אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות שכירות › סימן י

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות שכירות · סימן י

סימן ט

ראובן שמשכן ביתו לשמעון במשכנתא דסורא ואחר שעבר השתי שנים שלא היה המשכיר יכול לסלקו בא המשכיר וא"ל לשוכר שיצא מהבית ויפרע לו את דמי המשכונ' אז א"ל השוכר אם יש בידך לפרוע לי דמי המשכונא אמור כמה אתה רוצה בשכר הבית ואני אשכיר אותה וכן עשה ונתן לו בשכרו סך מה מפני שאמר לו המשכיר להביא לו דמי המשכונא בתוך ל' יום ועבר המשכיר ולא הביא המעות מהו הדין:

תשובה עתה באתי לגלות דעתי בענין משכנתא דנא דלכאורה נראה שכיון שכבר עבר הזמן שלא היה יכול לסלקו ה"ז כמשכנתא באתרא דמסלקי כדמוכח מדברי הריב"ש שכל שיכול לסלקו בדמים באמירה בעלמא נמי מסתלק אי אמר השוכר מסתלקנא וכ"כ בתשו' מוהראנ"ח יע"ש ואף שהרשב"א כתב בתשו' שכל שלא היה יכול לסלקו מעיקרא אפי' עבר הזמן אתרא דלא מסלקי איתקרי משום שקנויה היא למלוה עד שיחזור ויפרנה. הן רבים חולקים עליו בזה וסברי שכל שעבר הזמן שלא היה יכול לסלקו אזלא לה הקנייה ולא נשאר עליו כי אם מלוה בעלמא וראיה לזה מאותה שאמרו סתם משכנתא שתא דמשמע דמיירי אפי' באתרא דמסלקי וכמו שפרש"י והגם שהרשב"א לפי שיטתו פי' דאתרא דמסלקי שאמרו לא איירי בסתמא אלא בשפירש לסלוקי בכל עת שירצה אבל בסתמא כיון שאינו יכול לסלקו עד שתא קנויה היא למלוה עד שיחזיר לי מעותיו לע"ד עם שאיני כדאי להכריע מ"מ לדידי חזי לי כסברת החולקים מההיא עובדא דרב מרי בר רחל משכן ליה ההוא עובד כוכבים בית' נטר שתא ואמטיי' ליה אגר ביתא א"ל הא דלא אמטייה לי' למר עד האידנא אגר ביתא משום דסתם משכנתא שתא אי בעי עובד כוכבים לסלוקי לי לא הוה יכול כלומר והוה כמכורה לי השתא נשקול מר אגר ביתא משום דכיון דיכול לסלוקיה הוי הלואה ואיכא ביה משום לתא דרבית יע"ש מוכח מהא שכל שעבר הזמן שלא היה יכול לסלקו אזלא המכירה ונשאר מלוה בעלמא איך שיהיה מידי פלוגתא לא נפיק ובכל ספיקא דדינא לא מפקי' ממונא מיד המוחזק ואוקי ארעא בחזקת מריה קמא ויכול המוחזק לומר קים לי ככל הני רבוותא דסברי שכל שעבר הזמן שלא היה יכול לסלקו אזלא לה הקניה והוי כאתרא דמסלקי דבדיבורא בעלמא נסתלק השוכר כמ"ש:

איברא שעדיין יש לחלק ולומר שמ"ש הריב"ש ז"ל שכל שיכול לסלקו בדמים בדיבורא בעלמא מסתלק השוכר אינו אלא בסתם משכנתא שהדמים שנתן אינם אלא הלואה אצל המשכיר ולהכי באתרא דמסלקי אישתכח דלית ליה למלוה שום קנין בשדה כי אם שיעבוד בלחוד וגבי שיעבוד באמירה בעלמא מסתלק מיניה כדאמרי' בפ"ק דקידושין ש"מ ע"ע גופו קנוי דאלת"ה לימא ליה באפי תרי זיל. אבל בנ"ד דהויא משכנתא דסורא שמעיקרא נתן המעות בתורת שכירות מוקדם לכל כך שנים שכן כתוב בה ובמשלם שנייא אלין תיפוק ארעא דא כו' הרי זה כעין מכר ואפי' באתרא דמסלקי ומטעם זה כתב הרמב"ן דעדיפא משכנתא דסורא משאר משכנתות דאפי' באתרא דמסלקי שרי לכל אדם וכ"כ התוס' ג"כ שכל שכותב במשלם שנייא אלין וכו' לא מחזי כהלואה אלא כלוקח ממנו פירות כל השנים הללו באותם דמים ולפי זה יש לומר דמשכנתא דלא קנויה היא לשוכר עד שיחזיר לו את מעותיו ויפדנה דשכירות ליומיה ממכר היא ואין לומר שכל שיכול המשכיר לסלקו לא קרינן ביה לשכירות ממכר שהרי פועל שיכול לחזור בחצי היום ואפ"ה קרי ליה הרמב"ם והטור שהוא קנוי לזמן ואין בו דין אונא' וכ"כ הריטב"א בחידושיו פ"ק דמציעא יע"ש ומהר"ם ג"כ כתב בתשו' שב"ה שא"ל לפועל זיל מעמדי לא נמחל שעבודו באמירה בעלמא דפועל גופיה קנוי יע"ש ולפ"ז יש לומר דבנ"ד כיון דהמקום מושכר לשוכר ועד שיחזיר לו את מעותיו ברשותיה קאי ואינו יכול לסלקו מלאכול הפירות הרי זה חשיבא קנויה לשוכר ובאמירה בעלמא לא נמחל שעבודי' ותדע דהכי הוא דל"ד נ"ד למסכנתא באתרא דמסלקי שהרי באתרא דמסלקי אם בא הלוה וא"ל למלוה לא תיכול שוב אינו אוכל ואילו במשכנתא דסורא כנ"ד מעולם לא שמענו שיוכל המשכיר לומר לשוכר לא תיכול ועד שיחזיר לו את מעותיו השוכר עומד בתוכה ועוד בה בנ"ד דאעיקר' דמילתא אין בדברי השוכר משמעות לומר שהפקיע זכותי' מן הבתים שהרי עינינו הרואות שהוא חפץ לישב בבתים ונתרצה ליתן בשכר' הרבה יותר מכדי שכרם ואיך יעלה על הדעת שהוא ימחול זכותו למשכיר ויתן בשכרה כפלים ממה שהיה נותן אלא הדעת נוטה שמה שחזר והשכיר' ממנו הוא מפני שא"ל המשכיר שהיה מזומן להחזיר המעות ולפדות את הבית כלפי זה א"ל השוכר אם רצונך להחזיר את מעותי כמה אתה רוצה בשכירותו וטול כדי שיהא מושכרת בידו אחר שיביא את מעותיו ותבטל המשכונא ואחר שהמשכי' לא החזיר את דמיה נשאר המשכונ' קיימת כדמעיקר'. הנלע"ד כתבתי ומורינו יבחר ויקרב נאם הצעיר אפרים נבון:

ראה ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עלי' מאת אחי יפת הגדול החכם השלם הדיין המצויין עצום ורב הי"א ואף כי לאו למודעי הוא צריך אך מרוב ענותנותי' כי רבה רצה לעמוד על דעתי ואען ואומר כי כל דרכיו האמת והצדק דודאי כל שתחילת המשכנת' היתה משכנתא דסור' אלא שלאחר זמן הי' יכול הממשכן לסלקו בממונ' מ"מ משכנתא קנוי' לשוכר עד שיתן לו מעותיו ובדיבורא בעלמא לא מסתלק כאשר הורה גבר עליון למענה גם הטעם השני שכתב המורה נר"ו הוא שריר וקיים ולבלתי סור ממשמעתו באתי על החתום נאם הצעיר יהודה רוזאניש:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה