אור ברסלב
מחנה ישראל חלק ראשון › פרק לג

מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין

חלק ראשון · פרק לג

פרק לב

בו יבואר דיני הכנת שבת בע"ש וכמה צריך להקדים בזה ומדיני פיסוק מלאכה בע"ש. (מא"ח סימן ר"נ וממ"א שם ומח"א כלל א' וכלל ה'):

א

צונו הקב"ה לכבד את השבת ולענגו כמה דכתיב וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד ואמרינן בגמרא כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנאמר והתענג על ה' ויתן לך משא ות לבך. ומצוה להשכים בבוקר בע"ש להכין צרכי שבת כדכתיב והיה ביום הששי והכינו משמע תיכף כשיהיה יום הששי והכינו ואם הוא יודע שבע"ש לא יהיה לו פנאי להתעסק בצרכי שבת מחמת איזה אונס ואין לו אדם אחר שיטרח בעבורו מחוייב להקדים את עצמו מבאמצע שבוע להכין איזה דבר לכבוד שבת כדכתיב זכור את יום השבת ור"ל לה ות זוכר תמיד השבת כדי לקדשו ולענגו ובפרט אלו אנשי הצבא שעומדים (בלאגער) ואין להם רשות לצאת לעיר על שבת להתאכסן שם אצל ישראל שבודאי מצוה להם להכין באיזה יום שיש להם פנאי איזה דבר כפי כחם לענג את השבת.

ב

אלו הנוהגין לאכול פת פלטר של נכרי בחול מ"מ יש ליזהר לכתחלה שבשבת יאכל דוקא של ישראל ואם הוא עומד באיזה מקום שאין להשיג פת ישראל מותר לאכול אפילו בשבת פת של א"י. וכ"ז דוקא בפת דהקילו בהן רשום חיי נפש אבל שאר איסורים אין להתירם שלא במקום סכנה:

ג

יהיה כל אדם נזהר עכ"פ להכין צרכי שבת איזה שעות מבעוד יום שלא יבוא ח"ו לידי חילול שבת וכ"ש בימים הקצרים צריך האדם מאד לתת עיניו ולבו ע"ז ובפרט איש הצבא שעתותיו אינם בידו ופעמים בא מעבודתו סמוך לשקיעה או אחר השקיעה בודאי מצוה וחוב גמור שיזדרז עצמו בבוקר או עכ"פ בצהרים לעשות כל עניניו כי באמת יש לאיש הצבא ישראל הרבה יותר מה לעשות בעש"ק מסתם איש ישראל כי כל המלאכות ששאר אנשי הצבא האינם יהודים עושין בשבת בבוקר קודם העבודה כגון צחצוח הכל"ז והמנעלים וכל כה"ג הוא צריך להקדים את עצמו לעשותן בע"ש כדי שלא יצטרך לחלל עליהן את השבת ברצונו על כן צריך ליתן עיניו ולבו ע"ז בעת שבא מן העב דה בצהרים בעש"ק:

ד

והא לך לשון החיי אדם בענין זה. יזהר לקבל שבת מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע קודם הלילה כל יום אחר שעותיו ועכ"פ חייב כל אדם לפרוש ממלאכה לפחות חצי שעה קודם הלילה כי צריך להוסיף מעט מחול על הקודש בין בכניסתו ובין ביציאתו והוא מ"ע מן התורה וילפינן מדכתיב ביוה"כ ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש וגו' תשבתו שבתכם ואמרינן וכי בט' מתענין וכו' אלא שצריך להוסיף מחול על הקודש ומדכתיב תשבתו שבתכם ילפינן דכל מקום שנאמר שבית כמו בשבת וי"ט צריך להוסיף וזמן תוספת זה הוא קודם בהש"מ והעושה מלאכה בתוספת שבת עובר על עשה והעושה בהש"מ חייב באשם תלוי שאז הוא ספק לילה ואפילו אם הוא מסופק אם כבר הגיע בין השמשות אסור ובזמן מועט מאד יכשל ח"ו ולכן יהיה כל אחד נזהר מאד שלא יכנס ח"ו בספק איסור כרת וע"כ ימהר לקבל מה דאפשר ומכ"ש בימים הקצרים שפתאום תשקע החמה ויוצאין הכוכבים נמצא שחילל שבת ועכ"פ לא יתאחר חצי שעה כי בין השמשות עם תוספת שבת עולה כמעט לחצי שעה (אף דכל איש ישראל אסור לעשות מלאכה תיכף אחר שקיעה כדעת הגר"א והרבה מהראשונים וכן המנהג בישראל מ"מ בשעת הדחק כמו איש הצבא סתמתי כמו אידך פוסקים וכמו שהעתיק הח"א ועיין במה שאכתוב בסמוך):

ה

אע"ג דנוהגין שאין מקבלין שבת אלא במזמור שיר או בברכו מ"מ לא חלי בזה דאפילו לא יתפלל כלל מ"מ כיון שהוא ערך חצי שעה קודם הלילה ממילא חל עליו שבת ואסור במלאכה אכה אלא דקודם חצי שעה תלוי אם קבל עליו במזמור שיר ליום השבת או בתפלה או כשהדליק נרות. והמון העם טועין מאד ועושין מלאכה עד הלילה וחושבין שכיון שלא אמרו מזמור שיר וכו' עדיין אינו שבת וה מחללים שבת ועונם גדול עכ"ל ח"א הנ"ל. ובאיש הצבא שייך ג"כ כל אלו הדינים כי איש ישראלי הוא כמו שאר ישראל בדבר שאין מצווה ע"ז מצד הממשלה יר"ה:

ו

ואם עבר איש הצבא ולא התקין א"ע קודם בין השמשות בכל המלאכות שצריך לעשות למחר ובינתים נעשה בין השמשות לכאורה יראה דאסור שוב לעשותן דאף שבבין השמשות הוא רק ספק איסור מלאכה ולמחר בבקר יהיה מלאכה ודאית אעפ"כ הלא עתה עושה ברצונו דאין אדם מכריחו לזה משא"כ כשיעשה למחר יהיה חילול שבת באונס א) ומי יודע מה ילד יום פן לא יצסרך למחר לחלל את השבת וצ"ע ומ"מ משקיעה עד חצי שעה זו נראה דאך להחמיר באיש הצבא כדי דלא ליתי חומרא זו לידי קולא למחר שיצטרך לחלל שבת נראה לי **):

**(הגה"ה ובני שי' הביא ראיה לסברא זו מכתובות דף ג' ע"ב בתוד"ה ולדרוש להו בא"ד וכיון דליכא סכנה וכו' הרי דאף באיסור דרבנן אמרינן דיש ליזהר מלדחותה בידים אף דעי"ז יוכרח למחר לעבור על דאורייתא וכ"ש בזה אבל יש לדחות דאפשר דשם משום דהוא בתרי יומי משא"כ בזה דהחילול יבוא בלא"ה באותו מעל"ע גופא או אולי כיון דעדיין אינו מוכרח לזה הוא נחשב כרצון גמור ולכאורה ראיה לסברא זו מנדרים י"ד ע"ב בר"ן ד"ה ואלא דאמר וכו' אפ"ה אי ישן וכו' (ויש לדחות קצת) וצריך לעיין היטב בשבת דף ד' בסוגיא דרדיית הפת ובתוספות שם ובשארי מקומות השייכים לזה

:)** **(אחר שכתבתי אלו הפרקים המדברים מעניני שבת הביא אלי אחד מכתב עתי הצפירה משנה זו יא שבט תרמ"א וזה לשונו. מעיר אחת גדולה מודיעים כי בראות הרב המכשלה אשר אנשי חיל העברים מחללי שבתות נגד חוקי הממשלה בדיני עבודת הצבא.)** צוה יוצרנו שלא לעשות מלאכה בשבת ואמנם לא נקרא מלאכה כפי קוצר דעתנו שהרי המפנה כלים כל היום בביתו פטור והמוציא מחט מרה"י לר"ה חייב אלא כל הדברים הם מסורים למשה מסיני שכל מלאכה שהיו צריכין למלאכת המשכן נקרא מלאכה ומה שדומה לה אע"פ שלא היה במשכן נקראים תולדות וגם הם אסורים מד"ת וחייב עליהם כמו על האבות. והנה כל מלאכות מן כזורע עד האופה והם י"א כולם היו לצורך סמנים שצובעים בהם היריעות שבמשכן. ומלאכת הצמר והאריגה והתפירה היה ג"כ לצורך היריעות והן י"ג מן הגוזז צמר עד הקורע. ומלאכת עיבוד העורות לצורך יריעות עזים ותחשים והם ז' מן הצד עד הממחק ומלאכת הכתיבה היה צריך לכתוב על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו ולפעמים היה טעות וצריך למחקו והם ב'. והבונה והסותר היה במשכן גופא. המכבה והמבעיר היה לעשות פחמין לצורפי הזהב. והמכה בפטיש בשעת גמר מלאכה שמכה בפטיש להחליקו. ומוציא מרשות לרשות היה במביאים נדבת המשכן. ואלו אבות מלאכות האסורות בשבת בכללן ל"ט הן. והעושה אחת מהן במזיד והיו שם עדים והתראה חייב סקילה ובמזיד בלי התראה חייב כרת ובשוגג חייב חטאת וחכמים אסרו הרבה דברים משום גזירה שלא יבוא לידי איסור דאורייתא. ולכן אע"ג דמן התורה אינו חיוב פד שיעשה אחד כל המלאכה אבל שנים שעשו פטורים וכן אינו חייב מן התורה עד שיעשה המלאכה כדרך לעשותו כגון המוציא בידו בין בימין ובין בשמאל או בחיקו או על כתפו אבל שלא כדרכו כגון שהוציא ברגלו וכיוצא בו פטור אך מדרבנן הכל אסור. ודוקא שמכוין לעשות מלאכה זו אבל דבר שאינו מתכוין מותר אם לא שהוא פסיק רישיה ר"ל כמו שאי אפשר לפסוק ראשו של אדם ויחיה כך א"א לעשות דבר זה אם לא שיעשה המלאכה דאז חייב:

הזורע (א) ידוע שכונת הזורע להצמיח ולכן כל דבר שכונתו להצמיח הוא תולדה דזורע ולכן אסור לשפוך מים על זרעים או אילנות כדי שיצמחו ואפילו ליטול ידיו עליהם שאע"פ שאינו מכוין רק ליטול ידיו מ"מ אסור דהוי פסיק רישיה אבל מותר להשתין ע"ג עשבים שזה אינו מגדל ולכן טוב להחמיר שלא לאכול בגנות ובלא"ה יש שם עוד איסור דאסור לטלטל בגינה וכדלקמן בסי' מ"ח: (ב) יזהר שלא ישליך זרעים כמקום ירידת גשמים ואם משליך לתרנגולים לא ישליך אלא כשיעור שיאכלו בו ביום אם לא שהוא במקום דריסת רגלי אדם מיתר דאין סופן להצמיח: (גם אסור מן התורה לשרות חטים ושעורים ושאר זרעים במים שידוע שהם מצמיחים על ידי זה אם לא מה שצריך ליתן לבהמתו תיכף: (ד) אסור להעמיד ענפי אלנות או פרחים שקורין קווייטין אא צאצקע במים בשבת אבל אם אין בו פרחים מותר להחזירו במים אבל אסור להוסיף מים. (ה) הנוטל כלי שגדילים בו בצלים וכיוצא בו או אילן העומד בבית ומעמיד בחצר או בגינה חייב דהוי זורע שמתחלה לא היה לו יניקה מן הקרקע ועכשיו יונק מן הקרקע ודע דזורע כל שהוא חייב:

החורש ידוע שכונת החורש לרפיא ארעא וגם להשוות הגומות כדי שיהיה המקום שוה ולכן החופר בשדה או העושה חריץ בקרקע אפילו קטן מאד וכן אם היה גבשושית קטנה (ר"ל הר קטן) ונטלה או שהיה גומא קטנה ומלאה בעפר כ"ז חייב בשדה משום חורש וכן כל דבר שעושה ליפות או להשוות קרקע הוא תולדה דחורש כגון המזבל שדהו או המסקל אבנים. ולכן אסור לפנות כשבת בשדה שנחרשה ועומדת לזריעה שמא יבוא להשוות גומא:

הקוצר (א) בין שקוצר בכלי או חולש ביד אפילו כמהין ופטריות (שקורין שמעליך) או עשבים הגדלים על עצים ואבנים תלושים או בדלי ששואבין בו וכן צרור שעלו בו עשבים התולש חייב וכל העוקר דבר מגידולו חייב משום קוצר והנוטל דג חי מן הספל מים י"א דחייב משום קוצר וכן אסור לתלוש בפיו מן המחובר (ב) הנוטל כלי העומד בחצר או בגינה וגדילים בו זרעים או אילן ומניח על דף בענין שמפסיק יניקתו מהקרקע חייב וכן בצלים שנשרשו בחול או בעליה אסור לתלוש דהוי כי בספר חוקי הצבא משנת 1866 הנתון בפקודת הגראף בערג בגלילות פולין 94 (אאא) כתוב לאמר. המלאכות הנאסרות לעשות לנוצרים פראוואסלאווים ביום א' בשבוע לא יעשו גם היהודים ביום שבתם. וישלימו חובת עבודתם ביום המחרת. ע"כ ערך הרב מכתב בקשה אל שרי הגדודים. והלך בעצמו אל הפולקאווניק לבקש ממנו אודות זה. והוא נעתר לבקשתו ויצו לכל העברים העובדים תחת דגלו כי יוכלו לקיים פקודת הגראף בערג ולנוח מעבודתם ביום השבת, עכ"ד המ"ע הנ"ל. ונכון הדבר מאד שבכל מקום אשר אנשי הצבא מאחינו עומדים במקום אשר יש שם יהודים שיעשו ג"כ היהודים ככה לילך ולבקש מהשר המושל ע"ז ובודאי יעשו דבריהם פרי בעזה"י ומצוה רבה יקיימו בה, ואם אין דבריהם נשמעין חלילה יתנהג איש הצבא כמו שהעתקנו בכל אלו הפרקים הנכתבים למעלה. דהוי תולש וכן אסור לתלוש חלת דבש מן הכוורת דהוי כתולש ואסור לאכול בשבת כדין המבשל בשבת ואם תלש מע"ש וריסקן אז דבש הצף שם מותר לאכול בשכת: (ג) מטעם זה עשו חכמים סייג וגזרו שאסור לעלות באילן או להריח בפירי שהיא מחובר או להניח דבר או ליטול או להשתמש במחובר למעלה מג' טפחים דאז נקרא אילן וכן אסרו אפילו בטלטול פירות שנשרו מן האילן בשבת ואפילו אם הוא ספק אם נשרו בפ"ש או בשבת והכל גזירה שמא יעלה ויתלוש וכן לרכוב פ"ג בהמה אסור שמא יתלוש ענף מן האילן להכותה:

המעמר כל המאסף דברים (הרבה) קרוי מעמר ודוקא ממקום חיבורן וגידולן ולכן המאסף פירות או עצים במקום שגדלו חייב משום מעמר:

הדש (א) זה הוא המפרק האוכל מתוך הקליפין כמו שרשין תבואה מן התבן או המפרק מסקה מן הדבר שנבלע בו. או שעושה מאוכל משקה כדריכת זיתים וענבים להוציא מהם היין והשמן חייב. ולכן אסור לפרק הקטניות מן הקליפה שלהם (שקורין שייטין) אם לא כשעדיין הקליפה רכה דאו גם הקליפה ראויה לאכילה דאינו רק שמפריד אוכל מאוכל דזה ודאי מותר אבל פולין (שקורין באב) אסור לפרק מהקליפה דהקליפה אינה ראויה לאכילה וכן אסור לפרק אגוזים מקליפתן הירוקה וכן שומשמין מקליפתן. וכן אסור לסחוט פירות או ירקות שנכבשו במים כגון לימנים מלוחים לשתות ואפילו לסחוט לתוך אוכל ופשיטא לתוך שכר או שאר משקה דכיון שהמים שבתוכו הי. עליו מכבר שם משקה ונבלע בו ונמצא מפרק המשקה. וכן בגד שנשרה במים כיון שנשרה ונבלע בו המים הוי תולדה דדש: (ב) ודוקא הסוחט זיתים וענבים חייב שהן קרויין משקה ודרך לסחטו בכל מקום אבל שאר פירות שאינם עומדים כלל להוציא מהן משקין מותר לסחטן ומ"מ יש אומרים כיון שהוא מחשב אותם למשקין וסוחטן לצורך המשקה חייב. ולכן ראוי ליזהר שלא לסחוט שום פירות ולכן הרוצה לסחוט ציטרין יסחוט על גבי צוקער דכיון דלא הוי עליו שם משקה ועכשיו סוחט לצוקער שהוא אוכל אינו דומה כלל לדש וישפוך הצוקער לתוך המים. וירא שמים יזהר גם בזה אלא יערב המשקה עם צוקער מערב שבת וישפוך למים בשבת: (ג) אשה שנתרבה חלב בדדיה מותרת להוציא ולחלוב ע"ג קרקע אבל אסור להלוב בכלי דהחולב בין אדם ובין בהמה חייב משום דש: (ד) פת ששרה במשקין אסור לסחוט ואפילו למצוץ בפיו יש אוסרין אבל מיני טיגון שנבלע בו שומן הרבה מותר לסחוט אפילו לכלי שהרי מתחלה היה אוכל ועכשיו ג"כ אוכל: (ה) כשנשפך יין או שמן אסור להניח שם בגד שיבלע בו המשקין ויחזיר לסחוט לכלי דהוי דש ואפילו אם דעתו שלא יסחוט מן הבגד עד מוצאי שבת אפ"ה אסור דגזרינן שמא יסחוט בשבת אבל כשנשפך יין או שמן ושאר משקין על ספסל וכיוצא בו שאינו ראוי עוד לשתות מותר לקנח כבגד ולא גזרינן שמא יסחוט דאפילו יסחוט אין בו איסור כיון שהמשקה הולך לאיבוד ואם נשפך מים מבואר לקמן במלאכת מלבן: (ו) אסור לרסק בידים השלג והקרח כדי שיזוב מהן מים דדומה לסחיטת פירות אבל מותר ליתן לכוס של מים והם נמוחים מאליהם ואפילו לרסק בידים למים מותר כיון שאינו ניכר כלל. ולכן מותר ליתן שומן על מאכל חם ואע"פ שנימוח שם כיון שאינו בעין. ומותר לשבור הקרח ליטול ידיו או לשתות אבל להשתין לתוך השלג טוב ליזהר:

הזורה פי' זורה ברחת לרוח חייב. ולכן אסור לרוק ברוח והרוח מפזרו וכן אסור לפזר כל דבר שיפזר אותו הרוח:

הבורר (א) אם הפסולת מרובה מאוכל לעולם אסור לברור דהכל הוא דרך ברירה ואם האוכל מרובה על הפסולת יש בזה ב' חילוקים שהבורר פסולת מתוך אוכל ואפילו ביד ואפילו לאכול לאלתר חייב אבל הבורר האוכל מתוך הפסולת לאכול מיד דהיינו סמוך לסעודה שרוצה לאכול עכשיו מותר לברור ביד אבל אם בורר עכשיו לאכול בו ביום ואפילו ביד חייב ובכלי אפילו לאלתר ואפילו אוכל מתוך פסולת חייב נמצא שאין בו היתר אלא א"כ יש בו ארבעה תנאים א) אוכל מתוך הפסולת. ב) לאותה סעודה. ג) דוקא ביד. ד) דוקא כשאוכל מרובה על הפסולת אבל להיפך הכל אסור. וכל שני מינים המעורבים בין כלים או אוכלין אפילו שניהם אוכלים ואין כאן פסולת כלל כגון ב' מיני דגים ואפילו במין אחד אלא שזה היה חי וזה מת אסור לברור מין אחד מחבירו לבו ביום רק מה שרוצה לאכול באותה סעודה ויברור המין שרוצה לאכול ומניח המין שאינו רוצה לאכול עכשיו אבל להיפוך אסור דזה שאינו רוצה לאכול עכשיו מקרי פסולת וא"כ היי כבורר פסולת מתוך האוכל ולכן כשיש דגים לפניו ודג אחד היה חי ואחד מת ורוצה לאכול מן החי צריך לברור מה שרוצה לאכול אבל לא להיפך וכן כשבוררים עופות בסעודות גדולות להניח למנחה לא יברור רק מה שרוצה לאכול עכשיו ולא להיפך: (ב) ולכן צריך ליזהר מאד כשמניחין לפניו מיני קטניות ויש בהם מתולעים או מעופשים דאסור לברור המתולעים והמעופשים אלא יברור הטובים ויניח הרעים. וכן כשבוררין שאלאטין מן העלים המעופשים צריך שיברור העלים הטובים אבל לא יברור העלים המעופשים דזה הוי פסולת. ומטעם זה צריכין ליזהר כשמערה קאווע מכלי לכלי לבו ביום ופשיטא לצורך מחר שלא לערות כל הצלול ויניח הקאווע השחוק לבד ומכ"ש ע"י כלי קטן שיש בו נקבים קטנים דזה אסור אפילו רוצה לשתותו לאלתר. וכן כשמערה שכר מן השמרים צריך ליזהר בזה שלא לערות כל הצלול אלא יניח מעט מן הצלול עם השמרים. וכן אסור לערות שומן מהמאכל דזה הוי פסולת מתוך אוכל אא"כ ששופך מן המרק עמו. (ג) אסור לסנן שום דבר במסננת אלא א"כ היה המשקה צלול רק שיש בו קסמים דקים מותר לסנן בנפה משערות העשויים לכך רק שצריך ליזהר שלא יניח המסננת על הכלי גבוה טפח דהוי כאהל אלא יאחזנו בידו דאז היי שנוי אבל ע"י בגד אסור משום מלבן או שמא יסחוט כדלקמן במלאכת מלבן. ומשקה שיש בו תולעים בשעת הדחק מותר לשתות ע"י מפה דלא שייך בורר ומשמר בשעת שתיה וגם מלבן לא שייך בזה במעט סודר שיש בפיו ומ"מ נ"ל דלא ישתה ע"י בית יד כתונת שלו שקרוב הדבר שיבוא לסחוט מחמת שמצטער בכך. (ד) ואם נפל זבוב או שאר דבר במשקה או אוכל לא יקח הפסולת לבד דהוי בורר רק יקח עם מעט משקה. (ה) אסור ליקח השמעטענע מן החלב אא"כ באופן שישאר עוד סמעטענע על המי חלב שקורין פיראוועדקע ודוקא מה שצריך לאכול באותו שבת אבל לצורך חול אסור ואם חושש שלא יפסיד מותר ע"י א"י. (ו) אסור להעמיד כלי עם חלב במקום חם כדי לעשות גבינה או חמאה או ליתן דבר בחלב כדי שיעמוד שהרי זה בורר. (ז) אסור לקלוף שומים ולחתכו ולהניחו ע"ג רגלים שקורין פיסנאגע או לשאר עופות לצורך סעודת מנחה דהקולף שומים או בצלים וכן אגוזים ושקדים מקליפתן הקשה חיוב משום בורר אם אינו לצורך אותה סעודה ואם הם חמים כ"כ שהיד סולדת בו בלא"ה אסור משום מבשל. (ת) קמח של מצות שמעורב בו תתיכה שקורין פארפיל אסור לברור רק מה שצריך לאותה סעודה ויברור מה שרוצה לאכול:

הטוחן (א) כל הטוחן סמנים או תבלין או כל דבר שדרכו לכתוש כגון עץ נרקב לעשות ממנו פולווער או צרור עפר חייב לפיכך הנצרך לפלפלין שחוקים ישתוק בקתא דסכין על השלחן או ע"י קערה וכדומה. וכן מלח אסור לשחוק במכתשת אלא ביד של סכין או ע"י כף או קערה ואסור לגרור גבינה על ריב אייזין. (ב) אסור לחתוך פירות או ירקות דק דק וכן מהראוי ליזהר שלא לחתוך הבצלים דק דק מאד רק קצת גדולות וגם זה לא יעשה אלא סמוך לסעודה מה שהוא צריך לאותה סעודה אבל מותר לפרר לחם אפילו דק דק דאין טחינה אחר טחינה ומ"מ גם בזה יזהר לעשות דוקא סמוך לסעודה ורק מה שצריך לאותה סעודה. (ג) כשיש מעט מעט בבגדו או צואה והוא יבש אסור לשפשפו או לגררו בצפורן דהוי טוחן אבל כשהוא לח מותר לשפשפו מבפנים ואם הבגד שחור אף זה אסור אם מקפיד כמו שנכתוב בדין מלבן:

המרקד אסור לרקד שום דבר אפילו אין בו שום פסולת ולכן הניתנין מספוא לסוסים ונותנין השבולת שועל בכברה צריכין ליזהר שלא ינענעו הכברה אבל מה שנופל בדרך הליכתו אין לחוש כיון שאינו מתכוין לכך:

הלש לא לישת קמח בלבד נקרא לישה אלא כל דבר שדרכו לחברו ע"י משקין נקרא לישה וצריך ליזהר שלא יתן מים או שאר משקין על שים דבר כגון מורסן או אפר או עפר בין אם הוא דבר שדרכו לגבול ופשיטא דבר שאינו בר גיבול די"א דתיכף כשנתן בו מים חייב משום לש ולכן אסור להשתין ע"ג טיט או עפר וכן אסור ליתן מצה כתושה שקורין מצה מעהל במי דבש אלא ישנה ממה שעושה. ואם שכח בחול לשפוך החומץ לתוך החריין אסור לשפוך בשבת אלא שיתן החריין לתוך החומץ ולא יערב בכף אלא בידו או שיענע הכלי והנותן שומשמין וכיוצא לתוך המשקה שטבעם שמתדבקין זה בזה חייב משים לש ואסור ליתן מים לתוך המורסן אפילו כשצריך להאכיל לבהמה ואפילו נתן מים מע"ש אסור לגבל כמבואר לקמן בדין שביתת בהמתו:

האופה (א) האופה או המבשל בין על גבי האש או על דבר שנתחמם מן האש חייב ואפילו דברים הנאכלין חיין כגון פירות וחלב. והמתיך שעוה וחלב וזפת וכיוצא בה או אחר ממיני מתכות עד ששפך אותם כמים וכן כלי של טיט שנתנה בתנור ליבש והנותן חתיכת עץ בתנור או ע"ג כדי שתזוב ממנו לחלוחית חייב משום מבשל זה הכלל בין שריפה דבר קשה או שהקשה דבר רך חייב משום מבשל. ולכן צריך ליזהר שלא להניח תפוחים או הלב וכיוצא בו אע"פ שראוי לאכלן חיין על התנור חם שראוי להתבשל שם אע"פ שאין אש בתוכו ואפילו דבר שכבר נתבשל רק שנצטנן לגמרי ואם הניח אחר שהוסק התנור י"א דחייב דס"ל יש בישול אחר בישול ואפילו קודם שהוסק אסור (ב) אסור להעמיד דבר צונן במקום שאם יעמוד זמן ארוך תהיה היד סולדת בו אפילו אין כונתו רק הפיג צנתו. ולפיכך אסור להעמיד כלי עם שכר או שאר משקה בכלי שבתנור בית החורף שקורין באנע ואפילו להפיג צנתו ומ"מ לצורך חולי קצת מותר להניח בקאכעל דבר שנתבשל כבר ונצטנן ע"י דבר המפסיק כדי שתפיג צנתו רק שיהא נזהר שיעמוד שם עד שתפיג צנתו דשמא ישכח ויתבשל אבל מים ודבר שלא נתבשל אסור אפילו בכה"ג אבל מותר להעמיד אפילו מים או קדרה עם רוטב אע"פ שנקרש השומן ואפילו מים שנקרש ונעשה קרח נגד החמה או בקאכעל במקום שאינו יכול להיות תם כ"כ שהיד סולדת בו כדי שיחוס השומן והקרח. (ג) אסור ליתן שום דבר מאכל כגון בצלים או שום משקה ולערות עליו מכלי ראשון דעירוי מבשל כדי קליפה וכן אסור לטוח תרנגולת חמה בשומים כל זמן שהיד סולדת בו. (ד) ואסור להדיח או לשרות אפילו במים צוננים דבר שאי אפשר, לאכול כלל בלי הדחה או בלי שריה אבל הערינג מותר להדיחם במים צוננים דוקא שראוי עכ"פ לאכלם בלא הדחה. (ה) וראוי להחמיר שלא להחזיר המולייתא שקורין קוגיל לאחר אכילה אי שאר מאכלים לתנור שטמנו בו אע"ג שהתנור כבר נצטנן קצת אם לא כשהן חמים עדיין אבל מאכלים שלא היה בתנור בשבת כגון דגים ובשר צלי ומבושל אסור להניחם בתנור אפילו כשהם חמים דדומה לנותן בתחלה לתנור. (ו) נוהגין היתר שהנכרי מניח דבר שנתבשל כבר ונצטנן לגמרי בתוך הקאכעל קודם שהוסק התנור אבל לאחר שהוסק התנור אסור אפילו ע"י נכרי (ו) אע"ג דיש אומרים דאין בישול אחר בישול ואין אפיה אחר אפיה ולכן מותר ליתן תחיכה פת בקאכעל ליבש כיון שכבר נאפה אבל לכו"ע יש בישול אחר אפיה ולכן אסור ליתן פירורי פת לתוך הקדירה שיש בו רוטב אם עדיין חם שהיד סולדת בו ויש אוסרין ליתן אפילו בקערה אם עדיין הרוטב חם כל כך שהיד סולדת בו וכן יש צלי אחר בישול או בישול אחר צלי ולכן אסור ליתן בשר מבושל בלי רוטב בתוך הקאכעל שהרי שם יהיה נעשה צלי וכן אסור ליתן בשר צלי בתוך רוטב שהיד סולדת בו דהוי בישול אחר צלי ולכו"ע בדבר יבש לא שייך בו בישול ולכן מותר להניח בשר מבושל צונן לתוך רוטב שהיד סולדת בו וכן צלי יבש מותר להניח אפילו במקום שיחוס כ"כ שהיד סולדת בו. (ח) אסור להטמין בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל ולכן אסור להטמין בשבת אפילו בכרים וכסתות ודוקא כשהמאכל עדיין בקדירה שנתבשל בה אבל אם פינו לקדירה אחרת מותר:

הגוזז הגווז צמר או שער מהבהמה אפילו לאחר שהופשט העור חייב וכן התולש נוצה מן העוף חייב דכל זה הוי גוזז ממש אבל לתלוש שער מבהמה בין חיה בין מתה איסורו מדרבנן ולכן צריך ליזהר כשיש כנים או שאר דבר הנדבק בשערות העורות כשיקחם שלא יתלוש השערות וכן אסור לקוץ צפרניו או שפרו אפילו לתלוש בידו או בשינוי. ואם נטלו בכלי חייב. וכן חחיכת עור המדולדלת מבשרו אסור לתלוש ופשיטא דאסור לסרוק ראשו במסרק או אפילו עם בארשט דודאי תולש שער:

המלבן (א) המלבן וכן המכבס בגד מאיזה מין שיהיה זהו ליבונו ולא מיבעיא אם מכבסו דהיינו שמשפשף צד וה בזה כדרך המכבס אלא אפילו רק שנתן מים על גבי בגד נקרא כיבוס ואם היה עליו איזה לכלוך ונתן עליו מים חייב לכו"ע ואפילו לא היה עליו שום דבר מ"מ אסור מכן תינוק שהשתין מים בשבת ע"ג בגד אסור ליתן עליו מים בין שהבגד של צמר או של פשתן (ב) כשנשפך מים על שולחן או ספסל אסיר לקנחו בדבר שמקפיד עליו דגזרינן שמא יסחוט המים ממנו כיון שמקפיד כליו ואסור חסום מלבן וכן כשנתלתלח ידיו לא יקנח בדבר שמקפיד עליו שמא יבוא לכבס המפה אבל כשנשפך יין או שכר מותר לקנח דבשאר משקין לא שייך מלבן שאין הבגד מתלבן עי"ז אלא דסחיטת שאר משקין אסור משום דש כדלעיל במלאכת דש ולכן אם המשקה הולך נא לאיבוד מותר ודין סינון משקה שיש כו תולעים מבואר לעיל במלאכת בורר: (ג) אסור לנער בגד שנשרו במים או שירדו עליו גשמים ואפילו בטלטול אסור שמא יסחוט וגם אסור לשוטחם ולתלותם כדי שיתנגבו משום חשד שיאמרו שכבס בשבת ואפילו בחדרי חדרים אסור אבל בגד שמלפפין בו תינוקת אם יש עליהם ג"כ צואה או שלא נשרה כל הבגד בהשתנה אם אין לו אחרים מותר דניכר הדבר שלא כיבס ובלבד שלא ישטחם נגד תנור במקום שהיד סולדת בו דאסור משום בישול? (ד) המנער בגד חדש שחור מן השלג שנפל עליו או גשמים שירדו עליו חייב ולפי שאין אנו יודעים עד מתי נקרא חדש לכן כולם אסורים. וכן אסיר לנער מן אבק ועפר שנפל עליו ויש להחמיר שלא להסיר נוצות מן בגד ופשיטא דע"י בטרשט או מיטאלקע דאסור. (ה) בעור לא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו ולכן אם יש עליו טנופות מותר ליתן עליו מים אבל אסור לכבסו דהיינו כדרך כיבוס דעכ"פ שייך בו כיבוס. (ו) מותר לטבול א"ע בשבת ובלבד שיזהר שלא יסחוט השערות:

המנפץ דהיינו שסורק במסרק צמר או פשתים או כמו שנופצין הצמר לעשות ממנו לבדין שקורין קאפלושין או פילשצין או כמו שעושין הסופרים שחובטין על הגידים עד שיהיו ראויים לטוות אותם:

הצובע בצבע המתקיים חייב ואם אינו מתקיים אסור מדרבנן ולכן יש ליזהר כשידיו צבועות מפירות שאכל כגון קארשין וכיוצא בו שלא יקנח בבגד מפני שצובעו אם אפשר בכך וכן אם יצא דם מחוטמו או שחתך אצבעו ויצא ממנו דם יש ליזהר אם אפשר שלא יקנח בבגד לבן או אדום ודוקא בדבר שדרכו לצבוע אסור אכל באוכלין לא שייך כלל צביעה:

הטוה מכל דבר הנטוה לא שנא שטוה בידים כמו שטוין הנשים בידים על שפינדעל לא שנא שטוה על שפין רעדיל או אפילו אם לוקח החוטין ושוזר אותם שקורין איין גידרייט וכן העושה לבדין שקורין קאפלושין או פי שצין כ"ו מיקרי טווה וחייב והעושה שום תיקון באריגה חייב משום המסך או משום שתי בתי נירין:

האורג בין בבגד או בקנים או שעושין פענסטערלאך מתתיכת עץ כמו שעושין לסכך עליו או בשערות או בכל דבר חייב וה"ה הקולע ב' חוטין או שתי שערות דזה מיקרי אריגה ואסור לקלוע שערות הראש או להתיר קליעתן כדלקמן במלאכת בונה:

הפוצע שתי חוטין דהיינו שמפריד השתי מעל הערב או הערב מעל השתי חייב וצריכין רופאי ישראל לזהר כשצריכין חוטין מפורדין ליתן על המכה שקורין קנייטין שאסור להפרידם מן הבגד בשבת:

הקושר והמתיר (א) כשקושרין שני דברים ביחד בקשר א' לא נקרא קשר שהרי אינו מתקיים בכך עד שיקשור שני קשרים אבל בצד אחד אף בקשר אחד מתקיים ולכן אסור לעשות קשר בראש אחד של חוט או פאטשוילע ובכל דבר וביוה"כ יש עושין קשר בפאטשיילע ושופך עליה שפיריטוס להריח ונמצא עושה מלאכה וכל קשר שדרך לקשור ולהתיר בכל יום הרי זה מותר. וכל קשר שדרך לפעמים לימלך ואינו מתירו בכל יום אע"פ שמתחלה היתה כונתו להתירו באותו יום אסור לקשור ולהתיר ולכן הכתונת שדרכן להחליף משבת לשבת אסור לקשור ולהתיר אלא יעשה עניבה ואם אין דרך לקשור אותו רק לעשות עניבה ובלא כונה נקשר מותר להתירו. (ב) וכלים שקושרין את פיהם במשיחה מותר להתירן או לחתכן בסכין ולכן מותר לחתוך החוטין כדי לפתוח בוטעלקע עם משקין (ג) כל מיני אוכלין שקשרן מותר לנתק שכל זה דינו כעשוי להתיר בכל יום וכן מותר לקשור ולהתיר בעשבים אבל עם עלי לולבין או קש אסור שדרכו להתקיים ומ"מ אף בכל דבר שמותר לקשור לא יעשה קשר אמיץ וחזק דהוי מעשה אומן. (ד) אם נפסק החבל מן הדלי ששואבין בו מים יכול לקשור שם חגורה או פאטשיילע דבר שאינו מבטל בודאי דהוי כעשוי להתיר בכל יום: (ה) הפותל חבלים חייב משום קושר וכן המפריד הפתיל חייב משום מתיר: (ו) אם נשמטו רצועות מנעליו או בגדיו במקום שדרכן לעשות קשר בראשו אסור להחזירם ומכ"ש במנעלים חדשים או במכנסים דאסור להכניס רצועות לתוכן אפילו בלא קשר דגזרינן שמא יקשר וכן אפילו בישנים רק שהנקב צר ויש טורח להכניסו דאסור. וזוג של מנעלים התפורים יחד אין להקל לחתכם בפני עם הארץ ודוקא לצורך הרבה:

התופר (א) התופר שתי תפירות דהיינו שתחב מחט עם חוט בבגד וחזר ותחב ונמצא שתי ראשי החוט מצד אחד וזה אינו מתקיים בלא קשר ולכן בעינן שיקשור או אם תפר ג' תפירות אפילו בלא קשירה חייב: (ב) המותח חוט של תפירה דהיינו דבר שדרכו לכפול בקמטים ע"י חוט ונתפרד קצת ומושך החוט כדי לחברו ולהדקו חייב וצריך ליזהר בזה אם לא שנעשה מתחלה לכך ללבשו בענין זה. (ג) מותר להחזיר מוכין שנופלים מכרים וכסתות אבל אסור ליתן אותם לכתחלה בכרים מפני שעושה כלי ועוד דחיישינן שמא יתפור. (ד) ואסור לדבק ניירים וכיוצא כאיזה דבר דהוי תופר:

הקורע (א) אסור לקרוע שום דבר אפילו כשאינו מכוין לעשות כלי ומכ"ש דאסור לקרוע נייר לקנח בו דהוי תקון כלי וכן אסור לקרוע עלין מן הלולב אפילו ביו"ט לקשור בו הלולב דהוי תקון מנא שהרי בלא"ה לא יוכל לקשור בו. (ב) אסור לקרוע ניירים הדבוקים ביחד שדבקום בכונה ונעשה לקיום אבל אם במקרה נתדבקו דפים בספר ע"י שעוה וכיוצא בה מותר לפתחן: וג) כלי שקושרין פיו בחוטים או בבגד מותר לחתוך החוט ולקרוע הבגד מעליו אם צריך לכך:

צידה (א) הצד דבר שדרכו לצוד כגון כל חיה ועוף חייב ודבר שאין דרכו לצודו אסור מדרבנן ולכן אסור לצוד זבובים או פרעושים אא"כ הם עוקצים אותו אזי מותר ליטלן בידו ולזורקן אבל לא יהרגם כמו שנכתוב לקמן בדין השוחט וכ"ש דאסור לצוד בהמה וחיה וחתול ועופות שמרדו וברחו דבאלו אם צדן חייב חטאת ואווזים ותרנגולים וכל בהמה וחיה שגדלן בביתו והורגלו כבר בביתו ואפילו אם יוצאין יבואו מעצמם לביתו אם יצאו מביתו אסור לצודן ולתפסן בידים דעכ"פ הם מוקצים אבל מותר לומר לנכרי שיצוד אותם אם מתיירא שמא יאבדו ואם תינוק צד אותם אין מוחין בידו וגם יש להתיר לעמוד לפניו עד שיכנס לאיזה בית או לאיזה מקום המשתמר אבל סוס ומחול שמרדו וכן אווזים ותרנגולים שקנה מחדש ולא הורגלו כבר בביתו לבוא מעצמם או שמרדו ואינם חוזרין עוד לביתו אף זה אסור. כללו של דבר אין חילוק בין אווזים לשאר בהמה וחיה ועוף אלא אם הורגלו כבר בביתו ובאים מעצמם לביתו מותר לעמוד בפניהם שיחזרו ממילא או לבית אחר אבל אם לא הורגלו עדיין בביתו אף זה אסור ומ"מ כיון שאינם שומעין להמורים יש להקל ע"י אינו יהודי דמ"מ אפילו כשיכנסו לבית אינו ניצוד שאינם נוח לתפסם שם ובלבד שהאינו יהודי לא יצוד אותם בידים דזהו צידה מן התורה: (ב) צפור שנכנס לבית דרך חלון אסור לסגור החלון אא"כ בזמן קור ואינו מתכוין כלל בשביל הצידה מותר כיון שאין בו צידה מדאורייתא עדיין שהרי אפילו בבית אין נוח לתפסו ולכן אם יצאה צפור מתוך הקן שלה שקורין שטייג לתוך הבית אע"פ שנכנסה מאליה לתוך הקן אסור לסגור הדלת של הקן שהרי היא צידה מדאורייתא וכן תרנגולים ואווזים שלא הורגלו עדיין בביתו אסור להכניסם ללול שלהם ולסתום החור שלא יצאו שכל זה הוא צידה דאורייתא (ג) אסור להעמיד בשבת מצודה לצוד העכברים: (ד) הנופל דג ממקום שצריך מצודה אפילו ממקום שכבר ניצוד בו חייב:

השוחט (א) השוחט ובכלל זה ההורג איזה בעל חי שיהיה אפילו פרעוש או שפין חייב ולכן אסור למלול בידו הפרעוש אבל כנים מותר להרוג שאינו נקרא בריה שאינו פרה ורבה ודוקא כנים מראשו דשם אין דרך להיות פרעושים אבל המפלה בגדיו אסור להרוג אפילו כנים ששם שכיח אף פרעושים וגזרינן שמא יהרוג גם פרעושים. ובלילה שאינו יודע אם הוא פרעוש או כנה אסור למלול דשמא הוא פרעוש אלא יזרוק מעליו: (ב) המוציא דם או עושה חבורה עד שנצרר הדם בבעל חי חיוב משום שוחט דהיינו נטילת נשמה ולכן מי שחתך באצבעו וכיוצא בו אסור למצוץ הדם וכן אסור למצוץ הדם שבין השינים וכן אסור להניח צוק זאלב על מכה להוציא דם וכן יזהר כשיצטרך שלא יעמיד עלוקה שקורין איוגלען או פייוקעס לחולה שאין בו סכנה שלא יעמיד רופא ישראל אלא ע"י א"י וכ"ש דאסור לישראל להקיז דם אם לא לחולה שיש בו סכנה: (ג) ובדג חי שהניח בע"ש במים אסור ליטלו משם אפילו שאין צריך מצודה דתיכף כשיבש ממנו קצת בין סנפיריו חייב משום נטילת נשמה דאע"פ שיחזיר ויכניסנו למים לא יוכל לחיות עוד ואם הוא בכלי גדול שיוכל לשמוט מידו אסור בלא"ה משום צידה:

המפשיט הפור מן הבשר חייב:

המולח והמעבד (א) המולח והמעבד העור באיזה ענין שדרך לעבדו אז חייב ולכן אסור לדרוס על העור ברגלו כדי שיתקשה או לרכך אותו בידיו כדרך שהרצענין עושין ואסור ליתן העור לבית הדריסה ופשיטא דאסור לרכך העור בשמן או בשאר דבר ולכן אסור למשוח מנעלים בשמן אילו אין כונתו רק לצחצחו: (כ) דבר שאינו אוכל גמור כגון חלב או שומן י"א דיש בו עבוד מן התורה והמולח חלב או שומן חייב אבל באוכלין גמורין לכו"ע אין בו חיוב ומ"מ אין עושין מי מלח הרבה ליתן לתוך הנכבשים או כמו שדרך ליתן לתוך החמאה רק מה שצריך לאותה סעודה וכן בשר או דגים וביצים מבושלים וכיוצא בהם שאין המלח מועיל להם מותר למלחן לצורך אותה פעולה אבל לא לצורך סעודה אחרת (ג) אבל צנון וה"ה בצלים וקטניות ואוגערקטס שהמלח מועיל להם אסור לפזר עליהם מלח רק שיטבול כל חתיכה וחתיכה ויאכל וכ"ש דאסור לפזר מלח על פולין וקטניות אפילו לאכלן לאלתר וכ"ש דאסור לכבוש כל מיני ירקות או פירות אפילו בלי מלח רק במים לבד: (ד) אסור למלוח בשר או דג כדי שיקלוט המלח אפילו במקום הפסד: (ה) אסור להדיח בשר שלא נמלח ומתיירא שיעבור זמן ג' ימים ומ"מ ע"י נכרי מותר (ו) מותר לעשות מין טיבול שקורין מאזריע שעושין מחתיכות צנון ובצלים שכיון שנותנין לתוכו תיכף שמן וחומץ מחליש כת המלח: (ז) אסור לשפוך שכר או יין לכלי שיש בו חומץ כדי שגם הוא יתתמץ. כללו של דבר כל דבר שהמלח מועיל אסור דדמי קצת לעבוד:

הממחק (א) הממחק דהיינו המעביר שער או צמר מעל העור עד שמחליק העור או המשפשף אפילו בידו על העור המתוח על העמודים שקורין ראם כמו שהסופרין עושין לעשות קלף או כמו שהבורסקין עושין בכל זה חייב משום ממחק וכן הקולף מן העור ולפיכך אין מגרדין בסכין ואפילו בצפרניו מנעל בין חדש כין ישן שקולף העור אבל מותר לקנחו בקירה או בחרס המוכן שאין בו משום איסור טלטול והברזל שלפני בהכ"נ אם אין לו חוד אלא שהיא עב בראשו מותר לקנח בו (ב) אסור לשפשף המנעלים בשבת בידו או ע"י בגד לצחצחו ופשיטא ע"י משיחה שקורין שואוואקם דהוי ממרח והממרח בשעוה ובכל דבר הנמרח כגון זפת וחלב וכיוצא בו על רטיה או על כלי או על כל דבר חייב ולכן אסור למרח רטיה אם לא לתולה שיש בו סכנה אבל באוכלין לא שייך ממחק ולכן מותר למרח חמאה או פירות על לחם: (ג) הממרט שיער מן הנוצה כדי שתהיה הקנה חלק בלא שער חייב משום ממחק: (ד) מותר לשפשף כלים עם חול ובלבד שלא יתן בו מים אבל לא כלי כסף עם וויין שטיין ולא במלח שכן דרך האומנים לעשות:

המשטרטט דהיינו כשרוצין לחתוך עור או נייר או שארי דברים משרטט תחלה כדי שיכוין חיתוכו וכן המשרטט נייר או קלף או כל דבר כדי לכחוב עליו אפילו רק שתי אותיות חייב בין ששרטט בצבע או בצפרניו או בכל דבר חייב משום משרטט:

המחתך לאו דוקא בעוד אלא בכל דבר שמקפיד על חיתוכו לעשות במדה ואפילו קיסם לחצוץ שיניו נקרא מחתך וחייב [ובאיש הצבא כשהוא צריך לעסוק במלאכת בקיעת עצים מצד צווי הממשלה ישתדל לבקעם חתיכות גדולות ולא לקטנות וכ"ש שלא לנסרם יום לא מצד צווי הממשלה עיון מ"א שי"ד ס"ק י"ד]. ולכן אם ח"ו מאנסין כותים לאדם שימכור סחורה וכיוצא ליזהר שלא יחתוך מן הסחורה כיון שהוא מקפיד על המדה אלא יעשה ע"י הכותים אבל באוכלין אפילו באוכלי בהמה כגון קש ותבן אין בו משום מחתך ולכן מותר לחתוך מן הקש כדי לחצוץ בו שיניו אבל אם מחתך כדי לסתום בו פי חבית וכיוצא בו חייב:

הכותב (א) הכותב בדיו או בכל דבר המתקיים ע"ג קלף או נייר או על כל דבר המתקיים אפילו לא כתב רק שתי אותיות וי"א אפילו לא רשם רק שתי רשימות כדרך שהמציירים רושמים חייב ולרוב הפוסקים אפילו לא כתב שתי אותיות בכתב שכותבין ס"ת אלא אפילו בכל כתב ולשון חייב ולכן אין להקל לכתוב ע"י א"י אלא לצורך גדול מאד: (ב) אסור לכתוב שום אות או ציור שבעולם ואפילו במשקין על השולחן או על הלחלוחית שעל הזכוכית של חלונות או בחול ואפילו לעשות בצפרניו רשימה על הנייר אסור וכ"ש לעשות רשימה על פנקס של שעוה דאסור: (ג) [אותיות שכתבו בימין חייב ובשמאל פטור אבל אסיר מדרבנן. ובאיטר יד שמאל דידיה נחשבת לימין. על כן היכא שמכריחין הכותים אותו לכתוב איזה דבר אם לעשות זה בשמאל יעשה]. (ד) כל מה שאסור לכתוב אסור ג"כ למחוק ולכן צוקער גיבעקס או עוגות שנכתב עליו ע"י צבע או שיש עליו ציור בצבע אסור לשברה אבל ציורים או אותיות שנעשה בדפוס בלא צבע מותר: (ה) ואם נטף שעוה על אותיות אסר לסלקו (ו) אסור לשבור חותם שיש כו אותיות ואפילו לומר לעובד כוכבים אסור וכשמביאין אגרת חתום לא מיבעי דאסור לומר לשבור החותם אלא אפילו לומר לו שיקרע הנייר סביב החותם אסור אלא יאמר לו הלא אין אני יכול לקרות וממילא יבין וגם זה בדוחק כי בעו"ה הרבה חלול שבת יוצאין מזה דבלא"ה אסור לקרות אגרת שכתוב בו עניני מו"מ ועניני מלחמות ואפילו לעיין בכתב בלא קריאה אסור אא"כ אינו יודע מה כתוב בו וגם אז אינו מותר רק לעיין בו: (ז) אסור לעסוק בשום משא ומתן בין לקנות או למכור לשכור ולהשכיר בשבת שמא יכתוב וכן אסור לקנות קנין בשבת אפילו אגב סודר שקורין קבלת קנין: (ח) אסור לצחוק שום צחוק שדרך לכתוב שמא יכתוב ולהרויח הכל אסור:

הבונה והסותר והמכה בפטיש (א) הבונה או סותר בנין קבוע חייב ולכן גזרו חכמים ואסרו אפילו בנין עראי דהיינו לתלות סדין או להעמיד פאראוואן אם המחיצה ההיא בא להתיר איזה דבר שהיה אסור בלא זה כגון מי שאין לו סוכה רק שעושה מסדינים וכיוצא בו אסור דאם כורך במשיחה מלמעלה ומלמטה עושה מחיצה ואם אינו כורך גם מלמטה באופן שאינו יכול לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה כלל ואינה מועילה כלום לסוכה וכן אשור לתלות וילון בפני הפתח או החלון אם כורך מלמטה ומלמעלה אבל אם אינו כורך מלמטה מותר דזה לא מיקרי מחיצה כלל דכל שאינו יכול לעמוד בפני הרוח מצויה אינו מחיצה כלל ואינה מועילה כלום (ב) אם יש חלון או חור בכותל מותר לסתום אותו בדבר שאין דרך לבטלו שם כגון בבגד אבל בדבר שדרך לבטל ולהניח שם אסור דהוי כמוסיף על הבנין (ג) נגר שנועלין כמו שעושין חור בכותל אצל הדלת ותוחבין שם חתיכת עץ אם לא הכינו לכך מע"ש ע"י מעשה אסור אפילו לטלטל מטעם מוקצה ואם הכינו לכך ונועל בו תמיד אפ"ה יש להסתפק דאפשר דאפ"ה אסור אא"כ קשור בדלת ואם הוא כלי גמור נועלין בו אפילו אינו קשור: (ד) חלונות ודלתות הבית אפילו אם תלוים על צירים שקורין זאייעסקפס הנוטלם או מחזירם חייב משום בונה או סוחר ואפילו ע"י א"י אסור וכ"ש החלונות הקבועים בבית בלי צירים דחייב (ה) החופר גומא בין בקרקע או אפילו בעפר וחול התלושין או באשפה אם צריך למקום הגומא ה"ז חייב משום בונה ולכן המטמינים מעות או סחורה כשמפחדין שלא יגזלו מהם חייב שהרי צריך לגומא: (ו) ואם יש גומא בבית ומלאו עפר הוי בונה ולכן אסור לכבד הבית שמא ישווה גומות ואפילו מרוצף בקרשים או אבנים דלא פלוג רבנן אלא יכבד ע"י שינוי בכנף אווז או בבגד או פ"י א"י (ו) רקק ע"ג קרקע לא ישפשף ברגליו הרוק שמא ישווה גומות אבל מותר לדרוס על הרוק ובלבד שלא ישפשף: (ח) חצר שנתקלקל במי גשמים אסור ליתן שם דבר המבטלו כגון חול ואפר דהוי כמוסיף על הבנין אבל אם אין כונתו לתקן החצר רק ליפותו או לכסות דבר מאוס מותר: (ט) העושה נקב בבית או בשאר בנין חייב ואסור לעשות נקב חדש בחבית וכן אסור לסותמו אפילו בקש ותבן אבל ע"י א"י מותר אבל בטיט וזפת ושעוה וכיוצא בו וממרחו זהו מלאכה מן התורה ואסור אפילו ע"י א"י: (י) אסיר לעשות אוהל בשבת לפיכך אסור לפרוס וילון שקורין פירהאנג אם הוא מקיף מג' צדדי המטה וגם למעלה וכן אסור לפרוס הסדין על עגלה או על אריסה של קטן אם לא שהיא כבר פרוס מע"ש אפילו רק טפח אוי מותר דהוי תוספת אוהל עראי וכן אותן התיבות שיש להם כיסוי שמושכין אותן שקורין שופלאד אסור למשוך כולו ואם משך אסור להחזירו וכן הטישקעסטיל מן השולחן אם משך כולו מן השולחן אסור להחזירו: (יא) ובסעודות גדולות שמניחין דפים על חביות כשצריכים שולחנות יזהר שיניח הצד הפתוח מהחבית למטה על הארץ: (יב) אסור להחזיק בידו דעחיל אי פראסאניק להציל מן הגשמים או מן החמה שהרי עושה אוהל ולכן יש אוסרים ג"כ ללבוש קאפעלוש בשבת (יג) אין בנין וסתירה בכלים לפיכך דלת של כלים שקשור בחבל אם אין יכו' להתירו מותר לחתכו אבל העושה כלי גמור או שנשבר וצריך אומן להחזירו ולתקנו חייב משום בונה ואם התיבה גדולה לפי השיעור אמה על אמה ברום ג' אמות דינו כבנין ממש ואין דינו ככלי: (יד) מפתח של כלים שנאבד אסור לשבור הצירים או המנעול דהוי סותר וכ"ש דאסור לקבוע צירים או מנעול בכלי אפילו ע"י א"י דהוי מלאכה דאורייתא תיקון כלי ואם יצא הדלת מן הציר אסור להחזיר שמא יתקע: (טו) כלים של פרקים שנעשה לפתחם ע"י שרויף כיון שעשוי לכך לפתחו ולסתמו תמיד מותר אבל שאינו עשוי לפרקו תמיד אע"פ שנעשה ע"י שרויפין אסור לפרקו או להחזירו ולכן אסור לטלטל מנורה שקורין היינג לייכטער אפילו לא הדליק בו בשבת כיון שדרכו להתפרק שמא יתפרק ויחזירנו: (טז) ספסל שנשמט אחד מרגליו וראוי להחזירו אסור להחזירו ואסור לסמכו על ספסל אחר שמא יתקע אא"כ שהיה כבר כך מע"ש מסומך כיון דלא תקע מע"ש לא גזרינן אבל אם נשבר הרגל או נאבד לא גזרינן שמא יעשה רגל אחר ולכן מותר לסמכו על ספסל אחר ולכן מותר להניח ג"כ דפים שהכינם מע"ש על ספסלים ובלבד שלא ויעמידם על חתיכת עצים שהרי הם מוקצים: (יז) אסור להכניס רצועות במנעלים או במכנסים חדשים או אפילו בישנים אם הנקב צר ויש בו טורח להכניסם דהוי תיקון כלי: (יח) התוקע עץ בעץ בין שתקע במסמר או בעץ שקורין ין גיקלינעוועט חייב והמכניס יד לקרדום וכיוצא בו חייב ואפילו בדבר מאכל שייך בנין כגון שעושה גבינות או מדבק פירות ומכוין לעשותם ארוך או מרובע חייב: (יט) מי שיש לו מכה מותר לפתחה כדי שתצא הליחה אבל אם פתחה כדי שתשאר כך פתוח שיצא הליחה כמו שעושין הרופאים חייב שהרי עשה פתח. אסור לקלוע השערות בשבת דהוי כבנין וכן אסור לסתור הקליעותן: (כ) מחט שנתעקמה או שאר כלי אסור להשוותה וכן סכין שנפגם אסור להשחיז דהוי תיקון כלי: (כ') אסור לעשות פתילה שקורין צעפיל מן בורית או חלב שחותכין אותו לפי מדתו או מכל דבר לחולה שאין בו סכנה דהוי תקון מנא: (כב) כל השמעת קול של כלי שיר אסור שמא יתקן כלי שיר ולכן אין מטפחין יד על יד ולא מרקדין הכל מהאי טעמא. (ונראה פשוט באיש הצבא שיודע בע"ש שיהיה מוכרח ביום מחר לשורר בהכלי שיר שלו והוא מקולקל שיראה לתקנו מע"ש כדי שלא יצטרך עכ"פ לחלל שבת באיסור מלאכה דאורייתא]: (כג) כל גמר מלאכה בין בכלים ובין בכל דבר נקרא מכה בפטיש ולכן הניטל מן הבגד החוטין התלויין בו או הקיסמין הנארגים בו בלא כוונה אם מתכוין ליפות הבגד חייב: (כד) המוציא חוטין שהחייט תופר בבגד לפי שעה לחבר החתיכות שקורין שטרינעווע חייב: (כה) כל דבר שא"א להשתמש בו בלא תיקון זה אסור לעשות התקון שהרי מתקן מנא. ע"כ אסור להטביל כלים חדשים בשבת אא"כ ראוי למלאות בו מים כגון קדרה וצלוחית ימלא מים מן הבאר ועלתה לו טבילה או יתננה במתנה לנכרי ויחזיר וישאלנה ממנה ומ"מ אם א"א בכל זה מותר לטבול: (כו) אסור ליטול קיסם לחצוץ בו שיניו ואם קטמו בסכין חייב דהוי תיקון כלי אבל קש וכיוצא בו שהוא מאכל בהמה אין בו משים תיקון כלי ומותר לקטמו אפילו בסכין: (כז) אסור להדיח כלי מאכל לאחר שאכלו סעודה שלישית אבל בערבית ושחרית מותר שהרי זה לצורך שבת וכלי שתיה מותר להדיח כל היום דאין קביעות לשתיה ומ"מ בשבולת שועל או חול ועפר אסור להדיח:

המכבה והמבעיר (א) אפילו כל שהוא חייב וכשיש דליקה ח"ו ויש לחוש אפילו חששא רחוקה שיהיה עי"ז סכנת נפשות כגון חולה או תינוק או ישן מותר לכבות אבל כשהדליקה ביום ואין בזה משום סכנת נפשות בשום אופן אסור לכבות: [ופשוט דבאיש הצבא כשהוא מצווה ע"ו מאת המושל דמותר לכבות בין אם הבית של נכרי או ישראל אך יזהר מאד שלא ירבה במלאכה שאינו מצווה ע"ו אפילו אם הוא סביר להגיע עי"ז לידי ריוח גדול. וכן אם יכול להרבות בטרחא ולמעט באיסור כגון להביא מים ממקום רחיק לצורך כבית הדליקה וכל כי האי גוונא יעשה כן]. ולענין הצלה מה שבבית י"א דיכול להציל כל דבר דאי לא שרית ליה אתי לכבויה לפי שאדם בהול על ממונו ויכול להציל אפילו מעות ושארי דברים המוקצים ואפילו שאר איסורי דרבנן ודוקא אשתו ובניו שהם בהולים הרבה אבל שאר בני אדם שאינם בהולים כ"כ מותרים להציל בשלו כל דבר מוקצה אבל שאר איסור דרבנן יש להסתפק ויש מחמירין בזה ועיין בח"א ובזכרו תורת משה. ולכו"ע אין מותר לו לעבור בשביל הצלת ממון רק על איסור דרבנן אבל לחלל שבת בשום מלאכה דאורייתא בשביל ההצלה כגון לחפרן בקרקע וכל כי האי גווני אסור: (ב) מותר לקרוא לנכרים ולומר להם כל המכבה אינו מפסיד שכרו ואפילו הנכרים המושכרים אצל מותר להניחם לכבות אבל קטן ויודע דניחא לאביו אסור להניח לכבות: (ג) נר דולק או ניצוצות שנפלו על השולחן מותר לנער השולחן רק שלא יכוין לכבות ואם אפשר ע"י נכרי לא יעשה ישראל אבל נר שמן אסיר לנערו שהרי מכבה: (ד) אסור לפתוח דלת או חלון נגד נר דולק שהוא קרוב להם שמא יכבנו רוח ואפילו אין רוח כלל דפתיחת דלת גורם רוח כידוע אבל מותר לסגור דלת או חלון דבזה אינו מכבה ומבעיר ופשיטא דאסור לפתוח דלת או חלון כשמדורה של עצים קרוב להם אפילו אין שם אלא רוח מצויה דהרוח מבעיר המדורה וגזרינן שמא יפתח פתח ברוח שאינה מצויה ואז יבעיר בודאי (ה) אסור לסתום פי התנור כשיש אש בתוכו מפני שמכבה וכן אסור לפתחו מפני שמבעיר: (ו) אסור לקרות או לעיין איזה דבר בפני הנר של שמן ואפילו הנר גבוה מאד שמא יטה ובפני נרות של שעוה וחלב העולם נוהגין היתר אבל בלאמפ של חלב נ"ל דאסור דיש לחוש כודאי שמא יטה. ויתר דינים ההכרחים כגון דיני הוצאה מרשות לרשות ודיני שביתת בהמתו וכה"ג עיין בספר זכרו תורת משה כי אין כאן מקום להעתיק כל הפרטים:

תוכן העניינים

מחנה ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה