריאת העולם, בראשית, בשביל התורה...ובשביל ישראל כו', ות''ת כנגד כולם, ומה שייך לפרש שכל העבודה היא יראת שמים.
מהות היראה
ב. והנה עיקר פירוש מצות יראת שמים הוא כמבואר במסילת ישרים פכ''ה, ''היראה הוא ההתבונן היות שכינתו יתברך נמצאת בכל מקום שבעולם ושהוא יתברך משגיח על כל דבר קטן וגדול אין נסתר מנגד עיניו לא מפני גודל הנושא ולא מפני פחיתותו כו' הוא רואה והוא מבין בלי הפרש, הוא מה שאמר הכתוב מלוא כל הארץ כבודו ואומר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא...וכיון שיתברר לו שבכל מקום שהוא, הוא עומד לפני שכינתו יתברך אז מאלי' תבוא בו היראה והפחד פן יכשל במעשיו'' עכת''ד.
תכלית יראת שמים
ולהבין חשיבות מדת היראה, צריכים להבין תכלית היראה, והנה המשגיח דלייקוואוד הגר''נ וואכטפוגעל זצ''ל בירר דיראת שמים תכליתו ''קיום''. כמש''כ יראת ה' טהורה ''עומדת לעד''.
דאיתא בחז''ל משל בענין היראה (שבת לא) משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חיטין לעלייה הלך והעלה לו, א''ל עירבת לי בהן קב חומטין, א''ל לאו, א''ל מוטב אם לא העלית. הרי שהיראה הוא הקב חומטין [הסם השומר את התבואה מרקבון] והיינו כנ''ל שיראת שמים ענינה קיום כזה הקב חומטין שמקיים את התבואה?.
להחזיק הצורה והסדר
וכתיב ''והתהלכתי בתוככם'', ופרש''י ''אטייל עמכם בג''ע כאחד מכם ולא תהיו מזדעזעים ממני, יכול לא תראו ממני, ת''ל והיית לכם לאלקים'' עיי''ש. והקשה המשגיח זצ''ל דהנה לפי הבנתינו, כל ענין יראת שמים הוא הפחד מלעבור על דבר ה' ולילך שובב אחר היצר, אבל בההוא עלמא דלא שלטא ביה יצר הרע, מה שייך כלל ענין היראה, וכי שייך שם פריקת עול מ''ש, וכי שייך שם לא תתורו אחרי לבבכם ועיניכם.
אבל ביאה''ד כנ''ל, שיסוד יראת שמים הוא קיום, ולמידים אנו מכאן, שענין קיום של ירא''ש איננו רק התכלית הנגרמת ע''י יראת שמים, שמעשינו עשויים ברציפות ובדקדוק, אלא גם שיראת שמים הוא מציאות של קיום, דבלא יראת שמים לא שייך כלל להתקיים. ולכן זה שייך גם לע''ל, דאף שאין שם יראה מצד העונש מ''מ מציאות יראת שמים, דהיינו קיום, זה שייך ג''כ שם, דבעינן לה כדי שיתקיים. ר''ל שתשמר הצורה שיש אדון ויש עבד ושלא יאבד הצורה.
והביא לזה מאמרם ז''ל (חגיגה יב' ע''א) א''ר יהודה א''ר בשעה שברא הקב''ה את העולם, היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער בהם הקב''ה והעמידו כו', הרי מבו' דע''י יראת שמים יש קיום, דהרי אף שנבראו שמים וארץ וכל הבריאה, עדיין לא עמדו בחוזק עד שגער בהם הבורא, וגערה היינו יראה.
מלתה דרמיה עליה דאיניש
ג. ולקרב הדברים אל השכל נציין מש''כ הגר''א (משלי א' ז') יראת ה' ראשית דעת, שהיראה הוא ראשית להדעת כענין שאמרו ז''ל (אבות ג' ט') כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו כו' מפני שאם יש לאדם יראת ה' ילמד לדעת בכדי שיהא יודע ממה לשמור ודרך האדם כשרוצה את הדבר ומוצאו חביב עליו אבל אם אין בו ירא''ש כו' אף שלומד כמה פעמים לא ימצא כי אינו לומד בכדי שיהא יודע כו' וכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' ולכן אף שילמדו חכמה ומוסר בזוים אצלם ולא יתקיים בידם, עכ''ל.
וביאו''ד ז''ל הוא דסגולת היראה, שמקיימת כל דבר, אין זה ענין סגוליי בעלמא אלא הוא אופן איך שהאדם מתייחס לחייו ולתלמודיו, שכשמתייחס ברצינות להבין כדי לקיים אז הוא שוקד על כל דבר שיהא לנכון כדי לידע ממה להזהר. ונמצא שהוא בגדר מילתא דרמי עליה. ולכן הוא מתקיים בידו כמו שסיים הגר''א, והוא ג''כ לשון הזהר ועל פקודא דא אתקיים כל עלמא. ר''ל שכל הקיום והנצחיות של העולם נכלל בזה.
למדן בלי יראת שמים
ואיתא בס' מדרגת האדם, שיכול והאדם לומד תורה כי הוא מתפעל מן השכל הכלול בה, כי באמת טבע האדם להתפעל מנבכי השכל והחשבון הדק, שזה מלהיב לב האדם. אמנם עומק כונת הלומד הוא משום שחפץ שגם הוא יחדד בתורה וידע גם הוא להגיד סברא כזה חריף. ולכן יקרה לפעמים שיסתפק במה שנראה אמת שטחי. אמנם הירא שמים מבקר האמת באשר הוא אמת משום שיודע שעיקר התכלית שהוא להשלים נפשו בהדעת האמיתי.
מעט ביראת השם
וע''ז מצינו בדברי הגר''א (משלי טו' טז') טוב מעט ביראת ה' מאוצר רב ומהומה בו, וז''ל והענין הוא להורות בדרכי לימוד תורת ה' תמימה כי לפעמים ילמד אדם הרבה מאד אבל מלא פניות לכבוד וגאוה ומרמות וקנטור ודומיהן, ובתוך רוב הלימוד יקרה -שלמד מעט ביראת ה', אותו מעט הוא יותר טוב מכל האוצר שקבץ ולמד ומהומה בו, עכ''ל. שאותו מעט הנלמד בכונה טהורה ולא לשום חשבונות צדדיות אז ודאי הוא יותר אמיתי וטוב משאר לימודו וכמש''נ.
דברי הנפש החיים
ד. ובדרך הזה מיישב בספר נפה''ח הסתירה בדברי חז''ל דסתרי אהדדי דהנה אמרו (ברכות ח') מיום שחרב בהמ''ק אין להקב''ה אלא ד''א של הלכה בלבד, ובפ' אין עומדין (ל''ג ב') אמרו אין להקב''ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים בלבד, ולכאורה סתרי אהדדי.
ומבאר שבאמת הכל ענין אחד, כי הנה האוצר הוא המקיים התבואה שבתוכה, וכן הוא בנוגע יראה שהמשילוה לאוצר והאוצר של יראה שומר מה שבתוכו, והרי מה נמצא באוצר של ירא''ש - ד''א של הלכה. וא''כ היינו הך. דאילו הי' רק תורה, גם תורה לא הי' נשאר, שהיה הופך עליו לסם המות, ורק מפני ששמרה באוצר של יראת שמים נשמרה גם התורה.
ואיתא בזהר, כי ''היראה לית ליה מגרמיה כלום'' רצה לומר, שהוא מצד עצמה רק בגדר קב שעורים בעלמא שהוא שיעור קטן מאד נגד האוצר הגדול מלא תבואה, וכמבו' בגר''א (משלי ב' ה'), ולכן דיינינן תמיד למעלת האוצר בידיעה מהו בפנים לזה האוצר, והוא התורה, ואין בזה שום סתירה, והבן.
ובזה יתבאר למה אמרו דעיקר העבודה הוא היראה, והלא העיקר הוא לימוד התורה, אבל להנ''ל אין ענין זה לזה, כי ודאי העיקר הוא לימוד התורה, אבל עיקר שומר התורה בלבו של האדם הוא היראה, דיראה היינו קיום, ועל ידה נכנסת לעצמותיו, ובל''ז גם תורה ליכא. ונמצא דעיקר קיום התורה והמצוה הכל תלוי ביראה.
לנצח נצחים
ואפשר שזהו פירוש התפילה, ''לדור ודור נגיד גדליך ולנצח נצחים קדושתך נקדיש''. דמשמע מזה שקדושת הקב''ה ישאר אף לאחר ימות המשיח, שהרי קדושתו לנצח נצחים, לאומת גדולתו שהוא רק לדור ודור. ואולי שהטעם לזה תלוי בהנ''ל, דהנה גרסינן בכתובות (קג:) אותו היום שמת רבי בטלה קדושה, והקשו בתוס' משילהי סוטה (מט.), משמת רבי בטלה ענוה ויראה. ותירצו דקדושה בכלל יראה.
וקדושה בכלל יראה רצה לומר, שהקדושה הוא ענין מוכרח במי שיש בו ענוה ויראה. ולמש''נ שיסוד יראת שמים הוא קיום, י''ל דקדושת הקב''ה הוא לנצח נצחים משום דקדושה יסודו יראה כמש''כ התוספות ויראה יסודו קיום, לכן הוא לנצח נצחים דזה שייך גם בשמים, אבל גדלותו הוא דוקא אצל בי אדם המכירים מתוך הבריאה, אבל אינה ענין שיש בה קיום מצד עצמה. [וכמדומני שראיתי מהגר''א ז''ל ד''לנצח נצחים'' הוא נגד יצחק] וא''ש.