מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין
חלק ראשון · פרק יז
עוד מענין זה:
כמה יש לו לאדם להיות זהיר מזה החטא החמור כי אמרו חז"ל (בירוש' פ"א דפאה) שהוא אחד מד' דברים שנפרעין מן האדם ע"ז בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב כי הוא נדון ע"ז בעניות ודלות ושאר מיני יסורין כמו שאחז"ל כל מי שהוא להוט אחר הזנות לסוף שהוא מבקש ככר לחם בביתו ואינו מוצא שנאמר כי בעד אשה זינה עד ככר לחם ואחז"ל כל הממרק עצמו לדבר עבירה פצעים וחבורות יוצאות בו שנאמר חבורות פצע תמרוק ברע ולא עוד אלא שלוקה בהדרוקן שנאמר ומכות חדרי בטן. ובפרט אחר מיתתו כמה יקשה עונש העבירה זו כמו שאחז"ל שכל מי שהוא להוט אחר העבירה גורם לעצמו שתנטל ממנו הוד שכינה ומלאכי חבלה נמשלין עליו ודנין אותו באכזריות ממה שנאמר ושנותיך לאכזרי. וינהום באחריתו ככלות בשרו ושארו על כל העבירות שעשה בעוה"ז אבל אין מי יועיל לו אז וכמו שנאמר ונהמת באחריתך ככלות בשרך ושארך וגו' ואמרת איך שנאתי מוסר. ובעצמו יתודה לבסוף על כל העונות שעשה בעוה"ז כמו שאחז"ל על הפסוק עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה מלמד שהרשע מתודה כשם שהמצורע מתודה ואומר אני פלוני בן פלוני עברתי עבירה פלונית במקום פלוני ביום פלוני בפני פלוני במעמד פלוני ופלוני. וגם מצדיקים עליהם אז את דינו ואומרים לפניו רבש"ע יפה דנת יפה זכית יפה חייבת יפה תקנת גיהנם לרשעים וג"ע לצדיקים (והכוונה שאז רואה האדם בעצמו גודל הקלקול והחורבן שפעל למעלה בעולמות הקדושים ע"י מעשיו הרעים והגביר בזה מאד את כח, בקליפות והחיצונים ע"כ הוא מצדיק הדין על עצמו). כמה גדול עונש הגיהנם שאחז"ל שכמה מיני אש יש בגיהנם יש בה גחלים כהרים ויש בה גחלים כגבעות ויש בה גחלים כים המלח ויש בה כאבנים גדולות ויש בה נהרות של זפת ושל גפרית מושכין ורותחין וכשנגזר דין ח"ו על הרשע לירד לגיהנם הוא מוריד דמעות כמעין של שיתין. ואיתא בתנא דבי אליהו הרשעים הגמורים הרי הם בתוך הגיהנם כציר ומורייס בתוך הקדרה מה הקדרה זו כיון שנותנין בתוכה ציר או מורייס מיד היא נחה אף הגיהנם כיון שנותנין בה פושעי ישראל מיד היא נחה כיצד כשהיא מתרגשת אומר לה הקב"ה למה ועל מה את מתרגשת אומרת לפניו רבש"ע תן לי אלו המכירין בה (ר"ל אלו רשעי ישראל שמכירין את התורה) ועוברין עליה והקב"ה משיא לגיהנם בדברים ואומר לה שמא אין לך מקום לפושעי ישראל באותה שעה אמרה גיהנם לפניו רבש"ע והלא נשבעת לי להרחיב אותי שנאמר לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וגו' ואין לכן אלא שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי ומה ת"ל (ישעיה ה') וירד הדרה והמונה בה אלו שעוברין עבירה בחדרי חדרים במקום הטמון ואומרים מי רואנו ומי יודענו שנאמר (ישעיה כ"ט) והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו ואומר (תהלים צ"ד) ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב ואומר (יחזקאל י"ח) הראית בן אדם אשר זקני בית ישראל עושים בחושך וגו' כי אומרים אין ה' רואה אותנו עזב ה' את הארץ. ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים כשם שהם עוברים עבירות בחדרי חדרים ובמסתרים ובמקום חושך וטמון כך הקב"ה יחפש עונותיהם מתוך אורות ונרות שנאמר (צפניה א') בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ופקדתי על כל האנשים הקופאים על שמריהם האומרים בלבבם לא ייטיב ה' ולא ירע לכך נאמר הדרה (ר"ל שהנפש החוטאת עושה העבירה במקום סתר כדי שתשאר לעיני הבריות הדרה עליה כמקדם אבל הקב"ה שהוא גדול העצה ורב העליליה מסבב שיתפרסם חטאה לבסוף לעיני הכל כמו דבר המתחפש באישון לילה ע"י נרות ועי"ז ירד הדרה מעליה וזהו שכתוב וירד הדרה וכעין זה אחז"ל על הפסוק אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' אל תקרא אראנו אלא אראנו כיצד וכו' נאף אדם אשה בסתר הקב"ה מצייר צורת הולד בצורת הנואף כדי שידעו הכל את הנואף וכן כה"ג כמה סיבובים עד שיתפרסם לבסוף עונו לעין הכל ובפרט בעוה"ב שם בודאי מתפרסם רעתו לעין הכל כידוע שמן העברה שעשה בעוה"ז נבראת כח הטומאה בתמונה זו ממש וקשורה בו ואינה נפרדת ממנו בכל מקום שהנפש הולך שם בעוה"ב עד עת יקבל עונשו כמו שאחז"ל שכל העובר עבירה בעוה"ז מלפפתו והולכת לפניו וכו' **) ר"א אומר אף קשורה בו ככלב שנ' ולא שמע אליה וגו' לשכב אצלה בעוה"ז להיות **(שם בגמרא איתא א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל העושה מצוה אחת בעוה"ז מקדמתו והולכת לפניו לעוה"ב שנאמר והלך לפניך צדקך וכל העובר עבירה בעוה"ז מלפפתו והולכת לפניו וכו' ר' אלעזר אומר קשורה בו ככלב וכו'. וכתב שם רבינו המהרש"א ענין נפלא ויקר ותוכן דבריו דיש לדקדק מה שאמרו אצל מצוה מקדמתו וכו' ואצל עבירה מלפפתו. אמנם הנה נודע כי מכל מעשה מצוה נברא מלאך רוחני קדוש והמלאכים הללו הם תמיד מליצי יושר עבורו והם כבנים אל אביהם כי הוא בראם בפועל כפיו או במאמר פיו בתורה ובתפלה וכן רחמנא ליצלן בעבירה נולדו מלאכים מקטרגים מחבלים והם נוקמים ממנו לעתיד בכל מיני צער ויגון ע"ד מהרסיך ומחריביך ממך יצאו וכו'. והנה נראה דנהוג העולם כשמוליכין את איש אחד לחתונה או לסעודה אין צריך המוליכו לאחוז בידו בחזקה ולתפשו דבטוח הוא דבודאי ילך אחריו ולא ישמט כלל ממנו כי מי פתי לא ירצה לילך למקום סעודה לאכול ולשתות ולשמוח אבל אם מוליכין את אחד לגרדום להורגו שם צריך המוליכו לאחזו בידו בחזקה וללפפתו שלא ישמט מלילך אחריו כי ירא פן יברח ממנו. כן הוא במעשה המצות כשהאדם הוא זכאי והולך בדרך הישר לפני ה' יתברך כל ימי חייו ומה שפגם וקלקל תיקן ושב ובתשובה בעודו בחייו אזי כשנפטר ובא לעוה"ב באים לקראתו כמה כתות נשמות צדיקים)** עמה לעוה"ב וכמה תגדל כלמתו עי"ז אין לשער ואין להעריך השם ישמרנו). ד"א הדרה אל תקרי הדרה אלא חזרה שחוזרין על העבירות ועושין אותן כמה פעמיים לכך נאמר הדרה. מאי המונה אלו שהולכין המונים המונים חמשה חמשה ועשרה עשרה וגונבים וגוזלים ומזנים זה בפני זה ואין להם בושה לא מפמליא של מעלה ולא מפמליא של מטה וכו' לכך נאמר המונה (ר"ל ההדרה קאי על אלו שעושין העבירה ביחידי בסתר כסבורין שעי"ז לא ירד הדרן מעליהן ובא הכתוב והודיע שלבסוף ירד הדרן והמונה קאי על אלו שעושין העבירה זה בפני זה בהמון ואין להם בושה כלל כל אלו ירדו לשאול עבור זה) ועונשן לבסוף הוא ג"כ כעין זה ששורפין כ"א בפני חבירו וע"י סיועת חבירו כמו העבירה שמסתמא עשה כ"א ע"י הסתת חבירו שהחזיק את ידו לזה וכדאיתא בתנא דבי אליהו זוטא פי"ז א"ר יוחנן בן זכאי פ"א הייתי מהלך בדרך ומצאתי אדם אחד שהוא היה מלקט עצים ודברתי עמו ולא החזיר לי דבר ואח"כ היה בא אלי וא"ל רבי מת אני ולא חי ואמרתי לו אם מת אתה עצים הללו למה לך אמר לי רבי האזין מה שאומר לך דבר אחד כשהייתי חי אני וחבירי היינו עוסקין בעבירה בפלטרין שלי וכשבאנו לכאן גזרו עלינו גזר דין של שרפה כשאני מלקט עצים שורפין את חבירי וכשהוא מלקט עצים אז שורפין אותי וא"ל דינכם עד מתי וא"ל כשבאתי לכאן הנחתי את אשתי מעוברת ויודע אנכי שזכר היא מעוברת לכן בבקשה ממך הוי זהיר בו משעה שיהיה נולד עד שיהיה בן חמש שנים תוליך אותו לבית רבו למקרא כי בשעה שיהיה אומר ברכו את ה' המבורך אז יהיו מעלין אותי מדינה של גיהנם עכ"ל. ואחז"ל המחטיא לאדם קשה מן ההורגו שההורגו הורגו בעוה"ז והמחטיאו הורגו בעוה"ז ובעוה"ב לכך מצרים אע"פ שהשליכו זכוריהם ליאור נאמר עליהם לא תתעב מצרי כי גר וגו' אבל עמון ומואב על ששכרו עלינו את בלעם בן בעור והוא סיבב ע"י עצותיו הרעות לזנות ולכמה עונות לכך נזהרנו עליהם לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם וצא ולמד מנחש הקדמוני שהחטיא את חיה ונתקלל עמה. ע"כ השומר נפשו ישמור א"ע לעולם שלא לסבב לחבירו שום חטא ועון ואדרבה יזרזהו להשמר מכל חטא ויהיה טוב לו בזה ובבא: וכמה מחנות מלאכי השרת ובפרט אותם שהוא בראם במעשה ידיו ע"י התורה והמצות ובאים לקראתו בקול מצהלים בקול ששון וקול שמחה בשירים ותשבחות ומרקדים לפניו ומוליכים אותו לג"ע בקולי קולות של הלול ושמחה ומכריזים לפניו פנו מקום לצדיק פלוני בן פלוני שבא עתה כך וכך מעשיו אשר עשה כך וכך תורתו ותפלתו שסיגל בעודו בחיים ועושין לו כבוד גדול שאין לבאר ע"כ אמר אצל צדיק לשון מקדמתו כי הם אינם צריכים לאחזו בידיו הוליכו בחזקה כי בטוחים הם שלא יברח מהם כי מי לא ירצה לרוץ למקום גדול כזה עין לא ראתה ע"כ הם מקדימים והולכים לפניו רק להראותו הדרך שילך בה אחריהם. אבל אם האדם אינו זכאי ועשה עבירות כל ימיו אזי כשנפטר באים כמה מלאכי חבלה ובפרט אותם שבראם בעונותיו המרים שדים לילין והם לבושים שחורים ומתעטפים שחורים ובאים עליו בקול יללה ובכי וצעקה ומכריזים עליו אוי לפלוני בן פלוני שיצא מן העולם ריקם מזכיות ריקם ממעש"ט ומפרסמים מעשיו הרעים בעולמות העליונים וחשך משחור תארו וכו' ומוליכין אותו לגיהנם בחרפות ובזיונות וא"כ לא יחמוד כלל למקום כזה כי יודע בבירור שלא יאכל שם בשר ודגים וא"כ אילי יברח מהם ולזה אמר מלפפתו שאוחזים אותו בחזקה ומוליכים אותו לגיהנם רחמנא ליצלן מזה ויזכני לישב בג"ע העליון בין הצדיקים: