מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות שומרים · סימן לד
מי ששאל מידי מחבירו ואחר כך החזירה לביתו ומסרה ליד אשתו מהו מי הויא חזרה ונפטר השואל מאונסין ואם ת"ל דעדיין לא נפטר כיון דהמשאיל לא ידע חזרתו אם הודיעו למשאיל וא"ל הריני מחזירו ליד אשתך ושתק השואל מהו:
תשובה ראיתי מ"ש הרשב"א בתשובה הביאה הב"י ז"ל בסי' ש"מ דהשואל שהחזיר ליד אשתו ובניו דלא הוי חזרה והביא ראיה ממתני' דהשואל את הפרה והחזירה ע"י בנו אפילו סמוכים על שולחנו וכו' אלמא דחזרה ע"י אשתו של משאיל לא הויא חזרה דשואל חזרה לדעת המשאיל קא צריך וכדר"א דאמר הכל צריכים דעת עכ"ל ומתוך מ"ש דטעמא דמתני' הוי דבעינן חזרה לדעת בעלים יש ללמוד לנ"ד דאע"ג דא"ל השואל למשאיל הריני מחזירו ליד אשתך כיון דהמשאיל לא א"ל הן עדיין ברשותיה דשואל קיימא וכן כתב רש"י בפירוש דמתני' ז"ל או שאמר לו השואל הריני משלחה וא"ל המשאיל שלח ושלחה ומתה פטור ע"כ וכ"כ הטור בסי' הנז'. הן אמת דאלמלא דברי הרשב"א ז"ל הייתי רוצה לומר דדוקא לבנו הוא דקא תני מתני' דלא הויא חזרה כל שלא א"ל המשאיל לשולחה על ידו משום דאין ידו כיד אביו ואפי' הוא סמוך על שלחנו כמ"ש הר"ן בפ"ק דמציעא ולהכי אפי' כי מסרן ליד בנו של משאיל אכתי לא כלייא שאל' וברשותי' דשואל קיימא עד דאתיא ליד בעלים אבל כי החזירה ליד אשתו של משאיל דקי"ל יד אשה כיד בעלה כאלו החזיר ליד בעלים דמי ואי משום דבעינן חזרה לדעת בעלים הרי כבר א"ל השואל הריני מחזירה ליד אשתך וגבי בנו הוא דקתני דאע"פ שא"ל הריני מחזירה על יד בנך כל שלא א"ל המשאיל שלח ועושה אותו שלוחו עדיין ברשותי' דשואל קיימא:
והיה נ"ל דהרשב"א בשיטת ר"ת ז"ל קאי דס"ל דכל שסמוך על, שולחנו ידו כיד אביו ואפי' הוא גדול וכן כתב הרשב"א בחידושיו לגיטין בפרק התקבל ולפי שיטה זאת שפיר קא יליף מבנו לאשתו דכיון דליד בנו לא הוי חזר' ואע"פ שידו כיד אביו ה"ה ליד אשתו ולהכי פירש דטעמא דמתני' הוי משום דצריך חזרה לדעת בעלים ולא סגי בחזרה לביתו ע"י אשתו ובניו אבל לפ"ז איכא לאקשויי דממתני' משמע דאע"פ שהודיעו למשאיל ואמר לו הריני מחזירה ע"י בנך עדיין ברשותיה דשואל קיימא עד שיאמר לו המשאיל הן שלח הא לאו הכי לא כאמור לעיל ואמאי הא כבר הודיעו לבעלים שהוא מחזירה לביתו ואיכא דעת בעלים וכ"ת דבעינן חזרה לדעת בעלים ממש שיתרצו הבעלים שיחזירנה לביתו הא לאו הכי שלא גילו דעתם דניחא להו בהכי לא חשיב חזרה לדעת בעלים ז"א דהא רש"י ז"ל פי' בפרק אלו מציאות דף ל"א גבי הא דכל צריכים דעת דה"ט דאם לא הודיעו חייבים באחריותה דכיון דלא ידע שהושבה לא נזהר בה ולא מאכילה ע"כ משמע דכל שהודיע לבעלים שהחזירה סגי ואפי' בע"כ של בעלים וכ"כ הנ"י בשמעתין דהשואל משם הרא"ה ז"ל שאף השואל השוו חכמים מדותיהם ואינו יכול לחזור בו דאע"ג דודאי אם רצה להחזיר לרשות הבעלים מחזיר שאינו מחויב לשמור בע"כ מיהו אם חזר ונאנס בשעה שמחזירה חייב ולא אמרי' דלהוי כהחזירה לאחר ימי שאלתה כיון שחזר בו עכ"ל מבואר מדבריו דכל שהחזירו לרשותו של משאיל ואפי' בע"כ ה"ז נפטר ובסוגיין דפרק האומנין דף פ"א פירש רש"י ז"ל דכשהחזירה תוך ימי שאלתה חייב משום דאכתי לא כלייא שאלה עד דאתא ליד בעלים ולאחר ימי שאלתה פטור ואפי' בביתו של שואל מתה משכלו הימים אינו שואל עליה דמדידעו בעלים שכלו ימי השאלה כלתה השאלה, ונראה מדבריו דטעמא דהחזירה ליד בנו דלא הוי חזרה היינו משום דאכתי לא כלייא שאלה עד דאתא ליד בעלים דיד בנו לא הוי כיד אביו אבל משום הודעה לא חשש שהרי מתני' איירי אפי' בהודיעו. ונראה דבנ"ד כיון שלא היתה השאלה לזמן אלא סתמא לכן אם כבר הודיע למשאיל שאינה צריכה לו עוד שכבר נשלמה מלאכתן סגי וכ"ש כשמסרה ג"כ ליד אשתו: