מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין
חלק ראשון · פרק ב
בו יבואר שאם ישמור את התורה בעת הזאת מתעלה מדרגתו מאד.
והנה מענין הפרשה הנ"ל מוכח דרצון התורה שאף בעתים הללו שהוא תחת ידי העובדי כוכבים יראה להתחזק שלא לעבור התורה בכל הגדרים וכדאיתא בספרי על הפסוק הזה ומקדשי תיראו הזהיר בו הכתוב את כל המצות משמע דדריש להאי קרא כאלו היה אומר מפני קדושתי תיראו דהיינו שעי"ז שנתבונן תמיד בגודל קדושתו ורוממותו של הקב"ה נירא מלעבור על מצותיו. ומה דנקטה התורה מתחלה בפרט לאלו שתי העבירות דהיינו ע"ז ושבת נוכל לאמר דרמזה לנו בזה מה שאחז"ל המחלל את השבת כאלו עובד עבודת כוכבים. וע"כ יראה אפילו בעת שהוא תחת ידי העו"ג לשמור את עצמו בכל היכולת שלא לעבור על שום איסור שבת בדבר שאינו מוכרח ואח"כ ריבתה לנו התורה דה"ה בכל שאר עונות. ואף שבאמת בעתים הללו שהוא משועבד לעבודת הצבא בודאי לא נקל הוא לו לשמור את שרשי התורה וכ"ש אם ירצה לשמור אותה בכל ענפיה אבל תמורת זה נבאר מן הכתוב ומאמרי חז"ל שאם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה הגדולה היא מלחמת היצה"ר ויראה לשמור את התורה בכל פרטיה בעת ההיא (בדבר שאין מתנגד לחוקי הקיר"ה) לעתיד יהיו הימים האלה המובחרים לו שבכל ימי חייו ולא כאשר נדמה לאיש הצבא ברעיוניו שעתים הללו הם הפחותים לו שבימיו. ויהיה מקדושי ה' בעבור זה ולא כל איש מבני חורין יוכל לעמוד במחיצתו. מן הכתוב ממה דספרה לנו התורה את גדולתו של אברהם אבינו מה שהקב"ה גידלו ונישאו וספרה לנו ג"כ את גודל הנסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בהם להורות לנו שהם הם שעזרו לאברהם אבינו להתעלות במדרגה הרמה ההיא עד שהקב"ה קראו אוהבי. וכן ביוסף הצדיק הנסיון שנזדמן לו עם אשת פוטיפר ועמד בו הוא שהעלה אותו להגדולה והמלכות אח"כ וכדאיתא במדרש הנעלם פרשת וירא א"ר יהודא למה זכה יוסף לאותה המעלה והמלכות בשביל שכבש יצרו דתנינן כל הכובש יצרו מלכותא דשמיא אחיל עליה עיי"ש. וממנו נתבונן ג"כ בכל דורותינו אלה כשהאדם עומד בנסיון הוא מתעלה במדרגתו עד מאד. אך החילוק שבין דורות הראשונים לשלנו הוא שדורות הראשונים שהיו זכאין מאד היה הקב"ה בעצמו מנסה אותם משא"כ כהיום הוא מנסנו ע"י האומות וכדאיתא בילקוט שופטים על הפסוק ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל וז"ל בא וראה מה בין דורות הראשונים לאחרונים שהראשונים היו מתנסים ביד הקב"ה והאלהים נסה את אברהם וכן דור המדבר למען אנסנו הילך בתורתי למען ענותך ולמען נסותך אבל האחרונים נתנסו ביד האומות שנאמר ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל לידע מי עושה רצונו באמת עכ"ל. ומה שנזדמן ליוסף שהיה מראשונים הנסיון ע"י אשת פוטיפר יתיישב במה שאמר במדרש שהוא נענש בזה מדה במדה על שאמר על אחיו שחשודים על העריות:
ודע עוד דמה שכתוב בדור המדבר למען ענותך לנסותך וגו' ביאורו הוא העינוי היה כדי שיתבחנו שיצאו כל מחשבות לבם מן הכח אל הפועל וגם פירושו הוא מלשון התרוממות כמו הרימו נס על העמים וכדאיתא בזוה"ק ושני הפירושים מתאחדים דע"י הנסיון אם יעמדו בהם יהיו הם העליון על כל גויי הארץ וכן המדה הזאת נוהגת בכל דור ודור ובכל איש ואיש שכשהש"י רוצה להעלות את האדם באיזה מדרגה הוא בוחנו תחלה וכמו שאחז"ל אין הקב"ה מעלה את האדם לגדולה עד שהוא בוחנו תחלה. וע"י הבחינה מתעלה האדם במדרגתו מאד וכמו דאיתא בבבא בתרא (דף י') בחד אמורא ששמע למעלה שהרוגי לוד שקדשו שם שמים אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן ולא דוקא הריגה דה"ה ע"י כל מיני צער ועינוי שהאדם מתיסר בעבור הקב"ה נתעלה מדרגתו לעוה"ב וכדאי' בברכות (ה') ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין ואלה הן תורה וא"י ועוה"ב וכו' עיי"ש. גם איתא במדרש רבה אשרי אדם שעומד בנסיון שאין אדם שאין הקב"ה מנסה אותו וכו' עי"ש. וראוי לך לידע עוד דהימים שהאדם עובד להקב"ה בזמן שאין הקב"ה מרבה לו בטובה כ"כ הם נחקקים לו לעד למעלה להזכר שמו לטובה בעבור זה וחושבים להאדם כאלו היה מתחסד עם הקב"ה בזה ומקרח מלא הוא בירמיה כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה: