אור ברסלב
מחנה ישראל שער האחרון

מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין

שער האחרון

חלק שני

וכדי לבוא על המוגמר בכי טוב ראה ראינו לסיים את הספר בענין ביאת משיח צדקנו שאנחנו עם קדוש מצפים ומחכים שיבוא בב"א (ובו ג' פרקים)

פרק א

איתא במדרש ויושע. אחז"ל אמר להם משה לישראל ראיתם כל הנסים האלה שעשה לנו הקב"ה בזמן הזה כך עתיד לעשות לאדום בשעה שהוא גואל את ישראל שכך אמרו חכמים שלשה ימים קודם שיבוא משיח יבוא אליהו בתחלה ויעמוד על הר סיני וצועק במר ובוכה וסופד עליהם ואומר עד מתי תהיו חרבים וקול בכיתו נשמע מסוף העולם ועד סופו. ואח"כ יאמר יבא בשלום שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה. ביום השני יעמוד על הרי ישראל ויאמר טובה באה לעולם ואפי' הרשעים ישמחו. ביום השלישי יבוא ויאמר ישועה באה לעולם שנא' משמיע ישועה וכיון שרואים הרשעים שבגיהנם שכך יאמר אליהו אומרים לציון מלך אלהיך ללמדך שלציון ולבניה תבוא הישועה ולרשעים יאחזמו חיל ואימה. באותה שעה יראה הקב"ה מלכותו וכבודו לצדיקים ולכל אומה ולשון ומיד גואל את ישראל ויירשו את הר עשו לכך נאמר שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת: עוד איתא שם שכל המכות שהביא הקב"ה על המצריים כמו כך יביא על אדום כשיצאו ישראל מן הגלות בימות המשיח. במצרים הביא עליהם מכת דם תחלה כמו כן יביא על אדום כשתעקר שנא' ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן והשמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בא יום ה' הגדול והנורא. למצרים הביא צפרדעים שהיה קולן גדול כמו כן יעשה על אדום ישלח בהן קולות שנא' קול שאון מעיר קול מהיכל קול ה' משלם גמול לאויביו. למצרים הביא כנים עליהם שהיו שורפין אותן כמו כן יעשה לאדום שנא' ונהפכו נח יה לגפרית ועפרה לזפת. למצרים הביא עליהם ערוב אף באדום יעשה כן דכתיב וירשוה קאת וקפוד וינשוף ועורבים ישכנו שם. למצרים הביא הקב"ה דבר אף באדום יעשה כן דכתיב ונשפטתי אתו בדבר וגו'. במצרים הביא שאין אף באדום יעשה כן שנא' וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים המק בשרו והוא עומד על רגליו ועיניו תמקנה בחוריהן ולשונו תמק בפיהם במצרים הביא ברד אף כמו כן יעשה באדום שנא' ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו במצרים הביא ארבה כמו כן יעשה באדום שנא' אמור לצפור כל כנף ולכל חית הארץ הקבצו ובואו קו תהו ואבני בהו. במצרים הביא מכה על בכוריהם כמו כן יעשה באדום שנא' שמה נסיכי צפון כולם. במצרים פרע מאלהיהם אף באדום יעשה כן לאחר שיפרע מאלהיהם אח"כ יפרע מהם שנאמר והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה לכך כתיב ה' איש מלחמה עוד איתא שם על הפ' ה' ימלוך לעולם ועד. אמרו חכמינו ז"ל אמר להם משה לישראל ראיתם הנסים והגבורות והנפלאות שעשה לכם הקב"ה יותר ויותר הוא עתיד לעשות לכם לעתיד לבוא בעוה"ז ובעוה"ב. והעוה"ז מלחמו' וצרות ויצה"ר ושטן ומלאך המות ויש להם רשות לשלוט בעולם אבל לעוה"ב אין בו צרות ולא אנחות ולא שעבוד ולא יצה"ר ולא שטן ולא מ"ה שנא' ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וכתיב ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. וכשיגיע ימות המשיח יעלה גוג ומגוג על ארץ ישראל לפי ששמע שישראל בלא מלך ויושבין לבטח מיד יקח עמו שבעים ואחד אומה ויעלה לירושלים ויאמר פרעה שוטה היה שגזר להרוג את הזכרים והניח את הנקבות ובלק טפש היה שרצה לקללם ולא היה יודע שאלהיהם היה מברכם. המן היה משוגע שרצה להרגם ולא היה יודע שאלהיהם יכול להצילם אבל אני לא אעשה כן אלא אעלה ואלחם עם אלהיהם תחלה ואח"כ אהרוג אותם שנאמר יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו ויאמר לו הקב"ה רשע עמי אתה מבקש לעשות מלחמה בחייך אני אעשה עמך מיד הוריד עליו אבני אלגביש שהם גנוזות ברקיע ויגוף אותם מגפה גדולה שנאמר וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים המק בשרו והוא עומד על רגליו ועיניו תמקנה בחוריהן ולשונו תמק בפיהם ואחריו יקום מלך עז פנים ויעשה מלחמה עם ישראל שלשה חדשים ושמו ארמילוס ואלו הן אותותיו יהיה קרח ועיניו האחת קטנה והאחרת גדולה וזרועו של ימין טפח והאחרת שתי אמות וחצי ויהיה צרעת במצחו ואזנו הימנית סתומה והאחרת פתוחה וכשיבוא האדם לדבר אליו טובות מטה אליו אזנו הסתומה ואם ירצה אדם לדבר לו רעה מטה לו אזנו הפתוחה ויעלה לירושלים ויהרוג משיח בן יוסף שנא' והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד. ואח"כ יבוא משיח בן דוד בענן שנא' וארו עם ענני שמיא כבר אינש וגו' וכתיב בתריה וליה יהיב שלטן ויקר ומלכו וימות ארמילוס הרשע שנאמר וברוח שפתיו ימות רשע ואח"כ יקבץ הקב"ה נדחי ישראל המפוזרים לכאן ולכאן שנאמר אשרקה להם ואקבצם ופדיתים ורבו כמו רבו. ויהיו תלוים בירושלים שבעים ושתים מרגליות שהן מבהיקות מסוף העולם ועד סופו ואומות העולם ילכו לאותה האורה שנאמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך. וההיכל יוריד הקב"ה מן השמים כמו שהראהו הקב"ה למשה שנאמר תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' וישבו שם ישראל אלפים שנה ואוכלין את לויתן ולקץ אלפים שנה ישב הקב"ה על כסא דין בעמק יהושפט ומיד השמים והארץ נחלפים וחמה ולבנה בושים שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמר, ומנין כ"ז שנא' יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו וגו' והקב"ה מביא כל אומה ולשון ויאמר להם למי עבדתם בעולם שהלך ולמי השתחויתם והם אומרים לאלילי כסף ולאלילי זהב ויאמר להם הקב"ה עברו אתם ואלהיכם באש הזה אם יכולין להציל אתכם יצילו מיד הם עוברים ונשרפים שם שנאמר ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים ואח"כ ישראל באים ואומר להם הקב"ה אתם למי עבדתם מיד עונים אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך מיד הקב"ה יצילם מדינה של גיהנם ויושבין בגן עדן ומתעדנין מפירותיה שנאמר וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. ואח"כ מחדש להם הקב"ה שמים וארץ שנאמר כי הנני בורא שמים חדשה וארץ חדשה. והארץ עתיד הקב"ה לחדשה ומוציאה את האילנות וכל מיני מגדים והכל חיין לעולם ולעולמי עולמים. מי שעשה נסים ונפלאות בימים ההם הוא יעשה נסים ונפלאות עמנו בימים האלה ובזמן הזה ויקבץ אותנו מארבע כנפות הארץ ויוליכנו לירושלים תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן: (מדרש אותיות דר"ע) ז"ל, טית אל תקרי טית אלא טיט ומהו טיט וכו' ד"א טיט זהו טיטו של עולם הבא שהצדיקים מציצין הימנו כתות כתות כעשבי השדה בכמה לבושין שריחן הולך מסוף העולם ועד סופו כריח גן עדן שנאמר ויציצו מעיר כעשב הארץ אין עיר אלא ירושלים שנא' העיר אשר בחרתי בה מכאן אתה למד שאין הקב"ה מחיה מתים אלא בארץ ישראל שנאמר כה אמר ה' בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה וגו' ואומר ונתתי צבי בארץ חיים ומהו ארץ חיים וכי יש ארץ חיים וארץ מסים אלא זו ארץ ישראל שנקראת ארץ החיים שמתיה חיים תחלה לעוה"ב א"כ צדיקים שבחוצה לארץ כגון משה ואהרן ושאר כל הצדיקים שבארבע פנות העולם האיך חיין ובאין לעוה"ב אלא מלמד שבשעת תחיית המתים הקב"ה ירד משמי שמים העליונים וישב על כסאו בירושלים שנא' בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' וקורא להם הקב"ה למלאכי השרת ואומר להם בני לא בראתי אתכם אלא לשעה זו כדי שתעשו לי קורת רוח, משיבים מלאכי השרת ואומרים לפניו רבש"ע הננו לעמוד לפניך בכל דבר שאתה רוצה משיב הקב"ה ואומר להם לכו ושוטטו בד' רוחות העולם והגביהו את ארבע כנפות הארץ ועשו מחילות מחילות בקרקע לכל צדיק וצדיק שבחוצה לארץ עד ארץ ישראל והביאו לי כל צדיק וצדיק צדיק פלוני בן פלוני חסיד פלוני בן פלוני חכם פלוני בן פלוני שמסרו עצמן על קדושת שמי בכל יום ויום כדי שלא יצטערו ויבואו לא"י ואני מחיה אותם מיד הולכים כל מלאך ומלאך וכל שרף ושרף וכל שר ושר וכל גדוד וגדוד ומשוטטים בארבע רוחות העולם ומגביהין ארבע כנפות הארץ ומנערין רשעים ממנה שנאמר לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. ועושין מחילות מחילות בקרקע הארץ בשביל כל צדיק וצדיק שבחוצה לארץ ומביאין אותן בתוך מחילות לארץ ישראל אצל הקב"ה לירושלים ועומד הקב"ה בעצמו ומחיה אות ומעמידן על רגליהן. כיצד הקב"ה מחיה את המתים לעוה"ב מלמד שנוטל הקב"ה שופר גדול בידו שהוא אלף אמה באמתו של הקב"ה ותוקע בו וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו. בתקיעה ראשונה העולם כולו רועש בתקיעה שניה העפר מתפרר בתקיעה שלישית עצמותיהן מתקבצין בתקיעה רביעית אבריהם מתחממין בתקיעה חמישית עורותיהם מתקרמים בתקיעה ששית רוחות ונשמות מתכנסין לגופיהן בתקיעה שביעית חיין ועומדין על רגליהן בלבושיהן שנא' (זכריה ט) ה' צבאות יגן עליהם וגו' י', אל תקרי יו"ד אלא יד מלמד שזהו יד ושם טוב שעתיד הקב"ה ליתן להם לצדיקים לעוה"ב בירושלים ובבית המקדש שנאמר ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב וגו' שם עולם אתן לו אשר לא יכרת ואין ביתי אלא בית המקדש שנאמר כי ביתי בית תפלה ואין חומותי אלא ירושלים שנאמר על חומותיך ירושלים וגו' ואין יד אלא מנות שנאמר חמש ידות. ומהו יד מלמד שעתיד הקב"ה לקרות לכל הצדיקים בשמן ונותן להם כוס של סם חיים בידן כדי שיהיו חיים וקיימים לעולמים. ומהו שם מלמד שעתיד הקב"ה לגלות שם המפורש לכל הצדיקים לעוה"ב שנבראים בו שמים החדשים וארץ החדשה כדי שיהיו יכולים כולם לבראות עולם חדש שנאמר שם עולם אתן לו אשר לא יכרת. ומנין שזה שם המפורש נאמר כאן שם עולם ונאמר להלן זה שמי לעולם מה להלן שם המפורש אף כאן שם המפורש. ד"א שם עולם אתן לו שלא יפסק במו מן העולם שכשם ששמים חדשים וארץ חדשה קיימים לעולמי עולמים כך עתיד להיות שמו של הצדיקים חיים וקיימים לעולם שם זרעם וזרע זרעם שיעמדו לעולם שנאמר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה' כן יעמיד זרעכם ושמכם. ד"א שם עולם מלמד ששלש מאות וארבעים עולמים עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק לעוה"ב שכן שם בגימטריא ג' מאות וארבעים הוו. ד"א שם עולם אתן לו נאמר בראש הפסוק הזה ונתתי להם בביתי ובחומותי ובסוף נאמר אתן לו אם נאמר אתן לו למה נאמר ונתתי להם ואם נאמ' ונתתי להם למה נאמר אתן לו מלמד שלכל הצדיקים כולן נותן הקב"ה יד וחלק שכר טוב ושם ותהלה ושבח ומלכות לעוה"ב ולמשיח בן דוד נותן יד וחלק שכר טוב ושם עולם ותהלה וגדולה ושבח כתר כלול קדושה ומלכות כנגד כל הצדיקים כולן לעוה"ב. יד זה כוס של חיים שמשקהו הקב"ה למשיח ולצדיקים לעתיד לבא. חלק שכר טוב זה שלש מאות וארבעים עולמים שכל צדיק וצדיק נוטל בחלקו כל אחד ואחד לפי שכר מעשיו לעוה"ב. שם עולם זה שם המפורש שעוה"ב נברא בו תהלה וגדולה זה אור מאירת העינים שהם מסתכלין בהם מסוף העולם ועד סופו בסקירה אחת. ושבח זו קומה זקופה כאדם הראשון. כתר כלול זה ארגוונין טוב שהמלכים משתמשין בהן. קדושה שקוראין בהן מלאכי השרת קדוש קדוש קדוש וברוך שקוראין לפני הקב"ה בשמים ממעל בעוה"ז ומלכות שכל הנכשל בהם בצדיקים משתמש לעוה"ב במלוכה וכבוד ברכות וממשלה כדוד מלך ישראל שנאמר (זכריה י"ב) והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד ובית דוד כאלהים כמלאך ה'. ואור נוגה סביב סביב להן לכל צדיק וצדיק לעוה"ב ושכינה עמהם בכבוד בכל מקום כאב שהוא יושב על כסא הכבוד כמלך שש ושמח בשמחת בניו ובנותיו שנא' ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. ואומר רני ושמחי בת ציון כי כי הנני בא ושכנתי בתוכך וגו'. כ', כף זה כף שבועה. כף שהוא מכה זו על גב זו בשמחה רבה בסעודה של צדיקים לעוה"ב ועומד ומרקד לפניהם בסעודה וכל צדיק וצדיק מהלכת עמו שכינה בריבו רבבות מלאכי השרת ועמודי ברק סביב להן וניצוצין של זוהר מוקפת להן וזיקוקי זיו מבהיקין את פניהם וזיקי אור מקרין את עפעפיהם ורוחות מתכנשין לפניהם ועננים מזילים לנגד פניהם והרים מרקדים לפניהם ועל אותה שעה אמר (ישעיה כ"ו) ה' רמה ידך מהו רמה ידך מלמד שעתיד ישעיה לומר לפני הקב"ה בסעודה של צדיקים בגן עדן בשעה שהוא מרקד לפניהם רבש"ע רמה ידך לא יבואו רשעים ויראו בטובתן של צדיקים משיב הקב"ה ואומר ישעיה בני יבואו וראו בשמחתם ובטובתם וילבשו בושה וכלמה שנאמר יחזו ויבושו קנאת עם. משיב ישעיה ואומר לפניו רבש"ע לא יבואו ולא יראו אומר הקב"ה מי מכריע בינינו שנעשה כדברו משיב ישעיה ואומר לפניו רבש"ע תבוא כנסת ישראל הגדולה (ר"ל החשובה) ותכריע בינינו ונעשה. מיד קורא הקב"ה למט"ט שר הפנים ואומר עבדי לך ותבא א"י כנסת ישראל כדי שתכריע בינינו ומיד הולך מטטרון ומביא כנסת ישראל לפני הקב"ה ולפני ישעיה וכיון שרואה כנסת ישראל את הקב"ה אומרת לפניו רבש"ע למה קראת אותנו משיב הקב"ה ואומר לה בתי מפני שאני אומר יבואו רשעים ויראו בטובתן של צדיקים משיבה יראו ויבושו שנאמר ותרא אויבתי ותכסה בושה באותה שעה באין רשעים לפתח גן עדן ועומדין להסתכל בטובתן של צדיקים ורואים כל הצדיקים כל אחד ואחד כפי כבידו בלבוש מלכות ובכתר מלכות ובעדי מרגליות של מלכים וכל אחד ואחד יושב כמלך על כסא של זהב ולפני כל אחד ואחד שלחן של מרגליות וביד כל אחד ואחד כוס של זהב מרוקם באבנים טובות ומרגליות שהוא מלא סם חיים וכל מעדני ג"ע מונחים לפניהם על השלחן ולפני כל אחד ואחד עומדים שלשה מלאכי השרת לשמשן וקרני הדר על ראשיהם וזיקים וברקים יוצאים אז מפיהם וזיו פניהם הולך מסוף העולם ועד סופו כזיו החמה שנאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. ושמים ושמי השמים פותחין את דלתותיהם וממטירים עליהם טללי בושם של אפרסמון טהור שריחו הולך מסוף העולם ועד סופו ואלף אלפים מלאכי השרת עומדים לפניהם ואוחזים בידיהם כנורות ונבלים ומצלתים וכל כלי שיר ומרננים לפניהם בסעודה והקב"ה עומד בעצמו ומרקד בעצמו בסעודה וחמה ולבנה וכוכבים ומזלות מימינו ומשמאלו ומרקדים לפניהם עמו וכיון שהרשעים רואים כל אותה גדולה ומלכות וכל אותה תפארת וכבוד מגביהין את קומתן מאה אמה בהיכל מפני כבודן של צדיקים להסתכל בהם ויהיו שואלים עליהם לומר מי אלו שכל אותו הכבוד וכל אותה גדולה עשה להם הקב"ה משיבים מלאכי השרת ואומרים לפניהם הללו עמו של הקב"ה שעסקי בתורתו ובמצותיו והביאם לג"ע ליתן להם שכר טוב וחלק טוב מיד נופלים רשעים על פניהם ופותחים את פיהם בשבחו של הקב"ה ושל צדיקים ואומרים אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו עכ"ל אותיות דרבי עקיבא. (ילקוט) א"ר אחא כל הברכות והטובות והנחמות שראו הנביאים לא לחנם הראם הקב"ה לפרסמן אלא כדי שייגעו ישראל בתורה ויקבלו שכר שמא תאמר כולם ראו ת"ל עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו רבי אומר סעודה ראו ומתן שכר לא ראו. מאי עין לא ראתה ר' שמואל בר נחמני אמר זה עדן שלא שלטה בו עין בריה:

פרק ב

בו יבואר שצריך האדם לצפות תמיד לגאולה ישראל:

ידוע שאחת מן השאלות ששואלין לאדם ליום הדין היא צפית לישועה כמו שאחז"ל וזהו דבר המסור ללב שלא דיי באמור בפה שהוא מצפה לישועה אלא צריך להיות מצפה לישועה בלב שלם ואמונה שלמה ולא לחנם המשילו הנביאים גאולה העתידה לאשה הרה כמ"ש בטרם תחיל ילדה וגו' שכמו האשה כשהיא הרה בכל יום היא מתקרבת אל הלידה כך בכל יום ויום מתקרב אור הגאולה ואם יתמהמה נחכה לו כי בודאי בא יבא בלי שום ספק כי הלא אפילו באיזה דבר שדבר הקב"ה אפילו ברמז רמיזא הכל נתקיים בין לענין גאולת מצרים בכל עניניה ובין לענין ביאתנו בארץ ישראל פעם ראשון וגם בימי עזרא (שנתקיים עלינו הכתוב והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה וגו' וכמו שכתוב בדניאל שבועים שבעים נחתך וגו' וכתוב בעזרא א' לכלות דבר ה' מפי ירמיה העיר ה' את רוח כורש מלך פרס וגו') ובין לענין קיומנו עתה בהיותנו בין האומות שנתקיים עלינו הכתוב ואף ג"ז בהיותם בארץ וגו' וכ"ש לענין הגאולה שדבר והבטיח לנו בפה מלא כמעט ע"י כל נביאיו וגם בתורתו הקדושה הבטיח לנו כמה פעמים על ענין הגדול הזה של התגלות כבוד אלהינו לעתיד וקבוץ נדחינו מארבע כנפות הארץ כאמור ה' ימלוך לעולם ועד ונאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים וגו' עאכ"ו שצריך לחכות יום יום על קיום הבטחתו הקדושה. ואל יפלא בעיני האדם לחשוב איך יכול להיות שאנחנו אומה ישראלית אשר כעת הם השפלים והמבוזים לעיני הכל יתרוממו לאות ולתפארת לעיני הכל היפלא מה' דבר אשר כל מעבדיו המה ככה להורות כי יש מנהיג על הארץ ובאמת כל מצבנו מאז ומקדם היה הכל בענין זה. מתי הוליד אברהם את יצחק בנו כשהיה בן ק' שבטבעו אז להיות עץ יבש. מתי זכה יוסף למלוכה כשהיה כבר מושפל בבור השבי י"ב שנה. מתי זכה יערב לי"ב שבטים שבטי יה ולהתעשר בהון רב וגס להלחם עם מלאך ה' ולנצחו אחר שפגעו אליפז בדרך ורצה להרגו והוכרח ליתן לו כל אשר לו ורק במקלו עבר את הירדן והתגורר בבית לבן הארמי ושרתו ביום ובלילה כמאמר הכתוב הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה וגו'. מי היה מחכה בעת שראה יעקב ויוסף בימי' ענים שיעלו למדרגה רמה ונוראה גם בעוה"ז כמו שהיה סוף הדבר וכן במשה רבינו בעת שאמו לא יכלה עוד להצפינו והיתה מוכרחת להשליכו ליאור מי היה מחכה שיהיה סוף הדבר שהוא יהיה שליח מיד הקב"ה להיות גואל צדק לעמו ישראל וליתן להם התורה הקדושה על ידו. מי היה מחכה בעת שהיו ישראל שפלים ונבזים במצרים עד שהיו כקוצים בעיניהם כמו דכתיב ויקוצו מפני בני ישראל וכמ"ש חז"ל שיהיו לבסוף לחן בעיניהם ופרעה מלך מצרים יקום בעצמו לילה וילך ויבקש למקום משכן משה ואהרן וישתטח לפניהם לאמר קומו צאו מתוך עמי וכן למאות ולאלפים ענינים כמו זה אשר עשה אתנו ה' אלהינו אין זה כ"א להודיע לכל שה' הוא אלהי הארץ והוא מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם א"כ אף אנו לא נתייאש ח"ו ונדע שבודאי דבר אלהינו יקום לעולם ומצאתי רעיון זה במדרש פ' ויגש וז"ל מי היה מחכה לאברהם ושרה זקנים שיולד להם מי היה מחכה ליעקב שעבר במקלו את הירדן שיעשיר. מי מחכה ליוסף שעברו עליו כל הצרות האלה שיהיה מלך. מי מחכה למשה שהושלך ליאור שיהיה כמו שנהיה מי מחכה לרות שהיתה גיורת שתהיה חוזרת למלכות ישראל. מי מחכה לדוד (ר"ל שהיה נרדף גדול) שיהיה מלך עד סוף כל הדורות. מי מחכה ליהויכין שיצא מבית האסורין מי מחכה לחנניה מישאל ועזריה שיצאו מתוך האש. מי מחכה לישראל בימי המן שיצילם הקב"ה. מי מחכה לגליות שיהיו לשם ולתהלה. מי מחכה לסוכת דוד הנופלת שיקימו הקב"ה שנאמר ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת עכ"ל המדרש. וכונת המדרש במה דנקט דוקא לאלו הדברים כי ידוע באומה הישראלית כפי מה שיעדו לנו הנביאים הוא שיתעשרו לבסוף עושר רב למאד כמו שכתוב תחת הנחשת אביא כסף וגו' ושב ה' אלהינו את שבותנו וירחמנו וישלח לנו אז מלך המשיח וגם יציל אותנו מן העו"ג והסביר לנו המדרש אף שלכאורה עתה הוא דבר פלא מאד איך יצא דבר זה מכח אל הפועל לכן הביא המדרש אלו הדברים כמו שאלו דברים הראשונים היו ג"כ דברים מופלאים לכאורה ואעפ"כ ראינו בעינינו שסוף הדבר היה שנתעלו עד מאד כן יקרה לבסוף לאומה הישראלית ולמלך המשיח שיקבץ ה' גליות ישראל מכל קצוי ארץ ויקים לנו את סוכת דוד הנופלת. ויתעשרו ישראל אז עושר רב עד שאפילו גבולי ירושלים יהיו מלאים באבנים טובות ומרגליות כדכתיב וכל גבולך לאבני חפץ ואיתא בפסיקתא א"ר בנימין בר לוי עחידין תחומי ירושלים להיות מלאים אבנים טובות ומרגליות וכל ישראל באים וניטלים חפציהם מהם לפי שישראל בעוה"ז מתחמים (עושים תחומים) באבנים ובצרורות אבל לע"ל מתחמין באבנים טובות ובמרגליות. הה"ד וכל גבולך לאבני חפץ. א"ר לוי עתידין תחומי ירושלים להיות מלאים י"ח מיל על י"ב מיל אבנים טובות ומרגליות לפי שבעולם הזה אדם חייב לחבירו הוא אמר לו נלך ונדון אצל הדיין פעמים שהוא עושה שלום ביניהם פעמים שאינו עושה שלום ביניהם. לית תרתין אפין נפקין מרציין. אבל לע"ל אדם חייב לחבירו והוא אומר צו נלר ונדונ אצל המשיח בירושלים. וכיון שמגיעים אצל תחומי ירושלים הם מוצאים אותם מלאים אבנים טובות ומרגליות והוא נסיב תרתין מנהון וא"ל יתר מאלין אני חייב לך והוא אומר לו אף לא כדין יהא שרי לך יהא שביק לך הה"ד השם גבולך שלום. וגם חומות ירושלים ושעריה יהיו מאבנים יקרות מאד הנקראים כדכד ואבני אקדח כדכתיב ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח. ואחז"ל (ילקוט ישעיה נד) ושמתי כדכד רבי יהושע בן לוי אמר כדכודי. רבי יהודא בן לוי קם עם עליהו ז"ל א"ל לית מרי מחמי לי הדין כדכודי א"ל אין והראה לו ע"י נס. מעשה בספינה שהיתה מפרשת בים הגדול והי ה כולה עובדי כוכבים והיה בה תינוק אחד יהודי ובא עליה סטר גדול בים. איתגלי אליהו ז"ל על ההוא ינוקא א"ל זיל בשליחותי לגבי ריב"ל ומחמי לי' אינון כדכודא ואנא משזיב להדא אלפא בזכותך א"ל רבי יהושע גדול הדור הוא לית הוא מהימן יתי אל ענוותן סגי הוא ומהימן יתך. וכד תחמי יתיה לא תחמי ליה קדם בר נש אלא דבריה למערתא רחיקא מן לוד תלתא מילין ותחמי ליה יתהון תמן מיד נעשה נס ויצא משם בשלום אזל ההוא ינוקא לגבי ריב"ל ואשכחיה יתיב במתיבתא רבא דלוד א"ל מרי מילתא אית לי למימר לך. קם ליה רבי יהושע בן לוי איתא חמון ענותנותיה דרבי יהושע בן לוי דאזל בתריה מהלך תלתא מילין ולא א"ל מה את בעי. וכיון דמטון למערתא א"ל מרי אלין אינון אבני כדכודי וכד חמי יתהון ליה הבהיקה כל לוד מאורו והשליכו לארץ ונגנזו. ויהיו אז מאושרין מכל הגוים כמו שנאמר ואשרו אתכם כל הגוים ואיתא בילמדנו עתידים ישראל להתקלס מן האומות אמר ר"ש בן חלפתא כשהמטרונא מתקלסת מאוהביה ומשכניה אין לה כבוד אלא כשמתקלסת מצרותיה זו היא כבודה וכן הוא אומר ברוך תהיה מכל העמים וכן הוא אומר ראוה בנות ויאשרוה וכו' כי עתה בעת הגלות בין העובדי כוכבים נדמה הזמן ללילה כמו שנאמר שומר מה מלילה וגו' וכמו שאחז"ל אבל לעת הגאולה שיתגלה כבוד ה' כמו שנא' ונגלה כבוד ה' וגו' אז יהיו מכירין כל עובדי כוכבים מעלת אומה הישראלית וירצו להתדבק להם וכמו שנאמר ובאו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם *): **(

הערה אחז"ל כל הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים שנאמר ובאו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם ע' פעמים עשרה הרי שבע מאות לכל כנף ס"ה לארבע כנפות שני אלפים ות"ת. וצריך ליתן טעם למנין זה וגם דקדוק הכתוב עשרה)**

ואל יאמר האדם איך יוכל להיות שיבוא משיח צדקנו בימינו הלא אין בידינו מעשים טובים כראוי דזה אינו דידוע דכשהקב"ה חפץ לגאלנו אין מביט כ"כ בענינינו כדאיתא במדרש (שמות כ"ה) אמרו ישראל האיך אנו נגאלין והלא אין בידינו מעשים טובים א"ל הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט וכו' עי"ש. וגם אל יתייאש האדם ח"ו מן הגאולה מטעם פן לא הגיע הקץ דזה אינו דידוע מה שאמר הגמרא על הפסוק אני ה' בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה. ואל יהיה לפלא בעיני האדם לומר איך עתה נוכל לאמר שזכו מה שלא זכו דורות הקודמים לזה דזה אינו קושיא דאמת שאנחנו קטנים הרבה מאבותינו אבל ידוע שהקב"ה מצרף לכל אחד זכותו וזכות אבותיו ואנחנו כננס הרוכב טל גבי הענק שהוא רואה ומביט יותר למרחוק. ע"כ צריך כל איש ישראל לצפות לישועה בכל יום כי ישועת ה' כהרף עין וכמו שאנו אומרים בתפלה כי לישועתך קוינו כל היום וכתבו בספרים שלא דוקא על הגאולה בלבד צריך לצפות אלא על כל מין צרה שלא תבא צריך לצפות לישועת ה' וכבר כתבו בשם האר"י ז"ל שבכל יום כשאומר כי לישועתך קוינו כל היום יכוין שמצפה לישועה על כל צרה שנמצא בו והוא מסוגל מאד לה ה וה' יזכנו להיות מהמקוים לישועתו תמיד ובזכות זה נזכה לתשועה האמיתית בב"א:

עוד צריך האדם לידע שעיקר טובה השלמה העתידה בימי הגאולה יהיה מגיע לכל אחד ואחד לפי גדר האמונה ההתחזקות שהיה לו בהקב"ה בעת הגלות בין העובדי כוכבים שאם רפה ידו אז ח"ו מתבזבז עי"ז שלחנו לע"ל וכמו שאחז"ל על הפסוק מי בז ליום קטנות מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לע"ל קטנות האמונה שהיתה בהם שלא האמינו בי אבל אם היה אמונתו שלמה בה' והתבונן תמיד בכל **(אנשים מכל לשונות הגוים היה לו לאמר בקצרה יבאו שבע מאות אנשים והחזיקו בכנף איש יהודי. ונ"ל לפי שידוע שכל אחד מישראל אפילו הגרוע שבהם שקול כנגד שבעים מעובד כוכבים (אפילו אם ירצו לקיים הענינים שנצטוו בני נח) ורמז לדבר מה דכתיב יצב גבולות עמים למספר בני ישראל וידוע שכשישראל צריכין להמשיך קדושת ה' עליהם צריכין עכ"פ להתקבץ בי עשרה לכל דבר שבקדושה כידוע מאמרם ז"ל דכל בי עשרה שכינתא שריא וע"כ לעתיד לבא כשתנתן דעה לכל העובדי כוכבים שגם הם ירצו להדבק למך ה' ולהמשיך קדושתו עליהם ירצו להתדבק ביחד לפי ערך מנין ישראל ועולה לפחות שבע מאות וזהו מאמר הכתוב ובאו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים וגו' כי איש איש מכל לשון של עובדי כוכבים שעולה שבעים הוא לפי מנין אמיתי רק אחד מישראל ע"כ צריך לפחות עשרה אנשים מכל לשון ולשון אך זה ידעו שבלתי ישראל לא ירצה הקב"ה להמשיך קדושתו על עובדי כוכבים בשום אופן כמו שאחז"ל ג' דברים ביקש משה רבינו מלפני הש"י ואחד מהן שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים ונתן לו שנאמר ונפלינו אני ועמך מכל העם וגו' והשיב לו ה' גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה על כן יראו להכניע א"ע תחת יד ישראל וביותר תחת יד המקיימי מצות ציצית שזו המצוה היא סגוליי להמשיך עליהם אור ה' כמאמרם שכל הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני השכינה כדי שבאמצע תן ישרה אלהים ית' קדושתו עליהם ג"כ וזהו ובאו עשרה אנשים וגו' והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם ופן תאמרו למה לנו להצטרף עמכם כי שמענו אלהים עמכם כמה דכתיב ונפלינו אני ועמך וגו' ורק באמצעותכם ירצה הקב"ה להתדבק עם המנין שלנו ג"כ. וזהו ג"כ כונת הכתוב בית יעקב לכו ונלכה באור ה'. מזה יוכל להתבונן כל אחד גדולת המצות ציצית וכ"ז תוכחת מגולה לאותן האנשים המתבייש לשאת עליהם ציצית שהוא מרמז על שמו ית' כדאיתא בשו"ע או"ח בסי' כ"ד:)** הענינים שארעו לו שבודאי עושה הקב"ה עמו זה לטובה יתרומם עבור זה מדרגתו מאד מאד לע"ל ויהיה שלחנו שלם ממולא מכל טוב:

פרק ג

בו יבואר ענין שני בתי מקדשים שלעתיד:

ענין שני בתי מקדשים של עתיד מבואר בזוהר הקדוש פרשת פנחס דף רכ"א ע"א וז"ל במתיבתא דרקיע אתסדרו קמיה דקוב"ה דכד נפקו ישראל ממצרים בעא קוב"ה למעבד לון בארעא כמלאכין קדישין לעי א ובעא למיבני ביתא קדישא ולנחתא לה מגו שמי רקיעין ולנטעא לון לישראל נציבו קדישו כגוונא די קנא דלעילא הדא הוא דכתיב תבאמו ותטעמו בהר נחלתך באן אתר במכון לשבתך פעלת ה' בההוא דפעלת אנת ה' ולא אחרא מכון לשבתך פעלת ה' דא בית ראשון מקדש ה' כוננו ידיך דא בית שני ותרווייהו אומנתא דק ב"ה אינון ומדארגיזו קמיה במדברא מיתו ואכנס לון קב"ה לבנייהו בארעא דאליפו עובדיהין וביתא איתבני על ידא דבר נש ובגין כך לא איתקיים ושלמה הוה ידע דבגין דהאי עובדא דבר נש לא יתקיים ועל דא אמר אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו דהא לית ביה קיומא ביומוי דעזרא גרם חטאה ואיצטריכון אינון למיבני ולא הוה ביה קיומא ועד כאן בניינא קדמאה דקוב"ה לא הוה בעלמא דכתיב בונה ירושלים ה' איהו ולא אחרא ובניינא דא אנן מתכאן ולא בניינא דבר נש דלית ביה קיומא כלל. בית ראשון ובית שני יחות לון קב"ה בחדא מלעילא. בית ראשון באיתכסיא ובית שני באיתגליא ההוא בית ליהוי באיתגליא דאיתקרי בית שני דיתחזי לכל עלמא אומנותא דקוב"ה חדוה ושלים ורעותא דלבא בכל קיומא ההוא בית ראשון באיתכסיא איסתליק לעילא על גבוי דההוא דאיתגליא וכל עלמא יחמון ענני יקר דסחרן על גב דההוא דאיתגליא ובגו דאינון עננין הוי בית ראשון בעובדא טמירא דסליק עד רום יקר שמיא ובניינא דא אנן מתכאן. ועוד לא הוי בעלמא. אפילו קרתא דירושלים לא ליהוי אומנתא דבר נש דהא כתיב ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב וגו' אי לקרתא כתיב הכי כ"ש ביתא דאיהו דיורא דילה. ועובדא דא הוי איתחזי למיהוי ברישא כד נפקו ישראל ממצרים ואיסתלק עד לסוף יומין בפורקנא בתראה עכ"ל וז"ל בתקונים דף ס"א ע"א בההוא זמנא איתבני ביתא דשכינתא דאיהי בית הבחירה דקרא קוב"ה ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב כו' ותהא מרקמא מכל ציורא דעובדא דבראשית ועלה נהרא ירושלים דלעילא מרקמא מכל מיני גוונין דנהורא ורזא דמלא ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדו דאנהרא על גבוי בההוא זימנא איתקיים בישראל לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף וגו' עכ"ל:

דבר בעתו

ודרך אגב באתי לעורר עוד איזה אנשים, אשר, אינם, רוצים להשיא בניהן משהגיעו לפרקן והוא בן י"ח שנה לכתחלה כמאמר תנא באבות וכמו שנפסק באה"ע סימן ב' פן יצטרך לילך לצבא ובאמת אדרבה מחמת זה הטעם גופא יש לנו היום למהר הנישואין מהדורות שלפנינו כי פן לא יוכל לקיים אח"כ המ"ע דפו"ר ויצטרך להמתין עד שיהיה בן כ"ו שנה ומי יודע את מספר ימי חייו וימות ערירי ח"ו וכבר ידוע מה שאמרו חז"ל ביבמות דף ס"ב ע"ב שמי שאינו מקיים פו"ר הוא כאילו שופך דמים וגורם לשכינה שתסתלק מישראל עי"ש עוד כמה ענינים וכדי שלא יקלו העם ראשן בענין זה אברר את דברי היטיב בעזה"י מן הכתוב ומן המושכל. מן הכתוב ממה שמצינו בהיותינו במצרים שהיו כל ימיהן בשעבוד קשה כמו שכתוב וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו' ואעפ"כ היו כל ישראל פו"ר ולא היו משגיחין על מה שהיו המצרים מענין אותם בדברים בזה וכדאיתא בתנא דבי אליהו פכ"ג שכשהיו ישראל עושין ז' ימי המשתה היו המצרים אומרים להם למה אתם עושין ז' ימי המשתה והלא לאחר שעה מוציאין אותו לעינוי [עבודת פרך] והיו אומרין להם ישראל אנחנו נעשה ז' ימי המשתה ואח"כ עשו לנו כרצוכם המת ימות והנהרג יהרג והבא בחיים יחיה עי"ש והעתקתי' בסוף ספר שה"ל עי"ש וכ"ש היום שב"ה המלוכה אינה מכבדת עלינו בחסדה והזמן הוא רק על איזה שנים שלא נמנע עצמינו מפריה ורביה עי"ז וידעתי גם ידעתי כי ישיבו לי לאמר פן יוליד בנים בתוך משך זה הזמן והוא יצטרך לילך לצבא ופן לא יהיה אז בכח בני משפחתו לפרנסם מוטב לבטל יותר מ"ע דפו"ר משנגרום לבוא לידי חשש סכנת נפשות אף אני אשיב לו מה יענה על הזמן שנגזר עלינו בהיותינו במצרים כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וגו' א"כ בודאי הנשואין הוא רק להבל ולריק וגורמת לש"ד לפי טענה הזו וכמו שהיה המעשה באמת שאחד המיוחד מגדולי הדור והוא עמרם אבי מרע"ה גירש אשתו עבור זה כי אמר מה אנו נלד לבהלה ועי"ז עמדו כולם וגירשו נשותיהן ואעפ"כ הוא עצמו חזר אח"כ מזה ועמד והחזיר אשתו ועי"ז נולד לנו הגואל צדק וכמו שכתוב וילך איש מבית לוי וגו' ועמדו כולם והחזירו נשותיהן וכמו שאחז"ל כ"ז בסוטה פ"ק וא"כ היום שב"ה אנו חוסים בצל המלכים אשר אין נוגעין ח"ו בהבנים הנולדים לרעה בודאי אין לנו לפטור עצמינו מפו"ר עי"ז. וכעין זה מצינו ג"כ בברכות דף יו"ד בחזקיהו המלך שלא רצה לישא אשה כי ראה ברוה"ק שיצא ממנו בנים שאינם הגונים וכמו שהיה באמת לבסוף שיצא ממנו רבשקה ומנשה שהפליג הכתוב ברשעתו והענין זה בודאי גרע יותר מהחשש שמא לא ימצא אח"כ מי שיפרנסם ואעפ"כ בא אצלו ישעיהו הנביא וא"ל כי מת אתה ולא תחיה מ"ט משום דלא נסיבת איתתא מה דמיפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה דקודשא בריך הוא ליעבד וטעם לכל זה כי האדם אינו משיג רק במה שהוא מסתכל בזה שהוא לפניו לכן נפלאים לו כמה דברים בהנהגת העליון יתברך ואפילו אם הוא אדם גדול ובעל רוח הקדש הוא מביט רק בדור שיהיה אחריו כמו חזקיהו וכי"ב [וכענין שמצינו ג"כ אצל שמואל שהשיבו הקב"ה אל תביט וגו' כי האדם יראה לעינים וגו' וגם שמואל נדמה לו זה מחמת שראה בתו נשאת לרחבעם המלך וכמו שכתוב בדה"י בי"ת י"א וכמו שאחז"ל] ועי"ז יתראה לכאורה להאדם להתנהג באיזה הנהגות שהוא שלא כדרך התורה לא כן הקב"ה שהוא קורא הדורות מראש הוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות ועד סוף כל הענינים ולפי ענין הבטתו הבהירה האמתית חקק וקבע לנו את תורתו הקדושה בכל מצותיה ועניניה [הג"ה ולפי ענין הבטה הזו הוא ג"כ הנהגתו יתברך בהעולם וכענין שהשיב הקב"ה לחבקוק הנביא וכענין שכתב בישעיה למה תאמר יעקב וגו' אין חקר לתבונתו] וכל דבריו י"ת מצורפים ומזוקקים לפי ענין הזה וכענין שאנו רואין בחוש אצל חזקיהו שהוא לא ראה רק שיולד ממנו מנשה אבל הקב"ה ידע שיולד לבסוף יאשיהו שכתוב עליו שלא היה כמוהו וגו' ואחריו לא יהיה כן וכה"ג בכל ענין וענין לא ישונה תורתינו הקדושה מחמת איזה הנהגת העולם שיתראה לכאורה התנגדות לתורתינו כי היא רק לפי מיעוט ידיעתינו וזהו שכתוב אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף וגו' וכדאיתא בתנא דבי אליהו זוטא פ"י שנו חכמים תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם ישב הקב"ה ודרש וחקר וצירף ובוחן את כל דברי התורה רמ"ח פעמים כנגד רמ"ח איברים שבאים ואח"כ הוציא הקב"ה את כל דברי התורה וקבע אותם בתורתו ואין ד"א ממנה זז ממקומו שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף וגו' וכל דבר ודבר שקבע בתורה אם זז קמעא ממקומו קלקל את כל העולם וכו' עי"ש באורך ואף אנו נאמר בענינינו אין לנו לחקור אחר העתידות כל מה שנצטוינו וככל מה שנהגו אבותינו להשיא את בניהן משיגיעו לפרקן יש לנו לנהוג וכענין שהשיב הקב"ה לכנ"י אם אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן וכפרש"י שם עי"ש. ועתה נבאר את דברינו גם מן המושכל כי הנה ידוע שענין נישואין שנצטוינו בתורה הוא תועלת גדול לכמה ענינים כי לבד מה שמקיים בזה המ"ע דפרו ורבו עוד היא עוזרת לאדם בכמה ענינים כי אם יש לו חטים היהיה כוסס חטים ואם יזדמן לו פשתים האם יהיה פשתים לובש וכדומה והאשה עוזרת לאדם ומכינה לו את ענין מאכלו וכל כה"ג כמו שאחז"ל ביבמות דף ס"ג ומי צריך יותר להעזר הזה כמו האיש, אשר עתותיו משועבדים לעבודת הצבא. וגם יהיה לו בנקל להנצל על ידה ממאכלות אסורות וכידוע הכל בכור הנסיון. גם היא מצלת לאדם מן החטא וכמו שאחז"ל ביבמות שהשיב ר' חייא דיינו שמגדלות את בנינו ומצילות אותנו מן החטא [הרהור עבירה כפרש"י שם] וא"כ יש לנו לידון ק"ו באלף אלפים אם התנא ר"ח שהפליגו חז"ל בשבחו פ"ה עי"ש אמר שמצלת אותו מן החטא אנן מה נענה אבתריה אם נתעכב מלהשיא את בנינו אשה כשיגיעו לפרקן ואפשר גם לבוא לידי איסור ממש במשך הזמן הרב שלא יהיה בביתו אבל אם יראה כל אדם להשיא את בנו אשה תיכף כשיגיע לפרקו אז עונותיו מתפקקין כמו שאחז"ל שם וכמו שפירש שם המהרש"א שהוסר ממנו תיכף עון הרהור עבירה ואז אפילו אם יצטרך לילך לצבא אח"כ ג"כ לא יתגבר עליו עוד יצרו כ"כ אח"כ. ולבד כל זה אם ישיא לבנו אשה וכ"ש אם יהיה לו ממנה בנים קודם שילך בצבא יהיה מקושר בכל הנהגתו לאנשי ביתו ומשפחתו ועי"ז לא יסור אפילו זיז כל שהוא מדרך אבותיו כי תמיד יצפה לבוא לאנשי ביתו ומשפחתו כמקדם [הג"ה ולבד כ"ז ידוע דמזלא דבי תרי עדיף לכמה ענינים ובפרט אם יהיה לו בנים כמו שאחז"ל ביבמות דף ס"ד על הפסוק ובנים לא היו להם הא אם היה להם בנים לא מתו אף שהיה להם עוד עון אש זרה סייע להם זה העון ג"כ להענש מכל זה נלמוד לכל מקום סכנה שמסייע זה העון ג"כ] ואם הקב"ה ן לו שם איזה ריוח יהיה זה משומר אצלו עד שיביאו אל ביתו לא כן אם ילך רווק בצבא עלול מאד לבוא עי"ז לכמה דברים נשחתים כי אינו מוכרח לבוא לביתו ואין לו ממי להתבייש ופעמים מרגיל א"ע עי"ז לכמה דברים מתועבים ח"ו ומייאש א"ע עוד ממשפחת אבותיו ומלבוא אליהם ואפילו אם בא אל ביתו לפעמים בתכלית ימי עבודתו קשה לו מאד להפריש א"ע מהדברים שהורגל בהם זה זמן רב ואף שנמצא כמה פעמים שרווק בא לביתו ג"כ איש צדיק וישר במדותיו אעפ"כ על מה שעלול להיות דברתי כפי מה שאנו רואין בכור הנסיון ולא לחנם אחז"ל על ג' הקב"ה מעיד ואחד מהן הוא רווק הדר בעיר ואינו חוטא ע"כ אם אדם רוצה שיתנהג בנו בדרך הישר ולחוס עליו בזה ובבא יראה להשיא אותו כשיגיע לפרקו ולפום צערא אגרא. וידעתי גם ידעתי כי המתעקש יראה לסתור את כל דברינו ע"כ אראה לעיני אחינו בני ישראל מאמר מפורש בדרך כלל כי לא דבר קטן הוא וכל איש אשר, ישמע לדברינו אלה יהיה שכרו אתו כי ימהר הגאולה בזה שזה לשון תנא דבי אליהו זוטא פי"ד וכמו שנגאלו ישראל ממצרים בזכות שהיו פרים ורבים כמו כן יגאלו לעתיד בזכות שהם פרים ורבים מנין לך תדע שהוא כן שאין ישראל נגאלים אא"כ פרים ורבים וכו' עי"ש. ע"כ אל יתעצל האדם בזה וירבה לבנו מוהר ומתן כדי שיקפצו עליו ויקח ק"ו מאותן אנשים שמשליכין את נפשם מנגד עבור בניו בנתינת נדן ומזונות על שולחנו הרבה יותר מכפי כחותיו לו ולבנים קטנים הנולדים לו ממנו במשך המזונות מחמת ספק אולי שבזה ויעמידם על מצב נכון בענין זה העולם וק"ו שיש לו לעשות כן כדי להעמיד לבנו על מצב הישר בענין תכלית הנצחי ולא ילך שובב בדרך לבו וכמו שהארכנו למעלה בזה. ועבור זה יזכה לראות מזרעו בנים שמושיעין את ישראל ומרבין תורה ומצות בישראל כמו דאיתא שם בפ"ג וז"ל הנושא אשה לש"ש הויין לו בנים שמושיעין את ישראל בעת צרה ומרבין תורה ומצות בישראל צא ולמד מעמרם שנשא אשה לש"ש ויצא ממנו משה ואהרן ומרים והיו מושיעין את ישראל והיו מרבין תורה ומצות בישראל צא ולמד מן בועז בן שלמון שנשא אשה לש"ש ויצא ממנו דוד ושלמה בנו שהיו מושיעין את ישראל והיו מרבין תורה ומצות בישראל ועליהן ועל כיוצא בהן ועל הדומה להן ועל העושה כמעשיהן הכתוב אומר [ישעיה ש"ו] כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני כן יעמוד זרעכם ושמכם עכ"ל התנד"א הנ"ל. וכ"ז שכתבנו הוא אפילו לענין אביהן של הבנים שיזרזו עצמן בענין נישואי בניהן וכ"ש אביהן של הבנות שצריכין לזרז את עצמן יותר ויותר בענין זה שהנשים דעתן קלות ולא יהיה להם הדבר הזה למכשול ולפוקה. ואפילו אם לא יזדמן להם רק מי שאינו נקי מעבודת הצבא ג"כ יתקשרו עמו וכמאמר הכתוב כי לא תהו בראה לשבת יצרה ולא יטעה האדם בנפשו לאמר שבהעכבה ההיא עושה טובה לבתו לא כן הדבר כי תוכל לבוא ח"ו מחמת זה לידי זמה ותקלות אחרות ויתחרט האב בעצמו אח"כ ולא יהיה יוכל להעזר מעלבונו הרב. ואותן האנשים אשר בנותיהן הגיעו לפרקן ומתרצות להנשא אף למי שאין נקי מעבודת הצבא ואך הם מעכבים אותן באמרם כי זה אין לפי כבודם עתידין ליתן את הדין כי הם מביאין אותן לידי חטא ובעוה"ר כבר נבחן זה בכור הנסיון במדינות אחרות שעשו ג"כ ככה ובאו בנותיהן לידי תקלות רבות השם ישמרנו. וכבר אחז"ל בתך בגרה וכו'. ע"כ הירא וחרד לדבר ה' ישים אל לבו מה שאחז"ל המשיא בניו ובנותיו סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא. ובמדינות בבל וחברותיה נוהגין עד היום שמשיאין בנותיהן בימי נעוריהן. ומה טובה הוא זה לאביו כי מלבד שמשמרן עי"ז שלא יבואו לידי חטא וכמו שאמר הגמרא עוד ממילא ניטל מעליו כבד המשא ולא יצטרך לישא אותן עד זקנה ושיבה:

והנה כ"ז דיברנו וביררנו מן הכתוב ומן המושכל שלא לעכב הנישואין אפילו מחמת הטעמים הנ"ל וכ"ש אם העיכוב הוא מחמת שאין נותנים לו נדוניא כ"כ כפי רצונו בודאי דרך מקולקל הוא מאוד ומאוד שחימוד ממון מעבירו על מצות התורה והוא המצות עשה דפרו ורבו שחיוב גמור הוא על האדם לישא אישה משהגיע לבן עשרים כדאיתא באבן העזר סימן ב' ואחז"ל [ בקידושין דף ל'] כיון שהגיע אדם לעשרים שנה ולא נשא אשה אמר הקב"ה וכו' ופעמים רבות בא ע"י עיכוב הנישואין למחלות גדולות והוא עובר על ושמרתם את נפשותיכם. גם ידוע שדבר זה מביא לאדם לידי הרהור ופעמים בא עי"ז ממילא לעון החמור ג"כ וכמאמרם כתובות מ"ו] על הפסוק ונשמרת מכל דבר רע אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה ומי זוטר הוא העון הזה שהביא מבול לעולם וגם ע"ז כתוב ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימיתהו ה' שסיבת מיתתו היה ג"כ עבור שהשחית את דרכו על הארץ וכמו שאחז"ל ונחשב כשופך דמים עבור זה כדאיתא בנדה י"ד ע"ש בגמרא שהאריכו מאוד בגודל העון הזה של הוצאת זרע לבטלה. גם ידוע הוא מן ספרים הקדושים שעון זה גורם אח"כ לבוא לידי עניות ח"ו ומי יודע עד כמה זמן יגזרו עליו עניות עבור זה וא"כ מה יועיל לו אם יקח נדוניא יותר ע"י המתנתו הלא יצא שכרו בהפסדו, ולפעמים גורם דבר זה ח"ו לידי מיתת בנים קטנים שיולדו לו אח"כ כמו שמובא בספרים וא"כ יאבד לו עי"ז הרבה והרבה יותר ממה שהרויח ע"י עכבתו, והנה הכתוב צווח ואומר ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו וביאורו שהאדם שכל בטחונו הוא על אדם שהוא רק בשרא בעלמא כי האדם הלא אינו שליט ברוחו וכשתצא רוחו ישוב לאדמתו] הוא בכלל ארור ח"ו וא"כ בענינינו נמי כמה מגונה הוא כשכל בטחונו הוא רק על הכסף של נדוניא אם ינתן לו כפי רצונו. הן אמת שצריך לאדם איזה סיבה שיחול עליה ברכת ה'. ") אבל למה לא יאמין האדם שכאשר יעשה רצון ה' בנישואין של ישלח לו אח"כ הצלחה במעט הממון אשר יקח ויעלה מעלה מעלה וכמאמר הכתוב **(והנה על האיש שהיצר מפתיהו שצריך שיקח הרבה נדוניא כדי שיהיה לו אא"כ במה להתפרנס ולחיות אמרתי מכבר שזהו כונת הכתוב השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, ובדרך דמיון עני אחד הלך בדרך ונשא על כתפו שק של תבואה משא של שני פוד עם ג' וד' לטרות, פגע באיש אחד נדיב שנסע בעגלה ויבקשהו שיתן המשא על עגלה שלו ויאמר לו טוב הדבר וימהר העני וירק היתרון מן שני פוד שהיה ג' וד' פונט וישימהו בשק קטן על כתפו ויתר התבואה הניח על העגלה ויאמר לו הנדיב לפלא לי עליך על שאתה חושב שאני מקפיד על אלו הג' וד' פונט שני פוד אני מתרצה ליקח על העגלה שלי ואיזה פונט אתה חושב שאני מקפיד עליך השלך על עגלה שלי כל משאך ואני אוליכם כרצונך כן הוא הדבר ממש בענינינו כאשר תשאל לאחד כמה נדוניא לקחת ישיב לך הרבה נדוניא לקחתי וב"ה אוכל להתפרנס מהן ג' וד' שנים אפילו אם לא יזדמן לי חלילה שום עסק, וישאליהו האיש מה תעשה עוד בששה וארבעים שנה עד תשלום השבעים שנה שהוא בדרך כלל מספר ימי חיי האדם, ויען אותו אני בוטח בה' שיזמין לי עסק שאוכל להתפרנס מידו הרחבה וכיון שסוף כל סוף מוכרח האדם לבטוח בה' שהוא יעזריהו ויכלכל אותו וכל אנשי ביתו מספר מ"ו שנה הלא הוא יכול לבטוח ג"כ על הש"י אפילו אם יקח נדוניא מחצית מכפי דמיונו שיעלה לו מזה להתפרנס רק על מעט זמן])** כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט וכן אנו רואין בעינינו שכל אדם שהשי"ת נותן לו הצלחה במעשיו הוא עולה מעלה מעלה אף מהתחלת איזה עסק קטן ולהיפך ח"ו כשמסיר השי"ת הצלחתו לא יועיל לו כל הון שיש לו, וע"כ צריך האדם להתחזק בטחונו בה' שהוא המפרנס לכל באי עולם בעתם ובזמנם וכדאיתא בתנא דבי אליהו שבכל יום בג' שעות ראשונות יושב הקב"ה וזן ומפרנס ומכלכל לכל מעשה ידיו שברא בעולמו [ואמרתי שנפקא ליה זה ממה שאמר הכתוב עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו ואיתא בשבת דף י' שעה ראשונה מאכל לודים שניה מאכל ליסטים וכו' שעה רביעית מאכל כל אדם נמצא שזמן אכילת כל אדם הוא ברביעית וממילא הקב"ה שהוא מכין מזון לברואיו שיהיה להם לכ"א כפי רצונו הוא מכין בג' שעות ראשונות כדי שכשיבוא השעה רביעית יהיה לו מה לאכול] ובודאי עבור בטחונו יהיה לו הקב"ה עבור זה מחסה בכל עניניו וכמאמרם ן במנחות כ"ט] כל התולה בטחונו בהקב"ה הרי הוא לו מחסה בעוה"ז ובעוה"ב שנאמר בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים:

השמטה לפרק ל"ט המדבר בענין הבטחון בצאת האדם למלחמה

ואפילו אם אירע באיזה ענין שנפל ביד אויבים המציקים לו מ"מ אל יפול לבו עליו וידע כי הכל תלוי ביד השי"ת כי הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים והוא יכול להפוך לבם עליו לטוב וירחמו עליו וכדכתיב ונתן לך רחמים ורחמך וגו' והעיקר שיתבונן בנפשו כי הקב"ה לא עביד דינא בלא דינא וכדכתיב הצור תמים פעלו בי כל דרכיו משפט וגו' ובודאי נסבב לו זה ע"י עונותיו וכאשר ישפוך נפשו לפני ה' ויתודה לפניו עליהם יעורר לבם עליו לטוב ויושע מידם וכמו דכתיב בבקשת שלמה המלך ע"ה מלכים ח' פסוק מ"ו] כי יחטאו לך וגו' ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבו שוביהם אל ארץ האויב רחוקה או קרובה והשיבו אל לבם בארץ אשר נשבו שם ושבו והתחננו אליך בארץ שוביהם לומר חטאנו והעוינו רשענו ושבו אליך בכל לבבם ובכל נפשם בארץ אויביהם אשר שבו אותם והתפללו אליך וגו' ושמעת השמים מכון שבתך את תפלתם וגו' ונתתם לרחמים לפניהם שוביהם ורחמום וכתיב אח"כ ויאמר ה' אליו שמעתי את תפלתך ואת תחנתך אשר התחננת לפני וגו' והנה נראה מזה ברור שאפילו כי האדם במדרגה התחתונה שנפל בארץ רחוקה ביד המציקים לו מ"מ אל יתייאש נפשו מפני זה וידע שע"י תשובתו לה' יתעורר עליו רחמים מלמעלה ויושע מיד האויבים וכמו שאחז"ל אל יתייאש האדם מפני הפורעניות ופירשו המפרשים שהוא בשני אופנים אחד כשהוא בטובה אל יגבה לבו לחשוב כבר אני מסולק מן הפורעניות כי לא ידע מה יולד יום ולהיפך ג"כ אם הוא בפורעניות אל יתייאש האדם בנפשו לומר כבר אבד תקותי ותוחלתי כי רבים רחמיו וכנ"ל ויוכל להתהפך לבם עליו מרעה לטובה בכל עת וכדכתיב בערב ילין בכי ולבוקר רנה ואפילו אם יודע האדם שיפרנס אותו מידו הרחבה עוד שנה ושתים, וזהו שאמר הכתוב השלך על ה' יהבך המשא שלך] והוא יכלכלך היינו שלא ישייר על עצמו אף מקצת מן המקצת מן המשא כיון שבע"כ מוכרח האדם לבסוף לבוא לידי מדת הבטחון בכל עניניו ואז בודאי כשתבטח בו באמת הוא יכלכלך וכמו שאמר הכתוב ברוך הגבר אשר יבעת בה' והי' ה' מבטחו. האדם שאין בו תורה ולא מעש"ט אעפ"כ אל יחשה מלהתפלל לה' שכח התפלה והתחנה הוא גדול מאוד וכדאיתא בתנא דבי אליהו אמר הקב"ה הרי אני מודיעך מקצת דרכי כשאני רואה בני אדם שאין בהם שבח תורה ומעש"ט לא במעשה ידיהם ולא במעשה אבותיהם ורק שהם עומדים ומברכים ומרבים בתחנונים לפני אני נזקק להם שנאמר פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם וכן איתא במדרש תנחומא שאפילו אין אדם כדאי ליענות בתפלתו ולעשות עמו חסד כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים עושה חסד עמו ואחז"ל על הפסוק כי מי גוי גדול וגו' כה' אלהינו בכל קראינו אליו ר' יודן אמר בשר ודם יש לו פטרון אם באת לו צרה אין נכנס אצלו פתאום אלא הולך ועומד בפני חצירו של פטרונו וקורא לבן ביתו ואומר איש פלוני בחוץ אבל הקב"ה אינו כן אם באת לך צרה לא יקרא למיכאל ולא לגבריאל אלא צווח והוא עונה הדא הוא דכתיב כל אשר יקרא בשם ה' ימלט. ואפילו אם העתיר לה' והרבה להתפלל ולא נענה אעפ"כ יאמץ לבו לחזור ולהתפלל ובודאי יבוא שעה שימלא בקשתו וכדאי' במדרש רבה ואתחנן על הפסוק הנ"ל אמרו רבנן יש תפלה שנענית לארבעים יום ויש תפלה שנענית לג' ויש ליום אחד ויש שנענה לעונה וכדכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון אמר ר' חייא רבה כתיב קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' הוי מתפלל וחוזר ומתפלל ויש שעה שיתנו לך והתפלה שיתפלל על ענין זה לה' איננו דוקא בתפלת י"ח אלא בכל עת שירצה יוכל להעתיר לה'. וגם תפלה זו איננו דוקא בלשה"ק אלא אפילו בלשון שמורגל בה מנעוריו אך העיקר צריך שלא יחסר בה שני דברים א) שתהיה מעמק הלב ולא משפה ולחוץ ואם יוכל לעורר לבו לבכי מה טוב וכמאמרם ז"ל כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה שלא ננעלו. ב) שיכוין שילך תפלה זו דרך ארץ ישראל ומשם עד ירושלים ומשם לבית קדשי הקדשים וכמו שנאמר במקרא הנ"ל שהבאתי והתפללו אליך דרך ארצם שנתת לאבותם והבית אשר בנית לשמך וע"ז מסיים הכתוב ושמעת השמים מכון שבתך את תפלתם ועשית משפטם וכמו שאמרו בברכות כ"ט לענין תפלת י"ח וכשיעשה כן בודאי לא ישוב תפלתו ריקם:

סוף הספר

תוכן העניינים

מחנה ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה