אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות שומרים › סימן לה

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות שומרים · סימן לה

סימן לד

נסתפקתי בכל מקום שאמרו חכמים דהמפקיד אצל חבירו וראה שהם אבודין מוכרם בב"ד מפני שהוא כמשיב אבידה אם עבר המפקיד ולא מכרן ונתקלקלו אי חייב הנפקד לשלומי מי אמרינן כיון דהפסד זה אתי ממילא בלי שום פשיעת הנפקד הרי הוא פטור ואף על פי שהיה מוטל עליו לתקוני כדי שלא יבא זה ההפסד מ"מ אין זה בכלל חיוב שמירתו שלא קבל עליו אלא פשיעה דאתי מחמתיה אבל פסידא דאתי ממילא לא קביל אלא שחכמים הצריכוהו לעשות להם תיקון משום דדמי לרוא' אבידת חברו או שרואה נכסי חברו שהולכים ליאבד דחייב להצילם ולהחזיר אבידה ומיהו אם עבר ולא הציל נהי דלא קיים מצות השבת אבידה מ"מ לא מתחייב לשלם. או דילמא זיל לאידך גיסא ונימא כיון דקבל עליה הנפקד שמירה הרי זה חייב בכל מידי דיש בידו להציל ופשע ולא הציל ואפי' במידי דאתי ממילא ע"ד שאמרו בפרק השוכר את הפועלים רועה שהיה יכול לקדם ברועים ובמקלות ולא קדם חייב הכי נמי הכא כי לא קדם ותיקן חייב משום דישנה בכלל חיוב שמירתו:

וראיתי להתוס' בפרק אלו מציאות דף ל' שכתבו דהברייתא דקתני וכלי נחשת משתמש אפי' בחמין וכו' אפי' לצרכו מותר כיון שעל ידי אותו תשמיש אינו יכול לבא לידי קלקול ותדע דאי דוקא לצורך הכלי מאי פריך פקדון מאי עבידתיה גביה כיון שהוא שומר יש לו לעיין עליו שלא יתקלקל עכ"ד משמע לכאורה דס"ל דהשומר ישנו בכלל שמירתו לעיוני שלא יתקלקל דבר השמור בידו ולכאורה יש להקשות לפי זה מאי דקתני במתני' דפירות אבודים דה"ז מוכרם מפני שהוא כמשיב אבידה דמשמע שחיובו של נפקד אינו אלא משום השבת אבידה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות שאלה שזה חובה עליו משום השבת אבידה ותיפוק ליה דזה חייב בכל הני מפני שהוא שומר וקיבל עליו כל מיני שמירה ולזה היה אפשר ליישב דמאי דאיצטריך לתנויי במתניתין מפני שהוא כמשיב אבידה לאו למימרא דמה"ט לחוד הוא דמחייב למוכרן אלא כלפי סברת חכמים שאמרו לא יגע בהם מפני שאדם רוצה בקב שלו מט' קבים של חברו ואסור ליגע בהם קא"ל רשב"ג אדרבה ה"ז כמשיב אבידה, אבל עדיין איכא לאקשויי א"כ מאי טעמיה דר"מ שם בברייתא גבי יין והחמיץ דבש והדביש דלא יגע בהם וחכ"א עושה להם תקנה וכו' ומפרש לה בתיקון הקנקנים דר"מ סבר להפסד מרובה חשו להפסד מועט לא חשו ואי משום חיוב שמיר' אתינן עליה אין טעם לחלק בין הפסד מועט להפסד מרובה ובשלמא למאי דאמרינן דאין חיוב זה על הנפקד מחמת קבלת שמירתו אלא משום חיוב השבת אבידה א"ש דלהפסד מועט לא אטרחוהו חכמים לזה וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל במלחמות:

והשתא אין אנו צריכים למ"ש התוס' בפרק אלו מציאות דאי איירי לצורך הכלי מאי פריך פקדון מאי עבידתיה גביה כיון שהוא שומר יש לו לעיין דלפי מ"ש שאין חיובו של זה מכח שקבל לשמור אלא משום השבת אבידה פריך שפיר דגבי פקדון שהבעלים כאן ליכא משום השבת אבידה דכיון שהבעלים יודעים בזה אבידה מדעת היא וכמ"ש הגאון והרמב"ם והטור ז"ל ולא דמי לרועה שהיה לו להציל ע"י רועים ולא הציל דחייב ואע"פ דהוי פסידא דאתי שלא מחמתו של רועה דרועה ודאי אדעתא דהכי נחית לשמור ולאצולי מחיות רעות ומלסטים וזהו עיקר שמירתו אבל לתקן הדבר השמור בידו כה"ג אין זה נכנס בכלל סוג שמירה ועוד שהבעלים הם בעיר והם יצילו לעצמם וכמ"ש הרמב"ם והטור ז"ל דכל היכא דהבעלים בעיר א"צ להטפל בכל זה ואם אחר שהפקידו הדבר הלכו להם למדינת הים ונתעכבו שם מ"מ מעיקרא כשקיבל הנפקד לשמור לא קיבל עליה דברים אלו להטפל בפקדון אלא שחכמים אמרו דאעפ"כ יעשה להם תקנה משום השבת אבידה:

וראיתי להטור בא"ח סי' תמ"ג שכתב ישראל שהיה בידו פקדון חמץ של חבירו יעכבנו עד שעה חמשית ואם לא באו בעליו ימכרנו ואם לא מכרו צריך לבערו בזמן איסורו אפי' אם אינו חייב באחריותו עכ"ל. ולכאורה יש לדקדק מדבריו שכל שקבל עליו אחריות כדין כל השומרים אם לא מכרו ה"ז חייב באחריותו אם יאבד אחר זמן איסורו ואף על גב דהשתא לא שוה מידי שכבר נאסר בהנאה משמע דס"ל דהשומר שעבר ולא מכרו פשיעה חשיב שע"י נאסר בהנאה והלכך חייב לבערו משום דכל היכא דאיתיה בעיניה מצי פטר נפשיה דאומר לו הרי שלך לפניך. אבל עדיין איכא למדחי ולומר דמיירי בהיכא דהפקיד חמצו אצלו היה דעתו להפליג למקום אחר ובכה"ג אי ידע הנפקד וקיבל ה"ז כמי שקבל עליו בכלל שמירתו כל מיני תיקון דבר המופקד אם יקלקל שכיון שאין הבעלים שם מי יטפל בהן אם לא הנפקד אבל אם הפקיד סתם ואח"כ הלכו הבעלים אין על הנפקד חיוב להטפל בהם מחמת שמירתו שקבל אלא משום השבת אבידה בלבד כשאר כל אדם. אבל עדיין נראה דכל זה אינו אלא בשנתקלקל הפקדון ע"י שלא מכרו או שלא נערו אבל בחמץ ועבר עליו הפסח שאין קלקולו ניכר יראה דאפי' השומר פטור דאפי' אם עשה בידים היזק שאינו ניכר מדינא פטור כמ"ש התוס' פרק הניזקין והשתא לפי זה יראה דלא מיבעיא אם החמץ עדיין איתיה בעיניה דאומר לו הרי שלך לפניך כמו גזלן אלא אפילו אם אינו בעין ה"ז פטור דהרי משעה שעבר ולא מכרו בשעה ששית נאסר בהנאה והשומר היה פטור משום דהוי היזק שאינו ניכר כי נמי נאבד אח"כ מן העולם מה בכך. אמנם מפרק ארבעה וחמשה דף מ"ה נראה דאם עבר הנפקד ולא מכרו והשתא ליתיה בעיניה חייב לשלם ואי איתיה בעיניה אומר לו הרי שלך לפניך:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה