מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין
חלק ראשון · פרק כא
בו יבואר דיני הקפת פאת הראש והזקן (מהרמב"ם ושו"ע יו"ד סי' קפ"א ומהאחרונים:
א
ועתה נתחיל בעזה"י לבאר דיני הקפת פאת הראש והזקן. אסור להעביר שער הזקן ולא אסרה התורה אלא בתער שנאמר ולא תשחית את פאת זקנך דבר שהוא משחית וזהו תער. והמעבירו בתער עובר בחמשה לאוין שיש בו ה' פאות אבל במספרים מותר אפילו כעין תער דהיינו סמוך לבשרו ומ"מ נזהרין כשמסתפרין במספרים שיעשה הגילוח בהחלק העליון מן המספרים ולא בתחתון שאם יעשה בתחתון לבד הוי כתער. וכ"ז מצד הדין אבל באמת נכון ליזהר אפילו במספרים כי כתבו המקובלים שבזה עוקר צינורות הקדושה מלמעלה.
ב
פאות הזקן הם חמשה ורבו בו הדעות לפיכך ירא שמים יצא את כולם ולא יעביר תער על זקנו כלל ואפילו על שפה העליונה או תחת הגרון:
ג
ועל פאות הראש יש ג"כ לאו בתורה והוא מה שכתוב לא תקיפו פאת ראשכם וי"א דבפאות הראש אסור מן התורה אפילו במספרים כעין תער דהיינו סמוך לבשרו. ושיעור הפאה מכנגד שער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם וכל רוחב מקום זה לא תגע בו יד מצד שהוא בכלל פאות הראש ומשם ולמטה מתחלת פאות הזקן:
ד
אחד המקיף פאת הראש ואחד הניקף ואחד המשחית פאת הזקן או הנשחת חייבין אלא שהניקף כיון שאין עושה מעשה אין לוקה אלא א"כ מטה ראשו או זקנו אליו להקיפו אבל איסורא איכא אע"פ שאינו מסייע כלל לפיכך אסור להיות ניקף ונשחת אפילו ע"י אינו ישראל ואפילו אינו מסייע כלל כגון שאינו מטה את עצמו אליו כלל. ומותר ישראל להקיף את פאת ראש האינו יהודי ולהשחית פאת זקנו כיון שאינו מוזהר האי בזה כלל:
ה
ועתה נבוא לעניננו באשר שידוע שכהיום הממשלה הרוממה בחסדה הטוב נותנת רשות לאיש הישראלי להיות עליו פאת זקן בודאי אסור לאיש צבא הישראלי לגלח פאת זקנו כמו שאר ישראל ואף אם האינם יהודים או שאר רשעי ישראל מלעיגים עליו עבור זה בודאי אין לו לחוש לזה כלל וכבר אחז"ל מוטב לו לאדם להקרא שוטה כל ימיו ואל יהי רשע שעה אחת לפני המקום. וכ"ש בזה העון החמור שהוא עובר תמיד כשמגלח על חמשה לאוין ואפילו אם אינו יהודי מגלחו ואם הוא מגלח את עצמו עובר עוד בחמשה לאוין שהלאו דלא תשחית קאי על המשחית ועל הנשחת (כדאיתא ברמב"ם ובתוספתא ועיין במכות כ' ע"ב ברש"י ד"ה דאמר) כמה יש לו להיות זהיר בה:
ו
ודע דאפילו אם ע"י עיכוב הגילוח יגיע לו הפסד גדול בממונו ג"כ דינא הכי כמו שנפסק ביו"ד סי' קנ"ז דעל לאו שבתורה צריך לית כל אשר לו ולא לעבור עליו
ואם אינו יכול לכף את יצרו בשלימות או במקום הדחק עכ"פ טוב לו להקטינו במספרים שזהו מותר מדינא אבל לא לגלחו בתער אפילו ע"י אינו יהודי וכנ"ל:
ח
ודע עוד דאם איש הצבא הוא צירולניק צריך להזהר מאד שלא להקיף פאת הזקן לשאר איש הצבא ישראלי דהלאו קאי בין על המשחית ובין על הנשחת וכנ"ל: אם לא במקום שהממשלה הרוממה מצווהו לזה ואם מטעם הממשלה די בגילוח הסנטר מתחתיו לבד בודאי אסור לו לגלח יותר:
ט
ואם הוא במקום איזה ממשלה שגוזרת על איש הצבא ישראלי שלא לי"ך בפאת זקן אם היא מרשה במספרים כעין תער בודאי יעשה כן ואפילו אם לאו אעפ"כ יראה למעט את האיסור בכל מה דאפשר דהיינו שלא לגלח רק מתחתיו במקום הסנטר אם הממשלה מרשה לזה וגם את זה לא יגלח בעצמו ולא ע"י ישראל רק ע"י אינו יהודי (ואם יכול בעת מעשה להזהר שלא לסייע בההשחתה דהיינו שלא להטות את זקנו ולהזמין השערות אליו בעת הגילוח רק הא"י יעשה הכל מעצמו בודאי טוב יותר דעי"ז לא יהיה רק לאו שאין בו מעשה וקיל קצת מלאו שיש בו מעשה ואפי' אם יצטרך לזה להוציא קצת הוצאות נ"ל דמחוייב ג"כ בזה אבל אם יצטרך להוציא כל ממונו לזה בפרט זה האחרון צ"ע אחרי דבלא"ה מחוייב לעבור על לאו זה ואף דאין בו מעשה מ"מ לאו גמור הוא כדמשמע בראשונים):
י
ואם יכול להשיג את הזאלב הידוע שמטבעו לשרוף את השער באותו מקום שלא יצא עוד בודאי מחוייב לעשות כן כדי שלא יעבור כלל על הלאו דגילוח אך יזהר שאחר המשיחה לא יסיר את השער בסכין כ"א בקיסם של עץ וכדומה: