אור ברסלב
מחנה ישראל חלק ראשון › פרק יג

מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין

חלק ראשון · פרק יג

פרק יב

בו יבואר עוד שהתורה מצלת לאדם מן היסורים ומכל פגעים רעים בעוה"ז ובעוה"ב ולהיפך גודל עונשו ח"ו:

בא וראה עוד כמה גדול כח התורה שכן אמרו בברכות (ה' א') כל העוסק בתורה וכו' מוחלין לו על כל עונותיו שנאמר בחסד ואמת יכופר עון, ואמרו עוד כל העוסק בתורה יסורין בדילין ממנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו ואין רשף אלא יסורין שנאמר מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי. ואיתא בתנד"א אם ראית שיסורין ממשמשין ובאין עליך רוץ לחדרי תור ומיד היסורין בורחין ממך שנאמר לך עמי בא בחדריך וגו'. ולפעמים מצלת אותו גם אם נתחייב מיתה לשמים כדאיתא במדרש רבה פ' קדושים אם נכשל אדם בעבירה וכו' מה יעשה ויחיה אם היה למוד לקרות דף אחד יקרא שנים וכו'. גם התורה מצלת מכל פגעים רעים בעוה"ז ובעוה"ב כדאיתא בתנא דבי אליהו זוטא פ' י"ז תורה מגינה על האדם כל אותן השנים שהוא מוטל בעפר שנאמר בהתהלכך תנחה אותך בעוה"ז בשכבך תשמור עליך זו שעת מיתה בקבר והקיצות היא תשיחך זה העוה"ב. וביאור הדברים נשמע ממה דאיתא בזוה"ק בשכבך בקבר תשמור עליך אורייתא תצור עליך מדינא דהאי עלמא והקיצות היא תשיחך לעוה"ב כד יתער לאחר מיתה כדין היא תשיחך תהוי סנגוריא על גופך בגין דיקומון אינון בקדמיתא לחיי עלמא כמו שכתוב אלה לחיי עולם בגין דעסקין בחיי עלמא דא אורייתא וכל אינון מלין דאפיק מדאורייתא דאשתדל בהאי עלמא קיימי קמיה דקוב"ה ואמרין קליהון ולא משתכחין. גם התורה מגינה על האדם להנצל מעונשו של גיהנם כדאיתא באגדת משלי אין לך צדקה שמצלת מדינה של גיהנם אלא תורה בלבד אבות עולם משיבין הואיל ונתפסתם במצודת יום הדין אין לכם אלא לישב ולמסוק בד"ת שהיא מכפרת עון. גם מיום הדין הגדול שנאמר עליו הנה היום בא בוער כתנור זוכה להנצל מי שעסק בתורה כדאיתא במדרש תהלים לעתיד לבא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה ודן בה את הרשעים שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור ומרפא בה את הצדיקים שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא וגו' אמר ר' יהושע צדקה עשה הקב"ה עם כל באי עולם כשלא נתנו ברקיע ראשון שאלמלי נתנו בו לא היה צל לכל בריה תחתיו שנאמר ואין נסתר מחמתו אבל לע"ל מי נסתר מחמתו מי שעוסק בתורה הוא שכתוב אחריו תורת ה' תמימה וכן כתיב כי הנה היום בא בוער כתנור וכתיב אחריו זכרו תורת משה עבדו. וגם בעוה"ז ממלא הקב"ה לאדם חפציו עבור עסק התורה כמו שאחז"ל כל העוסק בתורה הקב"ה עושה לו חפציו שנאמר וגו'. וכל זה שכתבנו בגודל שכרו הוא אפילו בעוסק בתורה בתוך ביתו ובפרט לאלו אנשי הצבא שכרם יהיה חמשה פעמים ככה כדאיתא במדרש על הפסוק האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו האלף ללומדים שלא בביתם ומאתים ללומדים בביתם:

והנה מכל מה שכתבנו בגודל שכר העוסק בתורה בעוה"ז ובעוה"ב נוכל ממילא להבין את גודל עונש הפורש עצמו מן התורה ואיתא בספרי כשם ששכר ת"ת גדול מכל המצות כך עונש בטולה גדול מכל העונות. ואיתא באבות אריב"ל בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה וכו' ואיתא בזוהר חדש שיום הדין שיהיה לעתיד כמו שכתוב הנה היום בא בוער כתנור וכו' זה היום שעתיד משה רבינו ע"ה לתבוע עלבונה של תורה וכדאיתא במשנה אוי להם לבריות וכו' כי באמת עלבון גדול הוא לתורה אשר שורש קדושתה הוא למעלה מהעולמות כולם כידוע כשבני אדם קרוצי חומר אשר בעפר יסודם פורשים ממנה. וכתב בספר מעלות התורה שישים האדם אל לבו אלו היו מזכין לאיש שפל אנשים לעבוד עבודת מלך גדול ונורא אותה העבודה עצמה שכל גדולי המלכות עושין אותה בודאי היה אותו האיש שמח שמחה עצומה עד אין תכלית אע"פ שאין מקבל שום שכר על עבודתו וכ"ש שלא היה מונע את עצמו מלשרת לפני המלך חלילה על אחת כמה וכמה איך צריך האדם לשמוח שזוכה ללמוד התוה"ק שכל מלאכי מעלה משתעשעין בה תמיד וגם כל הצדיקים שבג"ע עוסקין בה ואף כי לא למנוע עצמו ממנה. ואחז"ל כשאדם עוסק בתורה מקיפין אותו מלאכים הנבראין מהבל פיהו כמלא עין והוא בתוכן ממילא מובן עונש האדם העוזב התורה עליו נאמר ועוזבי ה' יכלו אוי לאותה בושה אוי לאותה כלמה מה יעשה האדם ליום פקודה היש קץ לעונשו כפי גודל השכר כן גודל העונש להפורש עצמו ממנה. עוד אמרו חז"ל כל המרפה עצמו מד"ת אין בו כח לעמוד ביום צרה שנאמר התרפית ביום צרה צר כחך ואיתא בזוה"ק על פסוק זה וז"ל בשעתא דב"נ איתרפי מאורייתא ואזיל באורחין דלא כשרין כמה בעלי דבבו זמינין לקבליה למיהוי עליה קטגוריא אפילו נשמסא דבר נש דאיהי חילא דיליה איהי מריה דבבו לקבליה דכתיב צר כחך. התרפית מאן דמרפי ידיה מקוב"ה דלא לאיתתקפא בקוב"ה והאיך יכול בר נש לאיתתקפא ביה בקוב"ה מאן דאתקיף באורייתא אתקיף באילנא דחיי ויהיב תוקפי לשכינתא וכמה סנגורין קיימין עליה לאדכרא ליה לטב וכו'. גם עי"ז נתגבר עול העובדי כוכבים על ישראל כדאיתא במדרש על הפסוק כאכול קש לשון אש הקש זה עשו ואש זה יעקב הקש אוכל את האש ואימתי כי מאסו תורת ה' שרשם כמק יהיה שלא תועיל להם זכות אבות. עוד איתא במדרש הקול קול יעקב כ"ז שקול יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין ידי עשו שולטות בו אין הקול קול יעקב וכו' וכה"ג כתיב בקרא אצל רחבעם בן שלמה דכתיב וכחזקתו עזב את תורת ה' עליו עלה שישק מלך מצרים וגו' ואמר לו הנביא בשם ה' וידעתם את עבודתי ואת עבודת ממלכות הארצות ואיתא במדרש איכה אימתי המלכות של עובדי כוכבים גוזרת שא ישראל ומצלחת בזמן שמשליכין ד"ת לארץ שנאמר וצבא תנתן על התמיד בפשע ותשלך אמת ארצה זו התורה דכתיב אמת קנה ואל תמכור וכתיב זנח ישראל טוב אויב ירדפו ואין טוב אלא תורה וכתיב ויסעו וכו' ויחנו ברפידים כתיב אח"ז ויבא עמלק ודרשו חז"ל בשביל שרפו ידיהם מן התורה. גם נידון בגיהנם עבור זה החטא כמו שאמרו חז"ל כל הפורש עצמו מד"ת נופל בגיהנם שנאמר אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח ואין רפאים אלא גיהנם וכו' גם הוא נזוף לפני המקום כדאיתא באבות שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף. וכתב רבינו יונה באגרת התשובה כשבני אדם פוסקים ממלאכתם ומעסקיהם והולכים לבתיהם או יושבים בקרנות כשהם בטלים ומשיחים בדברים בטלים רעתם רבה וחטאתם כבדה מאד לפי שהם מבזים את התורה שאלו היו מאמינים שאין תכלית למתן שכרה למה לא ישיבו רגליהם ללמוד הלא האדם זריז ואץ ברגליו למלאכתו ולעסקיו ויודע כי הכל הבל ואיך ישכח חיי עוה"ב ולא יתן חלק ביום מן הימים או שעה מן השעות ללמוד ואל יאמר בלבו עוד עת לעשות ה' לקרוא בתורה ולעשות צדקה ומעש"ט אשם הוא אשם אשם לה' ואחז"ל דמה שאמר הכתוב כי דבר ה' בזה וגו' זה קאי על מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק שהוא בוזה בזה דבר ה', ע"כ חייב כל אדם לתקן מקום בביתו ללמוד שם הלכות או מקרא כל אחד לפי ערכו וכאשר יפנה מעסקיו ומדי עברו ממלאכתו יסור שמה לשנות או לקרות ובתקנה הזאת יפליא עצה לנפשו לחשוך אותה מני שחת ויחשוב על קצו ויבין לאחריתו כמו שאחז"ל הסתכל בג' דברים וכו' עכ"ל ר"י הנ"ל. אך אם נזדמן לו איזה יום שלא למד כלל אל יפול לבו עליו לאמר כבר אבדה תקותי בזיתי דבר ה' דכבר אחז"ל במנחות דבשעת הדחק מקיים האדם מצות והגית בו יומם ולילה במה שקורא ק"ש שחרית וערבית רק דברינו הוא לכתחלה אם יש לו פנאי והוא מבטל בידים עון גדול הוא ושומר נפשו ירחק מזה:

תוכן העניינים

מחנה ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה