מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות שלוחין ושותפין · סימן ז
כתב מהרי"ט ז"ל בח"א סי' קכ"ז דמי שעשה שליח שיקדיש בשבילו לא עשה כלום דהוו מילי ומילי לא מימסרן לשליח ע"כ. ולא הבנתי זה דמ"ש מילי לא מימסרן היינו לומר דלא מימסרן לשליח שיחזור וימסרם לשליח אחר אבל כל שאומר לשלוחו להקדיש או לאסור או להתיר שבועה מה מסירה שייך כאן דשלוחו של אדם כמותו ומ"ש דתרומה שאני דמחשבת תרומה חשיבא מעשה כו' הלא גבי הקדש נמי מחשבה חשיבה כמעשה וכמ"ש התוס' בפ"ג דשבועות יע"ש וראיתי בהר"ן פ"ק דפסחים שכתב דאיכא מ"ד דאין יכול לעשות שליח לבטל חמצו. ונראה דטעמא משום דאין אדם יכול להפקיר מה שאינו שלו משמע דכה"ג לא אמרי' שלוחו של אדם כמותו ולע"ד נראה כסברת החולקים וראיה דבפ"ק דתמורה איבעיא לן אי מקדיש עושה תמורה או מתכפר עושה תמור' ואמרו שם אי מקדיש עושה תמור' אם כן מצינו תמורה בצבור וכגון שאמרו לאחד צא והקדיש לנו וכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"ה מה' בכורות וגבי הפרת הבעל בעי אי בעל מצי משוי שליח ע' פ"ב דנזיר דף י"ב ע"ב. והייתי ר"ל דאף למ"ד דגבי ביטול חמץ לא מצי משוי שליח היינו משום דהפקר לא חשיב מעשה ומשום הכי שרי לעשותו בשבת משא"כ בהקדש. (א"ה אפשר ליישב סוגיין דתמורה לדעת מהרי"ט ז"ל דאיירי שאמר לשליח שיקדיש לו שורו של שליח):