אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב חידושי הרב המחבר ז"ל שנמצאו סביבות הרי"ף ומפרשיו › חידושים להרב המחבר ז"ל שנמצאו סביבות הרי"ף ומפרשיו למס' בבא מציעא

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

חידושי הרב המחבר ז"ל שנמצאו סביבות הרי"ף ומפרשיו · חידושים להרב המחבר ז"ל שנמצאו סביבות הרי"ף ומפרשיו למס' בבא מציעא

חידושי הרב המחבר ז"ל שנמצאו סביבות המרדכי למס' בבא קמא

בפ"ק דב"מ דף ס"ב ע"א כתב הרי"ף וז"ל הכופר במלוה וכו' עד מ"ש עד דמשתבע נ"ב משמע דכל היכא דשייך לומר אישתמוטי אי משתבע מפסיל והוא הדין במלוה ודלא כמהרשד"ם בח"מ סי' קצ"ה:

עוד שם דף ס"ג ע"ב כתב הנ"י וז"ל והא דאמרינן קטנה אית לה יד וכו' עד מ"ש אבל אית לה אב ולא נשאת אין לה יד כלל נ"ב כתב הש"ך בחה"מ סי' רמ"ג סכ"ג דהיינו דוקא בגירושין אבל אם נתנו לה מתנה אית לה יד וזה אינו ועיין לקמן דף ס"ד ע"א בנ"י גבי זהו קטן ומציאתו לאביו וההיא דמזכה להם על ידי בנו ובתו הגדולים:

עוד שם כתב הנ"י וז"ל בחצר המשתמרת דלא בעי' שיהא עומד בצד שדהו צריכא טעמא וכו' נ"ב לפי סברת הרי"ף והרמב"ם ניחא דרב אסי ה"ק גבי מתנה דזכות הוא לו זכין לאדם שלא בפניו אפי' כשאין רשות אחרת מקנה כגון מציאה:

עוד שם דף ס"ד ע"א גבי מציאת קטן כתב הש"ך בח"מ סי' רמ"ג סט"ו דמציאת קטן זוכה מן התורה ולא משמע כן בשמעתין:

עוד שם דף ס"ז ע"א גבי בעא מיניה שמואל מרב הלוקח שדה מחברו כתב הנ"י וז"ל ודוקא בלא הכיר בה אבל בהכיר בה לא קנה דלא שייך למימר הני טעמי דלא ניחא עכ"ל נ"ב תימה דאף דהכיר בה שאינו שלו גובה ממשעבדי ובפרק איזהו נשך דף ע"ב אמרו דטעמא משום דניחא ליה דליקום בהימנותיה:

עוד שם ע"ב כתב הרב בנ"י וז"ל ולפי זה לא שייך תהא במאמינו אלא בשלא הכיר בה אבל לא בהכיר נ"ב בספר התרומות שער מ"ז חולק ע"ז ודברי רי צ"ע:

עוד שם כתב הנ"י וז"ל ולענין דינא נפקא לן אליבא דרבנן דקי"ל כותייהו בדבר שבא לעולם נ"ב כלומר היכא דאמר שדי מכורה לך מעכשו ולאחר שלשים יום אף על גב דנקרע השטר קנה דגופא מקנה ליה מהיום ואין כאן חזרה:

עוד שם דף ס"ח ע"א כתב הנ"י וז"ל ואע"ג דק"ל דהעמדה בדין כשטר דמיא עד מ"ש ה"מ היכא דלא ציית דינא אבל היכא דציית לדינא וכו' נ"ב לא ידעתי אמאי איצטריך לחלק בין ציית דינא ללא ציית לימא דההיא דקי"ל דהעמדה בדין כמאן דכתיב דמי היינו לטרוף ממשעבדי ומכל מקום יכול לומר פרעתי והכי כתב הרמב"ן בפרק ח"ה דף מ'

בפרק המפקיד דף פ"ד ע"ב כתב השה"ג וז"ל וצ"ע קצת על דברי הרא"ש עד ס"ל דפטורים לכשיגדילו נ"ב לא ידעתי מאי ק"ל דגבי קטנים היינו טעמא דלאו בני דעת נינהו ולא שייך לומר כן בממונם ועוד כיון דמעמידין להם אפוטרופוס לא יפסידו כל ממונם מה שאין כן בהיזק דידהו מה יהנה אפוטרופוס:

עוד שם בפרק הזהב דף פ"ח ע"ב גבי דבר תורה מעות קונות כתב הנ"י וז"ל אבל איכא למימר דיליף מק"ו דגופו כו' עיין בנ"י בפרק הספינה דף ר"ד ע"א:

בפרק איזהו נשך דף ק' ע"ב כתב הנ"י בכל משכנתא אפי' כו' נ"ב היינו באתרא דמסלקי דבאתרא דלא מסלקי אף על גב דלא כתב ליה וכן כתב הנ"י לקמן דף ק"א ע"א בשם הרשב"א:

עוד שם דף ק"ג ע"א כתב הנ"י וזה לשונו וכן גבי מודר הנאה כו' נ"ב עיין בפרק אין בין המודר דף ל"ו באומר כל הרוצה לתרום יתרום והא דאיצטריך שם לטעמא דאדם בהול על ממונו היינו משום דאמירה לעובד כוכבים שבות הוי אפילו בגלוי הדעת לבד וכן מוכח בפרק השוכר את הפועלים:

בפרק השוכר את האומנין דף ק"ט ע"ב כתב הנ"י וזה לשונו ודוקא כשאמר להם בפי' מלאכה זו עד סוף לשונו קשה מצפרא נ"ב עיין בפרק השואל דף קכ"ד עמוד ב' גבי המשכיר בית לחברו ונפל מ"ש בשם הריטב"א וגבי הקדישו משכיר מ"ש הרמב"ן בתשו' בשם ר"ת:

בפרק השוכר את הפועלים דף קי"ו עמוד ב' כתב הנ"י וזה לשונו ושמעינן נמי מהכא וכו' עד סוף לשונו לעשות מלאכה בשבת נ"ב התם ה"ט משום דנעשית מלאכתו בשבת ודרשו בספרי ולא אחרי' עושים מלאכתו ועוד דהתם מיירי בשנתנו לו אחר שהחשיך ודברי הרא"ש שם צ"ע אי סבירא ליה כסברת הרשב"א והגאון:

בפרק השואל דף קי"ט עמוד ב' כתב הנ"י וז"ל אליבא דרבנן עד סוף לשונו כ"ד הרשב"א שפטור אפי' מפשיעה נ"ב צ"ע דהא בע"ז דף ט"ו נושא ונותן אי שכירות קנה ופי' הנ"י בפ' הזהב דהיינו אי קנה לו קנין הגוף כלומר והוי כלוקח פרה לשלשים יום ואעפ"כ ה"ז נעשה שומר עליו או כש"ש או כש"ח נראה דבלוקח פרה לא נחלקו זולת ביתומים או בעל משום דממילא קא זכה בה

עוד שם דף קכ"א ע"א כתב הנ"י וז"ל וכתבו המפרשים ז"ל עד מ"ש אבל הרא"ה כתב וכו'. נ"ב נראה שהמפרשים שהביא קודם חולקים ע"ז וליתא שהם לא כתבו אלא שיכול לחזור אפי' בתוך זמנו משא"כ בשוכר שאם בא לחזור אינו יכול לחזור בתוך זמנו

עוד שם דף קכ"ד ע"א כתב הנ"י ז"ל וכתב הרנב"ר עד מ"ש ואין למשאיל זכות בו בעודו שלם וכו' נ"ב ול"נ דכיון דנשבר כגר נשלמה שאלתו וחייב כמו שהי' שהי' שוה בשעת שבירה:

ע"ש ע"ב כתב הנימוקי יוסף וז"ל ואני תמה וכו' עד מ"ש עד שיהא עפר וכו' נ"ב ל"ד דכשחוזר ותקן הכלי הוא הכלי הראשון:

בפרק המקבל דף קכ"ז ע"ב כתב הרב בשה"ג וז"ל ונראה דהא דלא סגי ליה למהר"ם וכו' עד מ"ש כי לא נשתתפו וכו' נ"ב עיין בשה"ג ריש בתרא דכתב דהא דשותף חולק שלא מדעת במקום פסידא ה"ט דאמדינן דעתייהו דאדעתא דהכי לא נשתתפו מתחלה:

בפרק הבית והעליה דף קל"ד ע"ב כתב הנ"י וז"ל איכא למידק וכו' עד מ"ש ואמרינן בפרק המוכר את הבית כו' נ"ב לא ידעתי מה מקשה מהתם דהתם היינו שאם רצה לבנות על גבי עמודים בונה אבל לבנות ע"ג הבית להכביד על הבית אינו יכול וכן כתבו כל המפרשים שם והרשב"א בחי' מכ"י ג"כ וצ"ע:

בפ"ק דמציעא כתב המרדכי סי' רמ"א וז"ל אע"ג דבפ"ק וכו' שאני התם שהי' מקנה להם חצירו נ"ב מכאן נראה לי דשטרא אע"ג דאין גופו ממון יכול לשעבדם אגב קרקע:

בפרק המפקיד כתב המרדכי סי' רע"ח ואם לא ימכרם וכו' עד מ"ש דהוי שולח יד בפקדון וכו' נ"ב עיין במרדכי פ' הגוזל קמא סי' קכ"ב ומ"ש דהוי שולח יד כלומר ונעשה גזלן אין נראה כן דכל שלא נתכוין לגזול לא נעשה גזלן כדמוכח בפ' הגוזל גבי הנותן ליקח חטים ולקח שעורים דלא נעשה גזלן כיון דלא נתכוין לגזול כי אם להנאת הבעלים:

בפרק האומנין כתב המרדכי סי' שנ"ה וז"ל ונראה דוקא היכא דאמר בית סתם וכו' נ"ב האי ונראה חולק הוא והכי קאמר האי דינא הוי בבית סתם אבל בבית זה מזלו דשוכר גרם והמשכיר אינו מחזיר כלום דשניהם אינם יכולים לקיים התנאי וכן כתב בהגהת מיימון:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה