מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות שותפות · סימן ב
השותפין שרצה אחד מהם לחלוק תוך הזמן כתב הרמב"ם דאינו יכול לחלוק ולכאורה היה נראה דהתוס' חולקים ע"ז שכתבו בפ' המקבל דהמקבל עיסקא יכול לחזור תוך הזמן דפועל יכול לחזור בו אפי' בחצי היום ע"כ וראיתי להרב בס' בני אהרן סי' ל"ט שרצה לחלק ולומר דע"כ לא אמרו התוס' הכי אלא במקבל עסקא מחברו ואין מתעסק אלא האחד ודמי לפועל אבל שני שותפין ששניהם מתעסקים בשותפות לא שייך לומר דדמי לפועלים והביא ראיה לזה ממ"ש התוס' בפרק אלו מציאות גבי זיל אייתי תלת דפלגת קמייהו דמיירי שהגיע זמן המכר וגם עבר זמן השותפות יע"ש. ולע"ד אינו כן דבהדיא הביא הב"י בריש ה' שותפין דשותפין יכולין לחזור כל זמן שירצו כמו פועל דחוזר בחצי היום ומיהו נראה לע"ד דכל זה אינו אלא שיוכל לחזור ולומר לא אטרח עוד בעדך אבל מ"מ אי נשתתפו במעות שניהם נהי דיכול לומר איני רוצה לטרוח שאינו עבד שיעשה בע"כ מ"מ ממון השותפות קנויה לשניהם להרויח בה עד זמן שגבלו ביניהם וזהו שכתב הרמב"ם דאינם יכולים לחלוק תוך הזמן משום דכל אחד זכה בממון השותפות להשתמש בה ולהרויח. ומ"ש הנ"י בפרק המקבל דאם הוא לא משתעבד נכסוהי ג"כ לא משתעבדי דנכסוהי דאיניש לא משתעבדי אלא מדין ערבות ע"כ לע"ד אינו כן דהכא לאו מחמתיה משתעבדי כדי דנימא הכי אלא משום דכל א' הקנה ממונו לחברו כדי להשתמש בה כמי שהקנה דקל לפירות. ומשום הכי כתבו התוספות דאי פלג השותף תוך הזמן שלא מדעת חברו לא עשה כלום ואם הותיר העיסקא הרי הוא לאמצע:
ומעתה יכולים אנו לומר דליכא פלוגתא בין הרמב"ם ז"ל והתו' דלדברי כולם שותפין יכולין לחזור ולומר איני רוצה לטרוח שאינו כעבד אבל אינן יכולים לחלוק השותפות וכמ"ש. אבל מדברי הראב"ד ז"ל בהשגות נראה דשותפין ששניהם מתעסקין לא חשיבי כפועלים כדי שיוכלו לחזור בהם שכתב בפ"ד מה' שלוחין ז"ל ורבותי הורו שאדם יכול להקנות עצמו לחברו בקנין כדין העבדים ומדאיצטריך לקנין נראה דהיינו כדי שלא יוכלו לחזור בהם דאי כל זמן שלא חזרו לא הי' צריך לקנין דאפי' בדבורא בלבד לא גרע ממגביה מציאה לחברו דקנה חברו וכ"כ מהרי"ק בשורש קפ"ב והכריח כן מתשו' אחרת להראב"ד יע"ש. והשתא נראה דלא ס"ל דשותפין דמו לפועלים דאם כן קנו מידם אמאי אינם יכולים לחזור תוך הזמן כמו פועל שחוזר בחצי היום ואפי' קנו מידו וכמ"ש הריב"ש בסי' תע"ו יע"ש וכ"כ הרשב"א בספר תולדות אדם סי' ע"ב ז"ל הצ"ל ואם נתכוין בקנין זו כדי שלא תוכל לחזור בה תוך הזמן זה אינו דבין בקנין בין בשכירות יכולה היא לחזור בה וכו' יע"ש. (א"ה וכן נראה מדברי הרשב"א בספר תולדות אדם סי' פ"ז ואף בשותפין יע"ש וצ"ע מ"ש הב"י בריש הלכות שותפין שדעת הרשב"א כדעת הראב"ד וע' סי' ס' בב"י סי"א מ"ש הרמב"ן והרשב"א וצ"ע):
הן אמת דהריטב"א ז"ל כתב בחידושיו שאם קנו מידו של פועל אינו יכול לחזור בו וכ"כ הנ"י בפרק הספינה גבי השוכר את הפועל לעשות עמו בגורן יע"ש ולפי זה אפ"ל דהראב"ד ג"כ ס"ל דשותפים דמו לפועלים ומיהו כל שהקנה את עצמו ס"ל דאינו יכול לחזור בו והשתא אתי שפיר מה שהקשו על דברי הריטב"א ז"ל דהיכי כתב דכל שקנו מידו של פועל אינו יכול לחזור והלא כל פועל משעה שהתחיל במלאכתו נגמר קנין השכירות ואפ"ה חוזר בחצי היום דאיכא לפלוגי ולומר בין היכא שהקנה את עצמו דאז גופו קנוי לב"ה כמו ע"ע ומש"ה לא מצי לחזור בו בלא כסף ובלא מחיר מה שאין כן היכא דלא הקנה את עצמו דנהי דהתחלת מלאכה עביד קנין אינו אלא ששעבד עצמו למלאכת חברו אבל לא הקנה את עצמו כדי שלא יוכל לחזור בו. שוב ראיתי דברי הריטב"א בחידו' שם בפרק האומנין ונראה דלא ס"ל דהתחלת מלאכה עביד קנין בפועל ומשום הכי הוא דמצי לחזור בו בחצי היום אבל כל שקנו מידו לא מצי לחזור בו אבל עדיין צריך להבין דאפי' כי קנו מידו אמאי לא יוכל לחזור בו ומ"ש מע"ע דאע"ג דגופו קנוי מצי לחזור בו ועוד דבהדיא מוכח בירושלמי פ' האומנין דפועל גופו קנוי והא דמצי לחזור בו משום גזרת הכתוב הוא דקאמר התם רב אמר אין ישראל קונים זה את זה משום דכתיב כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים אמר ר' יוחנן בע"ע היא מתנייא ע"ד דרב בין פועל בין ב"ה יכול לחזור בו ע"ד דר"י פועל יכול לחזור בו ולא ב"ה. ונ"ל דה"פ דר"י סבר דפועל גופו קנוי כמו ע"ע וקרא דכי לי בני ישראל בע"ע מיתנייא ואתא לומר דע"ע יכול לחזור בו ולמדנו מהכא דפועל גופו קנוי ואפ"ה מצי לחזור בו ולהראב"ד ז"ל לק"מ דאף שכתב דאם הקנה את עצמו ה"ז קנוי ואינו יכול לחזור בו אפשר דס"ל דהא דפועל יכול לחזור ואע"ג דהתחלת מלאכה עביד קנין היינו בפועל שהשכיר עצמו בשכר דה"ז מגרע משכרו וחוזר כמו ע"ע דמגרע מפדיונו ויוצא אבל אם הקנה עצמו לחברו בלא שכר דאז ליכא למימר שמגרע מפדיונו וחוזר אינו יכול לחזור בו. אבל לסברת הריטב"א דס"ל דאף בפועל אם קנו מידו אינו יכול לחזור בו ודאי צ"ע מ"ש מע"ע דמצי לחזור בו עיין במהרי"ק שורש קפ"ב סוף דף רט"ו ובמהרי"ט ז"ל בח"מ ס"ס ק"ח ובח"א סימן ק"מ ובמהרא"ש סי' קי"ג: