מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין
חלק שני
פרק א
בו יבואר שאל יתמרמר האדם אפילו אם סבבוהו כמה ענינים ממצוקי הזמן:
כתיב בתורה ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ודרשו חז"ל בכל מדה ומדה הן מדת טובה או פורעניות הוי מודה לו וצריך לקבלו בשמחה וברוב אהבה. ונסביר את הדבר בהקדם מה שאמרו על המשנה דאבות איזהו עשיר השמח בחלקו לכאורה איך יפעל האדם בעצמו אם יש לו רק לחם ומים בצמצום או שער מצוקות שיהיה שמח בזה. ועוד למה לא אמר במה שיש לו ונסביר הדבר מעט לדוגמא אם נטול מאומן עושה מעשה חרש המגרה הגדולה שלו העשויה לנסר העצים וניתן לו תחתיה מגרה קטנה יקרה העשויה לנסר אבנים טובות להשוותן אף שהמגרה זו יקרה היא מ"מ לבעל מלאכה הזה ללא תועלת יהיה וגם להיזק גדול כי לא יהיה לו להחיות נפשו כי לאומן חרש צריך מגרה פשוטה וגדולה כן הדבר ממש בזה הקב"ה שהוא אלהי הרוחות לכל בשר יודע את כל ענינים המסוגלים לכל נפש ונפש לנסותה בם בעמדה בזה העולם כי באמת כל נפשות האדם ירדו לנסיון לזה העולם, יש שנסיונו הוא ע"י עוני ושאר מצוקות הזמן ויש שנסיונו הוא ע"י עשירות וכדאיתא במדרש רבה וז"ל אשרי אדם שעומד בנסיון שאין אדם שאין הקב"ה, מנסה אותו מנסה לעשיר אם תהיה ידו פתוחה לעניים ומנסה העני אם יוכל לעמוד ולקבל ביסורין ואינו כועס ואם עמד עשיר בנסיונו ועושה צדקות הקב"ה מצילו מדינה של גיהנם ואם עמד עני בנסיונו ואינו מבעט הרי הוא נוטל כפלים לעתיד לבוא עכ"ל *) וכל פרט ופרט שנזרמן להאדם בכל ימי חייו הוא ענין חלקו השייך לנפשו לבד לפי ענין התיקון הנדרש ממנה ואם היו נותנין לזה האיש המצב של אדם אחר היה צומח לו מזה כמה סיבובים רעים ולזה אמר איזהו עשיר השמח בחלקו וא"כ הדבר שכל מצבו של האדם בעוה"ז לפי מה שהוא הוא רק לנסיון לו אם נזדמן לו לאדם איזה ענין שהוא לכאורה צער גדול מ"מ אל יפול לבו עליו כי הוא רק לטובתו וצריך לשמוח בזה וכענין שר צבא גבור אשר יבחר לו תמיד במלחמה החזקה יותר כדי להראות גודל גבורתו בנצחונה, כן נמי במלחמה הזו שהיא מלחמת היצר וחייליו אם נזדמן לו איזה ענין שצריך לזה התגברות גדול להשקיט את יצרו.
**(הגה"ה וצריך האדם שמנסים אותו בנסיון של עוני ושאר המצקות לידע ולהסכים בנפשו שלא ירע בעיניו על מה שאין הש"י מנסה אותו בנסיון של עושר כי באשר שידוע שטוב ה' לכל והוא מקור כל הטובות והחסדים אם היה טובה לו הנסיון של עושר בודאי היה הש"י מנסהו בנסיון ההוא אלא ודאי שהש"י יודע שלא לטובה היה לו ענין העשירות לנפשו שהיה מבטלו הרבה מדברי תורה וגם תפלה בצבור לא היה מקיים לפי טבעו אשר יש לו השתוקקות הרבה לממון או שהיה מתגאה ומחפיר פנים ומזיק בדבורו ומעשיו לכל או שהיו בניו הולכים בדרך לא טוב ע"י העשירות ואולי כבר נבחן בנסיון העשרות בגלגול ראשון ולא עלתה לו. נם פעמים רבות באו לו היסורים עבור העונות שעבר והוא בעצמו כשיביא לבסוף לעולם העליון ויראה את גודל כח עונותיו וגודל העונש שהיה ראוי לבוא עליו עבור זה והקב"ה מוחל לו בשביל יסורין)** **(שקבל בעוה"ז ישמח בעצמו הרבה מאד יותר ממה שמקבל העשיר נחת מעשרו ויתן הודאה להקב"ה על מה שנתן לו יסורין וכדאיתא באגדת תהלים סביב רשעים יתהלכון ר' יהודה אומר סביב לרשעים צדיקים הולכין ורואין את הרשעים נידונין בגיהנם באותה שפה נותנין הודאה להקב"ה על היסורין שהביא עליהם בעוה"ז שנאמר ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני:)** ואעפ"כ נצחו זה יורה על תוקף אמונתו ובטחונו בה' ונרשם למעלה מאוהבי ה' וחושבי שמו ויהיה לע"ל לנס ותפארת עבור זה בעיני הכל וכעין מה ששמעתי משל ע"ז בשם המ"מ ומ"ץ דווילנא. איש ישראלי אחד מדורות הקדמונים שכר בית משר אחד במקח ג' מאות רו"כ לשנה ושמר הישראל את זמן הפרעון לפרוע להשר דמי הדירה מדי שנה בשנה ויהי היום שהשר נסע למרחוק והפקיד לאחד מעבדיו על חצרו וגם על הבית הזה ועוד שאר הרבה בתים שכורים שיהיו ג"כ תחת רשותו והפקיד ההוא היה איש מבקש תואנות ורע מעללים מאד והוסיף על ה קח עד חמש מאות רו"כ ובבוא יום זמן הפרעון שלח וקרא לאיש הישראלי בבוקר ושיביא אתו כסף הפרעון והנה חסר לאיש הישראלי אז עשרים רו"כ ויתחנן לו כי ימתין לו איזה ימים ולא רצה אלא דוקא באותו היום יפרע לו וכראות הפקיד באותו היום שלא הביא לו שלח וקראהו ויכהו בשוטים עשרים הכאות תמורת העשרים רו"כ וכן עשה הפקיד הזה עוד לכמה אנשים וגזל ועשק אותם עד שבמשך הזמן נעשה עשיר גדול וקנה חצר לעצמו וירע להישראלי מאד על הבזיון והחמס שנעשה לו. ויהי היום במשך איזה שנים בא השר לביתו ויאמר איש הישראלי לאשתו אלך נא אל השר ואספר לו את החמס והבזיון שעשה לנו פקידו וילך האיש ויספר לפני השר את כל פעולותיו הרעות של פקידו איך שגזל וחמס את הכל וגם ההכאות המשונות אשר קבל מאתו על לא חמס בכפיו. וירע מאד בעיני השר על גודל רשעת פקודו ויכמרו רחמיו על הישראלי הזה ויאמר לו לכן תחת כל הראה אני גור שיתן לך מאה רו"כ והנה יש לו חצר של ד' אלף רו"כ חצי חצרו יהי: כלך ונתן לו מכתב תעודה ע"ז וכראות אשתו של זה הישראלי שבעלה נשתהא כ"כ בחצר רצתה גם היא לחצר לראות מה נעשה בהמשפט. ויהי כאשר באה להחצר יצא בעלה מחצר השר ופניו זועפים ותאמר לו אה בי בעלי מה נעשה במשפטך ויראה לה את המכתב תעודה שנת לו השר אשר חצי החצר של פקידו יהיה שייך לו ותאמר לו א"כ למה אתה דואג כ"כ ויען ויאמר לה בין כך ובין כך כבר עבר כאב ההכאות יותר טוב היה לי אם היה אז מכני ארבעים הכאות והיה כל החצר שייך לי. כן הדבר ממש בעוד שהאדם מקבל היסורים בעוה"ז הוא דואג ומצטער ע"ז מאד ואינו רוצה לסבלם כלל אך כאשר יבוא עולם הגמול ושם יקבל הרבה שכר תחת כל שעה ושעה כל יסורים שסבל בעוה"ז וכדאיתא במדרש רבה על הפסוק זכור ימות עולם אמר להם הקב"ה כל מן שאני מביא עליכם יסורים בעוה"ז תזכרו כמה טובות ונחמות עתיד אני ליתן לכם לעתיד לבוא עכ"ל יחשוב האדם אז בנפשי הלואי ויותר טובה היה לי אם היו לי אז יסורים יותר כי אז היה לו הרבה יותר עונג נצחי עי"ז. ועקר הכל הוא להאמין שכל מה שנזדמן לו הוא רק השגחה פרטית מאתו יתברך והוא רק לט בתנו וכמו שאחז"ל כל דעבדין מן שמיא לטב הוא דעבדין. וכל זה שכתבנו הוא אפילו אם לפי הנראה אין לו במה לתלות היסורין באיזו חטא כלל כי מדמה בנפשו שאין לו חטא הראוי לעונש כזה וכ"ש אם פשפש במעשיו ומצא בעצמו כמה עונות וחטאים ובפרט עון ביטול תורה בודאי צריך לקבל היסורין מאהבה כי זה דומה למי שנתחייב לחבירו אלף אדומים ונתרצה המלוה שיפרע לו עבורם אלף פרוטות שבודאי יפרע אותם ברוב אהבה ושמחה אפילו אם הזמן דחוק לו מאד כן. ממש הדבר הזה בקו אלף אלפים כי ידוע היא מה שכתב הרמב"ן ששעה אחת בגיהנם קשה מיסורי איוב כל ימיו והקב"ה חושב היסורים לטובתו כדי שבמה שקבלם באיזה זמן בעוה"ז ינקה מעונותיו ולא יצטרך לסבול עוד עונש החמר של גיהנם והם מכפרים יותר מקרבנות כדאיתא באגדת תהלים חביבים יסורים שהם מרצים יותר מן הקרבנות שחטאת ואשם אין מכפרין רק לאותה עבירה אבל היסורים מכפרים על הכל הוי יסור יסרני יה הם פתחו לי שער לעולם הבא (ר"ל שזהו שסמך הכתוב פתחו לי שערי צדק אצל יסור וגו'). ואפילו אם אין לו ח"ו רק לחם צר ומים, חץ יתן הודאה להקב"ה על הכל כדאיתא בתנא דבי אליהו אם היה רעב וצמא וערום רק בהוא חי וקיים על פני האדמה בלחם צר ומים לחץ יאמר כתוב בתורה תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את איבך ברעב ובצמא עד השמידו אותך ע"כ יתפאר וישתבח המלך הקדוש שנתן לי חיים ול השמיד אותי מעל פני האדמה עכ"ל. ואם הצדיק עליו את הדין באמת ולא הרהר אחר מדותיו על הקב"ה סוף שאין היסורין מתעכבין עליו ועוברין הן ממנו כדאיתא באגדת בראשית וז"ל אם באו עליך יסורין אל תפתח את פיך ותקרא תגר אחר מדת הדין אלא וסגור דלתך בעדך למה חבי כמעט רגע שאין היסורין מתעכבין בעולם עוברין הן שנאמר עד יעבר זעם עכ"ל ובאמת כיון שעכ"פ הוא צריך לסבול על כרחו שלא בטובתו טוב לגבר שישא עול ולא יקוץ בתוכחת ויקבלם באהבה ובטוב לבב כי גדול מעל השח ח ביסורין ומקבלם מאהבה כמו שאחז"ל בברכות שעבור זה יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח. ועכ"פ יהא רגיל לומר על כל מין צער שיארע לו גם זו לטוב וכל דעביד רחמנא לטב עביד ולא יהא ככסילים שבועטים וכועסים ואם נופלים או נכשלים אומרים דברי חירופין וגידופין ח"ו אוי להם שיגעים ביסוריהן ומוסיפים על חטאתי פשע בל המקבלים הכל בטוב לב אחריתם יהיה טוב כי כל מה שיראה לאדם רעה אלהים חשבה לטובה וכמו שהיה אצל יוסף הצדיק וכמי שבארנו במקום אחר שכל מעשה יוסף הוא רמז ג"כ לכלל מצב הישראלי. וחשובים מאד אצל הקב"ה שהקב"ה מיחד שמו עליהן אפילו כשהם חיין כדאיתא במדרש רבה ויגש אין הקב"ה מיחד שמו על בריה כשהוא חי אלא על בעלי יסורין וכו' עי"ש. והש"י יזכנו להבין ולהשכיל את דרכו כי הוא עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ:
פרק ב
בו יבואר שירגיל איש הצבא את עצמו להתחסד עם חבירו בכל מה שיוכל גם יבואר בו גודל שכר חטפיו חבירו מצערו:
כמה גדולה היא מדת החסד לפני הקב"ה שעליה נאמר הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כ"א עשות משפט ואהבת חסד וגו' ואחז"ל עשות משפט זה הדין ואהבת חסד זו גמ"ח. וגם הוא קיים בזה המצוה דוהלכת בדר יו כדאיתא בספרי על הפסוק ללכת בכל דרכיו אלו דרכי הקב"ה שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד וגו' ואמרינן (ב"מ ל"א) תני רב יוסף והודעת להם את הדרך זו גמילות חסד. ובזה מעורר מדת החסד למעלה כמו שאמר חכמינו ז"ל שאומר הקב"ה ומה אלו שהן בעצמן צריכי חסד עושין חסד זה עם זה אני שאני מלא חסד ורחמים על אחת כמה וכמה שאני צריך לגמול חסד עם בריותי. וגם הוא אחד משלשה דברים שהעולם עומד עליהם כדאיתא באבות פ"א על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח. והיא שקולה כקרבנות כדאיתא באבות דר' נתן על גמ"ח כיצד הרי הוא אומר כי חסד חפצתי ולא זבח העולם מתחלה לא נברא אלא בחסד שנאמר כי אמרתי עולם חסד יבנה פעם אחת היה ר' יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה ר' יהושע הילך אחריו וראה בהמ"ק חרב אמר ר' יהושע אוי לפי מקום שמתכפרים בו עונותינו שהוא חרב א"ל בני אל ירע לבבך יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה ואיזה זה גמ"ח שנאמר כי חסד חפצתי ולא זבח. והיא גדולה יותר ממצות צדקה כמו שאחז"ל (סוכה מ"ט) אמר ר' אלעזר גדולה גמ"ח יותר מן הצדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה קצרו פי חסד אם אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל קוצר ודאי אוכל. ס"ר בשלשה דברים גדולה גמ"ח מן הצדקה צדקה בממונו גמ"ח בין בגופו בין בממונו צדקה לעניים גמ"ח בין לעניים בין לעשירים וכו'. וגם הוא אחד מהדברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב כדאיתא בפאה פ"א. עוד אחז"ל (בילקוט תהלים) החסד עומדת לו לאדם עד סוף כל הדורות שנאמר וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. ומדה זו היא משלש מדות טובות שהוטבע בישראל ביישנים רחמנים וגומלי חסדים כמו שאחז"ל:
והנה כללות החסד הוא להתחסד עם חבירו בכל מה שיוכל בין בגופו ובין בממונו כנ"ל וגם בדבריו ליתן לו עצה נכונה באיזה ענין או להפיגו מדאגותיו כאשר נבאר לקמן וגם זהו בכלל חסד וכל אשר בכחו לעשות יעשה לחבירו ואין חילוק בין רב למעט הכל מצוה דאורייתא קעביד וכתבו הספרים דאפילו להחליף מעות בפרוטות או כגון להשאיל לחבירו אלונטית או מסרק במרחץ וכה"ג הכל בכלל חסד הוא וכמה דברים של חסד יש כה"ג שהם קלים לעשות עד שכמעט זה נהנה וזה אינו חסר ובני אדה מזלזלים בעו"ה ולא ידעו מה שהוא חסד ומה רב טובו. וכל שום טרחא שהוא מטריח את עצמו בעד חבירו בכלל גמ"ח הוא. ועיקר מצות גמ"ח נכלל במצות ואהבת לרעך כמוך שיצייר בדעתו אם הוא היה נצרך לאותו דבר איך היה רוצה שחבירו יעשה לו ככה יעשה הוא לחבירו ואל יחוס על טורח גופו דלפום צערא אגרא ובפרט אם חננו ה' שיוכל לקיים גמ"ח בהלואת ממון בודאי מצוה גדולה היא כי הוא מקיים בזה מ"ע דאורייתא אם כסף תלוה את עמי וגו' כמבואר בספר המצות להרמב"ם מצוה קצ"ז. וכן אם יש על חבירו כעס מאיזה אדם הן יהודי הן אינו יהודי מצוה גדולה להשתדל עבורו ולפייסו בדברים עד שיוסר הכעס מעליו וכ"ש אם מחמת הכעס יוכל להולד לו ריע תא בגוף או בממון בודאי מחוייב לעשות כן דאל"ה עובר על לאו דלא תעמוד על דם רעך כמבואר בהרמב"ם. וכן שייך ענין חסד בנפש דהיינו להתחסד עם חבירו בנפשו ללמדו להדריכו בדרך ישרה כי זהו חסד הקיים לו נצח:
וכן אם הוא רואה לחבירו איש הצבא שהוא מצטער מאד מאיזה טעם שיהיה מצוה רבה לדבר על לבו עד שיפיגו מצערו וישמחו וגם זו היא מדה גדולה וחשובה ובכלל ואהבת לרעך כמוך ועושה בזה נחת רוח גדול ליוצרו כמו מי שיש לו בן בעיר אחרת אשר הוא מלא דאגות בודאי האב משתוקק שימצא שם עכ"פ איזה איש שינחם אותו וידבר על לבו לחזקו ולסעדו שלא יחלה מן הדאגות ובנים אנחנו לה' אלהינו וכמו שמשלו חכמינו ז"ל דבר זה גופא לענין צדקה. ובודאי מתברך עבור זה ג"כ בכמה ברכות כדאמרינן כעין זה ג"כ לענין צדקה שהמפייס לעני בדברים עד ששבעה נפש המעונה של העני דהיינו שהפיגו בדבריו מיגונו עד שנתפייס בזה מתברך בי"א ברכות כדאמרינן (ב"ב ט') דע"ז כתיב בקרא ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ובנו ממך חרבות עולם ואמרינן בכתובות פרק י"א ולבן שנים מחלב טוב המלבין שינים לחבירו (שגורם לחבירו שישמח וישחק ויראו השינים] יותר ממשקהו חלב ובפרט בעת שהוא בא מביתו להכנס בצבא מצוה רבה לחזקו ולסעדו שלא יתעצב מאומה. ומזומן הוא עבור מדה טובה זו לחיי עוה"ב כדגרסינן (בתענית פ"ג) רבי ברוקא חוזאה הוי קאי בשוקא דבי לפט (שם מקום) אתא אליהו ז"ל איתחזי ליה א"ל איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי (פי' שיהא מזומן לחיי עוה"ב) א"ל ליכא אדהכי והכי אתא ההוא גברא וכו' אדהכי והכי אתו תרי אחריני איל הני נמי בני עלמא דאתי נינהו אזל לגבייהו א"ל מאי עובדייכו א"ל אנשי בדיחו אנן (שחים ומשמחים בני אדם) כי חזינן אינש דעציבא דעתיה מבדחינן ליה א"נ כי חזינן בי תרי דאית להי תיגרא בהדדי טרחינן ועבדינן להו שלמא בהדדי. ונחזור לעניננו אחז"ל אם ראית זכות אבות וזכות אמהות שנתמוטטו הדבק בגמ"ח שנאמר כי ההרים ימושו הגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא מוש ההרים אלו זכות אבית והגבעות אלו זכות אמהות וחסדי מאתך וגו' ה גמ"ח וברית שלומי לא תמוט זה המשים שלום בין איש לאש זו ובין אדם לחבירו שגם זה הוא בכלל חסד. והענין הוא כי ע"י החסד שאדם עושה פה בזה העולם מתעורר מדת החסד מלמעלה כדאיתא בזוהר הקדוש פ' אמור עבד בר נש חסד בעלמא איתער חסד לעילא ושארי בההוא יומא ואיתעטר ביה בגיניה וכו' וכדין קאים ההוא יומא למיהוי אפוטרופא בגיניה בשעתא דאיצטריך ליה בההיא מדה דבר נש מודד בה מודדין ליה וע"כ האבות ע"י כח מעשיהם ובפרט אברהם אבינו ע"ה שנהג כל ימיו במדת החסד התעורר מאד מדת החסד למעלה ועי"ז מתנהג הש"י עם בניו ג"כ במדת החסד. אמנם לכל מעשה האדם יש קץ וגבול ועל כן ייעץ אותנו הכתוב שנעורר בעצמנו את מדת החסד למעלה והיינו ע"י מה שנרגיל את עצמנו להתדבק תמיד במדה הטובה להתחסד עם חברינו כי אנחנו דומין בענינינו לבן שאוכל על שלחן אביו וכראות הבן שכלה משך המזונות הוא רואה לפרנס את עצמו במעשה ידיו ע"כ יראה כל איש להתדבק תמיד במדת החסד ועי"ז ימשוך הש"י חסדו עליו ועל כל ישראל אמן:
פרק ג
בפרק זה יבואר גודל גנות הגאוה ושלא ישתרר איש על חבירו:
כמה גדול הוא איסור הגאוה ואפילו המת אה רק בלב בלבד דכתיב תועבת ה' כל גבה לב ויש ע"ז ל"ת ממנין תרי"ג כמו שכתוב ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך וכתיב השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך כמו שכתוב בסמ"ג ואחז"ל בסוטה כל אדם שיש בו נסות הרוח כאלו עובד עבודת כוכבים וכאלו כופר בעיקר וכו' ושכינה מיללת עליו וכו' וכל זמן שאדם מתכוין להגדיל שמו בעולם שמו אבד ומתמעט והולך וגופו מחולל על הבריות ע"כ יזהר האדם מאד מלהשתרר על חבירו כי הרבנות מקברת את בעליה. ואם עזרו הקב"ה שהוא נתעלה באיזה מעלה על חבירו ייטיב עמו כאב עם בנו שאינו מכביד עליו עול כבד ולא יראה השתררות עליו כי אמרו חז"ל על מה מת יוסף קודם לאחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות עליהם. וגם עי"ז יטילו גם אחרים השתררות עליהם. וצריך האדם ללמוד ק"ו משוטרי בני ישראל דכתיב בקרא ויוכו שוטרי בני ישראל אשר שמו עליהם וגו' אף שהיו שוטרים עליהם. ועבור זה יזכה להיות לעתיד לבא מחכמי ישראל ומנהיגיהם כמו שזכו הם וכמו דכתיב אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו וכמו שפירש"י שם ומפני מה זכה דוד למלוכה עיין במדרשים מפני שראה הקב"ה את טוב לבבו שמרחם אפילו על הצאן לישא אותם על כתפו למקום מים ומרעה טוב אמר הקב"ה זה בודאי ירחם על בני לנהגם בהנהגה טובה ומועילה וכן צריך לנהוג כל איש עם אחיו לנהגו בהנהגה של רחמים וחמלה. ודע דהשתררות איש על חבירו מביא לידי קנאה ושנאה והלבנת פנים ומחלוקת ולידי הרמת יד ובפרט לידי איסור גאוה המתועבת כי חושב בלבו אני החכם ואיש באנשים והכל שפלים לנגדי. ומי שירצה לטהר את נפשו מעון המר של הגאוה יחשוב תמיד בגודל גנותה כי איך יתגאה האדם אשר תחלת הוייתו נוצר מטפה סרוחה והוא עתיד לילך למקום עפר רמה ותולעה ויאכל קצתו את קצתו גם יתבונן בגודל עונשו בעוה"ז ובעוה"ב כמו שאמרו (בסוכה כ"ט) בשביל ד' דברים נכסי בע"ב יורדים לטמיון וכו' ועל גסי הרוח ואמרינן נמי בסוטה כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף מתמעט שנאמר רומו מעט יכול ישנו בעולם ס"ל ואיננו וכו' וגרסינן נמי שם אמר רב חסדא כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר וכו' ואמר ר"א כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער לתחיית המתים שנאמר וכו' והוא מדה כנגד מדה דתחת שהיה לו לחשוב תמיד בנפשו דסופו לילך למקום עפר רמה ותולעה ולא להתגאות וכנ"ל והוא לא כן חשב כ"א במרומי סלעים היה משגבו תמיד יתר על כל בני גילו לכן כאשר גופו נעשה עפר אין בעפרו כח להנער ממקומו והכל יעמדו ויקומו על רגליהם והוא ישאר מושכב נמוך תחת כפות רגלי כל האנשים אשר התגאה עליהם בעודו בחייו. הש"י ישמרנו מחטא הגאוה ויזכנו להיות מן הענוים שנאמר עליהם וענוים יירשו ארץ ויתענגו על רוב שלום
פרק ד
בו יבואר איך שצריך האדם להיות זהיר מעון לשה"ר ורכילות ומחלוקת ומלשינות.
כתיב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע וגו'. מה שתלה דוד המע"ה עצם חיי הנצחיים וטובת העוה"ז בשמירת הלשון נוכל לאמר כי הנה ידוע הוא שעל כן נקראת נשמתו של האדם בשם נשמת חיים עבור שבה יחיה האדם חיי נצח ובעל לשה"ר נשמתו הקדושה מסתלקת ממנו עבור זה כמו שכתוב בזוהר הקדוש פ' מצורע וגם בעוה"ז מעותד שיבואו עליו יסורים והם הפירות של העון המר כמו שמפורש בירושלמי דפאה שנפרעין ע"ז העון מן האדם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב והאיש החוסם פיו מלדבר דבורים האסורים זוכה לחיי עוה"ב לאור הגנוז לצדיקים כמו שכתב הגר"א בשם המדרש שעל כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכול לשער ע"כ הזהיר אותנו דוד המע"ה ואמר מי האיש החפץ חיים בעוה"ב ולראות טוב בעוה"ז נצור לשונך מרע. וכמה גדול כחה של לשה"ר שהיא שקולה כנגד ג' עונות החמורין כדאיתא בערכין תנא דבי ר' ישמעאל כל המספר לשה"ר מגדיל עונות כנגד ג' עבירות ע"ז וג"ע ושפיכות דמים דכתיב הכא לשון מדברת גדולות ואלו בע"ז כתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ובגילוי עריות כתיב איך אעשה הרעה הגדולה ובש"ד כתיב גדול עוני מנשוא בא להודיעך שקשה לשה"ר משלשה עונות הללו. ד"א שההורג את הנפש אינו הורג אלא אחת והאומר לשה"ר הורג שלשה המספרו והמקבלו והנאמר עליו ומנין אתה למד זה מדואג שאמר לשה"ר על אחימלך לפני שאול ונהרגו שלשתן שאול שקבלו ואחימלך שנאמר עליו ודואג שאמרו. שאול שקבלו שנאמר וימת שאול וגו' ואחימלך שנאמר עליו שנא' מות תמות אחימלך ודואג שאמרו שנטרד מן העוה"ב שנאמר גם אל יתצך לנצח מן חיי העולם ומי גרם לו לשה"ר. ואמרו חז"ל (ערכין ט"ו) עשרה נסיונות נסו אבותינו ובכולם לא נחתם גזר דינם אלא על עון לשה"ר שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי וכתיב הוגעתם ה' בדבריכם. והעון הזה גורם לסלק שכינה מישראל כמ"ש במ"ר פ' שופטים אמר ר' מינא כל האומר לשה"ר מסלק שכינה ממטה למעלה וכו' והמסכסך בלשה"ר ורכילות שלו בין אנשים אהובים ועושה ביניהם מחלוקת ח"ו הוא מתועב עבור זה לפני ה' וקשה העון זה יותר מעון גאוה ושקר ושפיכת דם נקי וכו' כמו שכתוב במשלי שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו עינים רמות לשון שקר וידים שופכות דם נקי וגו' ומשלח מדנים בין אחים ואחז"ל דזו היא השביעית הקשה שבכולן. ודע עוד דאיסור לשה"ר ורכילות הוא אפילו אם מגנה את ישראל בפני ישראל וכ"ש אם מגנהו בפני נכרים דעונו גדול הרבה יותר כי מלבד שהוא מבזה כבוד ישראל וחלל כבוד שמים עי"ז עוד הוא גורם בזה רעה רבה לחבירו כי אם יספר על חבירו בפני ישראל אפשר שלא יחליט תיכף לדבריו אבל אם הוא מספר עליו בפני נכרי בודאי יחליט תיכף לדבריו ויוכל להסבב לו היזק וצער עי"ז וכ"ש אם הוא הולך ומלשין עליו בפני מי שהוא ראש ומושל עליו בודאי עונו גדול מנשוא כי המלשין דינו שוה לאפיקורוס ולכופר בתורה ובתחיית המתים שגיהנם כלה והם אינם כלים כמו ששנינו בר"ה (דף י"ח) ע"כ צריך כל איש ישראל לשמור את עצמו מזה עד מאד וגרסינן נמי בפרקי ר"א כל המלשין את חבירו בסתר אין לו רפואה שנאמר מלשני בסתר רעהו אותו אצמית (פי' לחלוטין כמ"ש בערכין ע"ו ע"ב) וכתוב אחר אומר ארור מכה רעהו בסתר. דע לך שהוא כן בא וראה הנחש שהלשין בין הקב"ה ובין אדם ועזרו (פי' אשתו) אררו הקב"ה שיהיה עפר מאכלו שנאמר ועפר תאכל כל ימי חייך (פי' כמו ששם כתיב כל ימי חייך ובודאי הכונה שלא יתרפא אף לימות המשיח כמו שאמרו בברכות (י"ב ע"ב) ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח אף כאן אין לו רפואה תמיד) וכתבו המקובלים שמי שהוא מלשין עונשו שאחר מיתתו מתגלגל נפשו בכלב נובח וכתב הספר חרדים פ"ז שאע"פ כשמתגלגל בצורת אדם אינו יודע בגלגולו הראשון מ"מ כשמתגלגל בצורת חיה או עוף הוא יודע בגלגולו הראשון ומיצר ומצטער איך ירד משמים מצורת אדם לצורת בהמה לכן כל איש ישראל יחרד ויהי' ירא ורך הלבב בעודו בחיים שהרשות בידו וידע אלהיו אז יכופר עונותיו וישוב חרון אפו ממנו ובצאת נשמתו ינוח וישקוט ויסתופף בצלו בג"ע כי חנון ורחום הוא ומרבה להיטיב ומקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד עכ"ל בקצור. וכן יש לו ליזהר עד מאד מעון המחלוקת שעונשו גדול מאד כדאיתא במדרש רבה פ' קרח א"ר ברכיה כמה קשה המחלוקת שב"ד של מעלה אין עונשין אלא מכ' שנה ומעלה וב"ד של מטה מי"ג שנה ומעלה ובמחלוקת של קרח תינוקות בני יומן נבלעו בשאול תחתית שנאמר ונשיהם ובניהם וטפם וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה שנו רבותינו ארבעה נקראו רשעים הפושט יד על חבירו להכותו אף ע"פ שלא הכהו שנאמר וגו' והלוה ואינו משלם וגו' ומי שיש בו עזות פנים ואינו מתבייש לפני מי שהוא גדול ממנו שנאמר וגו' ומי שהוא בעל מחלוקת שנאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וא"כ כמה יש לו לאדם להתבייש מעצמו כשיודע בנפשו שהיא סיבב את המחלוקת דהלא אם יקראהו חבירו רשע אפילו בינו לבין עצמו שלא הגיע לו עי"ז שום בזיון אעפ"כ ירד עניו לחייו עבור זה וכ"ש בזה שגרם לעצמו שיקרא שמו רשע עבור זה כמה מהכלימה והחרפה ישיגהו אח"כ כשיתפרסם שמו זה הטוב בפמליא של מעלה לפני אלף אלפים ורבי רבבות מחנות קדושות כמו שכתבו הספרים הקדושים שכל עניניו של האדם נכרזין ונתפרסמין למעלה לפני כל (לבר עונשו העצמי של מחלוקת) וזה כונת חז"ל באבות ואל תהי רשע בפני עצמך. וגם השטן מתגרה בבעלי המחלוקת כדאיתא בגיטין (נ"ב ע"א) הנהו בי תרי דאגרי בהו שטן דכל בי שמשי הוו קא מינצו בהדי הדדי איקלע ר"מ להתם עכבינהו תלתא בי שמשא עד דעבד להו שלמא שמעיה דקאמר ווי דאפקיה ר"מ לההוא גברא מביתיה ואיתא בילקוט קרח בא וראה כמה מחלוקת עושה שכן מחלקת חסר ו' בנוטריקון מכה חסרון לקוי קללה תכלית כלומר שהמחלוקת מביא כליה לעולם. אחז"ל קשה היא המחלוקת שהיא מביאה לידי סכנת נפשות שע"י מריבה שהיתה בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט נתפרדו זה מזה ונתגלגל והלך לוט לסדום וכמעט שאבד עמהן. קשה היא המחלוקת שהיא מביאה את האדם לידי מלקות שנאמר כי יהיה ריב בין אנשים וגו' והיה אם בן הכות הרשע מי גרם לו ללקות הוי אומר המחלוקת. קשה היא המחלוקת שהיא מביאה לידי מיתה שנאמר וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה וגו' ואם אסון יהיה ונתתה וגו' מי גרם לה הוי אומר המחלוקת:
והנה כ"ז הוא אפילו בסתם בני אדם ובפרט בין אנשי הצבא כשיש מחלוקת ח"ו יוכל להולד עי"ז כמה מלשינות איש על אחיו ויוכלו לבוא לידי כמה עונשים ע"ז. ויתר מכולם שהוא חילול השם גדול כשרואין הנכרים שעם ישראל מחלוקת והכאות ביניהם ומי יוכל לשער גודל העונש שיש עבור עון חילול השם (ועיין לקמן בפרק ששי) ואוי לאדם המסבב לזה. וכמה גדול זכות האדם שבולם את פיו בשעת מריבה ואינו עונה לחבירו ועי"ז תשקט המחלוקת ואחז"ל (בחולין פ"ט) שבזכות זה העולם קיים:
פרק ה
בו יבואר גודל מעלת השלום:
ועתה נבאר במקצת גודל מעלת השלום. ואעתיק קצת מספר מעלת המדות בזה וז"ל דעו בני כי מעלת השלום היא מעלה הרמה שכן הוא שם אחד משמותיו של הקב"ה שנאמר ויקרא לו ה' שלום ובכ"מ שהשלום מצוי שם יראת שמים מצויה ובכל מקום שאין שם שלום אין שם יראת שמים מצויה. גדול השלום לפני המקום שכך אחז"ל באגדה גדול השלום שאפילו הכתובים דברו דברי בדאים להטיל כלום בין אברהם לשרה שהרי היא אמרה ואדוני זקן וה' אמר לאברהם ואני זקנתי וכן הוא אומר ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר ואין אנו מוצאין שצוה אותו מכל הדברים הללו כלום לפי של היה חושדו. גדול השלום שאפילו בשעת המלחמה מתבקש שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אלה לשלום. גדול השלום שחותמין בו בברכת כהנים שנאמר וישם לך שלום. גדול השלום שחותמין בו בסוף התפלה בשלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. ולא עוד אלא שביום נחמת ישראל מתבשרין תרלה בשלום שנ מר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום. בני בואו וראו כמה גדול כח השלום שאפילו לשונאים להם אמר הקב"ה פתחו להם בשלום שנאמר כי תקרב אל עיר וגו' ואחז"ל הוי מקדים בשלום כל אדם מה בשלום כל אדם אפילו ואם אתה רואה שלבו עליך הוי מקדימו לשלום שאם אתה עושה כן תגרום לו שיאהבך ולא עוד אלא שאפילו אינו נכנע להשלים עמך הקב"ה מוסרו ומכניעו תחתיך כענין שנאמר ואם לא תשלים וכו' ונתנה ה' אלהיך בידך וגו' וכן מצינו בדוד ע"ה שהיה רודף אחר שלום של שאול כענין שנא' אני שלום וכי אדבר המה למלחמה ושאול לא דיו שלא היה נתפייס לו אלא שהיה רודפו כדי להרע לו ומסרו הקב"ה ביד דוד במערה ובמעיל ואעפ"כ לא עלתה אל דוד להרע לו לפי שצריך לו לאדם להיות אוהב שלום ורודף שלום כענין שנאמר בקש שלום ורדפהו בקשהו לאוהבך ורדפהו עם שונאך. בקשהו במקומך ורדפהו במקומות אחרים. בקשהו בגופך ורדפהו בממונך (פי' שלפעמים צריך האדם להיות ותרן בממונו כדי להתחזק במעוז השלום) בקשהו לעצמך ורדפהו לאחרים. בקשהו היום ורדפהו למחר ואל תתיאש לומר לא אוכל להשלים אלא רדוף אחר השלום עד שתגיעהו. ואיזהו רדיפת שלום כך אחז"ל זה המדבר שלום בשעת המחלוקת ומבטל כבודו מפני הרבים כדרך שעשה משה רבינו ע"ה שנאמר ויקם משה וילך אל דתן ואבירם והמבטל עסקיו ומטיל שלום בין אדם לחבירו ואפילו הוא עושה סעודה לשניהן כדי להטיל שלום ביניהן באו וראו עוד כמה גדול כח השלום שבתחלת ברייתו של עולם נתעסק הקב"ה לבראו בדבר של שלום שנאמר ויאמר אלהים יהי אור ומנין שהאור שלום שנאמר יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע ומכאן אחז"ל לענין שבת נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף משום שלום ביתו. גדול השלום שהוא קודם לשבחו של מקום כשבא יתרו אצל משה מיד וישאלו איש לרעהו לשלום ואח"כ ויספר משה לחותנו את כל הנסים שעשה הקב"ה לישראל. ולא עוד אלא שבכל המצות שעושין הרשעים בעוה"ז הקב"ה נותן להן שכרן בעוה"ז כגון עושר ונכסים ושנים וכבוד ושאר הטובות חוץ משלום שאינו נותן להם שנאמר אין שלום אמר ה' לרשעים ולא עוד אלא שהשלום נותנו הקב"ה שכר לצדיקים שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום ולא עוד אלא שבשלום מקרב אן הגרים ובעלי תשובה שנאמר בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו גדול השלום שבכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו שהיו חונים במחלוקת ונוסעים במחלוקת כיון שבאו לפני הר סיני כתיב ויחן שם ישראל נגד ההר אמר הקב"ה הרי השעה שאני נותן התורה לבני שכל זמן שהן שרויין בשלום זה עם זה שכינה ביניהן וכן הוא אומר ויהי בישרון מלך בהתאסף וגו' אימתי מלכותו ושכינתו מתקיימת בישראל בזמן שכולך נעשין אסיפה אחת. באו וראו עוד כמה גדול כח השלום שבכח השלום העולם מתקיים שכך אחז"ל על ג' דברים העולם עומד על האמת ועל הדין ועל השלום שנא' אמת ומשפע שלום שפטו בשעריכם ולא עוד אלא שבזמן שיש שלום בין הבריות פירותיהן מתברכין שנאמר כי זרע השלום הגפן תתן פריה וגו'. וכן היא אומר השם גבולך שלום וגו' ועוד אחז"ל גדול השלום שכל הברכות הטובות ונחמות הטובות שהקב"ה מביאן על ישראל חותמיהן שלום בק"ש פורס סוכת שלום בתפלה עושה שלום בברכת כהנים וישם לך שלום לכן בני הוו זהירין במדה זו לאהוב שלום ולרדוף שלום שאין קץ למתן שכר של אוהבי שלום ורודפיו. עכ"ל ספר מעלת המדות בקיצור. וגם מצוה זו היא מהדברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב כדאיתא בפ"א דפיאה, ובפרט באיש הצבא ישראלי כשהוא נזהר במדת השלום מה מאד יגדל שכרו עי"ז למעלה שמתקדש שם שמים על ידו וגם ימצא חן בעיני השרים והשופטים כשיודע לכל שהוא איש ישר ושלם במדותיו שאין שום מחלוקת בא על ידו ואדרבה הוא אוהב שלים ורודף שלום ואין נ"מ בין יהודי או אינו יהודי דעם כולם צריך להתנהג במדת השלום כמו שאחז"ל על רבי יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו אינו יהודי בשוק ובזה: יהיה אהוב למעלה ונחמד למטה. והקב"ה יעשה לו שלום בכל עניניו:
פרק ו
בו יבואר גורל איסור גנבה וגזלה:
כמה צריך כל אדם ליזהר מאיסור גנבה וגזלה שהוא איסור חמור עד מאד כמו שאחז"ל סאה מלא עונות מי מקטרג גזל מקטרג בראש. ומפני שיש מאנשי הצבא שאיסור זה אינו חמור בעיניהם כ"כ מצאתי א"ע מחוייב בדבר לערוך לפני הקורא במקצת מאמרי חז"ל המספרים לנו את גודל איסורו. ואען ואומר. הנה המצוה הזאת של השמירה מגזל הוא מן המצות המושכלות שאלו לא נתנה התורה ימצאנה האדם בשכלו והנה זה משבע המצות שנצטוה אדם הראשון וצריך אדם שישא ויתן באמונה ויהיה נקי כפים מן הגזל כדי שיהיה זוכה לעלות בהר אלהים הקודש כמו שאמר דוד ע"ה מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב למדנו מכאן כי מי שיש בידו גזל הוא מרוחק מהר ה' וממקום קדשו וכן דרשו חז"ל שכל מי שבידו גזל אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה שנאמר לא יגורך רע לא יגור במגורך רע. כמה חמור הוא איסור גזל שהרי מן השמים ממהרין צעקת הנגזל כדאיתא בב"מ נ"ט שלשה אין הפרגוד ננעל בפניהן אונאה וגזל וע"ז אונאה דכתיב הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך גזל דכתיב חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד. ע"ז דכתיב העם המכעיסים אותי על פני. וביותר מזה שאפילו אם יקריב קרבן עולה שהיא כולה כליל או יעשה שאר מצות ה' מעושק וחמס לא ירצה לפניו כמה דכתיב כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה. וכן מצינו בעולת העוף שכתוב בו והסיר את מראתו בנוצתה מפני שהעוף הוא פורח באויר וטס בכל העולם ואוכל מכל צד גזלות וחמסים אל יקרב לגבי המזבח לכך נאמר והסיר את מיראתו בנוצתה אבל בהמה שאוכלת מאבוס בעליה מקריב כולה שנאמר והקריב הכהן את הכל המזבחה. והנה זה ענין נפלא שמקיץ מתרדמת הזמן כי כל מי שיש בידו גזל לא יגש אל מזבח ה' ולא יעלה ולא יראה לפניו אבל שקץ ישקצנו אם לא יחזיר הגזילה גם בעוה"ז לבסוף יצא נקי מנכסיו עי"ז כי הקב"ה יזמין לו איש שהוא רפ וקשה ממנו ליפרע על ידו כמו שאחז"ל כל מה שאדם גוזל וחומס בעולמו אין יוצא מעולמו עד שאחרים בווזין אותו דכתיב וכו'. ויש כח ביד העון הזה לעורר דין עליו ולחתום גז"ד יותר מכל העונות כדאמרינן בסנהדרין ק"ה א"ר יוחנן בא וראה כמה גדול כחי של חמס שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל שנאמר קץ כל בשר בא לפני וגו'. גם תפלותיו אינן מקובלות לפני ה' כל עוד שהגזל בידו שאותה התפלה נקראת תפלה עכורה כמו שאחז"ל על הפסוק ותפלתי זכה (איוב י"ב) וכי יש תפלה עכורה אלא כל תפלה שאין בה גזל זו היא תפלה זכה ושיש בה גזל זו היא תפלה עכורה. גם על עון הגזל וכן ה"ג בכל עונות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו. ואפילו יום המיתה אין מכפר ע"ז (וכדאיתא במ"ר ויקרא י"ז) ותשבר כד על המבוע זו כרס לאחר שלשה ימים כרסו נבקעת ומוסרת לפה ואומרת לו הילך מה שגזלת וחמדת ונתת לי (ונוכל לאמר שזהו כונת הכתוב ופי רשעים יכסה חמס) גם אחז"ל שעבור זה החטא מאכילין אותו שם חול הדק ושיניהם נשברות כמו שנאמר שני רשעים שברת וכשהם אינם רוצים לאכול משיב להם הקב"ה מדוע כשהייתם אוכלים גזל בעוה"ז היה מתוק בפיכם. ואפילו אחר כל העונשים לא יהיה לו תקנה גמורה עד שישוב בגלגול להשיב הגזלה. וראיתי בספרים מעשה נפלא שהיה בימי הריב"ש שבא אחד בגלגול סוס והיה עובד בכל כחו כדי לשלם חובו. וזהו מן הגלגלים לים הקשים ולפחות יצטרך לבוא עוד הפעם לאותו העולם לחזור ולהבראות כדי לפרוע את גזלתו כמו שמובא בכמה מקומות וכן כתב הגר"א במשלי על הפסוק מציל נפשות עד אמת. וכתבו הספרים התעוררות נפלא שממנה יוכל האדם להתבונן עון העושק והגזל שהלא ידוע שיוה"כ הוא היום האחרון ששייך להשנה והוא היום הטוב שבכל השנה שבו נמחלים עונותינו וגמר חתימת תפלותיו הנוראות היא תפלת נעילה ומה אמור בה למען נחדל מעושק ידינו. מכל זה צריך האדם להתבונן ויראה להשמר מגזל בכל כחו כל ימי חייו:
ודע עוד דאפילו הגונב מחבירו רק על מנת לצערו לפי שעה ובדעתו להחזיר לו אח"כ הוא ג"כ עובר על איסור דאורייתא כדאיתא בב"מ דף ס"א ע"כ צריך לו לאדם ליזהר בזה מאד. ויש מההמון שמשתבשין בזה ועי"ז באין עוד לידי איסור מחלוקת ושקר ואונאת דברים והשומר נפשו ירחק מזה מאד. ודע עוד דאיסור גנבה הוא אפילו מעובד כוכבים ומזלות כדאיתא בח"מ בסימן שע"ט וברמב"ם וז"ל תנא דבי אליהו ואהבת את ה' אלהיך תהא מאהבו על הבריות וירחיק את עצמו מן העבירה ומן הגזל מן הישראל ומן הגוי אפילו מכל בני אדם ולא ניתנה תורה אלא לקדש שמו הגדול שנא' ושמתי בהם אות וגו' והגידו את כבודי בגוים:
פרק ז
בו יבואר גודל גנות השכרות:
גם יש ל ליזהר משתיה מרובה של יין או יין שרף ושאר משקין המשכרים כי היא מדה רעה עד מאד ויכול לכלות אותו מגופו ועד נפשו וז"ל המדרש רבה פ' נשא אל תרא יין כי יתאדם הזהירה התורה על היין שלא ישתכר אדם למה כי יתאדם שאחריתו דם שעובר עבירה שמתחייב עליה א"ר יוסי אם ת"ח הוא סוף שמטמא את הטהור ומטה את הטמא מתיר העבירה ועושה אותן הפקר מסיח עם אשה בשוק מנבל את פיו בדברים ואין מתבייש כלל. וכ"ש אם הוא עם הארץ בודאי יכול לבוא ע"י השכרות לידי עריות ממש כדאמרינן ביומא על הפסוק כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים כל הנותן עינו בכוסו עריות כולן דומות עליו כמישור. גם ע"י השכרות רגיל לבוא לידי מחלוקת והכאות אחד לחבירו וש"ד ופעמים בא עי"ז לגנבה ג"כ. כללו של דבר בעת שהוא משתכר יוצא הדעת ממנו ועושה הכל כרצון יצרו המתגבר עליו יש שיצרו נוטה לחמדת ממון שהוא כו ל גניבה וגזילה וחמס ויש שיצרו הוא כעסני ונוטה לקנאה ומחלוקת וש"ד ויש שיצרו הא תאוני למאכל ולמשתה וכה"ג דברים שהוא מתאוה לו ובעת שהדעת בלבו הוא מתגבר על יצרו בכל אלו הדברים וע"י השכרות יוצא הדעת מלבו ונשאר על טבע יצרו בלבד ועלול לכמה עונות עצומים עי"ז וכדאיתא בתנחומא פ' שמיני אמר הקב"ה הזהרו מן היין כי היין מביא את האדם לכל העבירות שבעולם לזנות ולשפיכות דמים ולגניבה והלא משמח את לב האדם שנאמר ויין ישמח לבב אנוש והשור בעוד שהיין בתוכו הוא בשמחה כמי שיושב בג"ע מ"מ אפילו לפי דמיונו לא כשמחת היין הוא הפקדים והתורה כי היין כשיוצא מגופו היגון בא בלבבו זה יוצא וזה בא והתורה והמצוה הוא העונג והשמחה בעוה"ז ובעוה"ב שנאמר כי הוא חייך וארך ימיך בעוה"ז ובעה"ב שכולו ארוך. ועי"ש בתנחומא שמאריך מאד בגנות של שתית יין הרבה כי מביא את האדם לידי חטא ולצרה גדולה ולחסרון כיס וכל השותה יין הרבה חבורות ופצעים ובושת וחרפה באות עליו ורוח הקודש צווחת ואומרת למי אוי למי אבוי למי מדנים וגו' למאחרים על היין וסופו למכור כל חפצי ביתו ואת כל כלי תשמישו ואין לו לא בגד ולא תשמישי הבית כלום. גם ע"י השתיה מבטלים תפלות וברכות וכהנה רעות רבות והשותים בעצמם מכירים ויודעים ברעת השתים אשר מנפש עד בשר יכלה והם מלאים חרטות אלא שאומרים שיצרם תקפם ולא יוכלו להניח הרגלם אבל שקר ענו דכולי עלמא ידעי שכל אשר יחפוץ האיש יעשה כי ה' נתן לאדם דעת ובינה שיוכל להתחזק על יצרו ולמשוך ידו מעשות כל רע ולהניח הרגלו הרע ולילך בדרך טובים. והנה אף שלכל אדם אין נכון לגדור את עצמו לגמרי מלטעום יין שהרי אמרו זכה ששותה כשורה משמחו ונעשה ראש לא זכה משממו ונעשה רש אבל כ"ז הוא למי שלא הורגל ברעת השכרות אבל אם הורגל בה ראוי לגדור בעדו בכל תוקף למשוך ידו מן השתיה לגמרי זמן וזמנים לא תגע בו ידו חוץ מקדוש והבדלה וד' כוסות כי מאחר שהורגל הוא עלול לה מ המעט יביאהו אל המרובה וכמו שדרך איש לשנוא את אויבו ומבקש רעתו ואינו רוצה לפגוע בו כלל כן ביותר מזה צריך לשנוא את השתיה אשר היא גורמת לו בזיון וכלמה בזה ובבא. וכ"ז שכתבו בפרק ששי ובפרק זה הוא אפילו בשאר איש ישראל ובפרט כשהוא איש הצבא אם ימצא אפילו רק פ"א באיזה גנבה או שימצא שהוא שכור מלבד שיוכל לבוא עי"ז לידי הכאות ושארי צרות עוד יש חילול השם גדול עי"ז שאומרים אוה"ע ראו אנשים עברים הם גונבים וחומסים יום ולילה כדי לשכר את עצמם ומדברים עי"ז על אלהי ישראל ועל עמו ועל תורתו וכמה גדול הוא עון חלול השם דאמרינן בקידושין (דף מ') שאין מקיפין בחילול השם ועוד אמרינן (ביומא ד' פ"ו) שאפילו תשובה ויוהכ"פ ויסורין אין בכחן לכפר כפרה גמורה על חילול השם אלא כולן תולין להגן עליו במקצת ביני וביני ומיתה ממרקת שנאמר ונגלה באזני אמר ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמיתון. גם הוא היזק גדול לענין קיום התורה בדרך כלל שכשימצא אותו פ"א בעי ה של גנבה או שכרות או הכאה אחד לחבירו עי"ז נמאס בעיניהם ולא יתחסד עמו בשום ענין להניח לו איזה דבר לעשות כרצונו ועי"ז בא הרבה לידי חילול שבת ועוד כמה עונות עצומים משא"כ אם היה הולך בדרך הישר לא גנב ולא חמסן ולא בעל מחלוקת ולא שכור היה מוצא חן גדול בעיניהם והיה מפורסם בעיני הכל לאיש תמים ועי"ז היה נקל לו לקיים הרבה והרבה מדיני התורה וגם היה מתקדש שם שמים על ידו. ועל כולם הוא זוכה עבור מדה טיבה הזו להיות מאהובי הקב"ה כמו שאחז"ל שלשה הקב"ה אוהבן מי שאינו כועס ומי שאינו משתכר ומי שאינו מעמיד על מדותיו הש"י יזכנו להשמר ממדות רעות ויאמר עלינו הפסוק ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר:
פרק ח
בפרק הזה יבואר גודל גנות השחוק ובפרט אלו המשחקים בקוביא
ועתה נבוא לבאר עוד ענין אשר נכשלין בו הרבה מהמונים ובפרט מאנשי הצבא ידוע מה שאחז"ל באבות דשחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה והן בעוה"ר יש בני אדם שמתענגים בשחוק ושמחה הוא להם כשמוצאים לדבר איזה דבר שיהיה לשחוק רב להשומעים ומחטט ומחפש בקרבו מה יוסיף עוד לדבר ולעשות דברי הוללות ושחוק וקלות ראש כדי שירבו לשחוק ולשמוח ודבר זה מצוי ביותר בין הטפשים וכל דבריהם גחלי רתמים שמרבים לדבר דברי נבלות הפה ולהתלוצץ על הבריות ואוי להם למדברי השחוק ואהה להשוחקים יחד כולם יעברו בעמק הבכא מעין ישיתוהו וכמו שפירשו חז"ל וכבר אחז"ל שהליצנות תחלתו יסורין וסופו כליה וכמו שנבאר עוד בסמוך ע"כ שומר נפשו ירחק ממסיבתם וזהו שאמר הכתוב אשרי האיש אשר לא הלך וגו' ובמושב לצים לא ישב. ויש מין שחוק רע ומר מראשון והוא המשחקים בקוביאות (קארטין וכל מיני שחוק) והם רעים וחטאים מאד שעי"ז באים לכמה מכשולים א) עון דברים בטלים שמדברים כל עת השחוק שדבורים אלה אינם בכלל דברי עסק אלא דברי הבאי כמו שנבאר לקמן ואמרו חז"ל ביומא (ד' י"ט:) כל השח שיחת חולין עובר בעשה. ב) עון ליצנות והוללות שמתגלגל בעת השחוק ולפעמים גם דברי נבול פה וידוע מה שאמרו חז"ל (בע"ז י"ח) דכל המתלוצץ נופל בגיהנם וגורם כליה עוד אחז"ל דכל המתלוצץ יסורין באין עליו ומזונותיו מתמעטין. ובעון נבלות פה צרות רבות מתחדשות ובחורי ישראל מתים ויתומים ואלמנות צועקים ואינם נענים שנאמר על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו ואלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה. עוד אחז"ל כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גז"ד של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה. גם מעמיקין לו גיהנם עבור זה שנאמר שוחה עמוקה פי זרות. ואף השומע ושותק יסבול העונש כמו שאמרו חז"ל: ג) בעצם השחוק יש חשש גזל דאסמכתא לא קניא ולפעמים הם פסולים לעדות (עי' סנהדרין ד' כה): ד) על ידי זה רגיל לבוא לשכרות ולפעמים ג"כ למחלוקת והכאות אחד לחבירו ועי"ז רגיל לבוא לעוד שאר איסורין כאשר ביארנו בסמוך ובפרט באנשי הצבא יכול לבוא עי"ז גם כן למאכלות אסורות כי ברוב הולך המעות של הרווחת השחוק לכולם ביחד על אכילת ושתיות וכשאינו מצוי מאכלות כשרות יוכל לבוא ח"ו לידי אכילות אסורות ולידי שתית סתם יינם שהוא ג"כ איסור גמור וידוע מה שכתבו הספרים דכל השותה סתם יינם של עו"ג סוף בא לידי ביאת זנות עמם (וזהו רמז מה שאמרו בגמרא ועל יינם משום בנותיהן). גם עובר בזה הזמן על מ"ע של לימוד תורה שהיא מ"ע גמורה כמו שמפורש ברמב"ם בהלכות ת"ת ואין קץ לשכר מ"ע זו שהיא שקולה כנגד כל המצות כמו שמפורש בירושלמי דפ"א דפיאה שכל המצות אינם שוות לדבר אחד מן התורה ולהיפך עונש ביטולה חמור עד מאד כמ"ש חז"ל. ובעת שעוסק באיזה עסק להחיות את נפשו יצא האדם נקי מזה העון מדין של מעלה אבל בעת הזה של שחוק ידוע שהמורגלים בזה מכלים ממונם עי"ז כי אף אם ירויח עי"ז ממון ההרוחה הולך על אכילה ושתיה ושכרות ושארי דברים של הבל ומה יענה בזה על עון ביטול תורה בעת הזאת כי באמת באיזה אופן שהוא יכול לקיים מ"ע דתורה אם הוא למדן גדול לפי לימודו ואף אם הוא איש שאינו למדן אם הוא יכול ללמוד ספרים קדושים המועתקים ללשון אשכנז במדינתנו כגון חובת הלבבות ומנורת המאור וכיוצא בזה המכניסים בלב האדם יראתו של הקב"ה ואהבתו ולא לישב בטל מן התורה ולעסוק בדברי שחוק והוללות כזה. ורבו המתפרצים אשר אומנותם בכך לאבד כמה לילות וכמה ימים בשחוק בבתים ובגנות ומשקעים כמה ממון וכמה נפשות עד שיש שמכלים את ממונם אף אם כביר מצאה ידם וסוף שגוזלים וחומסים ובני ביתם מוטלים ברעב ועבירה גוררת עבירה שמבטלים תפלות ומצות כי בעידנא דיצה"ר תוקפם ועומדים בשחוק קשה להם עד מאד לפרוש הימנו ועל חייהם אינם חסים ואין מפנים עצמן מן השחוק אפילו לאכול בשעת אכילה ולישן בשעת שינה ומי שהורגל במנהג רע של השחוק גם כי יזקין לא יסור ממנו אם לא שבכח יגבר איש ועזר הש"י יבקש ע"ז ויעור משנת אולתו ויאמר לנפשו איך אני מאבד גופי ונפשי וממוני ומכלה הזמן יקר הערך לריק ולבהלה וגורם לגופי ונשמתי צרות רבות ורעות בעוה"ז ובעוה"ב האם חסר משוגעים אני שלא אחוס על נפשי ועל כבודי (כי עושה אלה הוא נבזה ונמאס גם בעיני אדם) ועל כבוד קוני ולמה לא אהיה מושל ברוחי הלא בידי לתקן עד אשר לא תחשך השמש, כזאת וכזאת יתן החי אל לבו לתקן את מעוותו ובפרט על כל דברים הרעים שהורגל בהן עי"ז כגון השכרות ושאר מעשים רעים שדש בהן ונעשה לו כהיתר וילך אצל חכם שיתקנהו בעצה טובה אם ראוי והגון לו לאסור אסר על נפשו ע"ד דכתיב נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך כי לא כל הרוצה לישבע יוכל לישבע אלא לפי ראות עיני החכם אם יש גדרי' אחרים יותר טובים ואם ראוי לסמוך שכשישבע יוכל עמוד ולא יעבור על שבועתו ואם ראוי שיניח שיעור וזמן להיתר או שיאסור על עצמו אותו הדבר לגמרי מכל וכל ולא יסור מן הדבר אשר יגיד אליו החכם ימין ושמאל כי אז יצליח את דרכיו ואז ישכיל: