אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות שלוחין ושותפין › סימן כא

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות שלוחין ושותפין · סימן כא

סימן כ

אי חזקת שליח עושה שליחותו בשל תורה דר' נחמן סבר דאין חזקת שליח עושה שליחותו ורב ששת סבר דאפי' בשל תורה חזקת שליח עושה שליחותו. והרשב"ם ור"ת ז"ל פסקו כרב נחמן מדאמרינן בפ"ק דחולין דהאומר לשלוחו צא ותרום והלך ומצאו תרום דאין חזקת שליח עושה שליחותו ורשב"א והרא"ש ז"ל כתבו דהלכה כרב ששת ומההיא דחולין ליכא ראי' דאפי' רב ששת לית ליה חזקת שליח עושה שליחותו אלא במקום שאם לא יעשה השליח שליחותו יעשה חברו איסור אם יסמוך עליו אבל בההיא דחולין אינו חושש השליח לתרום שאם לא יתרום יראה המשלח שאינו תרום ולא אסיק אדעתי' שמא אחר שמע ותרם אלו דבריהם ז"ל והארכתי בהם מפני שראיתי להטור בהלכות תרומות שכתב לדעת אביו הרא"ש שכל שראה תרום אינו חושש שמא אחר שמע ותרם וזה אינו כמ"ש. וחוזרני לעיקר הדין דנראה דהשתא בזמן הזה אינו לתרומה אלא מדברי סופרים וכמ"ש הרמב"ם ז"ל נראה דסמכינן אחזקת שליח עוש' שליחותו ומן התימה על הרב ש"ע דאחר שפסק דתרומה בזמן הזה מדברי סופרים אמאי פסק דאין חזקתו תרום ואע"פ דאיכא רבוותא דסברי דתרומה בזמן הזה דאורייתא מ"מ יראה דבנ"ד סמכינן אחזקת שליח עושה שליחותו דאיכא למימר דע"כ לא פליג רב נחמן אלא בעוש' שליח ואומר צא ותרום לי דשמא לא תרם אבל באומר לו אני מעשר על ידי שזה הבטיחו לחברו לעשר ע"י אפשר דאפי' רב נחמן יודה דסמכינן עליה שעשאו דשארית ישראל לא יעשו עולה וכו' והכי אמרינן בפסחים בפרק האשה עלה דמתני' דקתני מי שהיה חבוש בבית האסורים והבטיחו להוציאו שוחטים עליו ועל כולם אין שוחטים עליהם בפני עצמן שמא יביאו לידי פיסול אמרינן עלה משמיה דר' יוחנן ל"ש אלא בבית האסורי' של עובדי כוכבים אבל בבית האסורים של ישראל שוחטין עליהם בפני עצמן מ"ט שארית ישראל כו' אלמא דאפי' בשל תורה סמכינן אהאי טעמא שהבטיחו והכי מפלגינן בירוש' בפר' בכל מערבין ובפרק הזהב גם כן אמרו משמיה דר' אמר ליתן מתנה מועטת לחברו אסור לחזור בו משום דשארית ישראל ומסיק שם דמהאי טעמא יכול לעשותו בן לוי תרומ' מעשר על מקום אחר דסמכא דעתיה על מה שהבטיחו. אלמא דאפי' בשל תורה ה"ז סומך על מה שהבטיח לו חברו לעשותו כל היכא דסמכא דעתיה ואלו גבי העושה שליח דלית ליה לרב נחמן חזקת שליח עושה שליחותו פירש"י ז"ל דטעמ' משום סמכא דעתי' דמשלח ומ"ה השליח אינו חושש לעשות שליחותו. אבל עדין נראה לחלק דע"כ לא סמכינן אטעמא דשארי' ישראל וכו' אלא במידי דאינו יוכל לעשותו ע"י אחר או ע"י עצמו כההיא דחבוש וכן בההיא דכור מעשר יש לי בידך דכי האי דוקא כל שהבטיחו במתנה מועטת ה"ז סמכא דעתיה והשליח ג"כ גמר בלבו דעליה דידיה סמיך ואם לא יעשה הוא לא ימצא אחר לעשות אבל במידי דשליחות דיכול לעשותו ע"י אחר או ע"י עצמו אין השליח חושש לעשותו דסבר דלא סמיך עליה המשלח ומתיאש לעשותו. אבל עדין איכא למידק דאילו הכא בפ' הזהב סמכינן אטעמא דשארית ישראל אפי' במידי דאיסור תורה ואילו בפ"ב דקידושין בעובדא דאמר לקריביה והיא לקרובה פליגי בה אביי ורבא דרבא לא סמיך אהאי טעמא דשארית ישראל ולפי מה שמחלק הירושלמי שהבאתי אתי שפיר:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה