מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין
שער האחרון · פרק ב
בו יבואר שצריך האדם לצפות תמיד לגאולה ישראל:
ידוע שאחת מן השאלות ששואלין לאדם ליום הדין היא צפית לישועה כמו שאחז"ל וזהו דבר המסור ללב שלא דיי באמור בפה שהוא מצפה לישועה אלא צריך להיות מצפה לישועה בלב שלם ואמונה שלמה ולא לחנם המשילו הנביאים גאולה העתידה לאשה הרה כמ"ש בטרם תחיל ילדה וגו' שכמו האשה כשהיא הרה בכל יום היא מתקרבת אל הלידה כך בכל יום ויום מתקרב אור הגאולה ואם יתמהמה נחכה לו כי בודאי בא יבא בלי שום ספק כי הלא אפילו באיזה דבר שדבר הקב"ה אפילו ברמז רמיזא הכל נתקיים בין לענין גאולת מצרים בכל עניניה ובין לענין ביאתנו בארץ ישראל פעם ראשון וגם בימי עזרא (שנתקיים עלינו הכתוב והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה וגו' וכמו שכתוב בדניאל שבועים שבעים נחתך וגו' וכתוב בעזרא א' לכלות דבר ה' מפי ירמיה העיר ה' את רוח כורש מלך פרס וגו') ובין לענין קיומנו עתה בהיותנו בין האומות שנתקיים עלינו הכתוב ואף ג"ז בהיותם בארץ וגו' וכ"ש לענין הגאולה שדבר והבטיח לנו בפה מלא כמעט ע"י כל נביאיו וגם בתורתו הקדושה הבטיח לנו כמה פעמים על ענין הגדול הזה של התגלות כבוד אלהינו לעתיד וקבוץ נדחינו מארבע כנפות הארץ כאמור ה' ימלוך לעולם ועד ונאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים וגו' עאכ"ו שצריך לחכות יום יום על קיום הבטחתו הקדושה. ואל יפלא בעיני האדם לחשוב איך יכול להיות שאנחנו אומה ישראלית אשר כעת הם השפלים והמבוזים לעיני הכל יתרוממו לאות ולתפארת לעיני הכל היפלא מה' דבר אשר כל מעבדיו המה ככה להורות כי יש מנהיג על הארץ ובאמת כל מצבנו מאז ומקדם היה הכל בענין זה. מתי הוליד אברהם את יצחק בנו כשהיה בן ק' שבטבעו אז להיות עץ יבש. מתי זכה יוסף למלוכה כשהיה כבר מושפל בבור השבי י"ב שנה. מתי זכה יערב לי"ב שבטים שבטי יה ולהתעשר בהון רב וגס להלחם עם מלאך ה' ולנצחו אחר שפגעו אליפז בדרך ורצה להרגו והוכרח ליתן לו כל אשר לו ורק במקלו עבר את הירדן והתגורר בבית לבן הארמי ושרתו ביום ובלילה כמאמר הכתוב הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה וגו'. מי היה מחכה בעת שראה יעקב ויוסף בימי' ענים שיעלו למדרגה רמה ונוראה גם בעוה"ז כמו שהיה סוף הדבר וכן במשה רבינו בעת שאמו לא יכלה עוד להצפינו והיתה מוכרחת להשליכו ליאור מי היה מחכה שיהיה סוף הדבר שהוא יהיה שליח מיד הקב"ה להיות גואל צדק לעמו ישראל וליתן להם התורה הקדושה על ידו. מי היה מחכה בעת שהיו ישראל שפלים ונבזים במצרים עד שהיו כקוצים בעיניהם כמו דכתיב ויקוצו מפני בני ישראל וכמ"ש חז"ל שיהיו לבסוף לחן בעיניהם ופרעה מלך מצרים יקום בעצמו לילה וילך ויבקש למקום משכן משה ואהרן וישתטח לפניהם לאמר קומו צאו מתוך עמי וכן למאות ולאלפים ענינים כמו זה אשר עשה אתנו ה' אלהינו אין זה כ"א להודיע לכל שה' הוא אלהי הארץ והוא מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם א"כ אף אנו לא נתייאש ח"ו ונדע שבודאי דבר אלהינו יקום לעולם ומצאתי רעיון זה במדרש פ' ויגש וז"ל מי היה מחכה לאברהם ושרה זקנים שיולד להם מי היה מחכה ליעקב שעבר במקלו את הירדן שיעשיר. מי מחכה ליוסף שעברו עליו כל הצרות האלה שיהיה מלך. מי מחכה למשה שהושלך ליאור שיהיה כמו שנהיה מי מחכה לרות שהיתה גיורת שתהיה חוזרת למלכות ישראל. מי מחכה לדוד (ר"ל שהיה נרדף גדול) שיהיה מלך עד סוף כל הדורות. מי מחכה ליהויכין שיצא מבית האסורין מי מחכה לחנניה מישאל ועזריה שיצאו מתוך האש. מי מחכה לישראל בימי המן שיצילם הקב"ה. מי מחכה לגליות שיהיו לשם ולתהלה. מי מחכה לסוכת דוד הנופלת שיקימו הקב"ה שנאמר ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת עכ"ל המדרש. וכונת המדרש במה דנקט דוקא לאלו הדברים כי ידוע באומה הישראלית כפי מה שיעדו לנו הנביאים הוא שיתעשרו לבסוף עושר רב למאד כמו שכתוב תחת הנחשת אביא כסף וגו' ושב ה' אלהינו את שבותנו וירחמנו וישלח לנו אז מלך המשיח וגם יציל אותנו מן העו"ג והסביר לנו המדרש אף שלכאורה עתה הוא דבר פלא מאד איך יצא דבר זה מכח אל הפועל לכן הביא המדרש אלו הדברים כמו שאלו דברים הראשונים היו ג"כ דברים מופלאים לכאורה ואעפ"כ ראינו בעינינו שסוף הדבר היה שנתעלו עד מאד כן יקרה לבסוף לאומה הישראלית ולמלך המשיח שיקבץ ה' גליות ישראל מכל קצוי ארץ ויקים לנו את סוכת דוד הנופלת. ויתעשרו ישראל אז עושר רב עד שאפילו גבולי ירושלים יהיו מלאים באבנים טובות ומרגליות כדכתיב וכל גבולך לאבני חפץ ואיתא בפסיקתא א"ר בנימין בר לוי עחידין תחומי ירושלים להיות מלאים אבנים טובות ומרגליות וכל ישראל באים וניטלים חפציהם מהם לפי שישראל בעוה"ז מתחמים (עושים תחומים) באבנים ובצרורות אבל לע"ל מתחמין באבנים טובות ובמרגליות. הה"ד וכל גבולך לאבני חפץ. א"ר לוי עתידין תחומי ירושלים להיות מלאים י"ח מיל על י"ב מיל אבנים טובות ומרגליות לפי שבעולם הזה אדם חייב לחבירו הוא אמר לו נלך ונדון אצל הדיין פעמים שהוא עושה שלום ביניהם פעמים שאינו עושה שלום ביניהם. לית תרתין אפין נפקין מרציין. אבל לע"ל אדם חייב לחבירו והוא אומר צו נלר ונדונ אצל המשיח בירושלים. וכיון שמגיעים אצל תחומי ירושלים הם מוצאים אותם מלאים אבנים טובות ומרגליות והוא נסיב תרתין מנהון וא"ל יתר מאלין אני חייב לך והוא אומר לו אף לא כדין יהא שרי לך יהא שביק לך הה"ד השם גבולך שלום. וגם חומות ירושלים ושעריה יהיו מאבנים יקרות מאד הנקראים כדכד ואבני אקדח כדכתיב ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח. ואחז"ל (ילקוט ישעיה נד) ושמתי כדכד רבי יהושע בן לוי אמר כדכודי. רבי יהודא בן לוי קם עם עליהו ז"ל א"ל לית מרי מחמי לי הדין כדכודי א"ל אין והראה לו ע"י נס. מעשה בספינה שהיתה מפרשת בים הגדול והי ה כולה עובדי כוכבים והיה בה תינוק אחד יהודי ובא עליה סטר גדול בים. איתגלי אליהו ז"ל על ההוא ינוקא א"ל זיל בשליחותי לגבי ריב"ל ומחמי לי' אינון כדכודא ואנא משזיב להדא אלפא בזכותך א"ל רבי יהושע גדול הדור הוא לית הוא מהימן יתי אל ענוותן סגי הוא ומהימן יתך. וכד תחמי יתיה לא תחמי ליה קדם בר נש אלא דבריה למערתא רחיקא מן לוד תלתא מילין ותחמי ליה יתהון תמן מיד נעשה נס ויצא משם בשלום אזל ההוא ינוקא לגבי ריב"ל ואשכחיה יתיב במתיבתא רבא דלוד א"ל מרי מילתא אית לי למימר לך. קם ליה רבי יהושע בן לוי איתא חמון ענותנותיה דרבי יהושע בן לוי דאזל בתריה מהלך תלתא מילין ולא א"ל מה את בעי. וכיון דמטון למערתא א"ל מרי אלין אינון אבני כדכודי וכד חמי יתהון ליה הבהיקה כל לוד מאורו והשליכו לארץ ונגנזו. ויהיו אז מאושרין מכל הגוים כמו שנאמר ואשרו אתכם כל הגוים ואיתא בילמדנו עתידים ישראל להתקלס מן האומות אמר ר"ש בן חלפתא כשהמטרונא מתקלסת מאוהביה ומשכניה אין לה כבוד אלא כשמתקלסת מצרותיה זו היא כבודה וכן הוא אומר ברוך תהיה מכל העמים וכן הוא אומר ראוה בנות ויאשרוה וכו' כי עתה בעת הגלות בין העובדי כוכבים נדמה הזמן ללילה כמו שנאמר שומר מה מלילה וגו' וכמו שאחז"ל אבל לעת הגאולה שיתגלה כבוד ה' כמו שנא' ונגלה כבוד ה' וגו' אז יהיו מכירין כל עובדי כוכבים מעלת אומה הישראלית וירצו להתדבק להם וכמו שנאמר ובאו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם *): **(
הערה אחז"ל כל הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים שנאמר ובאו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם ע' פעמים עשרה הרי שבע מאות לכל כנף ס"ה לארבע כנפות שני אלפים ות"ת. וצריך ליתן טעם למנין זה וגם דקדוק הכתוב עשרה)**
ואל יאמר האדם איך יוכל להיות שיבוא משיח צדקנו בימינו הלא אין בידינו מעשים טובים כראוי דזה אינו דידוע דכשהקב"ה חפץ לגאלנו אין מביט כ"כ בענינינו כדאיתא במדרש (שמות כ"ה) אמרו ישראל האיך אנו נגאלין והלא אין בידינו מעשים טובים א"ל הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט וכו' עי"ש. וגם אל יתייאש האדם ח"ו מן הגאולה מטעם פן לא הגיע הקץ דזה אינו דידוע מה שאמר הגמרא על הפסוק אני ה' בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה. ואל יהיה לפלא בעיני האדם לומר איך עתה נוכל לאמר שזכו מה שלא זכו דורות הקודמים לזה דזה אינו קושיא דאמת שאנחנו קטנים הרבה מאבותינו אבל ידוע שהקב"ה מצרף לכל אחד זכותו וזכות אבותיו ואנחנו כננס הרוכב טל גבי הענק שהוא רואה ומביט יותר למרחוק. ע"כ צריך כל איש ישראל לצפות לישועה בכל יום כי ישועת ה' כהרף עין וכמו שאנו אומרים בתפלה כי לישועתך קוינו כל היום וכתבו בספרים שלא דוקא על הגאולה בלבד צריך לצפות אלא על כל מין צרה שלא תבא צריך לצפות לישועת ה' וכבר כתבו בשם האר"י ז"ל שבכל יום כשאומר כי לישועתך קוינו כל היום יכוין שמצפה לישועה על כל צרה שנמצא בו והוא מסוגל מאד לה ה וה' יזכנו להיות מהמקוים לישועתו תמיד ובזכות זה נזכה לתשועה האמיתית בב"א:
עוד צריך האדם לידע שעיקר טובה השלמה העתידה בימי הגאולה יהיה מגיע לכל אחד ואחד לפי גדר האמונה ההתחזקות שהיה לו בהקב"ה בעת הגלות בין העובדי כוכבים שאם רפה ידו אז ח"ו מתבזבז עי"ז שלחנו לע"ל וכמו שאחז"ל על הפסוק מי בז ליום קטנות מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לע"ל קטנות האמונה שהיתה בהם שלא האמינו בי אבל אם היה אמונתו שלמה בה' והתבונן תמיד בכל **(אנשים מכל לשונות הגוים היה לו לאמר בקצרה יבאו שבע מאות אנשים והחזיקו בכנף איש יהודי. ונ"ל לפי שידוע שכל אחד מישראל אפילו הגרוע שבהם שקול כנגד שבעים מעובד כוכבים (אפילו אם ירצו לקיים הענינים שנצטוו בני נח) ורמז לדבר מה דכתיב יצב גבולות עמים למספר בני ישראל וידוע שכשישראל צריכין להמשיך קדושת ה' עליהם צריכין עכ"פ להתקבץ בי עשרה לכל דבר שבקדושה כידוע מאמרם ז"ל דכל בי עשרה שכינתא שריא וע"כ לעתיד לבא כשתנתן דעה לכל העובדי כוכבים שגם הם ירצו להדבק למך ה' ולהמשיך קדושתו עליהם ירצו להתדבק ביחד לפי ערך מנין ישראל ועולה לפחות שבע מאות וזהו מאמר הכתוב ובאו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים וגו' כי איש איש מכל לשון של עובדי כוכבים שעולה שבעים הוא לפי מנין אמיתי רק אחד מישראל ע"כ צריך לפחות עשרה אנשים מכל לשון ולשון אך זה ידעו שבלתי ישראל לא ירצה הקב"ה להמשיך קדושתו על עובדי כוכבים בשום אופן כמו שאחז"ל ג' דברים ביקש משה רבינו מלפני הש"י ואחד מהן שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים ונתן לו שנאמר ונפלינו אני ועמך מכל העם וגו' והשיב לו ה' גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה על כן יראו להכניע א"ע תחת יד ישראל וביותר תחת יד המקיימי מצות ציצית שזו המצוה היא סגוליי להמשיך עליהם אור ה' כמאמרם שכל הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני השכינה כדי שבאמצע תן ישרה אלהים ית' קדושתו עליהם ג"כ וזהו ובאו עשרה אנשים וגו' והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם ופן תאמרו למה לנו להצטרף עמכם כי שמענו אלהים עמכם כמה דכתיב ונפלינו אני ועמך וגו' ורק באמצעותכם ירצה הקב"ה להתדבק עם המנין שלנו ג"כ. וזהו ג"כ כונת הכתוב בית יעקב לכו ונלכה באור ה'. מזה יוכל להתבונן כל אחד גדולת המצות ציצית וכ"ז תוכחת מגולה לאותן האנשים המתבייש לשאת עליהם ציצית שהוא מרמז על שמו ית' כדאיתא בשו"ע או"ח בסי' כ"ד:)** הענינים שארעו לו שבודאי עושה הקב"ה עמו זה לטובה יתרומם עבור זה מדרגתו מאד מאד לע"ל ויהיה שלחנו שלם ממולא מכל טוב: