אור ברסלב
מחנה ישראל חלק ראשון › פרק כד

מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין

חלק ראשון · פרק כד

פרק כג

בו יבואר גודל השכר של השומר עצמו ממאכלות האסורות:

גם ע"י השמירה ממאכלות האסורות ממשיך על עצמו קדושה מלמעלה כמו דכתיב (ויקרא כ' כ"ה) ולא תשקצו את נפשותיכם וגו' והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' וגם נאמר בפרשת ראה לא תאכלו כל נבלה וגו' כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה' וגו' ואחז"ל (יומא ל"ט) ת"ר והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה מלמטלה מקדשין אותו מלמעה בעוה"ז מקדשין אותו לעוה"ב. וגם עבור כל עת ועת שנזדמן לידו דבר איסור ומונע את עצמו מלעשות האיסור חושבין לו מן השמים כאלו עשה מצות עשה דאורייתא בפועל ממש וכמשאחז"ל ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כאלו עשה מצוה גם עבור התגברותו של יצרו בעת שהוא רואה להאיסור והוא רעב ומתאוה לו והוא מתאפק מחמת רצון הש"י נקרא בשם גבור כי זו היא גבורה האמיתית כמו דאיתא באבות איזה גבור הכובש את יצרו. ועתיד להיות אור הקב"ה עבור זה עטרה בראשו לעתיד לבא כי עבור אחד מחמשה דברים נעשית העטרה ומתגבר על יצרו הוא אחד מהן כמו שאחז"ל (מגילה ע"ו) עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק שנאמר ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי וגו' לשאר עמו למי שמשים עצמו כשיריים וליושב על המשפט זה הדן דין אמת ולגבורה זה המתגבר על יצרו משיבי מלחמה שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה שערה אלו תלמידי חכמים שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. גם זוכה עבור זה להראות בין חבורה של צדיקים לעתיד לבוא כשיעשה להם הקב"ה הסעודה גדולה בג"ע כדאיתא במדרש ויקרא פ"י אריסטוון (פי' סעודה גדולה) עתיד הקב"ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע"ל וכל מי שלא אכל נבילות בעוה"ז זוכה לראותו וכו'. גם זוכה עבור השמירה ממאכלות האסורות לחיי הנצח בעולם הנצח וכמו שהאריך בזה בזוהר **(ודע דמה דכתיב בקרא וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג וגו' היינו בדברים שהם מותרין מן התורה כגון סתם יינם ושמנם של עובדי כוכבים וכן פת בג היינו פת או לפתן כדמוכח שם בע"ז (ל"ו ע"א) בגמרא (לפי מה שכתבו התוס') דביין נסך גמור או שאר איסורים אין שום רבותא בדניאל דכולי עלמא נמי מוזהרין ע"ז וכנ"ל:)** בזוהר הק' פרשת שמיני. הנך רואה מכל זה את גודל השכר שיש לאדם עבור זה ע"כ מה מאד צריך הישראלי להתחזק תמיד שלא להתגאל במאכלות האסורות לו ועבור זה יהיה ה' אתו וירומם קרנו למעלה בזה ובבא: והנה לפי מה שבארנו את גודל האיסור של מאכלות המגועלים יתבונן כל איש הצבא כמה צריך ליתן לבו תמיד שלא יכשל בזה ח"ו ע"כ אין לו להתעצל בכל מקום בואו לילך אצל יהודים שבעיר לבקשם ולזרזם ע"ד הכנת מאכלות כשרות *). ובכגון זה מצוה שלא להיות האדם ביישן ועל ענינים כאלו נאמר באבות הוי עז כנמר ואפילו אם פעם אחת ושתים דחוהו בלך ושוב אף על פי כן אל יפול לבו ויחזור וילך אצלם ויבקשם בדברים רכים וידע כי כל זה הוא נסיון לו מן השמים שמנסים אותו כדי שיודע כחותיו הפנימיות אם הוא מהרהר אחר הנהגתו יתברך ואם יעמוד בנסיון יהיה לע"ל לנס ולתפארת **(ובאמת מצוה רבה היא לסייעם בזה כי הוא מקיים בזה מצות פתוח תפתח וגו' וחי אחיך עמך ואהבת לרעך כמוך שיבחין בעצמו אלו היה דבר זה נוגע לעצמו או לבנו באופן זה כמה היה משתוקק שימצאו אנשים שיחזיקוהו במאכלות כשרות ולא יחטא ע"י מאכלות האסורות וכנ"ל בפרק כ"ג. ומלבד כל אלה איך נשא אח"כ פנים בר"ה פני הקב"ה ונבקש מלפנו כל יחד על עצמו ואנשי ביתו שיפרנס איתנו הקב"ה בידו הרחבה והמלאה שלא יחסר לנו שום דבר, זה מבקש ה' רו"כ בכל שבוע וזה עשרה כל אחד ואחד לפי כבודו אם נתאכזר ח"ו על אחינו בשרנו ולא נחוש להם כלל עד שעי"ז יוכרחו לאכול מאכלות האסורות הלא גם הם בני ה' כמונו ואיתא בשבת (קנ"א) ר"ג אומר ונתן לך רחמים ורחמך כל המרחם על הבריות מרחמין עניו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים. וגם ידוע שכל ישראל ערבים זה בזה ע"כ בודאי ח"ו יחשבו עניו מן השמים כאלו הוא עצמו אוכל מאכלות האסורות כיון שהיה בכחו לסייע לחבירו שלא יבא לידי איסור. והמסייע בענין הזה יתברך מאלהי השמים כי בזכות הצדקה באה ברכה לתוך ביתו של אדם כמו שנאמר נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בכלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך:

ואגב דאיירינן במצות צדקה ראיתי להעתיק כאן תשובה אחת אשר השבתי לשואלי דבר. והוא במקום אחד באו עניים ולא רצו היהודים לסייע להעניים בחשבם שאין עליהם חיוב להחזיקם והמקום ההוא היה רחיק מאד מן הישוב ועי"ז נסבב שהרבה עניים באו לידי מאכלות אסורות כי הוכרחו לילך ולאכול בבתי בני עם אחר והרבה באו לידי סכנת נפשות האם יאות עבדי היהודים שבעיר. והא לך לכון התשובה שהשבתי ע"ז. כמה גדולה היא מצות צדקה שהיא מקרבת את הגאולה כדאמרינן (ב"ב ט') תניא ר' יהודה אומר גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי ובוא וצדקתי להגלות. ומה מאד צריך האדם ליזהר שלא להעלים עין מן העני שעובר עי"ז על ל"ת דאורייתא לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. וגדול עונשו מאד ח"ו עד שאמרו (ב"ב יו"ד) שמניעת הצדקה גורם לפעמים לקצר ימיו של אדם כעון ע"ז דכל המעלים עין מן הצדקה הוא כאלו עובד אלילים כתיב הכא וכו' ואיתא ביו"ד בסימן רמ"ז דמאד יש ליזהר במצוה זו כי אפשר שיבא לידי ש"ד שימות העני המבקש אם לא יתנו לו מיד כעובדא דנחום איש גם זו (תענית כ"א). והנה מה מאד יש ליזהר במצות צדקה אם יודע שדבר זה נוגע לפיקוח נפש וכמה גדול המאמץ את לבו בעת כזו שמלבד שעובר על מצות פתוח תפתח וגו' וחי אחיך עמך ואהבת לרעך כמוך עוד הוא עובר על לא תעמוד על דם רעך. והנה מכל זה אנו יכולין להבין את תשובת השאלה הנ"ל שאנו מחוייבין להחזיק את ידי העניים הנ"ל בכל האפשרי כי כיון שאנשים)** וכענין שנאמר במן ויענך וירעבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת וגו' למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך וגו' ופירש בזוהר הקדוש דהאי לנסותך הוא להגביה אותך על הכל כמו נס. ואפילו אם בשביל עצמו אין צריך לזה כגון שהוא עשיר אף עפ"כ מצוה רבה שישתתף עם חביריו העניים וילך עמהם לאנשי העיר לבקשם אודות זה. ואם אירע שקבל עי"ז חירופים וגידופים מאיזה אנשים סכלים אעפ"כ אל ישים לבו לזה וידע כי עבור זה שסבל בזיונות עבור מצותו של הקב"ה יגדל שכרו בשביל זה יותר ויותר לבסוף וכה"ג איתא בירושלמי דפאה פרק בתרא לענין גבאי צדקה וז"ל ר' אלעזר הוי פרנס חד זמן נחית לבי יה אל מאי עבדיתון א"ל אתא חד סיעה ואכלין ושתין וצלין עלך א"ל ליכא אגר טב נחית זמן תנין א"ל מאי עבדיתון א"ל)** עברים הם ולא ירצו לכנס נפתחי בני עם אחר ואכול מאכלות אסורות בודאי יחלשו ויתעלפו ויבואו לידי סכנה וכבר נצטוינו בתורה לא תעמוד על דם רעך *). וכ"ש שיענשו מן השמים על אלו העניים שהוכרחו לאכול עי"ז מאכלות האסורות. עוד עובר בזה על עשה דואהבת לרעך כמוך שיבחין בעצמו אלו היה דבר זה נוגע לעצמו או לבנ באופן זה כמה היה משתוקק שימצא אנשים שיחזיקוהו במאכלות הכשרות ולא יתטמא ע"י מאכלות האסורות שמטמא את הנפש כדאיתא ביומא על הפסוק אל תטמאו בכל אלה ונטמתם בם ואם יעזור לעניים בודאי יעזור הש"י לדורותיו הבאים אחריו ולא לחנם כתבה לנו התורה בפרשת שמות ותחיין את הילדים דהיינו שהיו מספיקות להם מים ומזון וכדפירש"י שם וכתב אח"כ מעשה דמרע"ה ואני אתן שכרך להורות לנו את גודל הענין שיש בזה וכדאיתא במדרש רבה שם שזה היה עבור מים ומזון שהספיקו לאחרים ולכך נמדד להן מדה במדה וכן נמי בעניננו יהיה נכון לבו בטוח בה' שיסבב שלא יבואו בניו ג"כ לעולם לידי מאכלות אסורות כשם שהוא מנע את אחרים מזה וכדאמר ליה ר' חייא לדביתהו אקדימי ריפתא לעניא כי היכי דליקדמו לבנייכי אמרה ליה מילט קא לייטת לי אמר לה לא גלגל הוא שחוזר בעולם. ואיתא בתנא דבי אליהו ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול ה' אלהיך ותלך בדרכיו שהם דרכי שמים ומה הם דרכי שמים שהוא רחמן ומרחם אפילו על הרשעים ומקבל אותם בתשובה שלמה וזן.

**(הגה"ה ואולי יאמר המתפתה ביצרו מה לי לדאוג כ"כ ולהצטער בצרתו בענין זה ילך בבתי בני עם אחר ויאכל מאכלות אסורות ולא יבא לידי סכנה אף אתה השב לו (א) הזה רצון ה' שנאמץ את לבבנו ונקפוץ את ידינו ממצות צדקה, עד שעי"ז יוכרחו אחינו העניים שבהם לאכול מאכלות האסורות, (ב) שכל ישראל כשקבלו עליהם ברית התורה על מנת כן קבלו שיהיה כל אחד ערב על חבירו בקיומה ולכך הדין שכל אחד מישראל מוציא את חבירו בקיומה אע"פ שיצא כבר (כגון קידוש וכדומה וכדאיתא ברא"ש ברכות פרק ז') דאם יחסר לחבירו איזה מצוה כאלו חסר לו וכן נמי שיפריש כ"א את חבירו מאיסור ל"ת ולכך נפסק הדין ביו"ד סימן ש"ג דאם רואה לחבירו שהוא לבוש כלאים צריך לפשוט ממנו אפילו בשוק ואפילו לבשם בשוגג שלא ידע שהוא כלאים ואפילו לדעת הרא"ש המובא שם בהג"ה שא"צ לפשוט ממנו בשוק כשהלובש אינו יודע שהוא כלאים משום כבוד הבריות עכ"פ כשיגיע לביתו צריך להודיעו כדי להפרישו מהאיסור וכן נמי כהן שהוא ישן ומת עמו באהל צריך להקיצו ולהודיעו כדי להפרישו מהאיסור ואע"ג דלא ידע מ"מ איסורא קעביד בשוגג ולאחריני דידעי מצוה להפרישו (וכדאיתא ביו"ד סי' שע"ג בהג"ה ובש"ך שם) וכן נמי לענין ת"ח אע"ג דאינו חייב להעיד במקום דאינו לפי כבודו לאפרושי מאיסורא חייב להעיד (וכדאיתא בשבועות ל' ע"ב) ואם לא יפרש את חבירו מאיסור במקום שיש ביכלתו יענש גם הוא וכדאיתא בויקרא רבה על הפסוק שה פזורה ישראל ישראל נמשלו לשה מה דרכו של שה לוקה באחד מאבריו וכולם מרגישים אף ישראל אחד חוטא וכולם נענשים תני רשב"י משל לבני אדם שהיו באים בספינה נטל אחד מהם קודח והתחיל וקדח)** אתא חד סיעה חורי (אחרת) ואכלין ושתין ואקלונך (ביזו אותך) א"ל כדין איכא אגר טב. וכן כה"ג בעניננו ובכל מצוה ומצוה יהיה תשלום גמולה לפי ערך הצער שהשיגו ע"י קיומה וכה"ג מצינו בתורה לענין קרבן שכתוב ונפש כי תקריב קרבן מנחה וגו' שאחז"ל שאמר הקב"ה מי שדרכו להתנדב מנחת סלת עני מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו. והכל הוא מטעם כי הקב"ה מביט על קיום המצוה באיזה אופן קיימה אם מתוך הריוח או מתוך דחק ועוני אי שאר מיני בזיון וכל שיתגדל הצער בעת קיומה יתגדל הריוח בעת תשלומה וכמאמר הכתוב הזורעים בדמעה ברנה יקצורו ואפילו אם לא נזדמן לו ח"ו שום מסייע בענין הזמנת מאכלים הכשרים יראה לזרז במכתב לאנשי ביתו ומשפחתו שהם יסייעוהו בענין זה ואפילו אם אין להם שום עצה ג"כ ומוכרחים עי"ז למכור מלבושיו ונכסיו שהניח בביתו לא ירע בעיניו דבר זה ויקח מוסר ממה שאנו רואין לאנשים שכדי להנצל מאיזה דבר עינוי בעולם הגשמי הם מוכרין כל מלבושיהם ותכשיטיהם ואין חוששין כלל ומצפים שיתן להם הקב"ה אחרים **(תחתיו א"ל חביריו למה אתה עושה כן א"ל מה איכפת לכם לא תחתי אני קודח א"ל מפני שאתה מציף עלינו את הספינה עי"ש וא"כ בעניננו נמי כשנאמץ את לבבנו ונקפוץ את ידינו ממצות צדקה באיזה גרגרי כסף שעי"ז היינו יכולין למנוע אותן מאיסור ל"ת דאורייתא שיש על כל כזית וכזית בפני עצמו ועי"ז אף אנשים הכשרים יוכרחו לפעמים לאכול מאכלות האסורות בודאי נתענש ח"ו עונש גדול בבוא עת הפקודה כאלו היינו אוכלין בעצמנו מאכלות אסורות. ומלבד כל זה מקבל על עצמו מארה עבור זה שהצריך את העני הזה לבוא לידי איסור על ידי מניעת צדקה שלו וכענין מה שאמרו חכמינו ז"ל (והובא ביו"ד סימן ש"פ ס"ב) באבל עני שאין לו מה יאכל שמותר לעשות מלאכה אחר ג' ימים אבל אמרו חכמים תבא מארה לשכניו שהצריכוהו לכך ור"ל על שלא סייעוהו שלא יבוא לידי זה אף ששם אינו כ"א איסור דרבנן וכ"ש אם הוא בא עי"ז לכמה לאוין דאורייתא. עוד עובר בזה על עשה דואהבת את ה' אלהיך וגו' בכל מאדך דהיינו בכל ממונך שהאוהב את המלך באמת ומשתוקק שיתמלא רצונו בכל עושה כל טצדקי שלא יעבור שום אדם על רצונו:)** **(ומפרנס את כל הבריות כך תהיו רחמנים זה על זה לפרנס זה לזה ותאריכו פנים זה אל זה בטובה. ואיתא בתנחומא פרשת משפטים על הפסוק מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו מהו וגמולו וכו' יכול נתן פרוטה לעני הקב"ה משלם לו פרוטה אלא אמר הקב"ה נפשו של עני היתה מפרכסת לצאת מן הרעב ונתת לו פרוסה והחיית אותו חייך שאני מחזיר לך נפש למחר בנך או בתך באים לידי חולי או מיתה ואזכיר אני להם את המצוה שעשית עם העני ואציל אותן מן המיתה הוי וגמולו ישלם לו. ולבד זה ידוע בכור הנסיון שמי שהרגיל את עצמו במאכלות האסורות אף אם לא היה מתחלה ברצונו רק מפני שלא מצא חוששין ומרחמין עליו מדהמ בנפשו שהוא כבר אינו נחשב בכלל ישראל ועי"ז אינו רוצה שוב אף להתפלל ולהניח תפלין והולך מדחי אל דחי עד שמופקר בעיניו ממילא ג"כ שאר איסורים חילול שבת וכדומה לעבור עליהן בשאט נפש ומי הביא לכל זה האם לא קפיצת יד בע"ב ממצות צדקה. ע"כ מצוה רבה היא לכל מי שנגע יראת ה' בלבו לרחם על העניים ולהתעסק בענין הזמנת מאכלם כדי שלא יבואו לידי מכשולים הנוראים הנ"ל. ואפילו אם יצטרך לקיים עי"ז מצית צדקה מאה פעמים וכפירש"י על הפסוק נתון תתן וגו' ונוכל לקרוא ממש על המתעסקים הללו הפסוק במשלי (יא) ולוקח נפשות חכם וכענין שאמרו בכעין זה בב"מ (בדף פ"ה) על התנא ר"ש בן איסי שהציל לאחד מן החטא ולבסוף נעשה אדם גדול, נחזור לעניננו דאותן האנשים שלא היו רוצין לסייע לעניים ועי"ז באו העניים לבסוף לידי סכנת נפש או לידי מאכלות האסורות ח"ו ממ"נ עושין איסור גדול ועתידין ליתן את הדין אבל אותן האנשים המתחזקין במצות הצדקה יתכוננו על ידה לבסוף וכשאה"כ בצדקה תכונני וגו' ועי"ז יזכו לראות בנחמת ציון וירושלים בב"א:)** תחתיהם עאכ"ו כדי להנצל מעונש הכבד של איסור מאכלות אסורות שהוא מר לנפש עד מאד ואין לשער גודל הצער והעינוי שיסבול לבסוף עבור מה ששקץ את נפשו ברצונו באכילה אחת וכאשר הערכנו למעלה מכל הפסוקים ומאמרי חז"ל בודאי שאין לו לחוש להפסד נכסיו כלל ויצפה להקב"ה שבודאי יזמן לו בצאתו נכסים ומלבושים אחרים כפלים תחתיהם וכבר מבואר ביו"ד סימן קנ"ז שצריך אדם ליתן כל אשר לו ולא לעבור על לאו של תורה. ובאמת נכלל כל זה במה שאנו אומרין בכל יום בפרשת ק"ש ואהבת את גו' ובכל מאודך ואפילו אם אין לו ח"ו שום סיוע מביתו ג"כ ומוכרח לאכול רק פת חריבה וקיתון של מים אעפ"כ אל ישים לבו לזה ויהיה שמח וטוב לב על גודל הנסיון שמנסהו הקב"ה שכל דבר שהוא יותר טוב במעלה יתבחן בבחינה היותר גדולה וכידוע מטבע הצירוף והבחינה בכסף וזהב ואיתא במדרש אשרי אדם שעומד בנסיון שאין אדם שאין הקב"ה מנסה אותו מנסה לעשיר אם תהיה ידו פתוחה לעניים ומנסה לעני אם יהיה יכול לעמוד ולקבל היסורין ואינו כועס ואם עמד עשיר בנסיונו ועושה צדקות הקב"ה מצילו מדינה של גיהנם ואם עמד עני בנסיונו ואינו מבעט הרי הוא נוטל כפלים לעתיד לבא. ואם יהיה לבן חיל כל ימי עת הצבא שלא להכשל באיסורין ויעמוד כל עת הנסיון ולא יהרהר אחר מדותיו של הקב"ה מחלקו יהיה חלקנו ומגורלו יהיה גורלנו:

תוכן העניינים

מחנה ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה