מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין
חלק ראשון · פרק לח
בו יבואר איך צריך האדם להתחזק בעת המלחמה:
א
אם הוא עת המלחמה יש בזה שיקול גדול איך להתנהג אז כי באמת בעת כזה הלא צריך האדם מאד להיות זהיר בעבודת הצבא כידוע דאל"ה יש סכנה בדבר ולעומת זה ביותר צריך אז להתחזק בענין קיום התורה כידוע שכל מעשיו של אדם נבדקין בעת הסכנה והוא צריך בעת כזה לרחמים גדולים שיעזרהו ה' להתגבר על האויב ועכ"פ שלא ליפול בידו. וכלל גדול הוא בענין ההנהגה בעת כזאת דבכל דבר מעניני התורה שיוכל להיות חשש סכנה ע"י קיומה אין צריך לקיים וגם בזה אין מותר לו לעבור בדרך כלל רק לפי ערך השיעור שיצא מסכנה עי"ז אבל דבר שלא יגיע לידי סכנת מות אין נ"מ בזה בין עת המלחמה ובין עת אחרת *). ודע עוד דאם הוא מוכרח נעבור מפני הסכנה על איזה איסור אעפ"כ יראה להקטין את האיסור בכל מה שיוכל ולכן אם הוא מוכרח לאכול את התבשילין שמבשלין בשביל אנשי הצבא אינם יהודים עכ"פ יראה שלא לאכול את האיסור גופא. והנה בדורות הראשונים כשהיה לנו מלחמה עם אויבינו היו נבררין, למלחמה אותן האנשים שאין בהם שום חטא כמו שאחז"ל שאפילו שח בין ישתבח ליוצר או ששח בין תפלה של יד לשל ראש עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה ובזכות זה היה הקב"ה מתהלך לפניהם ומצילן ונותן אויביהן לפניהן ע"כ גם אנו בעתים הללו צריך לילך בדרך הזה לשמור עצמנו מכל רע ובזכות זה ישמרנו הש"י:
ב
וביותר צריך אז להיות זהיר בשלשה העונות החמורין שהוא עבודת כוכבים ומזלות וגילוי עריות ושפיכת דמים **) לאחד מאחיו וגם מן איסור לשה"ר וכלול בזה כל עניני המלשינות איש על אחיו כי ע"י אלו הדברים מסלק הקב"ה שכינתו מן האדם וכמו שכתוב כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע ואיתא בספרי דבר רע אלו עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכת דמים כשהוא אומר דבר אף על לשה"ר שהוא דבור רע. ובכלל פסוק זה נצטוינו ג"כ שנשמור עצמנו מהרהורים ביום כדי שלא נבוא לידי טומאה בלילה כדאמרינן בגמרא ונשמרת מכל דבר רע אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה כי על כל דברים כאלו נאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך:
ג
והנה ידוע שהיוצא למלחמה הוא בכלל מסוכן ע"כ יראה לבקש מחילה לכל מי שחטא נגדו בין בגוף ובין בממון ואפילו בהקנטת דברים בעלמא וכ"ש אם הלשין עליו וגרם לו היזק או צער ע"י דבורו כי לא ידע מה ילד יום ובדברים שבין שבורר אדם לחבירו אפילו יום המיתה אין מכפר עד שירצה את חבירו:
ד
גם יתן דעתו על עניניו אם הלוה או הפקיד אצל אחרים או אחרים אצלו ולסדר ההנהגה בזה ויראה שיהיה נקי מענינים שבין אדם לחבירו באיזה אופן שיזדמן לו וטוב שהממון שיש לו ימסרנו לאיזה רב ומ"ץ שמפורסם לנאמן בעיר שיחזיר לו בשובו מן המלחמה בשלים:
ה
גם יעשה שטר צוואה איך שיתנהגו בענין הממון אם ח"ו ימות במלחמה. ונכון לנדור איזה דבר אם יזכה הקב"ה שישוב מן המלחמה ולבוא אל ביתו לשלום כדכתיב וידר יעקב נדר לאמר ור"ל לאמר לעולם שידרו בעת צרה כי גם יעקב ידע אז שהוא הולך למקום מסוכן מאד ללבן שכתוב בו ארמי אובד אבי וכמו שהיה באמת לבסוף שרדף אחריו וגם עדיין לא ניצול מאיבת עשו שהוא אורב עליו להרגו וכמו שהיה באמת לבסוף שרדף אחריו וניצול ממנו רק בדרך נס על כן אמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך וגו' כנגד לכן ושבתי בשלום אל בית אבי כנגד עשו שינצל מידו בעת שיפגענו בשובו לבית אביו. ויראה שטוב שיתנהג בנדר ליתן מעשר כמו שנדר יעקב אבל כ"ז אם הוא משער בעצמו שישמור את נדרו אבל בלא"ה טוב שלא ידור כלל
ו
גם צריך להתודות ביום שיוצא למלחמה כי הוא אז בכלל מסוכן וכל המת דה על חטאיו בלב שלם מוחלין לו. ומאד יראה בעתים הללו בכל יום לפשפש במעשיו וכל אשר תמצא ידו לעשות בענין התשובה יעשה ועיין לעיל בשער התשובה שם הארכנו בעזה"י: **(עי' בס' ק"י ועי' בס' טו"א ר"ה י"ג להגאון בעל ש"א שהסכים בהדיא להלכה כמי שכתבנו)** ***(כי פעמים מחמת גודל המהומה יארע זה:)**
ומה מאד צריך להתאמץ אז בתפלות ותחנונים בכל יום לפני הקב"ה קודם שיצא למלחמה ובזה יסיר המקטרגים מעליו וכמו שאחז"ל כל המתאמץ בתפלה מלמטה אין לו צרים למעלה. ואפילו בעת שהוא עומד בקשרי המלחמה ורואה שהמלחמה כבדה מאד אל יתיאש עצמו מן הרחמים וכמו שאחז"ל שאפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר הן יקטלני לו איחל ויזעק לה' שיעזרנו וכמו שמצינו בקרא אצל יהושפט מלך יהודה כשעמד בקשרי המלחמה וצמצמו האויבים לירות החצים עליו זעק הוא אל ה' וה' עזרו:
ושמעתי בשם הרב החסיד המפורסם בישראל לתהלה ולתפארת מהר"ר נחום זצ"ל מהוראדנא שיעץ לאחינו אנשי הצבא שיצעקו אז במאמרים המרים על אחדותו ית' כגון פסוק שמע ישראל וגו' או ה' הוא האלהים וכדומה ויש בזה תועלת רבה אחד כי בזה יתעורר זכותן של ישראל שמקבלין עליהן עול מלכותו של הקב"ה בכל יום וינצלו מכמה מאורעות רעות על ידו ורמז לזה מה שאמרו חז"ל על הפסוק ואמר להם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה וגו' שאמר להם הקב"ה לישראל שאפילו לא קיימתם אלא ק"ש שחרית וערבית אי אתם נמסרים בידם. גם אפילו אם ח"ו נגזר עי שימות יהיה בזה תועלת גדולה לנשמתו כי קבל עליו מלכות שמים ברגע אחרון שבימי חייו ויצא נשמתו באחד:
ח
גם צריך בעתים האלו להיות זהיר מאד מעון המחלוקת כי אפילו בכל הזמנים עון גדול הוא וגורם כליה לעולם כדאיתא במדרש שמחלקת הוא ראשי תיבות מכה חרון ליקוי קללה תכלית וכ"ש בזה העת שצריך לרחמים גדולים והעון הזה הוא מעורר מאד את כח הדין למעלה כידוע. גם יתחזק בכל כחו במדת הצדקה כי מצוה זו יש לה כח גדול להציל את האדם מן המיתה כמו שאחז"ל בשבת (דף קנ"ד ע"ב).
ט
וביותר צריך להתחזק במדת החסד כי במצוה זו נתחזקו ג"כ ישראל כשהיו במצרים שכרתו ברית יחד לגמול חסד זה עם זה כדאיתא בתנא דבי אליהו פכ"ג והוא מקיים בזה המצוה דוהלכת בדרכיו כדאיתא בספרי על הפסוק ללכת בכל דרכיו אלו דרכי הקב"ה שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד וכו' ובזה מעורר מדת החסד למעלה כמו שאחז"ל שאומר הקב"ה ומה אלו שהן בעצמן צריכי חסד עושין חסד זה עם זה אני שאני מלא חסד ורחמים עאכ"ו שאני צריך לגמול חסד עם בריותי. ומצוה זו הוא פרקליט גדול בין ישראל לאביהם שבשמים כמו שאחז"ל כל צדקה וחסד שישראל עושין בעוה"ז הוא פרקליט גדול בין ישראל לאביהם שבשמים ובזכות זה הקב"ה מתנהג עם האדם ג"כ במדת החסד והרחמים כדאיתא בזוהר הקדוש פ' אמור תנינן בעובדא דלתתא איתער עובדא דלעילא אי בר נש עביד עובדא לתתא כדקא יאות הכי אתער חילא כדקא יאות לעילא עביד בר נש חסד בעלמא איתער חסד לעילא ושארי בההוא יומא ואתעטר ביה בגיניה ואי אתדבר בר נש ברחמי לתתא אתער רחמי על ההוא יומא ואתעטר ברחמי בגיניה וכדין ההוא יומא קאים עליה למיהוי אפוטרופא בגיניה בשעתא דאצטריך ליה וכו' בההיא מדה דבר נש מודד בה מודדין ליה וכו' (והארכתי בזה הרבה לקמן בחלק שני ע"ש כי שם קבצתי הרבה מאמרי חז"ל בענין זה) וענין החסד הוא להתחסד עם חבירו בכל מה שיוכל הן בגופו והן בממונו גם ליעץ לחבירו איזה עצה נכונה בין בעניני שמים ובין בעניני גופו וממונו וכל שום טרחא שהוא מטריח את עצמו בעד חבירו הכל נכנס בכלל גמילות חסד. וגמ"ח הוא בין לעניים ובין לעשירים כמו שאמרו חז"ל:
י
ולכן אם חברו בקשו לכתוב עבורו מכתב לביתו אין לה עצל בזה כי מלבד מצות החסד שהוא מתחסד בזה עם חבירו עוד הוא משמח בזה את נפשית אנשי ביתו במה שהוא נותן להם ידיעה מאתו ובפרט אם הוא עת המלחמה שהוא להם פיקוח נפש ממש ממה שהם יודעים משלומו. וכ"ש שצריך ליזהר מאד בעתים כאלו לכתוב תמיד מכתבים לאביו ואמו ואנשי ביתו כי הוא מחיה בזה את נפשם ממש כשהם שומעים שעודנו בחיים. ולא יסתפק בעצמי במה שהוא כותב להם לפרקים כי הסכנה בכל עת מצויה ובשכר זה יאריך לו הקב"ה את ימיו. וכשהוא כותב מכתב לביתו יבקש ג"כ לאוהביו ורעיו שיבקשו רחמים עבורו וכמו שכתוב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי:
יא
גם מצוה רבה היא בעתים האלו לעורר את חביריו לתשובה. ראה אחי האיך החמירה לנו התורה לחשוב בתקנת זולתנו שאפילו רואה איזה דבר של חבירו מונחת במקום הפסד מחוייב שלא להתעלם ממנו ולישיבה אליו ואפילו אם האבדה ההיא אינה שוה רק פרוטה שאינו יכול להנות בה כ"א מעט ואם צותה לנו התורה להיטיב כ"כ עם חברינו בענין ממון שאינו נוגע לו רק בעוה"ז הכלה והאבד כמה וכמה כפלי כפלים צריך לראות להיטיבו בענין נפשו הקיימת לו נצח. ואיתא בזוהר חדש אמר ר' אבהו בא וראה כמה שכרו של אדם העושה לאחר לחזור בתשובה מנא לן ממה דכתיב ומלכי צדק מלך שלם תני ר"ח רבה בשעה שנשמת הצדיק המחזיר בתשובה לאחרים יוצא מן הגוף מיכאל השר הגדול המקריב נפשות הצדיקים לפני בוראו הוא יוצא ומקדים שלום לנשמתו של אותו צדיק שנאמר ומלכי צדק זה מיכאל ראש שומרי שערי צדק, מך שלם זו ירושלים של מעלה, הוציא לחם ויין שהקדים ויצא לקראתו ואומר לו שיום בואך עכ"ל. ואיפן ההתעוררות הוא שיערוך לפניהם את גודל כח הדין של מעלה לכן כיון שעתה הוא עת סכנה גדולה מה יעשה באחריתו פן ימות ח"ו ומה יענה על חטאיו ושונותיו ופשעיו הישנות והחדשות בעמדו למשפט לפני אלהי השמים אשר לו גלויים הכל ע"כ יתחרט על עונותיו בחרטה גמורה ויעזוב אותם עזיבה עולמית ויעשה לו לב חדש ורוח חדשה לקיים מעתה ככל הכתוב בתורה: