מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
חידושי הרב המחבר ז"ל שנמצאו סביבות הרי"ף ומפרשיו · חידושי הרב המחבר ז"ל שנמצאו סביבות המרדכי למס' בבא קמא
בריש פרק הכונס כתב המרדכי וז"ל אלא תחתיו דשומר דאורחיה למימסרה לברזיליה וכן לכל אדם שמסר למי שידוע שרגיל למסור לו עכ"ל נ"ב כגון שותפו וכ"כ הוא עצמו בפרק המפקיד בסימן רע"ד אבל לפי מ"ש הרא"ש בתשו' לפי שאין דרך בני אדם לשמור כל חפציהם בתיבות ואדעתא דהכי הפקידו דיניחנו ביד אשתו ובניו אין ראי' לשותף דדוקא לבני ביתו הוא דקאמרינן הכי משום דאין דרך לשמור בתיבות אלא מניחים ביד בני ביתו לשומרם אבל כל שאינו מבני ביתו הגם שהוא שותפו לא שלא הפקידו אצלו אלא כדי שישמרנו אצלו וכן נראה מדברי הר"מ ודו"ק:
בפרק הגוזל קמא סי' קי"א כתב המרדכי וז"ל וגזלן נמי אם הוציא עד סוף לשונו כשעת הגזילה הוא נ"ב עיין בפ' כ"ש דף ל"ב גבי איבעיא להו כשהוא משלם לפי מדה משלם או לפי דמים משלם וכו':
עוד שם בסי' קי"ד כתב המרדכי גבי הזורק מטבע של חבירו לים וז"ל ותדע שיש חילוק בין נזקי גופו לנזקי ממונו כי ההוא דגזל אפדנא וכו' נ"ב אין ראיה משום דגזלן שאני דאינו משלם אלא כשעת הגזילה:
עוד שם בסי' קט"ו כתב המרדכי וז"ל והיינו טעמא דאמרינן עד סוף לשונו משום גרמא בנזקין נ"ב מדברי מהר"ם שהביא המרדכי בפרק הגוזל בתרא סי' ק"ס גבי מי שמעמיד את חבירו ערב נראה דאע"ג דלא קביל חייב וכ"כ בשה"ג בפרק המקבל דף ק"ל ע"ב וא"כ צ"ע איך הביא המרדכי סתם את דבריו ולא הזכיר חולק:
עוד שם בסי' קכ"ד כתב המרדכי וז"ל מצאתי תשובה אחרת בפנינו ח"מ תקף ראובן לשמעון כו' עד סוף לשונו דלא משוי נפשיה רשיעא נ"ב ה"ט משום דלא היה קשר משונה ויכול להשתמש בהם אבל לא לזוקפן עליו במלוה ולהיות גזלן משא"כ דאם הי' קשר משונה דכיון דשלח בהם יד נעשה עליהן גזלן ועיין בס' פ"מ ח"א סי' ע"ט:
עוד שם סי' קכ"ה כתב המרדכי וז"ל ובתשו' לרבי' האי מצאתי וכו' עד סוף לשונו נותן מחצית שכר נ"ב היינו טעמא משום דבאתה הנאה על ידו וכ"כ רבי' שמחה הביאו הבשה"ג סביבות המרדכי פרק אלמנה ניזונת דף תקמ"ה ע"א ובירושלמי הביאו הב"י בסי' קפ"ג וז"ל בשקיים שליחותו נתכוין לזכות לבעל המעות לא קיים שליחותו נתכוין לזכות ללוקח ולמה חולק עמו הא הואיל ובאתה הנאה על ידו כלומר דהמעות גרמו וכ"כ הרא"ה הביאו נ"י בהגוזל קמא דף ל"ח ע"א גבי הנותן מעות לשלוחו וזו היא דעת הרב בעל העיטור:
עוד שם בסי' קל"א כתב המרדכי וז"ל פסק רבינו אבי העזרי שאם היה חייב ראובן לשמעון זקוק ושלח לו על יד שלוחו ונאבד אין שמעון יכול להשביע לשליח עד שיבא ראובן עכ"ל נ"ב ומיהו אם מודה שפשע חייב לשלם ולא מצי לומר לאו בעל דברים דידי את דכיון דאמ"ל הולך זה לפ' זכה לו והרי זה ממון של שמעון כמ"ש הטור בסימן קכ"ה וה"ט דלא מצי להשביעו משום דלאו שומר דידי' הוא זולת היכא דלא אפשר לגבות מן הראשון דאז אמרי' תחזור פרה לבעלים:
עוד שם כתב המרדכי בסס"י קנ"ז וז"ל פסק ר"ת על ישראל היודע לעובד כוכבים כו' עד סוף לשונו אע"פ שמעיד אמת נ"ב המרדכי עצמו כתב בפרק הגוזל קמא הפך זה ועיין בשה"ג פ' הגוזל בתרא דף מ"ג ע"ב:
עוד שם בסי' קס"ח כתב המרדכי וז"ל אדעתא דאריא אפקריה מעשה היה וכו' נ"ב עיין בנ"י בפרק נגמר הדין דף רפ"ה ע"א גבי מותר המת ליורשיו:
עוד שם סס"י קע"ג כתב המרדכי וז"ל על ראובן שטען לשמעון השכרתני וכו' עד מ"ש כי כמה שדכנים יגעים לריק ומוציאים הרבה ואינם מצליחים ומפסידים טרחם ויציאותם וישבע שמעון שלא נדר לו כלום אלא א"כ יגמר הזיווג ויפטר וגם ישבע שלא שינה מן התנאים שעשה עם ראובן ולא גרם העיכוב עכ"ל נ"ב כלומר דמ"ה אפי' שכר טורחו לא שקיל ול"ד לההיא דירד להציל ולא הציל דנוטל שכר טורחו דהתם דרך הוא להשכיר פועל אפי' על הספק אם יוכל להציל משא"כ בשדכנות דאין דרך לתת שכר כי אם בגמר הענין וממ"ש וגם ישבע שלא שינה מן התנאים ולא גרם העיכוב נראה דכל שבא העיכוב מצדו חייב לשלם לפחות שכר טורחו ויותר נרא' מדבריו דחייב לשלם כל מה שנדר לו:
עוד שם כתב המרדכי סי' קפ"ג ז"ל ועוד השיב אשר שאלת מענייני המס עמ"ש כי לא נשתתפו אלא משועבדים וכו' נ"ב עיין בשה"ג פרק המקבל דף קכ"ז ע"א וע"ב: