מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות שלוחין ושותפין · סימן ב
ראובן שעשה שליח לשמעון שיקנה לו קרקע פלוני והלך השליח ולקחו ולא הודיעו השליח למוכר שהוא שליח וטעה כל שהוא ואח"כ נתברר בעדים שהוא שליח בירור גמור אם המקח בטל ואם יש חילוק בין אם המעות עדיין ביד השליח להיכא שכבר נתנם והם ביד מוכר יודיענו מורינו:
תשובה לכאורה נראה דכל שלא הודיעו המקח קיים כמבואר בדברי הרמב"ם בפ"א ובפ"ב מהלכות שלוחין אמנם כד דייקינן שפיר נראה דהיינו טעמא דכל שלא הודיעו דהמקח קיים הוא מפני דכיון דלא א"ל שקונה אותו לפ' לעצמו קנאו כמ"ש הרא"ש והטור בסי' קפ"ב יע"ש. ולפי זה נראה לי דע"כ לא אמר הרמב"ם ז"ל דכל שלא הודיעו המקח קיים אלא כששינה השליח שינוי גמור במזיד אבל אם טעה ונראה שהוא בשוגג המקח בטל ותדע שכן הוא שהרי הרמב"ם ז"ל בריש פ"א כתב דבפחות משתות המקח חוזר ומשמע דבסתם איירי וראיה מדכתב סמוך לזה נתן מעות לשלוחו ולקח שלא באחריות כו' דאיירי בסתם שלא הודיעו שהוא שליח אלא ודאי דההיא כיון דהוי שינוי גמור שאין אדם לוקח שדה שלא באחריות המקח קיים ומפסיד השליח אבל הכא כיון דלא הוי שינוי גמור דעבידי אינשי דטעו בכל שהוא הוי שוגג והמקח בטל ואין השליח מפסיד כלום אף שלא הודיעו שהוא שליח וכן משמע מסוגיין דנדרים דף צ"ו דפריך ממתני' דהכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבים שוגגין פטורים אלא שפיגולן פיגול אא"ב שלוחי דשמיא הוו היינו שפיגולן פיגול אלא אי אמרת שלוחי דידן הוו אמאי פיגולן פיגול לימא ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ע"כ ואלו ארישא דמזידין לא פריך מידי ופירש הר"ן ז"ל דה"ט דכל שמפגל במזיד אינו עושה שליחותו אלא אדעתא דנפשיה קעביד אבל בשוגג אי שלוחי דידן נינהו אמאי פיגולן פיגול הא כיון דשוגג הוא לאו אדעתא דנפשיה קא עביד שמתכוין הוא לעשות שליחותו ולימא ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ע"כ ומדבריהם אלו יש ללמוד דכל שהשליח מכוין לעשות שליחותו וטעה בכל שהוא דהמקח בטל איירי אפי' כשלא פירש שהוא שליח אלא קנה בסתם ואפ"ה כל שידענו שהוא שליח המקח בטל ואין לו למשלח על השליח שום טענה ואפי' הלכו הבעלים או שקנה מעובד כוכבים דלא מצי תבע לעובד כוכבים לא מחייב השליח לשלם כיון דשוגג היה וכ"נ מדברי הנמוקי יוסף בפרק איזהו נשך וז"ל והיכא דלא התנה השליח כשער הגבוה לאו שינוי גמור הוא ומעשיו בטלים אבל היכא ששינה ממש בשליחותו שליח משלם והמעש' קיים עכ"ד. וגדולה מזאת כתב המרדכי בפ"ב דקדושין בשם ריב"ן דאפילו לא ידע שהוא שלוחו ואח"כ נודע בעדים שהיה שלוחו המקח בטל יע"ש. העולה מכל מ"ש דכל שטעה השליח בשוגג אף שלא הודיעו למוכר המקח בטל ואין לו לשליח להפסיד כלום וכ"כ בהגהות מרדכי פ"ק דמציעא בשם אבי"ה וז"ל וא"ת בפרק האיש מקדש האומר לשלוחו צא וכו' וכן בדיני ממונות וכו' אמאי לא משלמי השלוחים משום לתקוני שדרתיך וי"ל כיון דאיכא תרי היו סבורים להיות עדים וע"כ לא פרעי בסהדי עכ"ל. הרי מבואר דכל שטעה השליח בדעתו בשוגג אינו חייב לשלם ובפ"ד מהלכות פקדון כתב הרמב"ם ז"ל דהשמש פטור מפני שדימה שהוא מראה מקום ואינו מקפיד ועל פי זה אין צריך למ"ש התוס' שם לחלק בין מין א' לב' מינים יע"ש הן אמת כי לכאורה איכא לאקשויי מההיא דכהנים שפיגלו דקאמר בפרק הניזקין דלמאן דאמר היזק שאינו ניכר שמיה היזק הא דשוגגים פטורים הוי מפני תיקון העולם וי"ל דהתם כיון דהיה לו ללמוד ולא למד הוי קרוב למזיד אי נמי דהתם כיון שהזיק בגוף הדבר קי"ל דאדם מועד לעולם אפילו שוגג והא דאמרינן בפרק המקבל זבן בק"ק ושוה ק' סבור לומר מצי א"ל לתקוני שדרתיך ופירש הר"ן בקידושין דהיינו לומר שישלם השליח התם נמי פושע הוא דלא עביד איניש למיטעי כל כך ועל פי האמור לעיל באו בדקדוק דברי הרמב"ם ז"ל ריש פ"א מהלכות שלוחין שכתב ז"ל שליח שעבר על דברי משלחו לא עשה כלום וכן אם טעה בכל שהוא בין בקרקע בין במטלטלי חוזר עכ"ל דבשעבר השליח כתב הרמב"ם ז"ל לא עשה כלום ובטעה השליח כתב דחוזר וה"ט משום דכשעבר על דברי משלחו אם הודיע שהוא שליח המקח בטל ואם לא הודיע שהוא שליח הדין עם השליח אבל בטעה השליח אם יש עדים שהוא שליח חוזר המקח ואי ליכא עדים מה שעשה עשוי ואין השליח מפסיד כיון דלא נתכוון לעבור ע"ד משלחו:
איברא דלכאורה נראה דדבר זה במחלוקת שנוי ומדברי הכ"מ פ"א מהלכות שלוחין נראה דס"ל בדעת הרמב"ם ז"ל דאף כשטעה השליח בכל שהוא אם לא הודיעו המקח קיים והשליח מפסיד וכן הבין הראב"ד ז"ל בדעת הרמב"ם ז"ל ואף לדבריו נראה דכל שהמשלח רוצה המקח קיים והשליח מפסיד ואף מדברי הר"ן פ"ב דקדושין משמע דס"ל דכל שלא הודיעו אף שטעה בכל שהוא המקח קיים והשליח מפסיד וכ"נ שהוא סברת הי"מ שהביא המרדכי שם ז"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי י"מ שהי' גלוי ללוקח ולמוכר בשעת המכירה שהי' שליח אבל אם אינו יודע ששלוחו הוא וטעה בכל שהוא המקח קיים והשליח שעיות יפסיד עכ"ד מדברים אלו נראה דאע"פ שידוע עתה על פי עדים בבירור שהוא שליח מ"מ כל שלא הודיעו בעת המכירה המקח קיים והשליח מפסיד אף שהשליח טעה כל שהוא בשוגג ובפרק הרבית בההיא עובדא דיהב זוזי לנדוניא דבי חמוה כתב הר"ן ז"ל וא"ת ומה בכך והלא הוא בסתם קנה ואין למוכר דין ודברים אלא עמו ולמה לא יקבל השליח מי שפרע לאו קושיא היא דמה בידו לעשות דע"כ המוכר חוזר בו וכ"ת יקנה משלו הא לא אמרי' דמעיקרא לאו אדעתא דהכי נחית עכ"ל והרב הב"י בסי' הנ"ל הקשה עליו דהרי התם בגט פשוט לאו אדעתא דהכי נחית לקבולי עלי' אחריות ואפ"ה מחייבינן ליה לקבולי יע"ש ולע"ד לא קשה מידי דהתם כיון דשינה מדעת אמרינן ע"ד דנפשיה קעביד דבודאי אין המשלח יתרצה לקנות שלא באחריות אבל הכא דלא הוי שינוי גמור לאו אדעתא דנפשיה קא עביד שמכוין הוא לעשות שליחותו:
איברא דהר"ן ז"ל בפ"ב דקדושין הקשה ההיא דקאמר רב נחמן אבל שווי' שליח המקח בטל מההיא דגט פשוט דהמקח קיים ותירץ דהתם השליח לקח סתם משמע דבההיא דקדושין איירי דוקא במפרש ולפי מה שכתבתי אינו כן וההיא דקדושין איירי בין בסתם בין במפרש וצ"ל דמ"ש הר"ן ז"ל התם השליח לקח סתם לאו למימר דרב נחמן איירי במפרש דוקא אלא דההיא דגט פשוט הוא דקאמר דאיירי דוקא בסתם אבל לא במפרש ואף שהוא דוחק. כללא דמלתא דכל היכא דהשליח לא עבר ע"ד משלחו במזיד אלא שטעה כל שהוא ולא הודיעו למוכר שהוא שליח במחלוקת שנוי בין הראשונים דאיכא מאן דאמר דהמקח בטל ולא מפסיד שליח מידי אף אם הוא באופן שאי אפשר להחזירו למוכר וההפסד הוא למשלח ואיכא מאן דסבר דהמקח קיים והשליח מפסיד. ולפי זה בנ"ד אם נתן השליח המעות למוכר המקח הוא קיים ומפסיד המשלח ואם לא נתן השליח עדיין את המעות המקח הוא בטל. והשתא נשאר לנו להבין בעבר השליח ומכר בפחות שנראה מדברי הרמב"ם בפ"ב שאם לא הודיעו שהוא שליח המקח קיים ויהיה דינו בינו ובין השליח ואמאי הא כיון שעבר על דברי בעל הבית אין כאן שליחות והוי המקח בטל ובשלמא כשעבר ולקח ביותר אמרינן דהמקח קיים משום דאדעתא דנפשיה קא עביד ולעצמו לקחם אבל במוכר כיון שהשליחות בטל נמצא זה מוכר דבר שאינו שלו ונראה מדברי הרמב"ם ז"ל שאין השליחות מתבטל בכך כיון דהשליח צריך לשלם משלו ואין כאן שום פסידא: