מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות שכירות · סימן יח
ראובן שאמ"ל לשמעון הכבד היום בביתך ואני אתן לך חלק ממה שארויח בסרסרות ועתה חזר בו ראובן מהו דינו:
תשובה בפרק הגוזל בתרא אמרו דברייתא דקתני וא"ל טול דינר בשכרך והעבירני נותן לו שכרו משלם מיירי בצייד השולה דגים מן הים דאמ"ל אפסדתני כוורי בזוזא ופירש רש"י ז"ל והיינו בשכרו דקתני טול דינר שאתה מפסיד כאן נראה מדבריו דלא מתחייב זה אלא כשיעור שהפסיד זה באותה מלאכה שהיה מתעסק בה אבל לא יותר וכן פי' התוספות שם בד"ה להביא דורמסקינין לחולה יע"ש וכ"כ המרדכי שם אבל מדברי הרא"ש בפרק אילו מציאות נראה דכל שמפסיד קצת צריך לשלם כל מה שהתנה עמו וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק י"ב מהלכות גזילה ואבידה יע"ש מכל מקום למדנו דכל שחברו הפסיד מלהרויח על פי הבטחתו לא שייך לומר משטה הייתי בך ה"ז משלם כל מה שהפסיד על פי דיבורו:
אמנם בנדון דידן אפשר לצדד דלא הפסידו כלום דאפשר דלא היה, מרויח שמעון כלום ואף אם היה מרויח אפשר שלא היה כי אם מעט מזער ואם כן במה נתחייב לו ראובן לתת לו חלקו בכל מה שירויח דמדברי רש"י והתוס' ז"ל נראה דאינו מתחייב כל מה שהתנה כי אם כשהיה עוסק במלאכה שהפסיד לו כל כך אפילו כשהפסידו כל כך עדיין איכא לפלוגי ולומר דהתם שאני דשכירות הוא ובאמירה בעלמא משתעבד בכל מה שהתנה עמו אבל זה שלא עשה עמו שום מלאכה אלא שנתבטל ע"י אע"פ שהפסיד מלהרויח לא יתחייב ודמי למה שכתב הרא"ש בפ' החובל גבי ההיא דאמרינן שב' בלחוד היכא משכחת לה דהדיקי' באדרונא וכתב הרא"ש ז"ל דוקא שהכניסו בחדר אבל אם היה כבר בחדר הוי גרמא בניזקין ופטור מדיני אדם כיון דלא עבד מעשה בגופו והוא הדין נמי בנידון דידן שלא עשה שום מעשה:
איברא דהתוספות בפרק האומנין דף ע"ו והרא"ש שם כתבו דהב"ה. חייב לשלם לפועלים מה שנתבטלו על ידו מדינא דגרמי יע"ש וע"כ צריך לחלק ולומר דסבירא ליה להרא"ש ז"ל דהתם שאני משום דכיון דעל פי דיבורו של ב"ה נתבטלו ממלאכתם והפסידו דיבורי' חשיב מעשה וכמו שכתב הרא"ש גבי חכם שטמא את הטהור. עוד ראיתי להמרדכי פ' הגוזל קמא שהביא תשובות ר' יקיר וז"ל הצ"ל וא"ת מ"ש מהא דאמרינן בפרק הרבית האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא ופשע ולא זבן דמשלם י"ל דהתם כגון שקבל עליו בפירוש אם לא אקנה לך אשלם ומכאן אתה למד. לכל הגרמות אם יקבל עליו בפירוש לשלם או אם יגרום לו הפסד שהוא חייב יע"ש ועיין בתשו' מהר"ם סי' ר"ג שכתב ז"ל ששאלת על ראובן שאמר לשמעון צא מעירך לדור בעיר פלוני ואני אסייעך בכך וכך או אמ"ל קנה חפץ זה ואני אסייעך בכך וכך ואחר שנעקר ממקומו או קנה החפץ חזר בו ראובן נראה דהיכא דמפסיד ליה כ"כ נותן לו כל מה שהתנה עמו יע"ש ילפינן מכל האמור דכל שחברו הפסיד על פי דיבורו אף שלא עשה לו שום מלאכה הרי זה משלם לו כל מה שהתנה עמו אלא דלדעת הרמב"ם והרא"ש ז"ל דס"ל דאפילו דהפסיד קצת משלם לו כל מה שהתנה עמו נראה עדיין לחלק דהיינו דוקא היכא דהנאהו אבל היכא דלא הנאהו כלום אינו משלם לו אלא מה שגרם לו להפסיד ולא יותר:
והשתא בנדון דידן שאמר לו ראובן הסרסור שב בביתך ואני אתן לך חלק מה שארויח בסרסרות דאינו ברור מה הפסידו דשמא לא היה מרויח כי אם מעט מזער לא נתחייב ראובן לתת לו חלק מכל מה שירוויח ואין לצדד ולומר דבשא"ל הכבד בביתך ואני אחלק עמך בכל מה שארויח נעשה זה כמגביה מציאה לחברו דנראה דכיון דלא היה ביניהם אלא דברים בלחוד מצי זה למהדר ולומר לא כונתי להרויח אלא לעצמי דדוקא גבי פועל הוא דלא נאמן לומר חזרתי בי ולעצמי הרוחתי ועיין מש"ל בהלכות שלוחין סי' ח"י: