אור ברסלב
מחנה ישראל חלק ראשון › פרק א

מחנה ישראל· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין

חלק ראשון · פרק א

הקדמה

בו יבואר ענין פזורנו בארבע כנפות הארץ. גם שידע איש הצבא כי איש ישראלי הוא כשאר אנשים מישראל לא נופל מהם בשום דבר:

ברוך ה' אלהי ישראל אשר בחר באבותינו ובזרעם אחריהם ממצרים גאלם באותות ובמופתים גדולים וקרע להם הים וטבע אויביהם ועל ידי הפלאים הגדולים ושינוי סדרי בראשית ידעו אז הכל באמת כי ה' הוא האלהים יוצר בראשית אין עוד מלבדו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת שנאמר וידעתם כי אני ה'. למען ספר שמי בכל הארץ. והביאם להר סיני ונתגלה להם שם באור שכינתו ודבר אליהם פנים בפנים ונתן להם תורת אמת וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם. הוליכם ארבעים שנה במדבר מקום נחש שרף ועקרב וצמאון והם מוקפים בענני כבוד אין שטן ואין פגע רע והוריד להם מן השמים מן ומי באר מן הארץ ולא חסרו דבר כל הארבעים שנה. בנים גידל ורומם והם פשעו בו כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון יעשו עגל בחורב וישתחוו למסכה ויאמר בפיו להשמידם לא מלבו וגם בפיו רמז למשה עבדו להתחנן לו עליהם באמור לו הניחה לי ויחר אפי אז התחזק משה ויחל פניו ית' ויאמר לו סלחתי כדברך ולראיה כי מחל להם מחילה גמורה ואהבתו הגדולה לא זזה ממקומה עשאם דגלים איש על דגלו בארבע רוחות ושכינתו ביניהם משכן מלא מאור נוגה דוגמת מחנה מלאכיו מיכאל גבריאל רפאל נוריאל והוא באמצען. ומספר הפקודים של כל דגל של מטה כמספר הפקודים של מלאכי השרת בדגל של מעלה כדאיתא בזוהר להורות כי הוא אלהינו אבינו מלכנו ואנחנו עמו ועבדיו בניו כשתילי זיתים סביב לשלחנו. ורצה תיכף להנחילנו הארץ הטובה אשר נשבע לאבותינו צבי היא לכל הארצות והבנים פשעו בו וירגנו באהליהם וימאסו בארץ חמדה ועכ"ז לא הפר בריתו עמהם אך את בניהם הקים תחתם והנחילם להם לא בחרבם ולא בקשתם כ"א בכחו הגדול. כי לא ככל מלחמות שנלחמים אלו עם אלו סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה מ"מ הדבר נסתר אך במלחמת ישראל היה הדבר בגלוי ונודע לכל כי ה' הוא הנלחם להם ובכניסתם לארץ הקיפו את עיר יריחו והיו אומרים עליו לשבח מראשו לסופו ומסופו לראשו ונפלה חומת העיר תחתיה ונכנסו בעיר ושרפוה באש ועמדה חמה להם לעיני כל העולם בדבור קל שאמר לו יהושע שמש בגבעון דום. ודוד אשר היה אז עדיין לא לומד מלחמה מסר ה' בידו את הפלשתי איש מלחמה מנעוריו ואין כמוהו אז בגבורים. עוד העיד הכתוב על דוד שהיה מפיל שמונה מאות חלל בפעם אחת. וכמה פלאות אין מספר עשה עמנו השם יתברך והנסים כתובים בספרי הנביאים. והמליך עלינו חסיד וקדוש דוד עבדו והאציל עליו רוח הקודש ושר שירים מפוארים ונתן לו הש"י בן חכם לא היה כמוהו בכל העולם והמליכו תחתיו בכיפה ובנה מקדש לאלהינו בירושלים שהוא באמצע ארץ ישראל ועמו ישראל בארבע רוחותיו בא"י כדגלים במדבר כשתילי זיתים סביב לשלחנו וכי פשעו בו היה שולח להם עבדיו הנביאים השכם ושלוח כדי להעיר על התשובה אבל לא שמענו וכי נתמלאת סאת פשעינו הרס בעברתו המקדש וזרה אותנו בד' כנפות הארץ סביבו' ירושלי' מרחוק ובעמדנו להתפלל ופנינו נוכח המקדש ממזרח וממערב מצפון ומים א"כ עדיין אנחנו כדגלים ואם הגופות רחוקות הלבבות קרובות והיו עינינו ולבנו שם כל הימים. והנה כשנתבונן היטב את כל הענינים שעברו עלינו מעת היותנו לעם נראה בחוש כי בעת ששמרנו את תורת ה' נתקיימו עלינו כל הברכות שהבטיחנו בתורתו הק' ולא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב שדיבר עלינו וכמו שהעיד ע"ז יהושע לעיני כל ישראל וכדכתיב ביהושע כ"ג. וכן להיפך מעת שסרנו מלפניו והתחלנו לעבור על תורתו ירדנו ממדרגה למדרגה כמו שאמר בפרשת בחקותי ואם באלה לא תשמעו לי וגו' ויספתי וגו' עד שלבסוף נתמלאת סאת עונותינו ונפזרנו בין העמים ונתקיים בנו בהמשך הזמן כל העונשים האמורים בפרשת תבא. וכל יום ויום קללתו מרובה מחבירו כמו שאמר בסוף התוכחה בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר וגו'. והנה באמת כאשר נתבונן במצב האומה הישראלית *) בכל מקום שהם פזורין בין עובדי כוכבים ומזלות נראה כי תקפו הצרות עד מאוד וההרגל בהם גדול כ"כ עד שכמעט אבד ההרגשה בהם ואנו מדמין בנפשנו שח"ו אין לנו שים תקנה אבל באמת הכתוב צווח ואמר הן לא קצרה יד ה' מהושיע וגו' כ"א עונותיכם היו מבדילים וגו'. ובודאי אם היינו מתחילים לחזור ונשוב לה' ולקיים מצותיו בודאי היה הקב"ה תיכף מחזק אותנו לגמור את כל חלקי התשובה כדין כמו שאמרו חכמינו ז"ל שאומר הקב"ה פתחו לי פתח קטן כמחט של סדקית ואני אפתח לכם פתח רחב כפתחו של אולם אך היצה"ר מטיל טרדות רבות על כל איש ואיש כדי שלא ישאר לו מעט פנאי שיהיה יוכל להשית עצות בנפשו להמלט מידו. וגם מלבד זה מסיתו בקרב חובו שעתה לפי ריבוי הצטרכות הזמן פטור אתה מכל דבר. והנה בשביל שהטינו אזנינו לטענת היצר והשלכנו דברי הש"י מנגד ע"כ תקפו עלינו כמה ענינים ממצוקות הזמן וכמו שהעיד עלינו הש"י בפרשת התוכחה. ואחר כל זאת אין כונתו ח"ו בזה לרעתנו כ"א כאב המיסר את בנו שכונתו בודאי לטובת בנו כדי שיתחזק לילך בדרך הטוב וכמו שאמר הכתוב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך. והנה האב המיסר בנו כל שייסרהו יותר בודאי יתחזק בכל כחו לציית לאביו אף אם בלבו לא יהיה לזה וכאשר נתבונן בפעולתנו נראה שאנו עושין בהפכן בעוה"ר שכל מה שאנו שוהין יותר בגלות אנו מתרשלין יותר לקיים רצון הש"י. ובפרט האנשים שנלקחו לעבודת הצבא שלהם היה ראוי יותר לקיים רצון הש"י (בדבר שאין מתנגד לחוקי הקיר"ה) שעי"ז היה מתעלה מדרגתם אצל הש"י עד מאד והיו עולין במעלה עליונה וקדושה עי"ז וכמו שנבאר לקמן בפרק ב' מן הכתובים ומאמרי חז"ל. ואנו רואין מהיפוך להיפוך שהרבה מהן עוברין על מצות התורה בשאט נפש ויש מהן שעוברין על ענינים שצותה התורה ליהרג ולא לעבור עליהן. והנה כאשר נבוא לחקור אחר סיבת הענין שנתרשל אצלם אז קיום התורה והמצוה נמצא שלשה אופנים לזה. יש מהם שסיבת התרשלותם הוא שרואין שעל איזה ענינים הם מוכרחין לעבור את גדרי התורה ונדמה בנפשם שהקב"ה כבר סילק אותם מעל פניו וכבר ירדה מדרגתם מכלל שאר אומה הישראלית העם אשר בחר ה' לחלקו ונפטרים עוד לקיים מצות התורה. ויש מהם שסיבת התרשלותם הוא מצד חסרון ידיעה שאינם יודעים איך להתנהג בעניני הדת בעתים הללו שהוא משועבד לעבודת הצבא. ויש מהם מצד חברים רעים שקיום מצות התורה הפקר הוא בעיניהם. והנה על סיבת כת האחרונה אין אני צריך להשיב כלל ואין עצה רק להתרחק מהם בכל היכולת שלא לילך עמהם כדי שלא יבוא לספר עמהם ולהתמיד בישיבתם ולעשות כמעשיהם וכמו שאמר הכתוב בספר תהלים אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ואחז"ל אם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב ולא נדבר רק באלו השתי כתות הראשונות ונשיב על ראשון ראשון. דע קורא נעים כי מין יצה"ר זה של כת ראשונה לא חדש הוא וכבר היה לעולמים בדורות החורבן והשיב לנו הקב"ה ע"י נביאיו על הטעות הזה של היצה"ר. דהנה ידוע הוא מה שאחז"ל (סנהדרין ק"ה א') בעת שגלו ישראל תחת יד נבוכדנצר באו אנשים שרצו

**(ואין בכלל זה האומות שבמדינתנו שמאמינים בה' אלהי השמים ובפרט במקום ממשלת מלכנו מלך החסיד יר"ה אשר בגודל חסדו חוסה עלינו בצל כנפיו ושומרנו מכל רע:)** לפרוק מעליהם עולו של הקב"ה ליחזקאל הנביא ואמר להם הנביא שיחזרו בתשובה ואמרו לו עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה ע"ז כלום ורצונם שעל כרחך כיון שהקב"ה מסר אותנו ביד נבוכדנצר שוב גרש אותנו מהיות לו לעם וא"ל הקב"ה לנביא לך אמור להם אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו וכזה השיב ג"כ עוד ע"י יחזקאל הנביא והעולה על רוחכם היה לא תהיה כי ביד חזקה וגו' אמלוך עליכם. וכונת הכתוב כי ענין גלותנו איננו ענין גירושין ולא ענין מכירה כי הקב"ה כל העולם שלו ואיננו בע"ח למי שיצטרך למכור לו בניו עבור חובתו והגלות בין העובדי כוכבים ומזלות הוא רק לכלא הפשע ולהתם החטאת וכמו שכתוב בדניאל. ואף בהיותנו תחת אויבינו הוא רק אלהינו ולא אלהי האומות עובדי כוכבים ומזלות כמו שכתוב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם ואיתא בתורת כהנים דהאי קרא קאי על הד' מלכיות המשתעבדים בישראל ובכולם הוא רק ה' אלהינו ע"כ צריך שידע איש הצבא (אפילו אם הוא תחת איזה אומה עובדת כוכבים ומזלות שמשתעבדים בישראל מאד) שלא נופל ערכו עי"ז מבראשונה בשום דבר ואפילו במוכר עצמו לנכרי או לעקר שבודאי איש נבזה הוא בעבור זה כי הלא ידע שבודאי יבטל על ידי זה פעמים הרבה מדיני התורה אפ"ה בארה לנו התורה כמה פסוקים בזה בסוף פרשת בהר שה' הוא אלהיו עדיין כמו שכתוב אחר פרשת מוכר עצמו לנכרי כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם וגו' אני ה' אלהיכם ונאמר אחריו לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם וגו' ופירש"י (והוא מהתורת כהנים) כנגד הנמכר לעובד כוכבים ומזלות והכתוב מדבר שלא יאמר הואיל ורבי עובד ע"ז אף אני כמותו הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו הואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו לכך נאמרו מקראות האלו עכ"ל ועל אחת כו"כ בזה שלא מכר את עצמו ברצונו רק שנפל גורלו שיהיה הוא לעבודת הצבא בודאי אין לו ח"ו שום פחיתות בעבור זה. גם אסור לזלזלו בכך כי אפילו במוכר עצמו נאמר כשיוצא ביובל ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב ופירש"י אל כבוד אבותיו ואין לזלזלו בכך וק"ו בזה. הנה נתבאר לנו מכל אלה שאיש ישראלי אף בהיותו תחת ידי האומות עובדי ע"ג ה' הוא חלקו ונחלתו לעולם:

תוכן העניינים

מחנה ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה