מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות שכירות · סימן כא
המשכיר בית לחבירו ושניהם מודים על זמן השכירות אלא שהמשכיר אומר בי' והשוכר אומר בה' מהו הדין:
בפרק השואל גבי מתני' מעשה באחד ששכר מרחץ מחבירו מי"ב זהובים לשנה מדינר זהב לחדש מסיק עלה בגמרא רב נחמן אפי' בא בסוף החדש כולו למשכיר קרקע בחזקת בעליה עומדת ופי' רש"י אפי' בא לסוף החדש שהספק נולד מתחילת החדש והעמד קרקע על חזקתו ונמצא דר בשל חבירו וצריך להעלות לו שכר נראה מדבריו דה"ט משום שטענת המשכיר שזה הזמן הנמשך מי"ב חדש ואילך לא נכנס בשטר השכירות והשוכר אומר ג"כ נכנס וכיון שיש הפרש ביניהם אם השכירו לזמן זה אם לאו הוי כטוען מכרת לי וזה טוען לא מכרתי דמוקמינן קרקע אחזקתיה אבל אם שניהם מודים על זמן השכירות אלא שהמשכיר טוען בעשרה השכרתי והשוכר טוען בה' כיון ששניהם מודים על השכירות באופן שכבר זכה זה כל המשך איתו זמן דשכירות ליומיה מכירה הוי ואינם חלוקים אלא על דמי השכירות הוי כאותה שכתב הרשב"א הביאו מרן בב"י סי' קצ"א דאם מכר לחברו קרקע בשטר והמוכר אומר עדיין לא נתת הדמים והלוקח אומר כבר נתתי דהלוקח נאמן מטעם שהקרקע נקנה בשטר וחזרו המעות עו לי מלוה על פה ע"כ והרב מהראנ"ח בח"א סימן ס"א גמגם בתשוב' הלזו דבשלמא כשהמוכר מודה שהלוקח קנה קנין גמור באופן שלא יוכל המוכר לחזור בו והמעות נעשו על הלוקח מלוה אז היא סברא נכונה דהמעות הם מלוה ע"פ והלוקח נאמן לומר כבר נתתי אבל כשהוא באופן שהמוכר טוען שלא קבל עדיין הדמים ונמצא המכר בטל כדין כתב לו את השטר ולא נתן לו את הדמים דלא קנה עד שיתן את הדמים בזה אין סברת הרב מספקת שהרי אלו על גופו של קרקע הם מדיינים שהמוכר אומ' שלא נתן עדיין דמים ולא קנה קרקע והלוקח אומר שנתן וקנה ובזה יש לנו להעמיד קרקע בחזקתו מ"מ העלה שדעת הרשב"א שבכל גוונא הלוקח נאמן מטעם שהמוכר מודה שמכר ואינו בא לבטל המכר אלא שתובע הדמים הוה ליה כמלוה ע"פ והלוקח נאמן וקרוב לזה כ' הרב מהרימ"ט בראשונות סי' קכ"ב בדעת הרשב"א יע"ש הכא נמי כיון שהמשכיר אינו רוצה לבטל השכירות רק שטוען בעשרה השכרתי לך השוכר נאמן:
איברא דכתב המרדכי ז"ל ס"פ השואל משכיר אומר בעשרה השכרתי לך ושוכר אומר בה' יד המשכיר על העליונה דקיי"ל כר' נחמן דאמר קרקע בחזקת בעליה קיימא ואפי' בא בסוף החדש כולו למשכיר והביאו הרב בעל המפה סימן שי"ז וקשיא לי דאמרינן בגמרא בעו מיניה מר' ינאי שוכר אומר נתתי ומשכיר אומר לא נטלתי על מי להביא ראיה אימת אי בתוך זמנו תנינן אי לאחר זמנו תנינן דתנן מת האב בתוך ל' יום בחזקת שלא נפדה וכו' והשתא אי לכל מילי אתמר הא דר' נחמן דקרקע בחזקת בעליה קיימא הוה ליה להקשות אי בתוך זמנו הא קי"ל כר' נחמן דקרקע בחזקת בעליה עומדת הגם דלאחר זמנו לא הוה מצי פריך מדר' נחמן דלא אתמר דר' נחמן אלא כשהספק נולד קודם הזמן שדר בו כמו שפירש"י שהספק לא נולד עכשיו אלא בתחלת הזמן והעמד קרקע על חזקתו אבל כשהטענה שביניהם היא לאחר זמנו הספק נולד עכשיו ולא מהני לזה חזקת קרקע אבל לתוך זמנו שפיר הוה מצי למיפשט מדרב נחמן וצ"ל משום דאשכח מתניתי' למפשט השני צדדים בין לתוך זמנו בין לאחר זמנו משום הכי פשט מהאי מתני' ולא פשט לתוך זמנו מדרב נחמן הגם דהוא מגופא דשמעתא. והרב בעל שפתי כהן ז"ל כתב דהמרדכי איירי כשתבעו תוך זמנו דאז יד המשכיר על העליונה דיכול להוציאו מן הבית או יתן לו כמו שאומר דקרקע בחזקת בעליה עומדת אבל לאחר זמנו לא שייך למימר הכי כיון שבא להוציא מן השוכר עכ"ד. ולא ידעתי מנא ליה דבתוך זמנו יכול להוציאו מן הבית או יתן לו כמו שאומר הא כיון דשכירות מכירה לזמן קצוב היא אין לו עליו אלא תביעת דמים ודמי לאותה שאמרו יתומים אומרים אנו השבחנו ובע"ח אומרים אביהם השביח דעל היתומים להביא ראיה דארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגבייא דמיא וכן ספק זה קדם ספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים אלמא כיון דבין הכי ובין הכי להקצץ קאי נמצא הספק מוטל על הדמים הכא נמי כיון דבין הכי ובין הכי השוכר מוחזק בבית ואינו יכול להוציאו תוך זמנו הספק מוטל על הדמים ואינם טוענים על גוף הדבר וכן כתב הרשב"א ז"ל במיוחסות סי' פ"ה בראובן שלוה משמעון על המשכון ואחר זמן א"ל ראובן תן לי משכוני ואתן לך עשרה דינרים שהלויתני ושמעון אומר עשרים הלויתיך והשיב ודאי יש לשמעון להחזיר המשכון בעשרה דינרים דעליו להביא ראיה על הסך שהרי אינו טוען בגוף המשכון כלום והוי כיתומים אומרים אנו השבחנו דעליהם הראיה וכו' ואף דהרשב"א גופיה בתשובותיו סי' תתקצ"ח וסי' אלף ומ' פסק דהמלוה נאמן ועל הלוה להביא ראיה כבר יישב הש"ך בסי' ע"ב ס"ק ק"ד דהרשב"א חזר בו מטעם דבע"ח קונה משכון והוי קנוי לו להלואתו משום הכי חשיב המלוה מוחזק ועוד אני תמיה בדברי הש"ך דלפי דבריו אינו תלוי אם יש לשוכר מגו דפרעתי או לא דהגם שלא יהיה לו מגו דפרעתי כגון שהוא יום אחד קודם תשלום הזמן המוגבל ביניהם אפי' הכי השוכר נאמן דכל כחו של משכיר אינו אלא שיכול להוציאו מן הבית וזה אינו אלא בתחלת הזמן אבל בסוף הזמן מה יוכל לעשות מאי דהוה הוה ומדברי הרשב"א ז"ל שהביא הרב בעל המפה סי' שי"ב סט"ו נראה דבכל טענה שבין השוכר למשכיר המשכיר נאמן אם לא שיש לשוכר מיגו דלקוח או דפרעתי וכן כתב הריב"ש סימן של"ו וגם הרב הנ"י מודה בזה ולא חלק על המרדכי אלא כשהוא לאחר זמנו משום דאית ליה מיגו דפרעתי והוא עצמו הביא תשובת הרשב"א והריב"ש הנזכר ולא הרגיש בזה. ואותה שכתב הרא"ש הביאה הטור סימן שט"ו במי ששכר בית וטוען השוכר ששכרו על תנאי שאם ירצה ישכיר מהבתים לאחרים שידורו עמו והמשכיר כופר בתנאי ואומר שלא השכירו אלא שידור הוא לבד דהמשכיר נאמן דקרקע בחזקת בעליה קיימא וכל ספק הנולד ביניהם על השוכר להביא ראיה התם נמי חשיב טענתם על גוף הקרקע כמו שכתב מהר"ם מאטלון הובאו דבריו בספר דברי ריבות סי' שכ"ו דסתם כל המשכיר בית לשוכר ולבני ביתו הוא משכיר' ושמעון שטוען שזכה בבית זה אף להשכיר לאחרים הפך המנהג עליו להביא ראי' והוי כמי שמשכן כלי לחברו והמלוה טוען שנתן לו הלוה רשות להשתמש בו והלוה כופר דהלוה נאמן הכא נמי המשכיר יכול לעכב שלא יכניס בו דיורים אחרים ואף שמדברי הרא"ש בתשו' כלל צ"ג נראה דנאמן המלוה לומר אתם נתת לי רשות להשתמש בו איכא למימר דאיירי בענין דאית ליה מיגו דלקוח הוא בידי דליכא עדים וראיה ודוק: