אור ברסלב
מחנה ישראל חלק ראשון › פרק לב

מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין

חלק ראשון · פרק לב

פרק לא

בו יבואר דיני קידוש בשבת ודיני סעודות שבת (מסימן רע"ג ומח"א הלכות שבת כלל ו' וכלל ז'):

א

מ"ע מן התורה לקדש את השבת מדכתיב זכור את יום השבת לקדשו ר"ל זכרהו זכירת שבת שהוא יום קדוש ומ"מ בקידוש שאמר בתפלה יצא וקידוש על היין או על הפת ובמקום סעודה אינו אלא מדרבנן ועיקר הקידוש בלילה בכניסת השבת ואם לא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד מקדש והולך כל הלילה וכל היום מלבד ויכולו שאינו אומר אלא דוקא כשמקדש בלילה שאז היה תכלית מעשה שמים וארץ:

ב

על כן אם העמידוהו על המשמר בליל שבת קודם שקידש יראה לקדש תי בבואו מן המשמר ואפילו אם הוא סמוך לאור היום כל שלא עלה עמוד השחר. והקידוש הוא על היין או על הפת. ואפי' אם יש לו יין שרף או שכר והוא חמר מדינה באותו מקום אפ"ה יותר טוב לקדש בלילה על יין או פת כי י"א דאין לקדש על שום משקה חוץ מיין ע"כ בלילה דעיקר הקידוש מדאורייתא יש להחמיר בזה. ומותר לקדש אפילו על כזית פת אם אין לו יותר. ואפילו אם אין לו פת ישראל רק פת של א"י אפ"ה יכול לקדש עליו. ואם כשבא מי המשמר לבית אכסניא שלו כבר כבו הנרות יותר טוב שידחה הקידוש על מחר כי י"א שאין מקדשין אלא לאור הנר אם לא שהוא תאב לאכול דאז מותר לקדש אפילו בחשך כדאיתא בסימן רע"ג ס"ז. וכ"ש אם כבר עלה השחר בודאי צריך לדחות הקידוש עד אחר תפלת שחרית דבזה יראה לקיים אז ביום השבת גופא שלש סעודות כדי להשלים ג"כ עבור סעודה של לילה כדלקמן:

ג

הכוס של קידוש צריך להחזיק רביעית. וצריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו דהיינו רוב רביעית. גם בשחרית צריך לקדש על כוס של רביעית ומצוה מן המובחר לקדש על היין גם בשחרית ואם חביב לי יין שרף יזהר ש שהיה הכוס מחזיק רביעית וישתה מלא לוגמיו ואם אין לו יין ושאר משקין יכול לקדש על הפת גם בשחרית אף דליכא היכרא כ"כ כי אין מברך על הפת רק ברכת המו יא אפ"ה שרי ואפילו אין לו פת א"צ להמתין אם דחוק לאכול:

ד

קידוש של יום אינו חל עד אחר שהתפלל שחרית שהרי קודם שהתפלל אסור לאכול ולכן מותר לשתות מים וכיוצא בזה קודם שחרית בלי קידוש אבל קודם מוסף אסור לטעום קודם שיקדש ומותר לקדש ולשתות כוס יין או שאר משקין ולאכול מיני מזונות ואפילו מעט פת רק שלא יסעוד סעודה ואם הוא חלש מותר אף לאכול סעודה קודם מוסף וזמן מוסף כל היום בשעת הדחק: ה

ה

קידוש בין ביום ובין בלילה אינו אלא במקום שהוא סועד אח"כ ואפילו לא יסעוד אח"כ אלא כזית ממיני מזונות לבד סגי וכ"ש אם יש לו כזית פח שיכול לברך עליו המוציא ובהמ"ז ואם אין לו כלל מה לסעוד אח"כ לא פת ולא מיני מזון צריך לשתות הכוס יין של רביעית כולו שיהיה חייב עליו ברכה אחרונה דאז מקרי עי"ז גופא קידוש במקום סעודה אבל פירות לא מהני וכן שכר או יי"ש אע"ג שמקדשין עליו לא מיקרי סעודה וי"א דאפילו פירות מהני ויש לסמוך ע"ז בשחרית אם חלש לבו קצת:

ו

הסעודה צריך לאכול תיכף אחר הקידוש או שיהיה עכ"פ דעתו בשעת הקידוש לאכול לאלתר כאן ואפילו אם אירעו אח"כ איזה אונס שהוצרך לשהות איזה זמן מ"מ כיון שלא יצא בינתים אין צריך לחזור ולקדש אבל אם אין דעתו לאכול מיד אלא שדעתו להפסיק בדברים אחרים וגם הפסיק אפילו לא יצא ממקומו ואכל במקום שקידש מ"מ צריך לחזור ול דש אבל אם היה דעתו לאכול בבית אחר ונמלך ואכל במקומו יצא:

ז

אם קידש בפנה זו ונמלך לאכול בפנה אחרת באותו חדר אפילו הוא גדול הרבה אין צריך לחזור ולקדש. ואם היה בדעתו לאכול בחדר אחר שבאותו בית מהני אבל מבית לבית אחר לגמרי לא מהני אפילו היה דעתו וצריך לחזור ולקדש שם אם לא שאכל במקום ראשון קצת כדלקמן:

ח

אסור לטעום כלום קודם שיקדש אפילו מים ואפילו אם התחיל מבעוד יום צריך להפסיק. ומי שהוא תאב לאכול יכול להקדים בליל שבת להתפלל מפלג המנחה ואילך ומותר לקדש ולאכול מבעוד יום דכיון דמצוה להוסיף מחול על הקודש נחשב כלילה אך יראה לחזור ולקרות ק"ש כשיגיע זמנה:

ט

אם התחיל לאכול מבעוד יום נכון שיאכל עכ"פ כזית משחשכה כדי שיהיו כל השלש סעודות בשבת עצמה כדכתיב אכלוהו היום ומ"מ אם א"א לו יכול לגמור הסעודה מבעוד יום כיון דחשבינן ללילה. אם רוצה לקבל שבת מבעוד יום ולקדש ולאכול ואח"כ להתפלל ערבית בלילה ג"כ רשאי:

י

אם שכח לקדש בלילה עד לאחר שבירך ברכת המוציא אם עדיין לא טעם המוציא יקדש על הפת דהיינו שאומר ברכת אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו וגומר וא"צ לחזור ולברך המוציא (ואם יש לו לחם משנה יביא ג"כ הלחם משנה ולא מקרי הפסק ע"י ההבאה) ולא יקדש אז על היין אף אם הוא מזומן לפניו כדי שלא יפסיק בין המוציא לאכילה אבל אם כבר אכל קצת ונזכר שלא קידש יכול לקדש על יין אם יש לו ואם לאו מקדש על הפת כנ"ל ולא יברך המוציא וכן אפילו אכל כבר ולא קידש אימתי שנזכר בלילה מקדש ובכל הני צריך לאכול מעט פת או מיני מזונות אחר הקידוש כדי שיהיה הקידוש במקום סעודה:

יא

בלילה אם אין לו פת ולא יין לקדש עליו ויש לו פירות וכיוצא בו אם מצפה שיביאו לו יין או פת או עכ"פ יין שרף ימתין איזה זמן ומ"מ א"צ להמתין יותר מחצית ואם הוא חלש כתב החי אדם דא"צ להמתין ויאכל בלי קידוש ולאח"כ כשיזדמן לו פת או יין יקדש:

יב

כל אדם מישראל חייב לאכול בשבת ג' סעודות וסמכו אקרא דכתיב ג' פעמים היום בפרשת המן דהיינו אחד בלילה וב' ביום ואם נאנס בלילה ולא אכל יכול להשלים ביום וגדול עון המבטל אחת מהן ברצונו:

יג

וצריך אדם לבצוע בכל סעודות שבת על ב' ככרות שלמות זכר למן דכתיב לקטו לחם משנה ואחז שניהם בידו בשעת המוציא ובוצע אחת מהן וי"א דבסעודת מנחה סגי בפת אחד אם אין לו שנים וכ"ז רק למצוה ולא לעכובא אפילו אם אין לו פת אחד שלמה:

יד

חייב לאכול פת בכל סעודה משלש סעודות וירבה במעדנים כפי יכלתו ולכתחלה יאכל פת יותר מכביצה דבזה יהיה נקרא סעודת קבע אבל כביצה נקרא עראי ולפחות חייב לאכול כזית פת ואפילו בסעודה ג' יזהר מאד לכתחלה לאכול פת דוקא ולכן יזהר כל אחד שלא למלא כרסו בשחרית כדי שיוכל לקיים מצות סעודה שלישית שעון המבטלה בסיבתו הוא גדול וזמן סעודה שלישית הוא דוקא לאחר חצות והאוכל קודם לכן לא יצא. ומי שא"א לו כלל לאכול כזית פת בסעודה שלישית בשעת הדחק יש לסמוך לצאת במיני מזונות ואם אין לו עכ"פ יאכל פירות אבל כל אחד צריך לדחוק עצמו לכתחלה לאכול עכ"פ כזית פת. ואמרינן בגמרא כל המקיים ג' סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג (חבלי לשון חבלי לידה והוא ניצול מהחבלים שיהיו אז ויזכה ליום בואי) ומייתי על כל זה ראיה מקראי:

תוכן העניינים

מחנה ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה