מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין
חלק ראשון · פרק לט
בפרק זה יבואר גורל הבטחון שצריך להיות להאדם בעה צאתו למלחמה ולא ירך לבבו:
א
ואחר שפשפש במעשיו והצטער על עונותיו וקיבל עליו על להבא באמת בכל, לבו ובכל נפשו לקיים ככל הכתיב בתורה יבטח בה' אלהי השמים וייחל אליו שבודאי יעזרנו במלחמה וכמו שהבטיח לנו בתורה הקדושה בפרשת ואתחנן שכתוב כי תוליד בנים ובני בנים וגו' והשחתם ועשיתם פסל וגו' והפיץ ה' אתכם בעמים וגו' ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים וגו' כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך וגו'. הרי מוכח ע התורה שאפילו בעת תוקף כח הדין שצר להאדם מאד אם האדם דורש להקב"ה בכל לבו ובכל נפשו הוא תורף נמצא אליו וכמו שכתוב קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. ואף אם רואה שמחנה האויב שכנגדו הוא הרבה מאד ומאד אעפ"כ אל ירך לבבו עי"ז וכמו שכתוב אין המלך נושע ברב חיל גבור לא ינצל ברב כח שקר הסוס לתשועה וגו' הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו להציל ממות נפשם וגו'. וכן מוכח בכמה מקומות בדברי הנביאים שעיקר הצלת נפש האדם בעת המלחמה והתגברו על אויביו תלוי בגודל ה חזק אז כח בטחונו בה' וכמו שמצינו בדברי יהונתן בן שאול שהוא ונושא כליו בעצמם נצחו את עיקר המלחמה ותחלת מאמרו בזה לנושא כליו היה רק במדת בטחון וכמו שאמר כי אין מעצר לה' להושיע ברב או במעט וכן מצינו (בשמואל ל') בדוד כשבא אל עיר ציקלג ומצא אותה שהיא שרופה ב"ש ונשיהם ובניהם ובנותיהם נשבו וישא דוד והעם אשר אתו את קולם ויבכו ער אשר אין בהם כח לבכות כתוב אח"כ בפסוק ו' ויתחזק דוד בה' אלהיו ואח"כ כתוב ששאל באורים ותומים והשיבו לו שיצלח וכן היה לבסוף שהשיב את הכל ונצח את כל אויביו והכם מהנשף עד הערב למחרתם ולכך כתב לנו הפסוק את שאלת האורים ותומים אחר שכתוב ויתחזק דוד בה' אלהיו להורות לנו שתשובת אורים ותומים שיצלח היה רק בעבור שהתחזק מתחלה את בטחונו בה' וכן מצינו בגמרא (מנחות כט) שאמר כל התולה בטחונו בהקב"ה הרי הוא לו מחסה בעוה"ז ובעוה"ב שנאמר בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' ציר עלמים ובזוה"ק פרשת וארא על זה הפסוק ר"ל בטחו בה' עדי עד כל יומוי דבר נש בעי לאיתתאפא ביה בקב"ה ומאן דשוי ביה בטחוניה ותוקפיה כדקא יאות לא יכלין לאבאשא ליה כל בני עלמא דהכי אמר אלהי בך בטחתי אל אבושה אל יעלצו אויבי לי דכל מאן דשוי תוקפיה בשמא קדישא אתקיים בעלמא מ"ט בגין דעלמא בשמיה קדישא אתקיים כההיא דכתיב כי ביה ה' צור עולמים עיי"ש:
ב
ויזהר מאד שלא יחשוב בלבו בעת צאתו למלחמה הלא גבורים אנו ואנשי חיל למלחמה רק שישים עיקר מעוזו בה' ו בטח בו כי הוא יעזרנו וכמו שכתוב לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו וחלקו הכתוב לשנים ולא כתב את יראיו המיחלים לחסדו להורות לנו דלא מיבעי אם עד עתה היה מכלל אנשים יראי ה' ומקיימי מצותיו בודאי עין ה' עליהם להצילם מן המות וכמו שאחז"ל שאפילו בשביל ק"ש שחרית וערבית בלבד ניצולים אלא אפילו אם עד עתה לא היה מכלל כת יראי ה' בשלימות אעפ"כ אל יתייאש עצמו מן הרחמים ויבטח בה' וייחל לחסדו שהוא מתחסד עם הבוטחים בו וכמו שכתוב רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו ולפי גודל הבטחון כן הוא גודל ההצלחה:
ג
וכשם שמצוה להתחזק בעצמו כך מצוה לחזק את אחיו ג"כ במדת הבטחון וכמו שמצינו בקרא אצל דוד בעת שהיה נרדף והיה צר לו מאד חיזק יהונתן את ידו בה'. ויראה לדבר על לבו ולהפיג צערו ושלא ירך לבבו וידע כי ה' אלהינו עמנו תמיד וכמו שכתוב ואף גם זאת בהיותם וגו' וכ"ש בעת צר כזה בודאי הוא מתהלך לפנינו להצילנו ולתת אויבינו לפנינו וההתחזקות והבטחון הזה יהיה סיבה להציל נפש חבירו מן המות וכנ"ל ועבור זה יהיה שכרו כפול מן השמים:
ד
ואם הקב"ה עזרו שיצא מן המלחמה בשלום או שאר פת צרה כיוצא בזה כמה יש לו לאדם להלל ולהודות להקב"ה עבור זה ולהיות מכיר טובה להקב"ה בכל ימי חייו עבור זה. וגם צריך לברך ברכת הגומל לחייבים טובות כיון שהיה מתחלה בסכנת מות והצילהו ה' בחסדו:
תפלה נאה לומר ביום צאתו למלחמה אך אם העת קצר יאמר מן מודה אני לפניך וכו'. (מלוקט מהוידוי של עי"כ קודם כל נדרי ומחכ"א הלכות בק"ח):
יעשה תשובה דהיינו שיפשפש במעשיו ויגמור בלבו שלא לשוב עוד לעשות מכל מה שעשה ויכול ידיו ויאמר. רבון העולמים אב הרחמים והסליחות אשר ימינך פשוטה לקבל שבים ואתה בראת האדם להיטיב לו באחריתו ובראת לו שני יצרים יצר טוב ויצר רע כדי שיהיה הבחירה בידו לבחור בטוב או ברע כדי ליתן לו שכר טוב על טוב בחירתו כי כן גזרה חכמתך כמו שכתוב ראה נתתי לפניך את הטיב ואת הרע את החיים ואת המות ובחרת בחיים ועתה אלהי לא שמעתי לקולך והלכתי בעצת יצה"ר ובדרכי לבי ובחרתי ברע ומאסתי בטוב. ולא די לי שלא קדשתי את אברי אלא טמאתי אותם. בראת בי מוח ולב ובהם חוש המחשבה לחשוב מחשבות טובות הרהורים טובים ולב להבין דברי קדשך ולהתפלל ולברך כל הברכות במחשבה טהורה ואני טמאתי אותם בהרהורים ומחשבות זרות. ולא די בזה אלא שע"י הרהורים רעים באתי לידי הוצאת זרע לבטלה פעם ברצון ופעם באונס בטומאת קרי המטמטא את כל הגוף ומהם בראתי משחיתים ומחבלים הנקראים נגעי בני אדם אוי לי כי תחת המחשבות טובות שיכולתי לברוא עי"ז מלאכים קדושים שיהיו סנגורים ופרקליטים טובים עלי תחתיהם בראתי משחיתים לחבל את עצמי כמו שכתוב והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם. בראת בי עינים ובהם חוש הראות לראות בהם מה שכתוב בתורה ולקדש אותם בראיית כל דבר שבקדושה והזהרת בתורתך ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אוי לי כי הלכתי אחרי עיני וטמאתי אותם להסתכל בנשים ובכל דבר טומאה. בראת בי אזנים לשמוע דברי קדושה ודברי תורה אוי לי כי טמאתי אותם לשמוע דברי נבלה ול ה"ר וכל דיבורים האסורים אוי לאזנים שכך שומעות. בראת בי פה ולשון ושינים וחיך וגרון ונתת בהם כח לדבר בהם חמשה מוצאות האותיות הקדושים של א"ב אשר בהם בראת שמים וארץ ומלואה ובהם ארגת תורתך הקדושה. ובכח הדבור הבדלת את האדם מן הבהמה ואפילו כבהמה לא הייתי כי טמאתי פי בדברי נבלה. בלשה"ר. בשקרים בליצנות. רכילות. מחלוקת. מלבין פני חבירו. מקלל את חבירו. מתכבד בקלון חבירו. דברי משא ומתן בשבת ויו"ט. בשבועות ונדרים. וגם קלקלתי את פי במאכלות אסורות. בראת בי ידים וחוש המישוש לעסוק בהם במצות ואני טמאתי עצמי במשמושין של איסור להכות באגרוף רשע ולהרים יד להכות את ישראל. ולטלטל דברים המוקצים בשבת ויו"ט. בראת בי רגלים להלוך לכל דבר מצוה ואני טמאתי אותם ברגלים ממהרות לרוץ לרעה בראת בי ראש הגויה וחתמת אותו באות ברית קדש להיות עבד נאמן לעבודתך ואני טמאתי אותו בהוצאת זרע לבטלה ולהקשות עצמי לדעת שלא במקום מצוה (ובעלתי בעילות אסורות) מששתי את כל אברי ומצאתי אותם בעלי מומין מכף רגלי ועד ראשי אין בי מתום כי בכולם עברי על רצונך הקדוש. גמלתני הטובות כל ימי חיי ואני גמלתיך הרעות. ולא לך ה' אלהינו הרעונו כ"א לנפשנו. ולא אותך הכעסנו כ"א אותנו כי אדם אם, יחטא מה יפעל לך ואם רבו פשעיו מה יעשה לך אבל אוי לבני אדם שחטאו לך ואוי לנפשם כי גמלו להם רעה. ועתה ה' אלהי גלוי וידוע לפניך שלא נתכונתי בכל החטאים והעונות להכעיס אותך ולמרוד כנגדך אך הלכתי בעצת יצרי הרע אשר תמיד פורש רשת לרגלי ללכדני ואני עני ואביון תולעת ולא איש כשל כחי לעמד כנגדו. וטרדת הזמן ומקריו הם היו בעוכרי. באנו לפניך בלב נשבר ונדכה כעניים ודלים לבקש ממך מחילה וסליחה וכפרה על כל מה שחטאנו ועוינו ופשענו לפניך. ידענו ה' רשענו עון אבותינו. בושט ונכלמנו להרים פנינו אליך. כבושת גנב כי ימצא. ואיך נפתח פה ונרים ראש כי ברוב עונינו העברנו מעלינו הצלם הקדוש אשר הוא מלביש אותנו אשר כל המחזיקים והמקטריגים אינם יכולים להביט בפניו כמו שאמר הכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך והחלפנו אותו בצלם טמא והלבשנו בבגדים צואים ואיך נבוא שער המלך בלבוש שק. מתמיהים אנחנו על נפשנו איך נעשתה התועבה הזאת כי הוצאנו נפשנו ורוחנו מעולם הקדוש וברחנו למקום מדבר ציה וצלמות למקום הטומאה והקליפות. ואתה ה' אלהינו הרוצה בתשובת רשעים כמ"ש שובו שובו בית ישראל כי לא אחפוץ במות המת כ"א בשובו מדרכיו וחיה עתה שמנו אל לבנו נשוב ולבוא לפניך בבושת פנים. אם עשינו אנו כאולתנו עשה אתה כאומנותך וסלח כי תמים דעים אתה אם שלמנו רעה תחת טובה גמלנו טוב ולא רע כי יתר מרעהו צדיק וכ"ש הבורא יתברך שמו. ואתה ה' חשבת נצרף סיגינו ולהסיר בדילנו ולשבור את לבנו הזונה ולהתם טומאתנו ממנו ע"כ הגליתנו ובקצוי הארץ זריתנו והננו בכל יום הולכים ודלים ברבות השנים אנו נמענים ובסגות הזמנים ואנו נצערים ואין לנו מחזיק בידינו כאשר אמרת כי מי יחמול עליך ירושלים ומי ינוד לן ומי יסור לשאול לשלום לך או מי יגדור גדר או מי יעמוד בפרץ ואין עוד נביא וחוזה ואין קורא בשמך באמת מתעורר להחזיק בך כי כלנו כצאן תעינו איש לדרכו הרעה פנינו כל גבר אחרי בצעו כל איש אחרי שרירות לבו הרע. ולא די בעונות הראשונים כ"א הוספנו עליהם חדשים ולא הוזהרנו בכל האזהרות שהזהרתנו ולא הוכחנו בכל התוכחות אשר הוכחתנו. לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. לה' אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו. ואתה ה' אלהינו גואל ישראל וקדושו הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדור ודור חלילה. הלעולם תזנח ונא תוסיף לרצות עוד חלילה. כי לא אפסו לנצח חסדיך ולא כלו רחמיך כי המה חדשים לבקרים יחילו בכל עת ובכל רגע. ולמען שמך ה' עשה עמנו כי היא תהלתך כי נקרא שמך עלינו ה' אלהי ישראל. ולמען ברית אבותינו אברהם יצחק ויעקב אשר כרת להם. ואת השבועה אשר נשבעת להם זכור ולמען תורתך הקדושה ולמען הקדושים ולומדיה כי נמעטו ושחו והבטחתנו על אודותיה כי לא תשכח עדות מפי זרעו. ודברי אשר שמתי בפיהם לא ימושו, למען עמך ונחלתך אשר נשארו מעט מהרבה כתורן על ראש ההר וכנס על הגבעה ולמען ירושלים עיר קדשך שהיתה מדבר שממה ויצא ממנה כל הדרה ולמען בית חיינו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו אשר היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה ולמען הרוגים על שם קדשך ולמען טבוחיה על יחודך ולמען תורתך הקדושה השרופה באש ונתונה למרמס לכל עוברי דרך העל אלה תתאפק תחשה ותעננו עד מאד. והנה כל אנשי תבל יושבים שלוים ושקטים ואביוני עמך דחופים סחופים ומדולדלים ובדלדולם הם מבקשים פניך ומפילים תחנתם לפניך ה' אלהי הצבאות עד מתי לא תרחם את ירושלים ואח ערי יהודה אשר זעמת זה כמה שנים. וראה את עמך מורה מאד ואפס עצור ועזוב פנינו לימין ואין עוזר לשמאל ואין תומך. ואנחנו אין לנו על מי להשען כ"א עליך אבינו שבבמים. הנה העת והעונה יאתה לך להושיע ולהודע עוז רחמיך אשר מעולם. אבינו מלכנו רחם עלינו כרחם אב על בנו שמרד באביו ויצא מביתו ובשובו אל אביו בבושת פנים ובכי וצעקה ומתנפל לפניו מדרך האב לרחם על בנו. ואם עבדים אנחנו המכה את עבדו ביסורים כשמרד בו. הנה כבר קינו ביסורים שבגוף או עניות וצער גידול בנים ושאר מכאובים. יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעיטני רחם עלינו וצוה למלאכיך הקדושים הממונים על הטהרה להפשיט הבגדים הצואים מעלינו ולטהרנו מכל חטאתינו וילבישו אותנו שנית בלבוש הקדושה כמו שכתוב הסירו הבגדים הצואים והלבש אותך מחלצות ובתפלת דהע"ה השיבו לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני. לב טהור ברא לנו אלהים ורוח חדשה תתן בקרבנו. ואם פשענו ומרדנו כמדת בשר ודם אתה עשה כמדתך למחול ולסלוח. ואל יעכבו עונותינו לשוב לפניך כמדתך לקבל שבים. ותחזק לבנו בתורתך וביראתך שתהא יראתך קבוע בלבנו. וטהר רעיונינו ומחשבותינו לעבודתך. וראה בשברון לבי כי מתנחם אני על מעשי הרעים שעשיתי עד היום הזה. ובוכה ומתאונן ומתודה עליהם ואומר חטאתי עויתי ופשעתי לפניך וקבל תשובתי בתוך תשובת כל עמך ישראל השבים לפניך בכל לבם כי גם אני מבני אברהם יצחק ויעקב ואל יעכבוני עונותי הרבים מלשוב לפניך בכל לב. וזכני שאשוב לפניך בלב שלם ולהתחרט על עונותי בחרטה גמורה ולעזוב מעשי הרעים עזיבה עולמית. ורחם עלי והצילני עד עולם מכל חטא ועון כי לולא רחמיך וחסדיך אי אפשר לעמוד נגד היצה"ר אשר הוא כאש בוער בעצמותי ולכן רחם עלי ותן ב' כח לעמוד כנגדו כמו שאמרו החכמים הצדיקים בדברי קדשם הבא לטהר מסייעין אותו: ולהיות שידעתי שכמעט אין צדיק בארץ אשר לא יחטא בין אדם לחבירו בממון או בגופו במעשה או בדבור פה וע"ז דוה לבי בקרבי ורחפו עצמותי כי על חטא שבין אדם לחבירו אפילו יום המיתה אין מכפר עד שירצה את חבירו ולכן אני מפיל תחנתי לפניך שתרחם עלי ותתנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל בני אדם. והנני מוחל במחילה גמורה לכל מי שחטא נגדי בין בגופי ובין בממוני או שדבר עלי לשה"ר ואפילו הוצאת שם רע. וכן לכל מי שהזיק לי בגופי או בממוני ולכל חטאת האדם אשר בין אדם לחבירו חוץ מממון אשר אני אוכל להוציא ע"פ דין ודרך האדם לתבוע אותו בב"ד וחוץ ממי שחוטא כנגדי ואומר אחטא לו והוא ימחול לי חוץ מאלו אני מוחל במחילה גמורה ולא יענש שום אדם בסיבתי וכשם שאני מוחל לכל אדם כן תתן את חני בעיני כל אדם שימחול לי מחילה גמורה: מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי אלהי אברהם יצחק ויעקב אלהי הא הים ואדוני האדונים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עו עושה שמים וארץ עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ היה הוה ויהיה שהצלתי בידך ומיתתי בידך יהי רצון מלפניך שתצילני שלא אמות במלחמה כי אל רחום אתה. אנא אל רחום וחנון הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך ותזכני לבוא לביתי ולהאריך לי ימי חיי עד שאזכה להשלים תיקון נפשי ורוחי ונשמתי ורחם נא על עבדיך בני בחיניך אשר בדלותם ושפלותם ודחקם זה כמה מאות שנים קוראים בשמך ומאמינים בך ובתורתך וכמה אלפים ורבבות מסרו עצמן להריגה ולשריפה על קדושת שמך. נא גבור דורשי יחודך כבבת שמרם והצילנו נא מן איסור שפיכת דמים לאחי אנשי הצבא *) ותתמלא רחמים על כל אחינו בית ישראל הנפוצים בארבע כנפות הארץ ובפרט על אחינו אנשי הצבא שהם עתה בסכנה גדולה. אנא רחום וחנון יעלה לפניך גודל צערנו וצער אביהם ואמם ונשיהם ובניהם הקטנים של כל אחד ואחד אשר יום ולילה הומים ובוכים וזועקים ומתחננים לפניך על ביאתנו לשלום ויראו לפניך זכיותינו וצדקותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתינו ויכבשו רחמיך את כעסך מעלינו וזכנו להתגבר על אויבינו ותצילנו מרעה ומרעב ושבי ובזה ומכל חטא ותשלח רפואה שלמה לכל חולי עמך אל נא רפא נא להם ותקיים בכל אחד מהם מקרא שכתוב ה' יסעדנו על ערש דו והבריאים מעמך תתמיד בריאותם שלא יחלו ח"ו ותצילנו מכל, נזק ומכל צר ומסטין ומקטרג ומרוח רעה ומכל מיני פורעניות המתרגשות בעולם. ואם אמות ח"ו יהי רצון מלפניך שתהא מיתתי כפרה על כל חטאי ועוני ופשעי שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך ותזכני לבוא לקברי ישראל ולא יהיה גופי מושלך הפקר לחית השדה שף השמים. ותן חלקי בגן עדן וזכני לעולם הבא הצפון לצדיקים ואני מודה ומאמין שהאל הבורא יתברך שמו הוא ברא כל העולמות והאציל וברא ויצר ועשה והוא המשגיח לבדו בכל העולמות ואין שום מציאות לכל העולמות בלתי השגחתו ומאהבתו את אבותינו בחר בעמו ישראל ונתן לנו תורתו אשר היא נצחית וקיימת ע"י נביאו נאמן ביתו משה רבינו ועל ידו נתן תורה שבכתב שהיא התורה הכתובה אשר בידינו וגם מסר לו בעל פה פירוש התורה והיא הגמרא הקדושה אני מאמין שזה מסר הקב"ה למשה ומאמין שדבר עם נביאיו הקדושים והם ספרי נביאים וכתובים ואני מאמין שיבא לעמו ישראל משיח צדקנו בעת שנהיה ראוים לפניו לגאלנו ושהיה תחית המתים בעת שיעלה רצון מאתו יתברך לישועתך קויתי ה' קויתי ה' ישועתך ה' לישועתך קויתי: