אור ברסלב
מחנה ישראל חלק ראשון › פרק יב

מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין

חלק ראשון · פרק יב

פרק יא

בו יבואר גודל החיוב לקבוע עתים לתורה

ומי שאין לו פנאי ללמוד תורה בתמידות מחוייב עכ"פ לקבוע לו עתים לתורה שכן אחז"ל בשעה שמכניסין אדם לדין שואלין לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה ואפילו אם היה עני ביותר וטרוד במזונותיו ג"כ מחוייב לקבוע עתים לתורה כדאמרינן (ביומא ל"ה) ת"ר עני ועשיר ורשע באים לדין לעני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אומר עני הייתי אומרים לו כלום היית עני יותר מהלל הזקן אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק (חצי דינר) חציו נתן לשומר בית המדרש (שהיה בה"מ שלהם בשדה והיה צריך שמירה) וחציו לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו פעם א' לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בהמ"ד ליכנס עלה ונתלה וישב עפ"י ארובה כדי לשמוע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון אמרו אותו היום ערב שבת היה ותקופת טבת היה וירד עליו שלג מן השמים וכסהו כיון שעלה עמוד השחר א"ל שמעיה לאבטליון אבטליון אחי בכל יום הבית מאיר והיום אפל שמא יום מעונן הוא הציצו עיניהם וראו דמות אדם בארובה עלו ומצאו עליו רום ג' אמות שלג פירקוהו והרחיצוהו והושיבוהו כנגד המדורה אמרו ראוי זה לחלל עליו השבת. לעשיר אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה וכו' לרשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אמר נאה היה וטרוד ביצרו היו אומרים לו כלום היית טרוד ביצר יותר מיוסף הצדיק אמרו עליו על יוסף הצדיק בכל יום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברי' בגדים שלבשה לו שחרי' לא לבשה לו ערבית ערבית לא לבשה לו שחרית אמרה לו השמע לי א"ל לא אמרה לו הריני חובשך בבית האסורין א"ל ה' מתיר אסורים א"ל הריני כופף קומתך אמר לה ה' זוקף כפופים הריני מסמא עיניך ה' פוקח עורים נתנה לו אלף ככר כסף לשכב אצלה ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה לשכב אצלה בעוה"ז להיות עמה לעוה"ב נמצא הלל מחייב את העניים יוסף הצדיק מחייב את הרשעים וכו' עי"ש וכן נפסק (ביו"ד בסימן רמו) דאפילו בעל יסורים וזקן גדול ועני המחזיר על הפתחים חייב לקבוע עתים לת"ת וכנ"ל בתחלת פרק י"א וענין הקביעות הוא שיקבע לו זמן ידוע לתורה שלא לשנות אותו הזמן אפילו הוא סבור להרויח הרבה כמו שכתב הטור אורח חיים בסי' קנ"ה אם לא שהוא אנוס. ולא לחנם נמשלה התורה ללחם דכתיב לכו לחמו בלחמי לומר לך כשם שלחם הוא סועד הלב כמ"ש ולחם לבב אנוש יסעד ואם לא יאכל לחם יום או יומים נחלש לבו וכ"ש אם לא יאכל לחם שבוע שלם נחלש לבו מאד וקשה לו להשיג אח"כ הכחות שאבד עי"ז כן ממש למוד התורה הוא סועד את נפש הקדושה שיש באיש הישראלי ואם לא ילמוד איזה ימים וכ"ש שבוע שלם נחלשת עד מאד ע"כ צריך להזהר האדם מאד שלא לבטל הקביעות יום אחד אם לא שהוא אנוס:

והנה מכל מה שהערכנו עד כה בגודל שכר לימוד התורה וגודל חיובה שהיא בכל אופן נוכל ממילא להבין שאף איש הצבא מחויב ללמוד התורה בכל זמן שיש לו פנאי שהוא שובת ממלאכתו, ולא חדש הוא זה כי כן עשה יוסף בעת שהיה נמכר לעבד ומשועבד תחת ידי אחרים וכדאיתא בילקוט בשם המדרש על הפסוק ויבא הביתה לעשות מלאכתו שביום שהיה שובת ממלאכה היה יושב ושונה מה שאביו לימדו ולכך אמר הפסוק לעשות מלאכתו שזו היא המלאכה המיוחדת לו לעצמו משא"כ שאר קניני העוה"ז הוא קנין אשר לא לו יהיה לבסוף ונכתב זה בתורה לכמה ענינים אחד להורות לנו שזו היא שהצילתו מן החטא וכמו שאחז"ל דתורה היא מגני מן היסורין ומצלי מו החטא. וגם להורות לדורות הבאים הנהגתו של יוסף והנהגת ה' אתו עבור זה שלכך היה ה' את יוסף וכל אשר עשה הצליח ה' בידו ונתן חנו בעיני הכל שאפילו בעודו בבור נתן ה' חנו בעיני שר בית הסהר כי התורה היא מעלת חן על לומדיה כדכתיב אילת אהבים ויעלת חן ומעשה אבות סימן לבנים. וכן נסיונו של יוסף בעת ההיא וגאולתו ורוממותו הוא ג"כ סימן לדורות הבאים שיעשו כן ויגאלם הקב"ה וכמו שאחז"ל אין הגליות מתכנסין אלא בזכות התורה שנאמר גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם וביאורו הוא כפשוטו כי יתנו בגוים ר"ל בעודם כבושים תחת ידיהם ולכך סיים הפסוק כי עתה להורות לנו שלמוד כזה הוא מקרב הגאולה עד מאד. ובאמת כאשר איש הצבא יראה ללמוד תורה בעת שהוא פנוי ממלאכתו יצא מזה תועלת רבה ועצומה לכמה ענינים. א) שהוא מקיים מצות לימוד התורה שהיא נוהגת בכל זמן ובכל ענין ולפום צערא אגרא ולהיפך הוא נענש ח"ו בעון ביטול תורה שעונו חמור עד מאד. ב) שעי"ז ידע איך להתנהג בכל עניניו כי אפי' לאדם דעלמא ידוע שהלימוד מביא לידי מעשה ובלתי הלימוד הוא כעור המגשש באפלה וכ"ש לאיש הצבא שמתחלפים לו פרטים רבים בכל ענין וענין בודאי לא ידע כלל בלתי לימוד התורה ע"כ יהיה עיקר לימודו בדברים הנוגעים למעשה וכאשר נבאר לקמן. ג) שעי"ז ממילא יהיה ניצול מהאיסורים שרגילים לבוא ע"י בטלה. ובפרט לאנשי הצבא כגון לשה"ר ורכילות ושקרים ובפרט אונאת דברים ומריבה איש עם רעהו שרגיל מאד בעו"ה ולפעמים ג"כ מלשינות איש על רעהו שזהו הכל בא ע"י בטלה ד) שעי"ז יתקדש בו שם שמים לעיני הכל כי ממנו ילמדו חבריו אנשי הצבא להתנהג ג"כ בדרך ה' ויהיו ישרים במדותיהם ובמשך הזמן בודאי יבקשו מאתו ג"כ שילמוד עמהם וכ"ש ששאר כל ישראל ילמדו ק"ו ממנו בלימוד התורה ובקיום המצות:

ואף שיוכל להיות שבתחלה יקשה לו הדבר הזה מאד מפני האינם יהודים וגם איזה אנשי הצבא יהודים שילעגו עליו אבל כבר ידוע מה שכתב הרמ"א שאל יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודתו ית"ש ובפרט איש הצבא אם יבוא לחוש ללעג ח"ו יתבטל מכל התורה כי בודאי ילעגו עליו ג"כ ממה שמתפלל וממה שמניח תפלין וממה שאינו אוכל עמהם אכילת איסור וממה שנוטל ידיו לאכילה ומברכת המזון וממה שיושב בסוכה ותוקע בר"ה וכן משאר כל התורה תרי"ג מצות שצונו הבורא יתברך וכי בשביל זה ח"ו יפרוק מעל עצמו עול מלכות שמים ויבטל כל התורה ויהיה רשע גמור לפני המקום אלא כלל אמרו לנו חכמינו ז"ל מוטב לו לאדם להקרא שוטה כל ימיו ואל יהי רשע שעה אחת לפני המקום *) ומה טוב הוא לאדם לנצח אם קבל בימי חייו עלבון עבור מצות הש"י שעבור זה הוא נחשב לעתיד מאוהבי הש"י ובפרט אם היה שמח בזה יזכה עבור זה להיות פניו מאיר כאור השמש וכמו שאמרו חז"ל הנעלבין ואינם עולבין שומעין חרפתן ואין משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ואפילו בעוה"ז לא יהי' ללעג רק בתחלה אבל לבסוף כשיורגלו בזה לא ילעגו ממנו כלל והעיקר שלא ישיב להם בדברים קשים רק בדברים רכים וטובים ובזה יתן ה' שימצא חן בעיני הכל. גם הלעג ההוא אשר ישנו בתחלה על איזה ימים לא יהיה אלא בין ההמונים אבל בין שרי המלוכה האצילים בודאי יהיה חשוב בעיניהם איש הצבא ישראלי השומר דת תורתו כי נבחן ביניהם שמי שהוא שומר דת תורתו איננו לא גנב ולא שכור ולא בעל מחלוקת. ושמעתי מאיש אמונים מעשה **(ואיתא בתנא דבי אליהו כשהיו ישראל במצרים נתקבצו כולם וישבו יחד משום שהיו כולם באגודה אחת וכרתו ברית יחד שיעשו גמ"ח זה עם זה וישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק ויעקב ולעבוד את אביהן שבשמים לבדו ושלא יניחו לשון בית יעקב אביהן ושלא ילמדו לשון מצרים מפני דרכי ע"א כיצד כשהיו ישראל עובדין אביהם שבשמים לבדו במצרים ולא היו משנים לשונם היו המצרים אומרין להם למה לא תעבדו את אלהי מצרים ויקל עבודתו מכם משיבין ישראל ואומרין להם וכי שמא עזבו אבותינו אברהם יצחק ויעקב את אלהינו שבשמים שיעזבו בניהם אחריהם אותו וא"ל המצרים לאו וכו' ומלין את בניהם במצרים וא"ל המצרים אם לא תשמרו ולא תמולו שמא תקל עבודה הקשה מכם היו ישראל משיבין ואומרין שמא שכחו אבותינו את ברית אלהינו שבשמים שישכחו בניהם אחריהם וא"ל לאו וא"ל ישראל כשם שלא שכחו אבותינו כך לא נשכח אנחנו לעולם. ד"א כשהיו ישראל מלין בניהם במצרים היו המצרים אומרים למה אתם מלין את בניכם והלא לאחר שעה יהיו משליכין אותן בנהר ואומרים להם ישראל אנחנו נמול אותן ואח"כ עשו להן כרצונכם. וכשהיו ישראל עושין ז' ימי המשתה היו המצרים אומרים להן למה אתם עושין ז' ימי המשתה והלא לאחר שעה מוציאין אותו לעינוי (עבודת פרך) א"ל ישראל אנחנו נעשה ז' ימי המשתה ואח"כ עשו לנו כרצונכם המת ימות והנהרג יהרג והבא בחיים יחיה בכל אלו הדברים היו המצרים מחרפין את ישראל ומכין אותם ופוגעין בהם וסוערין להם ואין לישראל מנוס מפניהם שנאמר תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו וגו' כ"ז באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך עכ"ל. נשית לבנו להמסלה ההיא ונשמור את ברית אברהם יצחק ויעקב לעבוד את אלהינו שבשמים לבדו ולא נטה לבנו לדרך אחרת כמו שלא הטו ישראל אזנם לטענת המצרים אף שבזה היו המצריים רוצים. להקל עולם מעליהם:)** שהיה בקרוב שאיש הצבא ישראלי ביקש מהשר שלו ביום שהיה קצת חג להם שיפטרנו בזה היום מעבודתו מפני איזה ענין נחוץ לו ופטרהו והנה זה האיש היה בטבע איש יקר ומתמיד בלמודו וכשמעו שהשר פטר אותו היום מעבודתו הלך למקום שהיה מיוחד לו וישב ללמוד תורה ונזדמן שזה השר הלך לאותו בית ומצאהו שיושב ולומד בתשוקה נפלאה ויהי לפלא בעיניו ויאמר לו הנה דמיתי שכאשר בקשתני לפטרך היום הוא לילך ולחוג ולשמוח בבתי היין כאשר שאר אנשי הצבא חבריך עושים בנוח להם. ויען הישראלי ויאמר יאמין לי אדוני כי זה היום שאני עוסק בתורת אלהי השמים הוא חמדת כל ימי ותכלית כל שמחותי בימי חיי (כי תורתנו מלמדת דעת את האדם ומישרת מדותיו שלא לעשות עול לשום אדם בממון ע"י גנבה וגזלה וכיוצא בזה ואפי' בלב שלא לחמוד ממון אחרים רק יהיה שמח בחלקו במה שהזמין לו הש"י בכל עניניו וגם היא מצוית אותנו לאהוב את חבירו אהבה עזה ושלא לנטור שנאה עליו ולא לבייש אותו ברבים. ואפי' אם הוא יודע שלא טוב עשה באיזה דבר יאמר לו מתחלה פעם ראש נה ושניה בינו לבין עצמו אולי ישמע לו גם הזהירה אותנו ממחלוקת עד מאד. גם מגנה מאוד בתורתנו את מדת השכרות ושארי מדות רעות. כלל הדברים היא מרחקת מאד את האדם ממדות רעות ומקרבת אותו למדות טובות וגם היא מצוית אותנו לשמור את כבוד המלך ושריו והזהירה אותנו להתפלל תמיד בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו) וכיון שבטובך ובחסדך הגדול נתת לי רשות לילך לעניני למה אמנע לנפשי מדבר טוב כזה. וימצא בעיניו חן עבור התשובה הזו ויספר אח"כ השר הזה לשארי שרים חבריו את דבר פלא ויושר המדות שראה נטוע בנפש היהודי ובאמת דבר פשוט הוא שכאשר האדם מתנהג בדרך התורה ממשיך הש"י עליו חוט של חסד ונותן חני בעיני הכל כמו שנתן חן ליוסף וכמו שאמרו בגמרא כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום:

תוכן העניינים

מחנה ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה