אור ברסלב
מחנה ישראל חלק ראשון › פרק כב

מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין

חלק ראשון · פרק כב

פרק כא

בו יבואר ענין מאכלות האסורות:

א

הנה איסור מאכלות האסורות בין איסור דם בין איסור חלב בין איסור גיד הנשה בין איסור נבילות וטריפות בין איסור בשר בחלב וכ"ש איסור חזיר ושאר מינים טמאים ידוע בדרך כלל לכל איש ישראל כקטן כגדול. והנה ידוע שכהיום הממשלה הרוממה בחסדה אינה מכרחת לאיש הישראלי לאכול מאכלות האסורות א"כ חל על איש הצבא מן התורה כל הזהירות שיש על שאר איש ישראל. ומאד צריך ליזהר בזה כי כשאדם עיבר על זה הוא רשע מן התורה ופסול לעדות ולשבועה כי על כל כזית וכזית של איסור יש לאו בפני עצמו והאלהים יביא לשם את האדם במשפט על הכל וגם בעוה"ז לא ינקה האדם לבסוף עי"ז וכאשר נבאר בסמוך. ומה שכתבנו שיעור כזית הוא רק לענין חיוב מלקיות דהי' חייב ל"ט מלקות בב"ד על כל כזית וכהיום שאין לנו רשות לזה אעפ"כ בודאי יקבל לבסוף הכאות גדולות יותר מזה בב"ד של מעלה אבל לענין איסור אי צריך לשיעור כלל דאפילו טעימת משהו מן האיסור הוא ג"כ אסור מן התורה ואפילו רק לטעום מן המרק של האיסור ג"כ הוא איסור תורה וכדאיתא בגמרא ובשו"ע:

ב

ואל יתפתה האדם ביצרו שזה נוגע לו לסכנת נפשות כשלא יאכל בשר. אחד כי אפילו אם היה נוגע לו לסכנת נפשות היה צריך לו לשקול במאזני שכלו ולעיין הרבה את כל כזית וכזית שהיא אוכל אם היא מוכרח לזה כמו שאנו מעיינים לענין אכילת חולה ביוה"כ דמה לי איסור כרת מה לי איסור לאו ואם די לו להמלט מסכנת נפשות ע"י כזית אחד והוא אוכל עוד הוא רשע מן התורה ופסול לעדות ולשבועה. ואפי' לענין אכילת רק מעט מן המעט מן האיסור אם יכול באיזה עצה להשיג מאכל כשר לא מבעיא אם יש לו מעות משלו אך הוא חס עליהם ומחמת זה הוא מתיר בנפשו לעבור על דבר ה' ג"כ רשע הוא ח"ו כי הלא ידוע מה שנפסק ביו"ד סימן קנ"ז) דאפילו אם אחד אונסו לעבור על איזה איסור חייב ליתן כל אשר לו ולא לעבור על האיסור ק"ו בזה שאין אדם כופהו רק חמדת הממון מעבירו על דת התורה בודאי בכלל רשע הוא והוא נקרא בפי חז"ל בשם מומר אוכל נבלות לתאבון. ואפילו אם אין לו כלל מעות של עצמו רק שיכול לבקש מאנשי עיר ישראלים שהוא עומד ביניהם או שיכול להשיג מעט מעות מביתו וכל כה"ג והוא מתעצל בזה ומחמת זה הוא אוכל מאכלות האסורות ג"כ עון גדול הוא. ואפי' אם אין לו שום עצה אם יש לו להמלט מן סכנה ע"י שיאכל רק התבשיל והוא אוכל האיסור בעין עון פלילי הוא כדמוכח ביומא (פב):

ג

וכל אלו הענינים שכתבנו הוא אפילו אם נניח כטענת היצר שנוגע זה לפיקוח נפש אך אין צריך לכל זה כי אנו רואין בעינינו שיש הרבה עניים ומרי נפש והיושבין בבית האסורין שאין להם רק לחם ומים ואעפ"כ חיים זמן רב ולא תאמר לפי שהיושב בבית האסורים יושב על מקומו משא"כ בזה שהוא עמל ויגע זה אינו כידוע שהאדם העמל ויגע באיזה ענין העמל תועיל יותר לבריאות הגוף ממנוחה וכמו שתראה זה באנשי הצבא גופא שבטבען בריאין יותר משאר אנשים אשר מאכלם הרבה יותר בטוב משלהן והכל הוא מחמת זה גופא שהוא עמל הרבה בעבודה וכמו שאמר קהלת מתוקה שנת העובד וגו'. ועוד אפילו תאמר שבהמשך זמן רב נתמעטו כחותיו עי"ז ג"כ לא מיקרי זה מן התורה בשם פיקוח נפש כיון שאין מגיע זה למיתה ממש וכן איתא בט"ז או"ח סימן שד"מ סק"א עי"ש ובעינינו אנו רואין כמה אנשים שהם מסגפין עצמן כמה שבועות וחדשים ואעפ"כ לסוף הם חיים וקיימים וק"ו בזה שאין מצוי סיגוף כ"כ אפילו למי שאין לו מעות של עצמו כלל כי הקב"ה שהוא מסבב כל הסיבות מסבב שימצא קצת עזר על כל פנים והבא לטהר מסייעין אותו:

ד

ועבור שאני יודע שנעשה זה האיסור כהפקר בעיני איזה אנשי הצבא ההמונים בעו"ה לכן אנכי מוכרח להרחיב קצת הענין ולהעתיק לפני הקורא את גודל האיסור שיש במאכלות האסורות ואח"כ נעתיק את גודל העונש שיש עכור זה להנפש ולהגוף ואח"כ גודל השכר שיהיה למי שנזהר מזה. כי הנה ידוע דבהמה הנשחטת בסכין שאינו בדוק כדין התורה היא נבלה גמורה ויש על כל כזית וכזית לאו בפני עצמו משום נבלה. ואם היא נטרפת קודם מיתתה כמנהגם שמכין אותה במוח יש עליה לאו משום איסור טרפה שהיא נקובת המוח אפילו אם היו שוחטין אותה אח"כ וכ"ש אם מתה מעצמה אח"כ אפשר שחל ע"ז עוד איסור נבלה ג"כ וצ"ע בהפוסקים אם יש ע"ז עתה שני לאוין או לא). וגם מצוי ג"כ דהמפקיר את נפשו לאכול נבילות וטריפות אוכל מן הבא בידו ואפילו אם יזדמן בתוך זה איסור חלב ג"כ לא יקפיד ע"ז ועל איסור חלב יש לאו וכרת כמו שמפורש בתורה ואם החלב הוא מבהמת נבילה וטריפה חייב על זה משום נבילה וטריפה ומשום חלב כמפורש ברמב"ם (פ"ז מהלכות מאכלות אסורות הלכה ב) שהיה לוקה משום שני האיסורין וע' ביו"ד סי' ס"ד שיש הרבה דינים באיסורי חלב ומי שאוכל מן היורה (קעסיל) בודאי בהמשך הזמן בא לידו אחד מן המינים שחייב עליהן כרת. וגם אפילו יהיה בקי בדיני איסור חלב ויודע שהיה בכל כחו נזהר מהן עכ"פ אוכל החוטים שצריך לנקרם משום חלב וגם מצוי שאוכל האחוריים שיש בהן גיד הנשה וכל זה הוא מלבד איסור דם ראה כמה איסורים חמורים יכול לעבור בסעודה אחת וכ"ש ח"ו מי שרגיל בזה בודאי יש לו כמה מאות לאוין של נבילות וטריפות ושל חלב ושל גיד הנשה וכן לפעמים ג"כ של חזיר וגופו מתפטם מאיסור ובהמשך זמן אוכל ג"כ מיני דגים טמאים וכל מיני שקצים ורמשים אוי לו ואוי לנפשו שכל אלו הדברים מטמאין להנפש כמפורש אל תטמאו בכל אלה (ויקרא י"ח כ"ד) וכאשר נבאר לקמן. ואפילו אם אוכל רק התבשיל שנתבשל ביורה זו עם אחד מאלו הדברים ג"כ אסור מן התורה משום טעם כעיקר כידוע ואפילו לא בישלו בה עתה בשר כלל הלא ידוע שמטילין בה עכ"פ שמנונית של חזיר או חלב ושמנונית של נבילה וטריפה ושאר מינים האסורים. ואפילו אירע במקרה שלא הטילו בה שמנונית כלל עכ"פ אסור משום היורה גופא שמבשלין בה בקר וערב דבר איסור וצריכה הגעלה ע"כ השומר נפשו ישמור את עצמו ממאכלות האסורות ויהיה טוב לו בזה ובבא כאשר נבאר לקמן בפרק כ"ד. ואם יצא מבית החולים (באלניצע) ואמרו לו הרופאים שהוא מוכרח לאכול בכל יום תבשיל של בשר ואם לאו הוא בסכנה ואין לו מי שיבשל לו בלתי זה התבשיל עכ"פ יראה להקטין את האיסור דהיינו שלא יאכל את האיסור גופא רק המרק או התבשיל בלבד: ודע עוד דכשם שאסור לאכול בעצמו דבר איסור כך אסור לו להושיט לחבירו ישראל שום דבר איסור או לסייעו לשום דבר שאסור לו לעשות. ועובר בזה על ולפני עור לא תתן מכשול:

תוכן העניינים

מחנה ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה