מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות שכירות · סימן ט
מי ששכר בית והחזיק בה ואח"כ נמלך השוכר ואמ"ל למשכיר איני רוצה בה ומסתלק עצמי ממנה אם נסתלק זכות השוכר בדברים אלו דלכאור' היה נראה דהואיל והשוכר יש לו קנין בגוף הבית לפירות אינו מסתלק בדברים כדאמרינן בפ"ק דקדושין ע"ע גופו קנוי ואדם שמחל על גרעונו אינו מחול וכן ראיתי לריב"ש בסי' תק"י שהשיב והביא ראי' מדאמרי' בא"נ האי משכנת' באתרא דלא מסלקא וא"ל לא מסתלקנ' צריך למיקנא מיניה ומשכנתא אינו אלא שכירות ואפ"ה לשון סילוק לא מהני. אבל לע"ד נראה דכיון דגוף הבית הוא של משכיר כל שסילק השוכר ממנה זכה בה המשכיר וראיה מדאמרינן בפ"ק דקדושין דל' אין לי עסק בך גבי עבד מועיל והקשה הריטב"א ז"ל דל' אין לי עסק בך אינו לשון מועיל כדאמרינן בר"פ הכותב דאין לי עסק בך לא אמר כלום ותירץ דלשון אין לי עסק בך אינו לשון הקנאה אלא ל' סילוק וגבי עבד מועיל דכיון דסלק עצמו ממנו ממילא זוכה העבד בעצמו אם הוא גדול ואם הוא קטן זוכים בו שמים עכ"ד וכ"כ הר"ן ז"ל ג"כ בר"פ הכותב ואפי' למ"ש התוס' בפרק חזקת דל' אין לי עסק בך הוי ל' הקנאה ומשום הכי מהני גבי עבד דה"ק ליה אין לי עסק בך והרי את של עצמך ולע"ד היה נראה כדבריהם דאלו לדברי הריטב"א והר"ן קשה דאמרינן בפ' השולח למ"ד המפקיר עבדו יצא לחירות דתיקשי ליה ממתני' דגר שמת והניח עבדים בין גדולים בין קטנים זכו עצמם בני חורין אבא שאול אומר גדולים קנו עצמם בני חורין קטנים כל המחזיק בהם זכה בהם וכי מי כתב גט שחרור לאלו כלומר והוי סייעתא לשמואל דאמר המפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ גט שחרור ולפי דברי הריטב"א והר"ן ז"ל לשמואל נמי לא אתיא ותיקשי ליה לשמואל ג"כ מסיפא דקתני אבא שאול אומר קטנים כל המחזיק בהם זכה משום דאין להם יד לזכות בעצמם ואמאי הא כיון דנסתלק זכות רבו מהם זכה בהם שמים ולפ"ז ע"כ צ"ל דל' א"ל עסק בך הוי ל' הקנאה ומיהו עדיין נראה דכל שאמר בל' סילוק אפילו התוספות יודו דמועיל גבי עבד דל' סילוק נראה דהוי ל' הפקר כדמוכח בפ"ב דכריתות דלשון סילוק כאומר א"א דמי ובאומר אי אפשי קאמר שם דהוי לשון הפקר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות זכיה ומה שאמרו בברייתא דידי מסולקו' הימנה דלא אמר כלום ולא הוי הפקר כבר פירש"י דאיירי באומר כל אלו הלשונות ביחד והלכך כולהו מדין ודברים קא"ל ואפילו למ"ש התוספות דאפילו לא אמרן ביחד לא הוי הפקר ה"ד באומר ידי מסולקות הימנה דמשמע מסולקות מדין ודברים אבל באומר אי איפשי בביתך והריני מסתלק ממנה הרי היא הפקר וכל שנסתלק השוכר ממנה ממילא זכה בה בע"ה וראיה עוד מפרק חזקת דאמר שמואל דהלוקח בית מעובד כוכבים ונתן לו הדמים ולא כתב לו שטר כל המחזיק בה זכה בה מ"ט עובד כוכבים מכי שקיל דמים נסתלק בה אלמא דאע"פ שאין העובד כוכבים הפקיר ביתו כל שנסתלק עצמו הוי הפקר והראיה שהביא הריב"ש מפ' הרבית דסילוק אינו מועיל גבי שכירות מדאמר שם דאי אמ"ל מיסתלקנא צריך למיקנא מיניה לע"ד אינה ראיה דהתם לא סלק עצמו מהשתא אלא שהתנה לומר שכשיביא לו הדמים יסתלק עצמו ולהכי צריך למיקנא מיניה ומצאתי בחידושי הר"ן מכ"י למס' גיטין בפ' השולח שכ' דכיון דקי"ל דבע"ח קונה משכון מחילה לא מהני ביה כדאמרינן גבי ע"ע גופו קנוי ובעי שטרא אבל משכנתא אפי' באתרא דלא מסלקי מחילה מהניא עכ"ד וע"כ צ"ל לפי דבריו דהא דקאמר שם אי אמר מסתלקנא צריך למיקנא דהוי טעמא כמ"ש משום דלא סילק עצמו מהשתא והגם כי בעיקר דברי הר"ן שכ' דמשכנתא אפי' באתרא דלא מסלקי מחילה מהניא אינו נראה כן וכמו שהוכחתי במ"א דכל שיש לו קנין פירות לא מהני ביה מחילה מ"מ באומר אי איפשי בה דהוי סילוק מועיל וכמ"ש. ובזה נ"ל ליישב דברי הר"מ שכתב בפ"ח מה' עבדים המשחרר עבדו בכל לשון והוציא דברים מפיו שלא נשאר עליו שום שיעבוד שיצא לחירות ולכאורה קשה מההיא דאמרי' ע"ע גופו קנוי ולא מהני להוציאו לחירות בדברים אבל לפי מ"ש א"ש דהכא מהני משום דגילה דעתו שסילק רשותו ממנו ולשון סילוק מועיל גבי עבד וכמ"ש הריטב"א והר"ן ומכאן נ"ל ללמוד דמי שיש לו קנין אויר והקנהו לבעל הקרקע דא"צ שום קנין אלא כיון שסילק המוכר עצמו ממנו זכה ביה בעל השדה. (א"ה ע"כ מצאתי ועיין לעיל בהלכות זכיה מהפקר סי' ט' וסי' י' וצ"י):