מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות שותפות · סימן ג
כתב מהר"ם ז"ל על יהודים שבכל מלכות שהורגלו לתת מס בשותפות ועכשיו נתן המלך קצת מהמלכות לבנו ואינו לוקח מס מהיהודים הדרים בעיירות בנו ועתה תובעין הקהל מס מאותם היהודים שיתנו עמהם כמשפט הראשון והשיב דפטורים דשותף חולק שלא מדעת חברו במקום פסידא ודבר פשוט הוא כי לא נשתתפו אלא כשהיו משועבדים למלך בעודם שלו ודרים תחתיו אבל יצאו מתחת ידו אדעתא דהכי לא נשתתפו ע"כ וראיתי להבש"ג בפרק המקבל הקשה על זה דלמאי איצטריך מהר"ם לתת טעם כי אדעתא דהכי לא נשתתפו ולמה לא סגי האי טעמא דשותף חולק שלא מדעת חברו במקום פסידא יע"ש ולא ידעתי מאי קשיא לי' דהא דשותף חולק שלא מדעת חברו במקום פסידא היינו טעמא דאמרינן דעתייהו דאדעתא דהכי לא נשתתפו מתחלה כמ"ש הוא בעצמו בריש בתרא דלאו בכל מקום אמרי' שותף חולק שלא מדעת חברו במקום פסידא כי אם היכא דאיכא אומדנא דאדעתא דהכי לא נשתתפו מתחלה יע"ש:
וראיתי להרא"ש ז"ל בסי' ק"מ שכתב דההיא דאמרינן פרק הגוזל שיירא שהיתה הולכת במדבר ועמד א' והציל כו' ואם אמר לעצמי אני מציל הציל לעצמו וכתבו הפוסקים דבשותפין אע"ג דאין יכול להציל אם לא אמר לעצמי אני מציל הציל לאמצע היינו כשהציל סחורה או חפץ שהוא בשותפות עם חברו אבל אם הציל דבר אחר פשיט' שזכה בה המציל עד וא"כ בנ"ד שלא נתן התוגר סחורות מהשותפות אלא המעות פשיטא דהציל לעצמו אם בידו לבדו נתנו לו המעות שהרי במעות אין אנו יכולים לומר שהיו מעות השותפות עצמן ונראה מדבריו דקאי אמ"ש תחלה דאף אם נודה ונאמר שמה שנתנו לבן הנהרג היה בעבור מה שגנבו מהשותפות אפ"ה כיון דמה שנתנו לו הוי מעות כיון דבמעות אין אנו יכולים לומר שהיו מעות השותפות עצמן כלומר המעות שגנבו פטורים כ"נ מפשט דבריו וא"כ הוא קשה דהא המרדכי והבש"ג ז"ל כתבו משם מהר"ם על שנים שהיה להם חוב אחד בשותפות על עובד כוכבים אחד והחוב מקולקל ביותר וצריך ליתן הוצאה הא' רוצה והשני אינו רוצה יכול לחלק שלא מדעת חברו ויאמר לעצמי אני מציל והרי התם בחוב איירי וא"ה איצטריך לכשיאמר לעצמי אני מציל וכן כתב עוד הבש"ג שם משם מהר"ם דראובן ושמעון שהיו דרים תחת שר א' ויצא ראובן משם והי' להם חוב אחד בשותפות על עובד כוכבים וכעס השר על ראובן ואמר לשמעון את חלקך אסייע שיפרעו לך אם אמר שמעון לעצמי אני מציל הציל לעצמו דכל כה"ג במקום איבוד שותף חולק יע"ש וצ"ע ויש ליישב דבריו ודו"ק: