מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין
חלק ראשון · פרק לא
בו יבואר קצת מדיני משא בשבת וגם קצת מדיני מחמר (מסימן ש"א סל"ב ול"ג (מסימן רס"ו ס"ב ומח"א כלל נ"ד ונ"ח):
א
ועתה נבאר קצת מדיני משא כשצריכין לילך לדרך בשבת. כבר ידוע שאסור לשאת בשבת במקום שאסור לטלטל שום דבר אמנם דבר שמוכרח לישאנו מצד הצווי אין עליו איסור ואפילו אין בעצם הצווי שישא החפצים ההמה רק שיש צווי על איש צבא שיהיו לו החפצים האלו וממילא מוכרח לישא אותם כי אין לו במה לקנות אחרים ג"כ דינו ככה. אולם גם בענין משא הוא כמו בענין שאר מלאכות דהיינו אם יש לו איזה עצה שלא יצטרך לעבור על איסור זה כגון שיכול להניח חפציו על העגלה שנותנין להם או שיכול לעשות הדבר ע"י אינו יהודי ואפילו לא יצטרך לשלם לאינו יהודי עבור טרחא זו בודאי מחויב לעשות כן כדי שלא יצטרך לטלטל בעצמו כי איש יהודי הוא ואם אין לו שום עצה מותר לישאם בעצמו:
ב
ואם החפצים האלו הם שלו ואין עליו צווי מהממשלה שיהיו לו החפצים ההמה אסור לישא אותם בעצמם עמו אך אם נושאם בצירוף שאר החפצים שמוכרח לישא אותם מצד הצווי אפשר דאין ע"ז איסור וכדלקמיה *) ויותר
**(הגהה עיין במנחות ס"ד ע"א וביומא פ"ד ע"ב דמשמע שם דאם הוא מתכוין להעלות דגים וגם התינוק שנטבע לכו"ע אין בו משום מלאכה בשבת ושם אפילו לכתחלה מותר כמ"ש הר"ן פי"ג דשבת וכן מוכח מרש"י יומא הנ"ל סוף ד"ה ואע"ג דצייד וכו' [וחידוש על הפמ"ג בא"ח בסימן שכ"ח שנדחק בדברי רש"י ולא זכר את דברי הר"ן שהתיר בפירוש] וכן בשאר מלאכות כדמוכח מדברי הרשב"א שהובא בהר"ן הנ"ל לענין צידת צבי וגם לענין פיקוח הגל שמתיר אפילו אם מתכוין למצוא זהב המונח שם. ואין לחלק בין דבריו לעניננו משום דהכא הלא מרבה בפעולה בעת מעשה דהעלאת המצודה בדגים עם התינוק שנטבע יוכיח וכן ריבוי השיעור בבישול יוכיח דסבירא ליה להרשב"א דאם מבשל עבור חולה שיש בו סכנה יותר מכפי הצריך לו כדי שיהיה גם לבריא אינו חייב חטאת עבור זה. ומה שאמרו (בחולין י"ד) שמא ירבה היינו שמא ירבה ויוסיף להניח חתיכה בקדרה אחר שהיא עומדת כבר אצל האש [והובא דברי הרשב"א אלו בא"ח סימן שי"ח בב"י עי"ש]. ואף דהר"ן חולק שם על הרשב"א וס"ל דלא התירו רק שם אבל בשאר מקומות כל היכא שהוא מכוין בהפעולה גם בשביל עצמו הוא איסור דאורייתא ועיין במ"א בסימן שי"ו ס"ק י"א שהביא דברי שניהם ולא הכריע עכ"ז במקום הדחק כזה פשוט דיש לסמוך על הרשב"א, אחד כי דעתו לאו דעת יחידאה כדמוכח מלשון הרשב"א שהובא בהר"ן בפ"ב דביצה על הברייתא דממלאה אשה קדרה בשר עיי"ש במה שכתב שם בשם הר"י לחלק בין שבת ליו"ט דאל"ה מה לי בין סקילה ללאו לענין דאורייתא וכן ממה שהובא דברי הרשב"א בא"ח בב"י סימן י"ה שהביא שם שגם דעת רבו הוא כן וכן התוספות במנחות (דף ס"ד ע"א) ד"ה שתים כתבו בהדיא דהוא רק איסור דרבנן וכן מהרמ"א בתשובה (סימן ע"ו) משמע דלכל היותר אינו רק מדרבנן שלא זכר שם כלל שיטת הר"ן הנ"ל והנה זה אין להקשות על הרשב"א אמאי כתב דהוא אסור מדרבנן והלא לענין העלאת המצודה עם הדגים והתינוק הנטבע וכן לפקח הגל ולהעלות האדם עם צרור הזהב מתיר הירושלמי אפילו במתכוין לכתחלה לזה דאפשר דהרשב"א יסבור ג"כ לסברת הר"ן שכתב בפי"ג דשבת דלהכי התירו חכמים כדי שלא ימנע בשום ענין הפיקוח נפש המוטלת חובה עליו ומה שמתיר אפילו לכתחלה לסגור הדלת בעד ביתו אפילו היכא שהוא מתכוין גם לצוד הצבי משום דאינו מרבה בזה בשום טרחא משא"כ בבישול להכי אסור עכ"פ מדרבנן. נחזור לעניננו דלפ"ז פשוט דבעניננו היכא שהוא מרבה במשא בבת אחת ועל מקצתו הוא אנוס ומקצתו הוא ברצון לדעת הר"ן הוא איסור דאורייתא ולדעת הרשב"א ורבו והתוספות הוא איסור דרבנן לבד וא"כ לדעת הרשב"א ודעמיה יש להקל במקום פסידא ובפרט בזמה"ז דס"ל דאין לנו ר"ה דומיא דמה שהתיר הרמ"א (סימן ש"א סל"ג) בהגה"ה להוציא מעות תפורין בבגדו במקום פסידא מהאי טעמא כמבואר בב"י ובד"מ עיי"ש ומהאי טעמא התיר הח"א לעשות איזה שינוי אחר שיהיה שלא כדרך הוצאה דהיינו להוציא המעות בסנדל והכל מטעם הנ"ל כדי שלא יהיה רק מדרבנן ויהיה מותר במקום פסידא דומיא דמה שהתירו חכמים למי שהחשיך לו בדרך להוליך פחות פחות מד"א. ובאמת קשה מאד להחמיר בזה אפילו לדעת הר"ן כי הפמ"ג הביא בשם א"ר וכן הח"א דבזמן הזה דאין לנו ר"ה אפשר דיש להקל במקום פסידא אפילו בלי שינוי כלל ובפרט באנשים כאלו שע"י שיהיה להם כסף או שוה כסף יהיה נקל להם עי"ז כמה פעמים לשמור את דרך התורה כידוע ע"כ נראה דעכ"פ באופן שכתבנו בפנים יש להקל להם. אך מסתפקנא אם צריך דוקא לישא את החפצים הנוספים באותו היד שהוא נושא את החפצים שמוכרח עליהם דאל"ה אפשר דגם הרשב"א מודה דהוא איסור דאורייתא דהוא ענין בפני עצמו או דילמא כיון דאיש אחד הוא אין לחלק בזה. ולכאורה יש לפשוט מספק מהא דאמרינן ובמכות כ' ע"ב) דאם סך חמש אצבעותיו נשא וקרח ה' קרחות בבת אחת דחייב ה' מלקיות משום דהוי לה התראה אכל חדא וחדא אלמא דאף שעשה זה בחמש אצבעותיו ביד אחת אפ"ה חיוב על כל אחת משום דכל אצבע פעל פעולת הקרחה בפני עצמה וכ"ש בזה שעשה בכל יד מלאכת ההוצאה בפני עצמה דבודאי כל יד ויד ענין בפני עצמו הוא ויש איסור דאורייתא גם להרשב"א על היד שאינו מוכרח בה דלענין אחר אין נ"מ בזה דלענין מזיד אטו בתרי קטלא קטלית ליה וגם לענין שוגג אפילו עשה בזה אח"ז בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת] ואף דהתוספות כתבו שם דשאני התם דגלי קרא מדברי רש"י והרמב"ם בהלכותיו מוכרח דלא ס"ל כן דהתוספות לסברתם דגלי קרא מוכרחין לבסוף לומר דלפ"ז ה"ה בקרח ה' קרחות זה אחר זה בהתראה אחת חייב על כל אחת ואחת ורש"י והרמב"ם בהלכותיו לא ס"ל כן ואף לפי התוספות דמדמי להו לאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחת לא ברירא כ"כ דאפשר דוקא שם דעשה הפעולות בידו אחת ואולי לאידך גיסא אף להרמב"ם ורש"י אפשר דוקא שם דכל קריחה היה במקום בפני עצמו הקריחות מחלקין משא"כ בענינו וספק זה יש)** טוב שישתדל בכל היכולת לטלטלם ע"י אינו יהודי או על העגלה שנותנין להם:
ג
ואם יש לו מעות וירא להניחם שם ולתתנם ליד אחר שלא יגזלוהו ממנו יתפרם בבגדו בערב שבת דשוב אין זה רק הוצאה כלאחר יד ובמקום פסידא יש להתיר. וכן לענין תפלין שלו יש לו לעשות כן אם אין לו עצה אחרת ובדיעבד אם לא תפרם בע"ש בבגדיו נראה דיש לסמוך במקום הדחק כזה על ההיתר הזה שכתבנו שיניחם בתוך יתר החפצים שמוכרח לישא אותם מצד הצווי וישאם ביחד ולא ישא החפצים הנוספים ביד בפני עצמו. ויש עוד עצה לענין מעות במקום הדחק שיתנם בסנדלו או בין בגדו לחלוקו או בין חלוקו לבשרו דאין זה ג"כ רק הוצאה כלאחר יד ושרי במקום פסידא (רמב"ם והט"ז שם):
ד
ודע עוד דאם מניח חפציו על העגלה כדי שלא ישא בעצמו בשבת צריך ליזהר מאד שלא יהיה מחמר אחר הבהמה ואפילו לגעור עליה בקול לבד ואם אינם יהודים מכריחין אותו שיהיה מנהיג הבהמה אחרי שגם חפציו מונחין שם יותר טוב במקומות שלנו שהרבה פוסקים סוברין שאין לנו ר"ה מדאורייתא שישא המשא על כתפיו משיהיה מחמר אחר הבהמה כי הוא עובר ע"ז (היינו לדעת הרשב"א המובא במ"א סי' רמ"ו סקי"ב) בלא תעשה אפילו הבהמה היא של אינו יהודי ומטעם מחמר יש ליזהר ג"כ מאד שלא לישב על העגלה אם באפשרו לילך ברגליו אף בטורח רב ומוטב לילך ברגליו אף יותר מי"ב מיל דהוא ג' פרסאות משיבוא לידי מחמר. אך אם הוא מוכרח להיות מחמר מצד הצווי מותר ואעפ"כ כל מה שיכול להקטין את הענין מחויב להקטין כי ידוע דעיקר איסור מחמר הוא המנהיגה בעת תחלת הילוכה שעוקרת ידיה ורליה להילוך על כן אם יושבים בעגלה הוא וחבירו אינו יהודי יראה לצמצם בכל זמן שהיא עומדת שיהיה האינו יהודי המנהיגה והוא ינהיגה אח"כ בעת שהיא הולכת ואפילו לא היה יכול לצמצם ליזהר בזה בכל פעם ופעם אעפ"כ אותן פעמים שהוא מתחכם *) ומשתדל בנפשו להוציא את עצמו מאיסור מחמר מצוה רבה הוא עושה בזה. וכן אם יכול לצמצם שתהיה העגלה שלו נוסעת באחרונה אחרי העגלות ההולכות לפניה ג"כ טוב יותר כי אז לא יצטרך לחמר אחריה כ"כ כי תלך ממילא אחרי העגלות הקודמות וכל זה הוא רק כדי למעט את האיסור שלא יעבור כל כך פעמים על איסור זה אבל להנצל לגמרי מאיסור מחמר כמעט אי אפשר כי אפילו אם רק הוא מנהיג בקול שעי"ז היא מתחלת לילך הוא ג"כ בכלל מחמר ע"כ אם יכול לעשות איזה השתדלות דהיינו לבקש מאיש צבא א"י שיהיה הוא מנהיג תחתיו מצוה גדולה עושה בזה.
ה
ואמנם באמת כדי להיות זהיר עכ"פ במקצת בדיני איסור משא ודיני איסור מחמר ראוי מאד להאדם להיות בקי במקצת בדינים אלו ואי אפשר להעתיק פה כל הדינים הנצרכים לזה ע"כ כל איש ובפרט איש הצבא שאצלו מזדמן כל פרט למעשה יראה ללמוד ההלכות אלו מספר חיי אדם ועכ"פ מספר זכרו **(להסתפק ג"כ לענין אם בישל בשר וחלב בבת אחת והתראה אחת בכל יד בקדירה בפני עצמה אם חייב שתי מלקיות או דנחשב לבישול אחד וצ"ע. ואין להביא ראיה לזה מהא דאמרינן בביצה (דף י"ז) ממלאה אשה קדירה בשר אע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת דודאי שם אסור לה למלאות שני קדירות ביחד וליתן אח"כ בבת אחת אצל האש דאפשר זהו רק משום אפושי דטרחא ומדרבנן בעלמא ותדע דהא אפילו ביד אחד אסור לעשות דבר זה. סוף דבר לע"ע לא מצאתי בירור דין וה ע"כ מהנכון שישא אלו החפצים הנוספים בצירוף אלו החפצים שמוכרח עליהם לא ביד בפני עצמו
:)** **( כלל הדבר בכל מקום שכתבנו בז בור הזה לבקש איזה עצה או השתדלות לא יהיה כונתו ח"ו למרוד כנגד הממשלה בזה כי היא עולה גדולה מצד עצמו וגם כבר אנו מצווים מחכמינו ז"ל ומושבעים ע"ז שלא נמרוד ח"ו במלכות אלא הכל יהיה ברצון הממשלה יר"ה:)** תורת משה כי שם מבואר בקיצור כל הלכות שבת והלימוד יועיל עכ"פ להנצל במקצתו או שידע לעשות המלאכה באיזה שינו או להחליף מאיסור דאורייתא לא סור דרבנן:
ו
ודע עוד דמה שכתבנו בכמה מקומות דאם הוא מצד הצווי מותר לעבור על איסור שבת היינו דוקא אם הצווי הוא משר המושל עליו אבל אם לא היה הצווי ממנו רק חבריו אנשי הצבא יהודים או אינם יהודים עומדים עליו ומחרפים ומגדפים אותו עבור איזה פעולה שאינו רוצה לעשות והיא פעולה שיש בה חילול שבת לא ישמע לדבריהם. והעיקר מכל אלו אם הוא רוצה למצוא חן בעיני אלהים ואדם יראה שלא להתעצל בימות החול ויעשה כמה וכמה פעולות יותר מכפי הרצוי לחלקו ומזה ימצא חן בעיניהם ולא יטילו בשבת הפעולות דוקא עליו משא"כ אם בימות החול יהיה עצל ויטיל כל הפעולות על חבריו תהיה מריבה בניהם ובודאי יהיה נשמע הדברים להשר המושל ועבור מדתו הרעה אפשר שיהיה מוכרח לבסוף לעשות עבור זה דוקא בשבת:
גם בשבת גופא לא יתעצל באיזה פעולה אף שהיא כבדה עליו מאד ובזה יהיה נקל לו להנצל מאיסורי שבת לדמיון אם הוטל עליו ועל חבירו איש הצבא שאינו יהודי לחמם את (הקאזארמען) לא יברור לעצמו המלאכה הקלה דהיינו הדלקת האש בתנור ופתיחת פי העשן וסתימתו וחבירו יהיה המביא העצים ומניחן בתנור אלא אדרבה יראה שהוא לבדו יהיה המביא עצים ומניחן בתנור וחבירו יהיה המדליק וכן כל כיוצא בזה:
ולפי שאין הספר זכרו תורת משה מצוי ביד כל אדם לכן ראיתי להעתיק ממנו העיקרים בהלכות שבת אחר פרק ל"ג בחבור הזה: