מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות שלוחין ושותפין · סימן ח
גרסינן בפרק כל הגט מתנה הרי היא כגט דמילי לא מימסרן לשליח וצ"ל במאי עסקינן אי באומר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו הא אמרי' בפ' התקבל דבאומר אמרו מודה ר"י והכי ס"ל לשמואל והרמב"ם בהלכות זכיה פירש לה באומר אמרו והרמב"ן ז"ל חולק עליו ואמר באומר אמרו דפסול לאו משום מילי נינהו ותדע דהא שמואל אית ליה באומר אמרו דכשר וה"ט דהבעל מינה אותם שלוחים שלא בפניו ואפ"ה לדידן דאומר אמרו פסול בגט טעמא אחרינא הוי בגט וכו' מ"ד וכתב לה לשמה ובעי' שישמעו מפי הבעל כמבואר בטור חה"מ סי' רמ"ד. ולע"ד נ"ל מתוך דברי הרמב"ם שיש לדקדק בדבריו שאחר שכ' דבאומר אמרו אפי' לג' המתנה בטלה מה צורך לכתוב עוד אח"כ וכן אם אמר לב' כתבו וחתמו בשטר מתנה ותנהו לפלו' אינן יכולים לומר לסופר לכתוב אלא הם עצמן כותבין והשתא אם באומר אמרו בטל כ"ש באומ' כתבו ותנו אשר על כן נ"ל דע"כ לא אמר ז"ל ברישא באומר אמרו המתנה בטלה אלא באומר אמרו לפ' ופ' שיכתבו ויחתמו ויתנו הם דנמצא הראשונים לא עבדי שום מעשה אלא מילי הוא דמימסרא להו אבל אם עשאו שליח לא' וא"ל אמרו לפלו' שיכתבו וכן אתה לפיכך כה"ג לא שייך לומר מילי לא מימסרן לשליח שהרי השליח הח' הוא שמקנה אותו דשלוחו של אדם כמותו ומשום הכי בכתבו ותנו אי לאו טעמא משום דקפיד דאמר כתבו היו יכולים לומר לאחרים שיכתבו שהרי השליח מקנ' אותו וראיה לזה ממה שכתב הרמב"ם פ"ג מהלכות אישות ואם קידש בשטר אינו כותבו אלא מדעת השליח אלמא דהשליח הוא דמקנה אותה וה"ט דידו כידה וכן נראה מההיא דפ' אלמנה גבי האומר לשלוחו מכור לי שדה ומכרה לב' דקפידא הוי משום אפושי שטרא ופירש התוספות דקפידא דאפושי שטרא לאו משום זילת נכסים אלא משום שיצטרך לחזר אחר חתימת עדים וקנין והכא איירי כשהחתים השליח השטרות דליכא תו קפידא אלמא דכתיבת השטרות ע"ד השליח סגי אבל דעת הרמב"ן ז"ל שם שאין השליח הוא המקנה אותה אלא הבעלי' ולפי זה כתב דאם קידש בשטר אינו כותבו אלא מדעתה וע' מ"ש דף צ"א ע"ב יע"ש ולעד"נ דכשא"ל לך ומכור לפ' המוכר הוא המקנה ולא השליח וכשא"ל מכור זה סתם השליח הוא המקנה ולפי' אין השליח יכול לקנות לעצמו: