אור ברסלב
מחנה ישראל חלק ראשון › פרק טז

מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין

חלק ראשון · פרק טז

פרק טו

בו יבואר גודל גנות העריות וגודל עונשו:

ואל יתמה הקורא על המחבר הזה על מה הוא מאריך כ"כ בעון החמור הזה אשר הוא מפורסם לכל ישראל כקטן כגדול כי מאריכותו נראה ח"ו שהוא חושד לכלל ישראל בזה, אף אנו נאמר לו כי לא כן הדבר וכעין זה נמצא כתוב בתורתנו הקדושה בפרשת נצבים בעת שכרת משה רבינו בשם ה' ברית עם ישראל ואמר אתם נצבים היום כלכם וגו' ובא להזהירם מאד על עון ע"ז החמור נזהר מזה ג"כ שלא יעלה בלבם האיך הוא חושד ח"ו לכלל אומה הישראלית אוהבי ה' אלהי השמים והארץ וכמו שאמר בעצמו בסוף פרשת תבא ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה ופירש"י שם שביום הזה ראה והבין מהם שרצונם מאד מעתה להדבק בהקב"ה ובתורתו ועל אותו היום אמר היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך וגו' וא"כ איך עלה בלבו ח"ו באותו מאמר תו לחשדם עוד שיחפצו לסור מאחרי המקום ולעבוד אלהים אחרים אשר הוא הבל וריק הלא זו הפרשה אתם נצבים מחובר לענין של מעלה כדמוכח בקרא שקאי על מה שכתוב בתחלה ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם וגו' לכך הקדים שתי תשובות לזה ואמר אחד כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר עברנו בקרב הגוים וגו' ותראו את שקוציהם וגו' פן יש בכם איש או אשה וגו' והכונה כי כל דבר הבל אף אם יתמה האדם בפעם הראשון על המתפתה אחריו וברעיוניו נחשב המתפתה לשוטה גמור עבור זה אם האדם מורגל בו לראותו זמן רב ובפרט אם עושהו הוא רב ומושל עליו לא יהיה זה שוב בעיניו לפלא ולתמהון כ"כ כמו בפעם הראשון כשראה דבר זה לכך אמר כי מצד שישבנו במצרים זה זמן רב וגם עברנו בקרב הגוים והורגלתם לראות הרבה דבר ההבל הזה. שנית שאינני חושד לכל האומה הישראלית רק פן יש בכם איש או אשה וגו' ואף אנו נאמר בעניננו כי איש הישראלי בזמן שהוא בעירו אצל שאר חביריו ישראל אין צריך להרבה מוסר בזה אבל כשהוא הולך זמן רב בין הרבה כתות אנשים ויש מהם שטופי זמה ובפרט כשהוא רווק בימי בחרותו פן יש מי אשר יפתה לבו ח"ו לילך אחר חברת הרשעים ויתיר לנפשו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך לכך אנו צריכין להעריך את גודל העון וגודל העונש שיש עבור זה בזה ובבא ואח"כ נערוך לפני הקורא את גודל השכר של איש הישראלי השומר עצמו מזה בעוה"ב וגם בעוה"ז

ואען ואומר. כמה גדול חומר העון שנפלו מישראל כ"ד אלף בשטים והסיבה היה ע"י עון זנות. ואין לך שבט מישראל שלא העמיד מלך או שופט חוץ משבע שמעון שלא העמיד מלך ולא שופט בשביל החטא שעשה זמרי בשטים עם המדינית ללמדך כמה קשה הזנות כיצד עתניאל משבט יהודה אהוד משבט בנימין דבורה וברק מהר אפרים ומקדש נפתלי גדעון משבט מנשה ואבימלך בנו אחריו תולע בן פואה משבכט יששכר יאיר משבט מנשה וכן יפתח מיושבי גלעד אבצן מבית לחם יהודה אלון משבט זבולון עבדון בן הלל משבט אפרים שמשון משבט דן עלי ושמואל משבט לוי מבנימין יצאו מלכים ומיהודה. ומאפרים ומנשה ירבעם ויהוא בן נמשי אבל שמעון לא העמיד מלך ולא שופט בשביל הזנות של זמרי וכן המדה הזאת נוהגת בכל איש ואיש שמגרע בזה לכל דורותיו הבאים אחריו כדלקמן ולא עוד אלא כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות סוף שהוא מאבד את נפשו וטורדה מחיי עולם הבא שנאמר נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה. קשה עונשן של עריות שכך אחז"ל כ"ז שיש פרוצין בעריות השכינה מסתלקת מביניהן שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. ולא די שהוא מאבד בעון זה לעצמו אלא שעי"ז נלקים גם הטובים כמו שאחז"ל כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים. דבר קשה היא הזנות ושנאוי מאד בעיני המקום ומגרע בזה לכל דורותיו הבאים אחריו כענין שנאמר בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים כי חלל יהודה את קדש ה' אשר אהב וגומר ואחז"ל (סנהדרין דף פ"ב) בגדה יהודה זו ע"א וכן הוא אומר כלכם בגדתם בי בית ישראל וגו' ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים זו משכב זכור וכן הוא אומר ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא כי חלל יהודה את קדש ה' זו זונה וכן היא אומר לא יהיה. קדש וגו'. ובעל בת אל נכר זו הנכרית וכתיב בתרי' יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער. ועונה באהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צבאות אם ת"ח הוא לא יהיה לו ער בתלמידים ואם כ"ג הוא לא יהי' לו בן מגיש מנחה לה'. וכעין זה אמרו ג"כ (ביומא פ"ז) אוי להם לרשעים לא דיין שמחייבין עצמן אלא שמחייבין גם לבניהם ולבני בניהם וכו' עי"ש:

עוד אמרו חז"ל על הכל הקב"ה מוותר (ר"ל שכובש אפו שלא להביא כליה לעולם) חוץ מן הזמה ממה דכתיב ויראו בני אלהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו וכתיב וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויאמר ה' אמחה את האדם. שנו חכמים באגדה הנואף והנואפת עוברין על עשרת הדברות על אנכי כיצד שכל מי שהוא בא על הערוה כאלו כופר בהקב"ה שנאמר כחשו בה' ויאמרו לא הוא ולא תבא עלינו רעה. לא יהיה לך אלהים אחרים על פני כי אנכי ה' אלהיך אל קנא שני פעמים שהוא מקנא להקב"ה ולבעלה וכן הוא אומר כי מנחת קנאות שהן שתי קנאות. לא תשא נואף עם האשה ונשבע לשקר. כבד את אביך שהולד הנולד מן הערוה עומד ומכבד מי שאינו אביו ומכה ומקלל למי שהוא אביו כסבור שאינו אביו. לא תרצח שהנואף נכנס ע"מ שאם יתפס להרוג או ליהרג. לא תנאף שהרי הוא נואף לא תגנוב כמו מים גנובים ימתקו וגו'. לא תענה ברעך עד שקר שהוא נואף עם אשת חבירו והיא אומרת לבעלה ממך אני מעוברת. לא תחמוד אשת רעך וגו' שכל מי שהוא חומד אשת חבירו ונואפה חומד כל ממון של חבירו כיצד שהוא נואף עמה והולך והיא יולדת ממנו וסבר בעלה שהוא בנו בא להפטר מן העולם עושה דייתיקי ומורישו בכל אשר לו ואינו יודע שאינו ממנו ונמצא חומד כל אשר לחבירו. זכור אח יום השבת כיצד שהרבה פעמים כהן יש לו כהנת ישראל נכנס עליה והיא יולדת מישראל וסבור שהוא בנו של כהן ועמד אותו התינוק וגדל ומשמש בב ה בשבת ואינו אלא ישראל ונמצא חילל השבת. ומעשה ברשע אחד שחמד אשת שכנו שהיא היתה יפת תואר וטובת שכל ודבר עמה פעמים רבות והיתה ממאנת לו לפי שא"א היתה פ"א הלך בעלה למקום אחד ועש"ק היה עמד אותו רשע וחתר את הבית בליל שבת ואנסה ושכב עמה ואח"כ הרגה כדי שלא תזעק ותגיד את קלונו וגנב כל מה שבבית והלך לו. הרי עבר על זכור את יום השבת ועל לא תנאף ולא תרצח ולא תגנוב ולא תחמוד למחר באו השכנים וראו את המחתרת נכנסו לבית ומצאו את האשה שהיא נהרגת אמרו מי עשה זאת לא עשה אלא פלוני שכנו קראוהו ואמרו לו למה עשית זאת אמר להן אני נשבע לכם שלא עשיתי נכנס לבהכ"נ ונשבע להם ועבר על לא תשא מה עשה שכר את העדים של שקר ויעידו על אחת משכניה הרעים שהוא עשה ועבר על לא תענה וגו' פשפשו את הדבר ויודע שהוא עשה כל המעשה ונתיירא שלא יהרגוהו וברח לו ועבר על כבד את אביך ואמך הרי שעבר על עשרת הדברות מי גרם לו על שחמד את העריות ללמדך שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. וכן כל העריות עונשן חמור עד מאד שכן אחר כולן כתיב ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם והזהיר גם ע"י נביאיו כמו דכתיב כי חלל יהודה את קודש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר וכתיב בתריה יכרת ה' לאיש אשר יעשנה וגו'. וז"ל ספר מעלת המדות. בני השמרו עצמכם מן העריות מפני שנפש האדם מתפתה אחריהן וכל מי שהוא מתפתה אחריהן סופו נטרד מן העוה"ב מפני שהוא מן המצות החמורות שבתורה תדע שכן הוא שהתורה ריבתה על העריות שמירה לפניהן ושמירה לאחריהן לומר שיהא אדם נזהר ונשמר מהן ביותר שמירה לפניהן דכתיב ושמרתם את חקותי ואת משפטי שמירה לאחריהן דכתיב ושמרתם אתם את חקותי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבות האלה האזרח והגר הגר בתוככם שתי שמירות הללו שמירה לאיש ושמירה לאשה שמירה מאשתו (ר"ל כשהיא נדה) ושמירה מאשה אחרת. שמירה בעינים ושמירה בלב. שמירה בשפתים ושמירה במעשה. שמתוך שאדם נותן לבו להסתכל באשה הרי לבו מתאוה לה והוא כרוך אחריה ומתוך שהאדם מרבה שיחה עמה ושחוק וקלות ראש סוף שהוא בא לידי הרגל עבירה לפיכך ריבתה עליה התורה שמירות הרבה ומהו ושמרתם את חקותי עשו משמרת למשמרתי כגון שניות לעריות שהן מדברי סופרים ואחז"ל שלא תאמר כל מי שנואף בגופו בלבד נקרא נואף שאפילו הנואף בעיניו נקרא נואף שנאמר ועין נואף שמרה נשף וגו' וכן הוא אומר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם הרי כבר למדנו שכל מי שתר העבירה בלבו ובעיניו נקרא זונה ואחז"ל אל תרבה שיחה עם האשה שסופך בא לידי נאוף וכל הצופה בנשים סופו שהוא בא לידי עבירה. בני בואו וראו כמה האשה זונה קשה שהיא מרה מן המות כענין שנאמר ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה מצודים בעוה"ז וחרמים לעוה"ב. צאו וראו מה שכתוב באשה המנאפת שתופסת את האדם בחלקת לשונה ורכות שפתיה כענין שנאמר כי נפת תטופנה שפתי זרה וחלק משמן חכה אלו שפתי זונה שהן מתוקין כנופת להטעות את הבריות מה כתיב בתריה ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות שכפי עריבותה של עבירה תהיה אח"כ מרירותה ולא עוד אלא שמביאתו לידי מיתה שנאמר כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה ואחז"ל באגדה מאי דכתיב ואחריתה וגו' חדה כחרב פיות מה החרב הזה אוכלת משני צדדיה כך הזונה מאבדת חייו של האדם מן העוה"ז ומן העוה"ב וכן הוא אומר רגליה יורדות מות היינו בעוה"ז שאול צעדיה יתמוכו לעולם הבא. אבל כל מי שבא דבר עבירה לידו ופירש ממנה מאהבת השם לא מפני יראת אנשים זוכה ועולה לגדולה תדע שכן הוא שלא עלה יוסף לגדולה אלא בשביל שפירש מן אדונתו אשת פוטיפר ונדבר בזה עוד לקמן את גודל שכרו:

תוכן העניינים

מחנה ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה