אור ברסלב
מחנה ישראל שער האחרון › פרק ג

מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין

שער האחרון · פרק ג

פרק ב

בו יבואר ענין שני בתי מקדשים שלעתיד:

ענין שני בתי מקדשים של עתיד מבואר בזוהר הקדוש פרשת פנחס דף רכ"א ע"א וז"ל במתיבתא דרקיע אתסדרו קמיה דקוב"ה דכד נפקו ישראל ממצרים בעא קוב"ה למעבד לון בארעא כמלאכין קדישין לעי א ובעא למיבני ביתא קדישא ולנחתא לה מגו שמי רקיעין ולנטעא לון לישראל נציבו קדישו כגוונא די קנא דלעילא הדא הוא דכתיב תבאמו ותטעמו בהר נחלתך באן אתר במכון לשבתך פעלת ה' בההוא דפעלת אנת ה' ולא אחרא מכון לשבתך פעלת ה' דא בית ראשון מקדש ה' כוננו ידיך דא בית שני ותרווייהו אומנתא דק ב"ה אינון ומדארגיזו קמיה במדברא מיתו ואכנס לון קב"ה לבנייהו בארעא דאליפו עובדיהין וביתא איתבני על ידא דבר נש ובגין כך לא איתקיים ושלמה הוה ידע דבגין דהאי עובדא דבר נש לא יתקיים ועל דא אמר אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו דהא לית ביה קיומא ביומוי דעזרא גרם חטאה ואיצטריכון אינון למיבני ולא הוה ביה קיומא ועד כאן בניינא קדמאה דקוב"ה לא הוה בעלמא דכתיב בונה ירושלים ה' איהו ולא אחרא ובניינא דא אנן מתכאן ולא בניינא דבר נש דלית ביה קיומא כלל. בית ראשון ובית שני יחות לון קב"ה בחדא מלעילא. בית ראשון באיתכסיא ובית שני באיתגליא ההוא בית ליהוי באיתגליא דאיתקרי בית שני דיתחזי לכל עלמא אומנותא דקוב"ה חדוה ושלים ורעותא דלבא בכל קיומא ההוא בית ראשון באיתכסיא איסתליק לעילא על גבוי דההוא דאיתגליא וכל עלמא יחמון ענני יקר דסחרן על גב דההוא דאיתגליא ובגו דאינון עננין הוי בית ראשון בעובדא טמירא דסליק עד רום יקר שמיא ובניינא דא אנן מתכאן. ועוד לא הוי בעלמא. אפילו קרתא דירושלים לא ליהוי אומנתא דבר נש דהא כתיב ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב וגו' אי לקרתא כתיב הכי כ"ש ביתא דאיהו דיורא דילה. ועובדא דא הוי איתחזי למיהוי ברישא כד נפקו ישראל ממצרים ואיסתלק עד לסוף יומין בפורקנא בתראה עכ"ל וז"ל בתקונים דף ס"א ע"א בההוא זמנא איתבני ביתא דשכינתא דאיהי בית הבחירה דקרא קוב"ה ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב כו' ותהא מרקמא מכל ציורא דעובדא דבראשית ועלה נהרא ירושלים דלעילא מרקמא מכל מיני גוונין דנהורא ורזא דמלא ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדו דאנהרא על גבוי בההוא זימנא איתקיים בישראל לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף וגו' עכ"ל:

דבר בעתו

ודרך אגב באתי לעורר עוד איזה אנשים, אשר, אינם, רוצים להשיא בניהן משהגיעו לפרקן והוא בן י"ח שנה לכתחלה כמאמר תנא באבות וכמו שנפסק באה"ע סימן ב' פן יצטרך לילך לצבא ובאמת אדרבה מחמת זה הטעם גופא יש לנו היום למהר הנישואין מהדורות שלפנינו כי פן לא יוכל לקיים אח"כ המ"ע דפו"ר ויצטרך להמתין עד שיהיה בן כ"ו שנה ומי יודע את מספר ימי חייו וימות ערירי ח"ו וכבר ידוע מה שאמרו חז"ל ביבמות דף ס"ב ע"ב שמי שאינו מקיים פו"ר הוא כאילו שופך דמים וגורם לשכינה שתסתלק מישראל עי"ש עוד כמה ענינים וכדי שלא יקלו העם ראשן בענין זה אברר את דברי היטיב בעזה"י מן הכתוב ומן המושכל. מן הכתוב ממה שמצינו בהיותינו במצרים שהיו כל ימיהן בשעבוד קשה כמו שכתוב וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו' ואעפ"כ היו כל ישראל פו"ר ולא היו משגיחין על מה שהיו המצרים מענין אותם בדברים בזה וכדאיתא בתנא דבי אליהו פכ"ג שכשהיו ישראל עושין ז' ימי המשתה היו המצרים אומרים להם למה אתם עושין ז' ימי המשתה והלא לאחר שעה מוציאין אותו לעינוי [עבודת פרך] והיו אומרין להם ישראל אנחנו נעשה ז' ימי המשתה ואח"כ עשו לנו כרצוכם המת ימות והנהרג יהרג והבא בחיים יחיה עי"ש והעתקתי' בסוף ספר שה"ל עי"ש וכ"ש היום שב"ה המלוכה אינה מכבדת עלינו בחסדה והזמן הוא רק על איזה שנים שלא נמנע עצמינו מפריה ורביה עי"ז וידעתי גם ידעתי כי ישיבו לי לאמר פן יוליד בנים בתוך משך זה הזמן והוא יצטרך לילך לצבא ופן לא יהיה אז בכח בני משפחתו לפרנסם מוטב לבטל יותר מ"ע דפו"ר משנגרום לבוא לידי חשש סכנת נפשות אף אני אשיב לו מה יענה על הזמן שנגזר עלינו בהיותינו במצרים כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וגו' א"כ בודאי הנשואין הוא רק להבל ולריק וגורמת לש"ד לפי טענה הזו וכמו שהיה המעשה באמת שאחד המיוחד מגדולי הדור והוא עמרם אבי מרע"ה גירש אשתו עבור זה כי אמר מה אנו נלד לבהלה ועי"ז עמדו כולם וגירשו נשותיהן ואעפ"כ הוא עצמו חזר אח"כ מזה ועמד והחזיר אשתו ועי"ז נולד לנו הגואל צדק וכמו שכתוב וילך איש מבית לוי וגו' ועמדו כולם והחזירו נשותיהן וכמו שאחז"ל כ"ז בסוטה פ"ק וא"כ היום שב"ה אנו חוסים בצל המלכים אשר אין נוגעין ח"ו בהבנים הנולדים לרעה בודאי אין לנו לפטור עצמינו מפו"ר עי"ז. וכעין זה מצינו ג"כ בברכות דף יו"ד בחזקיהו המלך שלא רצה לישא אשה כי ראה ברוה"ק שיצא ממנו בנים שאינם הגונים וכמו שהיה באמת לבסוף שיצא ממנו רבשקה ומנשה שהפליג הכתוב ברשעתו והענין זה בודאי גרע יותר מהחשש שמא לא ימצא אח"כ מי שיפרנסם ואעפ"כ בא אצלו ישעיהו הנביא וא"ל כי מת אתה ולא תחיה מ"ט משום דלא נסיבת איתתא מה דמיפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה דקודשא בריך הוא ליעבד וטעם לכל זה כי האדם אינו משיג רק במה שהוא מסתכל בזה שהוא לפניו לכן נפלאים לו כמה דברים בהנהגת העליון יתברך ואפילו אם הוא אדם גדול ובעל רוח הקדש הוא מביט רק בדור שיהיה אחריו כמו חזקיהו וכי"ב [וכענין שמצינו ג"כ אצל שמואל שהשיבו הקב"ה אל תביט וגו' כי האדם יראה לעינים וגו' וגם שמואל נדמה לו זה מחמת שראה בתו נשאת לרחבעם המלך וכמו שכתוב בדה"י בי"ת י"א וכמו שאחז"ל] ועי"ז יתראה לכאורה להאדם להתנהג באיזה הנהגות שהוא שלא כדרך התורה לא כן הקב"ה שהוא קורא הדורות מראש הוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות ועד סוף כל הענינים ולפי ענין הבטתו הבהירה האמתית חקק וקבע לנו את תורתו הקדושה בכל מצותיה ועניניה [הג"ה ולפי ענין הבטה הזו הוא ג"כ הנהגתו יתברך בהעולם וכענין שהשיב הקב"ה לחבקוק הנביא וכענין שכתב בישעיה למה תאמר יעקב וגו' אין חקר לתבונתו] וכל דבריו י"ת מצורפים ומזוקקים לפי ענין הזה וכענין שאנו רואין בחוש אצל חזקיהו שהוא לא ראה רק שיולד ממנו מנשה אבל הקב"ה ידע שיולד לבסוף יאשיהו שכתוב עליו שלא היה כמוהו וגו' ואחריו לא יהיה כן וכה"ג בכל ענין וענין לא ישונה תורתינו הקדושה מחמת איזה הנהגת העולם שיתראה לכאורה התנגדות לתורתינו כי היא רק לפי מיעוט ידיעתינו וזהו שכתוב אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף וגו' וכדאיתא בתנא דבי אליהו זוטא פ"י שנו חכמים תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם ישב הקב"ה ודרש וחקר וצירף ובוחן את כל דברי התורה רמ"ח פעמים כנגד רמ"ח איברים שבאים ואח"כ הוציא הקב"ה את כל דברי התורה וקבע אותם בתורתו ואין ד"א ממנה זז ממקומו שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף וגו' וכל דבר ודבר שקבע בתורה אם זז קמעא ממקומו קלקל את כל העולם וכו' עי"ש באורך ואף אנו נאמר בענינינו אין לנו לחקור אחר העתידות כל מה שנצטוינו וככל מה שנהגו אבותינו להשיא את בניהן משיגיעו לפרקן יש לנו לנהוג וכענין שהשיב הקב"ה לכנ"י אם אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן וכפרש"י שם עי"ש. ועתה נבאר את דברינו גם מן המושכל כי הנה ידוע שענין נישואין שנצטוינו בתורה הוא תועלת גדול לכמה ענינים כי לבד מה שמקיים בזה המ"ע דפרו ורבו עוד היא עוזרת לאדם בכמה ענינים כי אם יש לו חטים היהיה כוסס חטים ואם יזדמן לו פשתים האם יהיה פשתים לובש וכדומה והאשה עוזרת לאדם ומכינה לו את ענין מאכלו וכל כה"ג כמו שאחז"ל ביבמות דף ס"ג ומי צריך יותר להעזר הזה כמו האיש, אשר עתותיו משועבדים לעבודת הצבא. וגם יהיה לו בנקל להנצל על ידה ממאכלות אסורות וכידוע הכל בכור הנסיון. גם היא מצלת לאדם מן החטא וכמו שאחז"ל ביבמות שהשיב ר' חייא דיינו שמגדלות את בנינו ומצילות אותנו מן החטא [הרהור עבירה כפרש"י שם] וא"כ יש לנו לידון ק"ו באלף אלפים אם התנא ר"ח שהפליגו חז"ל בשבחו פ"ה עי"ש אמר שמצלת אותו מן החטא אנן מה נענה אבתריה אם נתעכב מלהשיא את בנינו אשה כשיגיעו לפרקן ואפשר גם לבוא לידי איסור ממש במשך הזמן הרב שלא יהיה בביתו אבל אם יראה כל אדם להשיא את בנו אשה תיכף כשיגיע לפרקו אז עונותיו מתפקקין כמו שאחז"ל שם וכמו שפירש שם המהרש"א שהוסר ממנו תיכף עון הרהור עבירה ואז אפילו אם יצטרך לילך לצבא אח"כ ג"כ לא יתגבר עליו עוד יצרו כ"כ אח"כ. ולבד כל זה אם ישיא לבנו אשה וכ"ש אם יהיה לו ממנה בנים קודם שילך בצבא יהיה מקושר בכל הנהגתו לאנשי ביתו ומשפחתו ועי"ז לא יסור אפילו זיז כל שהוא מדרך אבותיו כי תמיד יצפה לבוא לאנשי ביתו ומשפחתו כמקדם [הג"ה ולבד כ"ז ידוע דמזלא דבי תרי עדיף לכמה ענינים ובפרט אם יהיה לו בנים כמו שאחז"ל ביבמות דף ס"ד על הפסוק ובנים לא היו להם הא אם היה להם בנים לא מתו אף שהיה להם עוד עון אש זרה סייע להם זה העון ג"כ להענש מכל זה נלמוד לכל מקום סכנה שמסייע זה העון ג"כ] ואם הקב"ה ן לו שם איזה ריוח יהיה זה משומר אצלו עד שיביאו אל ביתו לא כן אם ילך רווק בצבא עלול מאד לבוא עי"ז לכמה דברים נשחתים כי אינו מוכרח לבוא לביתו ואין לו ממי להתבייש ופעמים מרגיל א"ע עי"ז לכמה דברים מתועבים ח"ו ומייאש א"ע עוד ממשפחת אבותיו ומלבוא אליהם ואפילו אם בא אל ביתו לפעמים בתכלית ימי עבודתו קשה לו מאד להפריש א"ע מהדברים שהורגל בהם זה זמן רב ואף שנמצא כמה פעמים שרווק בא לביתו ג"כ איש צדיק וישר במדותיו אעפ"כ על מה שעלול להיות דברתי כפי מה שאנו רואין בכור הנסיון ולא לחנם אחז"ל על ג' הקב"ה מעיד ואחד מהן הוא רווק הדר בעיר ואינו חוטא ע"כ אם אדם רוצה שיתנהג בנו בדרך הישר ולחוס עליו בזה ובבא יראה להשיא אותו כשיגיע לפרקו ולפום צערא אגרא. וידעתי גם ידעתי כי המתעקש יראה לסתור את כל דברינו ע"כ אראה לעיני אחינו בני ישראל מאמר מפורש בדרך כלל כי לא דבר קטן הוא וכל איש אשר, ישמע לדברינו אלה יהיה שכרו אתו כי ימהר הגאולה בזה שזה לשון תנא דבי אליהו זוטא פי"ד וכמו שנגאלו ישראל ממצרים בזכות שהיו פרים ורבים כמו כן יגאלו לעתיד בזכות שהם פרים ורבים מנין לך תדע שהוא כן שאין ישראל נגאלים אא"כ פרים ורבים וכו' עי"ש. ע"כ אל יתעצל האדם בזה וירבה לבנו מוהר ומתן כדי שיקפצו עליו ויקח ק"ו מאותן אנשים שמשליכין את נפשם מנגד עבור בניו בנתינת נדן ומזונות על שולחנו הרבה יותר מכפי כחותיו לו ולבנים קטנים הנולדים לו ממנו במשך המזונות מחמת ספק אולי שבזה ויעמידם על מצב נכון בענין זה העולם וק"ו שיש לו לעשות כן כדי להעמיד לבנו על מצב הישר בענין תכלית הנצחי ולא ילך שובב בדרך לבו וכמו שהארכנו למעלה בזה. ועבור זה יזכה לראות מזרעו בנים שמושיעין את ישראל ומרבין תורה ומצות בישראל כמו דאיתא שם בפ"ג וז"ל הנושא אשה לש"ש הויין לו בנים שמושיעין את ישראל בעת צרה ומרבין תורה ומצות בישראל צא ולמד מעמרם שנשא אשה לש"ש ויצא ממנו משה ואהרן ומרים והיו מושיעין את ישראל והיו מרבין תורה ומצות בישראל צא ולמד מן בועז בן שלמון שנשא אשה לש"ש ויצא ממנו דוד ושלמה בנו שהיו מושיעין את ישראל והיו מרבין תורה ומצות בישראל ועליהן ועל כיוצא בהן ועל הדומה להן ועל העושה כמעשיהן הכתוב אומר [ישעיה ש"ו] כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני כן יעמוד זרעכם ושמכם עכ"ל התנד"א הנ"ל. וכ"ז שכתבנו הוא אפילו לענין אביהן של הבנים שיזרזו עצמן בענין נישואי בניהן וכ"ש אביהן של הבנות שצריכין לזרז את עצמן יותר ויותר בענין זה שהנשים דעתן קלות ולא יהיה להם הדבר הזה למכשול ולפוקה. ואפילו אם לא יזדמן להם רק מי שאינו נקי מעבודת הצבא ג"כ יתקשרו עמו וכמאמר הכתוב כי לא תהו בראה לשבת יצרה ולא יטעה האדם בנפשו לאמר שבהעכבה ההיא עושה טובה לבתו לא כן הדבר כי תוכל לבוא ח"ו מחמת זה לידי זמה ותקלות אחרות ויתחרט האב בעצמו אח"כ ולא יהיה יוכל להעזר מעלבונו הרב. ואותן האנשים אשר בנותיהן הגיעו לפרקן ומתרצות להנשא אף למי שאין נקי מעבודת הצבא ואך הם מעכבים אותן באמרם כי זה אין לפי כבודם עתידין ליתן את הדין כי הם מביאין אותן לידי חטא ובעוה"ר כבר נבחן זה בכור הנסיון במדינות אחרות שעשו ג"כ ככה ובאו בנותיהן לידי תקלות רבות השם ישמרנו. וכבר אחז"ל בתך בגרה וכו'. ע"כ הירא וחרד לדבר ה' ישים אל לבו מה שאחז"ל המשיא בניו ובנותיו סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא. ובמדינות בבל וחברותיה נוהגין עד היום שמשיאין בנותיהן בימי נעוריהן. ומה טובה הוא זה לאביו כי מלבד שמשמרן עי"ז שלא יבואו לידי חטא וכמו שאמר הגמרא עוד ממילא ניטל מעליו כבד המשא ולא יצטרך לישא אותן עד זקנה ושיבה:

והנה כ"ז דיברנו וביררנו מן הכתוב ומן המושכל שלא לעכב הנישואין אפילו מחמת הטעמים הנ"ל וכ"ש אם העיכוב הוא מחמת שאין נותנים לו נדוניא כ"כ כפי רצונו בודאי דרך מקולקל הוא מאוד ומאוד שחימוד ממון מעבירו על מצות התורה והוא המצות עשה דפרו ורבו שחיוב גמור הוא על האדם לישא אישה משהגיע לבן עשרים כדאיתא באבן העזר סימן ב' ואחז"ל [ בקידושין דף ל'] כיון שהגיע אדם לעשרים שנה ולא נשא אשה אמר הקב"ה וכו' ופעמים רבות בא ע"י עיכוב הנישואין למחלות גדולות והוא עובר על ושמרתם את נפשותיכם. גם ידוע שדבר זה מביא לאדם לידי הרהור ופעמים בא עי"ז ממילא לעון החמור ג"כ וכמאמרם כתובות מ"ו] על הפסוק ונשמרת מכל דבר רע אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה ומי זוטר הוא העון הזה שהביא מבול לעולם וגם ע"ז כתוב ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימיתהו ה' שסיבת מיתתו היה ג"כ עבור שהשחית את דרכו על הארץ וכמו שאחז"ל ונחשב כשופך דמים עבור זה כדאיתא בנדה י"ד ע"ש בגמרא שהאריכו מאוד בגודל העון הזה של הוצאת זרע לבטלה. גם ידוע הוא מן ספרים הקדושים שעון זה גורם אח"כ לבוא לידי עניות ח"ו ומי יודע עד כמה זמן יגזרו עליו עניות עבור זה וא"כ מה יועיל לו אם יקח נדוניא יותר ע"י המתנתו הלא יצא שכרו בהפסדו, ולפעמים גורם דבר זה ח"ו לידי מיתת בנים קטנים שיולדו לו אח"כ כמו שמובא בספרים וא"כ יאבד לו עי"ז הרבה והרבה יותר ממה שהרויח ע"י עכבתו, והנה הכתוב צווח ואומר ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו וביאורו שהאדם שכל בטחונו הוא על אדם שהוא רק בשרא בעלמא כי האדם הלא אינו שליט ברוחו וכשתצא רוחו ישוב לאדמתו] הוא בכלל ארור ח"ו וא"כ בענינינו נמי כמה מגונה הוא כשכל בטחונו הוא רק על הכסף של נדוניא אם ינתן לו כפי רצונו. הן אמת שצריך לאדם איזה סיבה שיחול עליה ברכת ה'. ") אבל למה לא יאמין האדם שכאשר יעשה רצון ה' בנישואין של ישלח לו אח"כ הצלחה במעט הממון אשר יקח ויעלה מעלה מעלה וכמאמר הכתוב **(והנה על האיש שהיצר מפתיהו שצריך שיקח הרבה נדוניא כדי שיהיה לו אא"כ במה להתפרנס ולחיות אמרתי מכבר שזהו כונת הכתוב השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, ובדרך דמיון עני אחד הלך בדרך ונשא על כתפו שק של תבואה משא של שני פוד עם ג' וד' לטרות, פגע באיש אחד נדיב שנסע בעגלה ויבקשהו שיתן המשא על עגלה שלו ויאמר לו טוב הדבר וימהר העני וירק היתרון מן שני פוד שהיה ג' וד' פונט וישימהו בשק קטן על כתפו ויתר התבואה הניח על העגלה ויאמר לו הנדיב לפלא לי עליך על שאתה חושב שאני מקפיד על אלו הג' וד' פונט שני פוד אני מתרצה ליקח על העגלה שלי ואיזה פונט אתה חושב שאני מקפיד עליך השלך על עגלה שלי כל משאך ואני אוליכם כרצונך כן הוא הדבר ממש בענינינו כאשר תשאל לאחד כמה נדוניא לקחת ישיב לך הרבה נדוניא לקחתי וב"ה אוכל להתפרנס מהן ג' וד' שנים אפילו אם לא יזדמן לי חלילה שום עסק, וישאליהו האיש מה תעשה עוד בששה וארבעים שנה עד תשלום השבעים שנה שהוא בדרך כלל מספר ימי חיי האדם, ויען אותו אני בוטח בה' שיזמין לי עסק שאוכל להתפרנס מידו הרחבה וכיון שסוף כל סוף מוכרח האדם לבטוח בה' שהוא יעזריהו ויכלכל אותו וכל אנשי ביתו מספר מ"ו שנה הלא הוא יכול לבטוח ג"כ על הש"י אפילו אם יקח נדוניא מחצית מכפי דמיונו שיעלה לו מזה להתפרנס רק על מעט זמן])** כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט וכן אנו רואין בעינינו שכל אדם שהשי"ת נותן לו הצלחה במעשיו הוא עולה מעלה מעלה אף מהתחלת איזה עסק קטן ולהיפך ח"ו כשמסיר השי"ת הצלחתו לא יועיל לו כל הון שיש לו, וע"כ צריך האדם להתחזק בטחונו בה' שהוא המפרנס לכל באי עולם בעתם ובזמנם וכדאיתא בתנא דבי אליהו שבכל יום בג' שעות ראשונות יושב הקב"ה וזן ומפרנס ומכלכל לכל מעשה ידיו שברא בעולמו [ואמרתי שנפקא ליה זה ממה שאמר הכתוב עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו ואיתא בשבת דף י' שעה ראשונה מאכל לודים שניה מאכל ליסטים וכו' שעה רביעית מאכל כל אדם נמצא שזמן אכילת כל אדם הוא ברביעית וממילא הקב"ה שהוא מכין מזון לברואיו שיהיה להם לכ"א כפי רצונו הוא מכין בג' שעות ראשונות כדי שכשיבוא השעה רביעית יהיה לו מה לאכול] ובודאי עבור בטחונו יהיה לו הקב"ה עבור זה מחסה בכל עניניו וכמאמרם ן במנחות כ"ט] כל התולה בטחונו בהקב"ה הרי הוא לו מחסה בעוה"ז ובעוה"ב שנאמר בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים:

השמטה לפרק ל"ט המדבר בענין הבטחון בצאת האדם למלחמה

ואפילו אם אירע באיזה ענין שנפל ביד אויבים המציקים לו מ"מ אל יפול לבו עליו וידע כי הכל תלוי ביד השי"ת כי הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים והוא יכול להפוך לבם עליו לטוב וירחמו עליו וכדכתיב ונתן לך רחמים ורחמך וגו' והעיקר שיתבונן בנפשו כי הקב"ה לא עביד דינא בלא דינא וכדכתיב הצור תמים פעלו בי כל דרכיו משפט וגו' ובודאי נסבב לו זה ע"י עונותיו וכאשר ישפוך נפשו לפני ה' ויתודה לפניו עליהם יעורר לבם עליו לטוב ויושע מידם וכמו דכתיב בבקשת שלמה המלך ע"ה מלכים ח' פסוק מ"ו] כי יחטאו לך וגו' ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבו שוביהם אל ארץ האויב רחוקה או קרובה והשיבו אל לבם בארץ אשר נשבו שם ושבו והתחננו אליך בארץ שוביהם לומר חטאנו והעוינו רשענו ושבו אליך בכל לבבם ובכל נפשם בארץ אויביהם אשר שבו אותם והתפללו אליך וגו' ושמעת השמים מכון שבתך את תפלתם וגו' ונתתם לרחמים לפניהם שוביהם ורחמום וכתיב אח"כ ויאמר ה' אליו שמעתי את תפלתך ואת תחנתך אשר התחננת לפני וגו' והנה נראה מזה ברור שאפילו כי האדם במדרגה התחתונה שנפל בארץ רחוקה ביד המציקים לו מ"מ אל יתייאש נפשו מפני זה וידע שע"י תשובתו לה' יתעורר עליו רחמים מלמעלה ויושע מיד האויבים וכמו שאחז"ל אל יתייאש האדם מפני הפורעניות ופירשו המפרשים שהוא בשני אופנים אחד כשהוא בטובה אל יגבה לבו לחשוב כבר אני מסולק מן הפורעניות כי לא ידע מה יולד יום ולהיפך ג"כ אם הוא בפורעניות אל יתייאש האדם בנפשו לומר כבר אבד תקותי ותוחלתי כי רבים רחמיו וכנ"ל ויוכל להתהפך לבם עליו מרעה לטובה בכל עת וכדכתיב בערב ילין בכי ולבוקר רנה ואפילו אם יודע האדם שיפרנס אותו מידו הרחבה עוד שנה ושתים, וזהו שאמר הכתוב השלך על ה' יהבך המשא שלך] והוא יכלכלך היינו שלא ישייר על עצמו אף מקצת מן המקצת מן המשא כיון שבע"כ מוכרח האדם לבסוף לבוא לידי מדת הבטחון בכל עניניו ואז בודאי כשתבטח בו באמת הוא יכלכלך וכמו שאמר הכתוב ברוך הגבר אשר יבעת בה' והי' ה' מבטחו. האדם שאין בו תורה ולא מעש"ט אעפ"כ אל יחשה מלהתפלל לה' שכח התפלה והתחנה הוא גדול מאוד וכדאיתא בתנא דבי אליהו אמר הקב"ה הרי אני מודיעך מקצת דרכי כשאני רואה בני אדם שאין בהם שבח תורה ומעש"ט לא במעשה ידיהם ולא במעשה אבותיהם ורק שהם עומדים ומברכים ומרבים בתחנונים לפני אני נזקק להם שנאמר פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם וכן איתא במדרש תנחומא שאפילו אין אדם כדאי ליענות בתפלתו ולעשות עמו חסד כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים עושה חסד עמו ואחז"ל על הפסוק כי מי גוי גדול וגו' כה' אלהינו בכל קראינו אליו ר' יודן אמר בשר ודם יש לו פטרון אם באת לו צרה אין נכנס אצלו פתאום אלא הולך ועומד בפני חצירו של פטרונו וקורא לבן ביתו ואומר איש פלוני בחוץ אבל הקב"ה אינו כן אם באת לך צרה לא יקרא למיכאל ולא לגבריאל אלא צווח והוא עונה הדא הוא דכתיב כל אשר יקרא בשם ה' ימלט. ואפילו אם העתיר לה' והרבה להתפלל ולא נענה אעפ"כ יאמץ לבו לחזור ולהתפלל ובודאי יבוא שעה שימלא בקשתו וכדאי' במדרש רבה ואתחנן על הפסוק הנ"ל אמרו רבנן יש תפלה שנענית לארבעים יום ויש תפלה שנענית לג' ויש ליום אחד ויש שנענה לעונה וכדכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון אמר ר' חייא רבה כתיב קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' הוי מתפלל וחוזר ומתפלל ויש שעה שיתנו לך והתפלה שיתפלל על ענין זה לה' איננו דוקא בתפלת י"ח אלא בכל עת שירצה יוכל להעתיר לה'. וגם תפלה זו איננו דוקא בלשה"ק אלא אפילו בלשון שמורגל בה מנעוריו אך העיקר צריך שלא יחסר בה שני דברים א) שתהיה מעמק הלב ולא משפה ולחוץ ואם יוכל לעורר לבו לבכי מה טוב וכמאמרם ז"ל כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה שלא ננעלו. ב) שיכוין שילך תפלה זו דרך ארץ ישראל ומשם עד ירושלים ומשם לבית קדשי הקדשים וכמו שנאמר במקרא הנ"ל שהבאתי והתפללו אליך דרך ארצם שנתת לאבותם והבית אשר בנית לשמך וע"ז מסיים הכתוב ושמעת השמים מכון שבתך את תפלתם ועשית משפטם וכמו שאמרו בברכות כ"ט לענין תפלת י"ח וכשיעשה כן בודאי לא ישוב תפלתו ריקם:

סוף הספר

תוכן העניינים

מחנה ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה