מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין
חלק ראשון · פרק כח
בו יבואר גודל חיוב שמירת שכת וגודל הזירוז לכתחלה שלא לבוא ח"ו לידי חילול שבת:
שבת קודש הוא האות הגדול והברית שנתן הקב"ה לישראל למען ידעו כי ששת ימים עשה ה' כל מה שברא בשמים ובארץ ושבת ביום השביעי והוא יסוד האמונה לידע שהעולם הוא מחודש וכיון שברא הכל הוא אדון על הכל ואנחנו עבדיו ומחוייבים לעשות רצונו ולעבדו בכל גופינו ונשמותינו וממוננו כי הכל שלו. והזהירה התורה על שמירת השבת י"ב פעמים. ואחז"ל כל המשמר את השבת כאלו מקיים כל התורה וכל המחלל את השבת כאלו כפר בכל התירה כולה. ונוכל להסביר זה בפשיטות על פי מה שבארנו את הפסוק ושמרו בני ישראל את השבת וגו' ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים וגו' ד הכי קרא הכתוב שבת בשם אות להורות לנו על גודל ענינו, והוא, לאחד מבעלי המלאכה והמסחר שמציב על ביתו מבחוץ איזה אות (הנקרא בל"א שילט) לציין לפני הכל ענין מלאכתו ומסחרו, והנה כל זמן שהאות נצב על הבית מבחוץ מורה לנו שהבעל מלאכה הזה הוא דר עדיין בדירה הזו אף אם לפעמים נסע לדרך על איזה ימים מ"מ עדיין לא עקר דירתו מהבית הזה מכל וכל משא"כ כשניטל האות מבחוץ לקבעו במקום אחר מוכח דהבעל מלאכה הזה כבר עקר דירתו מכל וכל מהבית הזה ואינו מצוי כלל. כן הוא ממש בענין שבת כי הוא אית המעיד שהש"י ברא את העולם בששה ימים ונח ביום השביעי והוא ג"כ אות על האיש הישראלי הנושא את נס התפארת הזה על עצמו (ר"ל השומר שבת ומקיימו) שהוא מאמין בהקב"ה שהוא בורא העולם מחדשו וממילא הוא אדון על הכל ואנחנו מחוייבים לעשות רצונו בכל נפשנו ומאדנו כי הכל שלו וע"י האמנתו בה' באמת הוא משרה ברוך לבבו קדושת ה' וכמו שכתוב כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם וע"ז ג"כ רמז הכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכם ממש וכמו שפירשו המפרשים וע"כ אף אם אירע שעבר על איזה מן המצות עכ"ז האות הזה נצב להעיד על האיש הזה כי עדיין הוא דר בדירתו הראשונה ר"ל שאיש ישראלי הוא כמקדם שקדושת ה' בתוך לבבו לא כן אם ח"ו הוא מחלל את השבת בזה הוא מסלק האות מעל עצמו ומראה שבפנימיות לבבו כבר אינו דר איש ישראל המאמין בהש"י וכבר הוסר מקדש ה' מתוך לבבו וע"כ אמרו כל המחלל את השבת כאלו כפר בכל התורה כולה. וראה את חומר העון של איסור שבת הלא בכל העונות לבד מעבודת כוכבים ומזלות קיי"ל דאם הוא מומר ח"ו לאחד מהם אינו מימר לכל התורה ואלו באיסור שבת קיי"ל דמי שהופקר אצלו איסור שבת ועובר עליה כמה פעמים בפרהסיא הוא מומר לכל התורה כולה ודינו כעובד כוכבים ממש וטעם לכל זה הוא דהמחלל את השבת כופר במעשה בראשית כמו עובד כוכבים ומזלות וע"כ ג"כ עונש מחלל שבת הוא בסקילה כעובד כוכבים ומזלות וכשהוא בלי התראה הוא עכ"פ בכרת. מכל זה יראה האדם את גודל ענין שבת ואיתא במ"ר פרשת בשלח א"ר אלעזר בר אבינא מצינו בתורה ובנביאים וכתובים ששקולה שבת כנגד כל המצות, בתורה מנין שבשעה ששכח משה לומר להם מצות שבת אמר לו הקב"ה עד אנה מאנתם לשמור מצותי וגו' מה כתיב אחריו ראו כי ה' נתן לכם השבת ובנביאים מנין שנאמר וימרו בי בית ישראל במדבר בחקותי לא הלכו מה כתוב אחריו ואת שבתותי חללו. בכתובים מנין שנאמר ועל הר סיני ירדת ודברת עמהם מה כתיב אחריו ואת שבת קדשך הודעת להם אמר הקב"ה לישראל אם תזכו לשמור שבת מעלה אני עליכם כאלו שמרתם כל המצות שבתורה ואם חללתם אותו מעלה אני עליכם כאלו חללתם כל המצות וכן הוא אומר שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע. בעת שאדם שומר את השבת גוזר גזירה והקב"ה מקיימה שנאמר אם תשיב משבת רגלך מה כתיב אחריו אז תתענג על ה' כמה דתימא והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך ולא עוד אלא כל מה שאתה אוכל אינו אלא מן הפירות אבל הקרן קיימת לו לעוה"ב שנאמר והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר. וזכות שמירת שבת כהלכה מועיל למחול לו על כל עונותיו כמ"ש בגמ' כל המשמר שבת כהלכתו אפילו חטא כדור אנוש מוחלין לו שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת וכן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו אל תקרא מחללו אלא מחול לו. ע"כ מה מאד צריך האדם להחזיק בכל כחותיו בענין שמירת שבת כהלכה. והנה אודות איש הצבא אף דבדברים שהוטל עליו מצד צווי הממשלה הרוממה מותר לו לעשות ולא נקרא עי"ז בשם מחלל שבת אחרי דהוא מוכרח לזה וכלל כללה לנו התורה בפרשת תצא ולנערה לא תעשה דבר מ"מ מה מאד צריך להתיישב ביתר הפרטים שאין עליו ציוי והוא עושה אותם מעצמו מאיזה סיבה שלא ילכד בעון הגדול של חילול שבת ע"כ נראה לבאר בעזה"י קצת אופני ההנהגה בזה. והנה ראשית הכל צריך לידע דמלאכה שאפשר לעשותה בחול בודאי איסור גמור הוא להניח אותה על שבת כגון אם הוא רצע או חייט וכדומה שאר מלאכות שנותנין להם שיעור קבוע על כל שבוע חייב לזרז עצמו בכל כחותיו להקדים לגמור ודם שבת כדי שיהיה נח בשבת (וכעין זה בשבת ק"ל ע"א במשנה וכ"ש בעניננו) ולזה כתיב בתורה ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי וגו' לא תעשה כל מלאכה ר"ל שכל עבודותיך המוטל עליך תראה לעשותם באלו הששה ימים ולא תותיר מהם כדי שביום השביעי לא תעשה כל מלאכה. ואפילו אם יצטרך לשכור מסייע על זה ג"כ חייב אם היכולת בידו כדי שלא תשאר מלאכה על שבת ויהיה מוכרח לחללו וכדאיתא ביו"ד (סימן קנ"ז) דמחוייב האדם ליתן כל אשר לו ולא לעבור על לאו דאורייתא. ויותר מזה דחיוב גמור הוא לו להתבונן בזה בתחלת ימי השבוע ולזרז עצמו בכל כחותיו ולא ידחה על סוף השביע פן ח"ו יארע לו איזה סיבה ותשאר מלאכה על יום השבת וזהו מה שכתבה לו התורה שמור את יום השבת לקדשו וכל שמירה הוא ממלאכה וכתבו בלשון שמור דהוא מקור להורות לנו דתמיד צריך לזכור את יום השבת ואפילו מיום א' כדי לשמרו ממלאכה (דומי דמאי דדרשינן (בביצה ט"ו ע"ב) בענין עונג שבת מקרא דזכור דצריך תמיד לזכור שבת דהיינו אפילו מיום א' והלאה שאם מזדמן לו דבר טוב יהא מזמינו לשבת ואפילו הלל דפליג ע"ז שם ואומר ברוך אדני יום יום עכ"פ מודה בשאר כל חפצים חוץ ממאכל דצריך להכין אם נזדמן מיום א' והלאה כמו שכתבו הפוסקים כי זכור הוא מקור דהיינו שיזכור תמיד את יום השבת). ועוד זאת צריך לידע כל איש הצבא בעת תחלת חינוכו לעבודה שדרך הוא שהממשלה נותנת לו רשות לברור לעצמו להיות איזה בעל מלאכה שירצה או תחת הכל"ז (ביקס) שלא יברור לעצמו להיות כותב או אופה או רופא (צירולניק) וכל כי האי גווני כי בודאי יחלל עי"ז שבת לרוב כי אף שאם הוא תחת הכל"ז יש לפעמים ג"כ חילול שבת גדול זהו רק במקרה כי ברוב לא יצוייר רק איסור שבות דרבנן ובשאר מלאכה כגון חייט או רצען מצוי שנותנין להם שיעור מה שיעשו לכל השבוע משא"כ בזה שאינו יכול להמלט מאיסורא דאורייתא למאות ולאלפים. והנה אף שידעתי שמלאכת הכתיבה או הרפואה קלה היא וע"כ כל אחד רוצה לבררה אבל כל ירא שמים יברח מזה מאד כי בזה שמקבל על עצמו לכתחלה המלאכה הזו מפקיר בעצמו איסור שבת בידים. וגם תדע אחי לפי מה שידוע ששנה הראשונה בלא"ה מוכרח כל אחד להיות תחת הכל"ז כדי שיתלמד לעבודה ובשאר שנים כיון שנעשה מורגל לזה אין נ"מ כל כך ע"כ צריך כל אחד לקוות להקב"ה הנותן ליעף כח שבודאי יעזרנו גם תחת הכל"ז או שארי עבודות ולא יקבל בעצמו העבודה שמצוי בה חילול שבת: