אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות שלוחין ושותפין › סימן כד

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות שלוחין ושותפין · סימן כד

סימן כג

ראובן שאמר לעובד כוכבים אמור לישראל פלו' שילוה לי מעות ואתה תתן לו דינר ברבית בכל חדש וחדש ובסוף הזמן אני אפרע לך כל הריבית שתתן בעדי מהו מי נימא כיון דאין שליחות לעובד כוכבים כי יהיב עובד כוכבים רבית לישראל לאו משל ישראל קא יהיב דישראל כי שקיל מעובד כוכבים קא שקיל או דילמא כיון דהישראל נתחייב לעובד כוכבי' לפרוע לו כל הרבית שנותן העובד כוכבי' בעדו אישתכח מישראל שקיל רביתא דכי יהיב עובד כוכבים כאלו יהיב הישראל דמי וכן משמע מההיא דאמרי' בפ"ב דע"ז דף ע"א דאסור לומר לעובד כוכבים עול תחתי לעצור משום דכי יהיב עובד כוכבים יין נסך כאלו יהיב הישראל דמי כמו שפירש רש"י דשליחותיה דישראל קא עביד עובד כוכבים. איברא דראיתי למקצת המפרשים ז"ל שפירשו לה בשהקדים לו דינר דמיד נקנה לו היין לישראל משום דאי לאו הכי לא חשיב כאלו הישראל יהיב יין נסך ואע"פ שהישראל ודאי נשתעבד לעובד כוכבים בדמי היין שנתן על פיו כדמוכ' שם בשמעתין בריש פרקין דאוקי לה לההיא דקתני אבל אסור לו' לפועליו צאו ושתו דאיירי בשהקדים לו דינר לחנוני הא לאו הכי שרי ואע"פ שהב"ה נשתעבד לחנוני יע"ש אבל איכא לאקשויי אשמעתין שם כיון דהבעל הבית נשתעבד לחנוני הרי החנוני כי יהיב לפועלים שליחותיה דב"ה קא עביד וכאלו יהיב ב"ה הוי כדמוכח בפרק המדיר דפריך אמתני' דקתני המדיר את אשתו מליהנות לו יעמיד לה פרנס ופרנס לאו שליחותי' קא עביד כלומר והרי הוא מהני לה ע"כ והכא נמי כי אומר לחנוני שיתן לפועלים הרי החנוני שליחותיה דב"ה קא עביד ולגבי יין נסך דמיירי בחנוני עובד כוכבים כיון דאין שליחות לעובד כוכבים אתי שפיר דלא מיתסר כי לא הקדים לו דינר אבל לענין שביעית ומ"ש דמיירי בחנוני ישראל קשה. וראיתי להתוס' ז"ל שם בפרק המדיר שהוקשה להם זה ותי' דחנוני לאו שליחותיה דב"ה קא עביד דלא קא"ל דליתיב להו איסורא עכ"ד ולכאורה קשה דהלא כל שאומר כן לחנוני עובד כוכבים סתמא עובד כוכבים כי יהיב להו למשתי יין נסך קא יהיב להו ואין לומר דהתוס' איצטריכו להאי תירוצא לגבי שביעי' ומ"ש דמיירי בחנוני ישראל אבל לענין יין נסך דאיירי בחנוני עובד כוכבים מעיקרא לא הוקשה להם דאין שליחות לעובד כוכבים כסברת ר"ת דס"ל דאין שליחות לעובד כוכבים אפי' לחומרא זה אינו דהלא התוס' בההיא דעול תחתי אוצר פי' לה ואפי' כי לא הקדים לו דינר. אשר על כן נראה דס"ל להתוס' דכל שהישראל נשתעבד לעובד כוכבים כי יהיב עובד כוכבים כאלו יהיב ב"ה דמי ואפי' לר"ת דלית ליה שליחות לעובד כוכבים ואפי' לחומרא הכא כיון שהישראל משתעבד לעובד כוכבים בדמי יין נסך דקא יהיב עובד כוכבים למלך כאלו יהיב ישראל דמי ופועלים שאני משום דאין ב"ה חייב לפועליו מזונות ממש ומצי לפטור עצמו מהם כשיתן להם דמי המזונות. חזי הוית האי מלתא בירושלמי בפרק ב' דקדושין ז"ל התקדשי בסלע זו ואמרה השליכהו לים או לנהר אינה מקודשת תנהו לעני הרי זו מקודשת לא נכנס לתוך ידה כלום הכא את אמר מקודשת והכא את אמר אינה מקודשת אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן רוצה היא מקודשת ותראה עושה טובה לעני א"ר פנחס ואתיא או כר' זעירא או כר' אילא דתני אומר אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הילך דינר שתה בו אין חוששין על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך אבל אם אמר לו צא וקח לך ככר ואני נותן לך דמיו צא וקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמיה חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך א"ר זעירא נעשה החנוני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל אף הכא על דעתיה דר' זעירא הבעל נעשה שלוחו של אשה לזכות לעני אמר ר' אילא העני זכה לאשה משל בעלה וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפק מן ביניהון החנוני חרש על דעתיה דר' זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש על דעתיה דר' אילא חשש היה הפועל חרש על דעתיה דר' אילא לא חשש שאין זכיות לחרש על דעתיה דר' זעירא חשש ע"כ. והמבואר מהירושלמי דר' זעירא ס"ל דהחנוני נעשה שלוחו של ב"ה ומה דיהיב חנוני לפועלים כאלו יהיב בעל דמי וכדאמרינן בפרק המדיר דפרנס שליחות דבעל קא עביד ולהכי אם היה החנוני חרש לא חשש שאין שליחות לחרש אבל לדעת ר' אילא חשש משום דהפועלים זוכים לב"ה וחוזרים וזוכים לעצמם ובהיו הפועלים חרשים על דעתיה דר' אילא לא חשש שאין הפועלים יכולים לזכות לב"ה דאין יד לחרש לזכות לאחרים כמו הקטן אבל לדעת ר' זעירא חשש משום דהחנוני שליחותיה דבע"ה קא עביד ומוכח מהא דבין ר' זעירא בין ר' אילא לא ס"ל לטעמא דתלמודא דידן דאמר רבא תן מנה לפ' ואקדש אני לך דמקודשת מדין ערב. והגם שראיתי להרשב"א בחידו' לקדושין שכתב דר' אילא מדין ערב קא"ל אלא דכי היה הפועל חרש כיון דאין זכיה לחרש אין הבעל הבית מתחייב מדין ערב ולע"ד עם שאיני כדאי להשיב על דבריו מלבד דפשטא דתלמודא לא משמע כותיה עוד קשה עליו דלפי הירושלמי לדעת ר' אילא הברייתא דקתני חושש משום יין נסך מיירי אפי' בשלא הקדים דינר לחנוני ואלו בתלמודא דידן לא נאסר ואף על פי שנתחייב הב"ה מדין ערב וכדקאמר שם דלא ס"ל לטעם דר' אילא דהפועלים זוכים לב"ה וחוזרים וזוכים לעצמם משום דאין הפועלים דעתייהו לזכות לב"ה וכמ"ש התוס' שם גם מ"ש הרשב"א דאין החרש זוכה לעצמו מדברי הרמב"ם נראה דהחרש זוכה לעצמו בשדעת אחרת מקנה לו כמו הקטן. ואיך שיהא צריך להבין דהלא פשטא דמלתא דקאמר חושש משום יין נסך נראה דבחנוני עובד כוכבים קא מיירי ואיך קאמר ר' זעירא נעשה החנוני שלוחו כדי לזכות לפועל ועוד קשה דמדברי הירושלמי נראה דההיא דעול תחתי לאוצר דמיירי בשהקדים לו דינר כמ"ש הרמב"ן הא לאו הכי שרי משום דאין שליחות לעובד כוכבים לכן היה נראה לומר דהירושלמי ס"ל דהאומר לפועליו צאו ושתו מיירי בחנוני ישראל שהוא חשוד למכור יין נסך אבל בחנוני עובד כוכבים לא נאסר אלא א"כ הקדים לו הדינר עיין מש"ל סי' י"ג:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה