אור ברסלב
מחנה ישראל חלק ראשון › פרק כה

מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין

חלק ראשון · פרק כה

פרק כד

בו יבואר דין מלבושי שעטנז (מלוקט מיו"ד הלכות שעטנז ומחכ"א). ועתה נדבר קצת מענין איסור שעטנז:

א

הנה איסור שעטנז ידוע ומפורסם לכל ישראל מה שכתוב בתורה לא תלבש שעטנז ואין מהצורך לנו להאריך בו בעצם איסורו ואעפ"כ נדבר בו במקצת ונבוא אח"כ לעניננו. כתיב בתורה לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו וקבלו חז"ל דלא נקרא צמר אלא צמר רחלים ושל איל שהם הכבשים אבל צמר גמלים שקורין קעמעל האר או של ארנבת שקורין האזין האר וכן של שאר בהמה וחיה לא נקרא צמר ולכן כל מיני צמר רוץ משל כבשים מותר עם הצמר ועם הפשתן אבל של כבשים אסור עם הפשתן וכן קנבוס (שקורין קאנאפלעס) וכן צמר גפן (שקורין באוויל) מותר אפי' בצמר רחלים

ב

אין לכלאים שיעור שאפילו חוט כל שהו של צמר בבגד גדול של פשתן או אי כא אסור ללובשו אפילו מצדו השני אע"פ שהצד שבו הכלאים נגרר ע"ג הקרקע ואפי' נאבד החוט ולא ידענו מקומו לא שייך בו ביטול ואסור:

ג

המחבר יחד בגד צמר עם בגד פשתן אפי' כשתפרם בחוט של משי וכן התופר בגד צמר בחוט של פשתן או איפכא או שקשרן יחד בקשר של קיימא כל זה אסור משום שעטנז מדאורייתא:

ד

כל רגע שמשהא האדם על עצמו כלאים עובר בלאו ע"כ תיכף כשנודע לו שהוא לבוש כלאים חייב לפושטו. גם אסור להלביש את חבירו או לכסהו בכלאים משום לפני עור לא תתן מכשול:

ה

מדכתיב לא תלב. שעטנז ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך קבלו חז"ל דאינו אסור מן התורה אלא לבישה או העלאה וכסוי אע"פ שאינו לובש אך הגוף נהנה ממנו אבל להציע תחתיו מותר מן התורה אבל מדרבנן אסור להציע תחתיו ואפי' עשר מצעות זה ע"ג זה וכלאים תחתיה אסור:

ו

הלוקח כלי צמר מנכרי צריך לבדוק יפה יפה שמא הם תפורין בפשתן וצריך להתיר כל התפירות ואפילו הנכרי אומר שתפרן בקנבוס או משי אינו נאמן ואסור לומר לנכרי לתפור לו ב דים אא"כ נותן לו חוטי קנבוס או משי ויזהירנו שיבדוק אח"כ אם לא החליף ואז יענש ע"פ נמוסיהם ויתיירא מזה (כ"כ בח"א ובאיש הצבא לא שייך קולא זו) וי"א דיכול לבדוק כי של פשתן כבה מהר ושל קנבוס הולך ושורף ושל משי נכרך וי"א סימן אחר שכאשר ימשוך החוט כמין שערות ארוכות הוא קנבוס וי"א דאין מועיל שום בדיקה:

ז

ועתה נבוא לעניננו לענין מלבושי איש הצבא דבודאי חל עליו כל הדינים שיש באיסור שעטנז כמו על שאר איש ישראל כי הממשלה הרוממה אינה מכרחת להאדם שילך בכל היום דוקא במלבושים של קאזאנע ויוכל לעשות לעצמו בגדים בתמונה זו של הקאזאנע בלי שעטנז. ורק בזמן העבודה אם חק המלוכה שילך דוקא באותן הבגדים או מותר לילך בהן ותיכף אחר העבודה ילך לביתו ויפשיטם וילבש שלו כידוע דבכל רגע שמשהא על עצמו כלאים ברצונו עובר בלאו. גם יש ליזהר בבגדי שעטנז שלו שלא יציעם אפילו תחתיו וכ"ש שלא לכסות עצמו בהן דעובר בלאו גמור. גם ליזהר מלתנם לחברו לכסוי או הצעה וכנ"ל בדין ה'. ובמקום שיש חשש גניבה אפשר דיש להקל לו להציע תחתיו אבל לא להעלותו על גביו שהוא ל"ת דאורייתא:

ח

ודע עוד דעל כל מלבוש של שעטנז הוא איסור בפני עצמו ע"כ אם אין לו שום עצה לתקן כל בגדיו בשלמות שלא ימצא בהן שעטנז עכ"ז יראה להמעיט האיסור בכל מה שיוכל ויתקן עכ"פ איזה בגד שיוכל. גם יראה בכל כחותיו להמעיט זמן לבישתו בהן וטוב יותר לילך כל היום בגילוי הראש מלילך בכובע של שעטנז וכ"ש לענין שאר בגדים אם לא בעת שהוא צריך ללבשן מצד דינא דמלכותא. וכל הזהיר בעוה"ז שלא ללבוש שעטנז יזכה ללבוש לע"ל בגדי ישע ומעיל צדקה:

תוכן העניינים

מחנה ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה