מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות שלוחין ושותפין · סימן כב
עובד כוכבים שאמר לו לראובן מנה שאתה חייב לי תנהו לישראל חברך והפטר והעובד כוכבים היה רוצה לתתו לאותו ישראל או בהלואה או במתנה או שהיה חייב לו והיה רוצה לפרוע לו חובו ואחר שנתנם ראובן חזר בו ורוצה ליטלם ממנו באומרו כי אין שליחות לעובד כוכבים וכיון שכן זוזי ברשותיה קיימי:
תשובה ראיתי למהר"ם אלשיך בסי' א' שהבין מתוך דברי התו' דפ' הרבית דאפי' שאמר העובד כוכבים לישראל ראשון תנם לפלוני והפטר דעדין ברשות ישראל קיימי יע"ש. אמנם לע"ד נר' דע"כ לא כתבו התוס' כן אלא כשלא אמ"ל העובד כוכבי' לישראל ראשון תנם לישראל שני והפטר אבל כי א"ל והפטר מכי יהיב ליה ישראל ראשון זכה הישראל השני דכה"ג גמר ויהיב ואין לישראל הראשון על השני כלום כיון דאדעתא דעובד כוכבים יהב ליה ואין לעובד כוכבים על ישראל ראשון שום טענה וכן נראה מדברי הריטב"א הביאו מהר"ב משמעתין עיין שם בדף קנ"ח ע"א ד"ה הניחם ע"ג קרקע והפטר כו'. איברא דמדברי הרשב"א שהביא שם סוף דף קנ"ז נראה כסברת הר"ם אלשיך שכתב ז"ל אלא מסתברא דטעמא דמלתא כדאמרן לעיל דאינו בתורת זכיה כלל וכיון שכן כי א"ל תנם לישראל חברך והפטר נהי דישראל ראשון איפטר מיהו ישראל שני לא זכה ליה וזוזי דישראל נינהו ואי בעי הדר ושקיל להו מישראל שני דלדעת שיזכה לעובד כוכבים נתנם וכל שלא זכה מחמת העובד כוכבים אף הוא חוזר ונוטלם עכ"ל וכל זה שכתבנו הוא כשהעובד כוכבים היה רוצה ליתנו לישראל שני בהלואה דאז איכא למימר דאע"פ שאמר לו העובד כוכבים לישראל ראשון תנם לחברך והפטר אפ"ה יכול לחזור וליטלם ממנו משום דלא נתנם לו אלא ע"ד שיזכה לעובד כוכבים וכל שלא זכה מחמת העובד כוכבים אף הוא חוזר ונוטלם כמ"ש הרשב"א ז"ל כאמור אמנם כשהעובד כוכבים היה רוצה ליתנו לאותו ישראל במתנ' או שהיה חייב לו אף הרשב"א ז"ל מודה דזכה הישראל השני דהא לא נתנם על דעת שיזכה לעובד כוכבים אלא שיזכה לעצמו ומטעם זה נרא' עוד דכה"ג אף שלא אמר העובד כוכבים לישראל ראשון כי אם תנם לחברך סתם זכה בהם ישראל שני ואין לישראל ראשון על השני כלום וע"כ לא אמרינן דאפי' דאמר לו העובד כוכבים תנם לחברך דלא זכה בהם ישראל שני ויכול הישראל הראשון ליעלם ממנו אלא כשהעובד כוכבי' היה רוצה להלוותם לישראל שני דאז כיון דלא נתחייב השני לעובד כוכבי' דאין זכיה לעובד כוכבים אם כן גם הראשון לא נפטר מהעובד כוכבים הלכך זוזי ברשות ישראל קיימי דלא נתן לו אלא ע"ד שיפטר מהעובד כוכבים ועדין לא נפטר או אדעתא שיזכה לעובד כוכבים נתנם וכל שלא זכה לעובד כוכבים אף הוא חוזר ונוטלם ממנו אבל כשהעובד כוכבי' אומר לישראל תנם לחברך במתנה או בעד פרעון כל שנתנם ראשון לשני נפטר כיון דעל פי העובד כוכבים נתנם וכונתו עשה והרי זה דומה לישראל שאמר לעובד כוכבי' או עובד כוכבי' שאמר לו לישראל טול מנה זה ותנהו לפלוני דאין לו לעובד כוכבים על השליח עוד שום תביעה וא"ת אף כשאמר לו העובד כוכבים לישראל ראשון תנם לחברך אף שבתורת הלואה היה רוצה ליתנם לשני ולא נתחייב דאין זכיה לעובדי כוכבים אמאי לא נפטר הראשון כיון שעל פי העובד כוכבים נתנם לחברו י"ל דהיינו טעמא משום דהישראל הביאו לעובד כוכבים ומשום הכי כל שלא נתחייב השני לא נפטר הראשון ועדין צ"ע ועיין מ"ש מהר"ב ז"ל בסוגיין דף קנ"ח ע"ב וז"ל וכל שמועתינו זאת אינה אלא בהלואה שלוה עובד כוכבי' מישראל או ישראל מעובד כוכבי' ובהא שייך לומר שליחות ואין שליחות דכיון דאיכא חיוב מלוה כל היכא דליכא למימר שליחות לא מפטר מחובו וקיימי מעות ברשותי' כדמעיקר' אבל בפקדון שהפקיד עובד כוכבי' ביד ישראל או שהפקיד ישראל ביד עובד כוכבים ואמר המפקיד ליתנו לישראל שילוה אותם לו כל שנתנו הנפקד על פיו נפטר ממנו וכו' עכ"ל ומתוך דברים אלו נראה קצת דלא כמ"ש וצריך תלמוד (א"ה כל מ"ש לעיל בענין זה סידרתיו לפי ע"ד כי לא מצאתי בדברי רבינו כי אם רמז דברים):