אור ברסלב
מחנה ישראל חלק ראשון › פרק כט

מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין

חלק ראשון · פרק כט

פרק כח

בו יבואר כמה עצות בענין זה ובענין איסור הרחיצה במרחץ וכל כה"ג.

ודע עוד דגם צחצוח המנעלים והקנעפליך והכלי זיין שהמנהג בכל יום לעשותו בבקר קודם העבודה אוצעניע) יזדרז הכל לעשות בעש"ק קודם השקיעה כדי שלא יצטרך לעשות למסר בשבת. והפעולות שדרך לעשות לאחר העבודה בכל יום כגון מה שנוהגין לצחצח (הפאסין והקנעפליך וכדומה) אפילו אם אין יכול לאחרן לעשות זה בלילה יראה לעשות זה ביום השבת ע"י אינו יהודי וישלם לו עבור זה בימי החול ואם אינו מאמינו יטלטל מעות וישלם לו בשבת ואפילו אם יצטרך עי"ז לטלטלם ולישאם במקום שאין עירוב כי מוטב לטלטל ולישא מלעשות מלאכה דאורייתא וכן כל כה"ג. כללו של דבר כל פעולה שאפשר לו לעשותה קודם השבת או שיכול ברצון הממשלה לאחרה עד אחר השבת (ועיין לקמן בסוף פרק ל"ג מההערה הכתובה שם) או שיכול לעשות בשבת ע"י אינו יה די מחוייב לעשות כל טצדקי דאית ליה כדי שלא יעבור על איסור חילול שבת. ודע עוד דאפילו אם מוכרח באיזה ענין לעשות בעצמו בשבת משום צווי הממשלה אעפ"כ כל מה שיכול להקטין את האיסור יקטינו לא מיבעיא אם יכול להקטין את האיסור שיהיה רק איסור שבות בוודאי מחוייב לעשות כן ואפילו אם הוא מחוייב לעשות מלאכה גמורה אעפ"כ אם מצד הצווי יכול להקטין את הענין והוא מוסיף בה מרצון עצמו הוא נקרא בשם מחלל שבת (וכעין זה באו"ח סימן שד"מ ס"א כדי פרנסתו מצומצמת עי"ש). ואצייר דברי כגון לילך בשבת במרחץ עם חביריו האינם יהודים אפילו א היה מוכרח וזה מצד צווי הממשלה אעפ"כ יראה לצמצם בעצמו בכל היכולת שלא יעבור על איסור דאורייתא. והנה אף שהזיעה גופא אפילו אם הוא מביא הזיעה על עצמו ע"י המכבדת (שקורין בעזים) המוכן לזה אינו רק איסור דרבנן מ"מ עשיית המכבדת לתקנו ולקשרו שיהיה טוב לזה הוא מלאכה דאורייתא ממש של מכה בפטיש שהונח שם זה על כל גמר מלאכה. ואם הוא בורר מהמכבדת את הבדים הרעים כמנהג שנוהגין בחול הוא עובר עוד על איסור בורר. ע"כ מאד צריך ליזהר שלא יעשה שום פעולה בהמכבדת גופא קשירה או תיקון אחר כי הוא מלאכה דאורייתא רק הבאת הזיעה על עצמו אפשר שיש להקל אם הוא צריך לזה הרבה ואין מניחין לו ביום אחר ליכנס למרחץ. אך אם יכול לעשות הבאת הזיעה ע"י אינו יהודי בודאי טב יותר שלא יצטרך לטלטל המכבדת שהיא ג"כ מוקצה. גם יש ליזהר מאד שלא לשפוך מים על האבנים החמים כי היא מלאכה דאורייתא של מכבה שלבסוף נשפכין המים על האש בתנור מלמטה ואפשר מבשל ג"כ כי בשעת מעשה מתבשלין המים ע"י האבנים החמים ואם חביריו האינם יהודים כועסין עליו עבור זה שאינו שופך על התנור יפייסם במה שהוא יביא המים להשפיכה עצם פעולת השפיכה לא יעשה הוא:

ועתה נדבר בענין רחיצה במים חמין. הנה ידוע שהרחיצה במים חמין הוא איסור גמור מדרבנן ע"כ אם יוכל להסתפק בעצמו במים קרים ובזיעה לבד מה טוב ואם אינו יכול לרחוץ במים קרים יקח מים פושרים אך אם הוא מוכרח לרחיצה במים חמין מאיזה סיבה עכ"פ יזהר שלא ישפוך מעט מים צוננים שיש לו בכלי לתוך הרבה מים שרותחין מאד *) כי בזה יש חשש מבשל. גם מותר לתלות בגדים שלו במרחץ כדי לפלות אותן כנים אך יזהר שלא יפרוק ראשו במסרק. ועוד זאת יזהר מאד ומאד בנפשו בין אם הוא רוחץ את עצמו בקרים או בחמים ובפושרים שלא ירחץ את עצמו באלונטית (הוא מה שקורין האנדטוך) או בשום בגד כדי שלא יעבור על איסור כיבוס דהוא יסוד דאורייתא רק בידיו ואם אי אפשר לו בידיו ירחץ בהמכבדת (ואף דבהמכבדת הוא גם כן איסור וכדמוכח מסימן של"ו ס"ב בהג"ה עכ"פ הוא רק איסור דרבנן כמו שכתב המ"א שם עי"ש מה שאין כן באלונטית דהוא איסור דאורייתא) או במחצלת של עץ (שקורין מאצאלקע) ועצה זו יעשה תמיד בכל מקום שהוא מוכרח לכביסה יכבס עכ"פ במחצלת כדי דלא ליהוי רק איסורא דרבנן. והנה מכל מה שכתבנו יוכל האדם להתבונן איך צריך לעשות כל טצדקי דאית ליה לבקש מהשר המושל עליו שירשהו לילך ביום אחר במרחץ כי כמעט אי אפשר לו שלא יעבור על חילול שבת דאורייתא אך אם הוא מוכרח לילך יותר טיב שלא יתיר לנפשו רק הזיעה בלבד ואח"כ להשתטף במים קרים גם לפלות כליו במרחץ. ועכ"פ אם הוא מוכרח **(עי' ח"א כלל כ' סעיף ג ד גם)** גם לרחיצה ירחוץ במים פושרין ואם במים חמין עכ"פ שלא באלונטית רק בידיו וגם ביתר הדברים שכתבנו למעלה יזהר בכל כחו אבל אותן אנשי הצבא שאין מקפידין על עצמן בזה עלולין לעבור על ששה אבות מלאכות. א) בורר כי הוא בור הבדין הרעים מן הטובים. ב) מכה בפטיש משום עשיית המכבדת ותיקונו ג, ד) מכבה ומבשל ל על ידי נתינת המים על התנור. ה) תולש משום סריקת השער. ו) מכבס משום הכביסה באלונטית וכ"ש שצריך ליזהר מאד ומאד בנפשו שלא לכבס בשבת כתנותיו ואפילו אם אין מניחין לו ביום אחר ליכנס למרחץ והוא מוכרח לכבס כתנתו כדי שיהיה לו בכל שבוע חלוק לבן כידוע אעפ"כ אסור כי יכול לעשות זה בימי החול בביתו או שישכור אינו יהודי לכבסם. ואפילו אם קביעת דירתו הוא בהבית המקובץ לכל אנשי צבא (קאזארמע) והאינם יהודים אין מניחין לו לכבס שם וגם הוא עני שאין לו במה לשכור אעפ"כ לא יצוייר התר כיבוס בשבת אם הוא עומד באיזה מקום שיש שם ישראלים כי הוא מחייב לילך ולכבס כתנותיו אצלם או להשתטח ולספר לפניהם את גודל עניו ודחקו ובודאי יעזרוהו באיזה גרגרי כסף כדי שיהיה יכול ליתן לאחר לכבס ולא יצטרך לחלל את השבת. כללו של דבר כל דבר שאין ע"ז צווי מצד הממשלה הר ממה רק מצד חסרון כסף אסור לו להתעצל בזה ומחויב לשלוח ולבקש כסף מביתו ולעשות כל טצדקי שיוכל כדי שלא יצטרך לחלל שבת ובענינים אלו וכיוצא בהם אסור לו לאדם להיות ביישן כי מחויב לילך כמה פעמים לפני האנשים יודעי תורה שבעיר שיסייעוהו בענינים אלו שלא יבוא לעבור על התורה ברצון ואפילו אם ע"י ההגה זו יחזיקיהו אנשים חסרי דעת לשוטה ופתי כבר אחז"ל מוטב לו לאדם להקרא שוטה כל ימיו ואל יהי רשע שעה אחת לפני המקום. ויקח מוסר ממה שאנו רואין בחוש שאם חסר לאיש הצבא איזה דבר הכרח שצריך לקנות לעבודה שלו אינו מתבייש כלל והולך ומבקש כמה פעמים לכל אחד מישראל שיעזרהו בזה והכל מצד שהוא מתבונן שהוא דבר הכרחי לו וכ"ש במה שהוא הכרחי לו לפני יוצר הכל שלא יחשב לרשע לפניו שלא יתעצל בזה וכבר אחז"ל כל המנבל עצמו על דברי תורה בעוה"ז סופו להתנשא לעוה"ב וגם זהו בכלל הזה:

תוכן העניינים

מחנה ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה